Welfare Police

053-3588188

Welfare journalist

lorish69@gmail.com

השופט עמי קובו (מחוזי מרכז לוד) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה 3 עתירות אסיר נגד שב”ס לקבלת ריטלין בהסתמך על עדות הפסיכיאטרים ד”ר רזניק וד”ר טלינר וינוקור: סם ממריץ וממכר דמוי קוקאין; עת”א 66523-12-18, עת”א 52203-12-18, עת”א 13065-01-19 post thumbnail image

השופט עמי קובו (מחוזי מרכז לוד) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה 3 עתירות אסיר נגד שב”ס לקבלת ריטלין בהסתמך על עדות הפסיכיאטרים ד”ר רזניק וד”ר טלינר וינוקור: סם ממריץ וממכר דמוי קוקאין; עת”א 66523-12-18, עת”א 52203-12-18, עת”א 13065-01-19

חיזוק לעמותת מגן לזכויות אנוש, המתנגדת למתן סמים פסיכיאטריים מסוג ריטלין, ניתנה מפסיכיאטרים של שב”ס. שני מומחים פסיכיאטרים המעניקים טיפול לאסירים בשב”ס, קובעים, כי ריטלין, הנחשב ל”כדור הפלא של הילדים”, לבעיות קשב וריכוז הינו סם מסוכן ביותר, ממכר, ושווה ערך לקוקאין.

השופט עמי קובו דחה 3 עתירות אסיר נגד שב”ס לקבלת כדורי ריטלין. שלושת העתירות נדונו במאוחד: עת”א 66523-12-18 יוסף חטיב נ’ שירות בתי הסוהר – עותר 1, עת”א 52203-12-18 באסל אבו דחל נ’ שירות בתי הסוהר – עותר 2 ו- עת”א 13065-01-19 אנואר טבאגה נ’ שירות בתי הסוהר – עותר 3.

שלושת העותרים יוצגו על ידי עו”ד רלי אבישר, הנחשבת למומחית בעתירות אסיר, שבדרך כלל משיגה את מבוקשה. בעתירות הללו הפסידה. עו”ד אבישר טענה, כי על שב”ס להשיב לאסירים את כדורי הריטלין אותם קיבלו כטיפול לשיפור איכות חייהם של האסירים, והריטלין מצוי בסל התרופות, ולכן העותרים זכאים לו מכוח החוק, נוכח הכללתו בסל הבריאות ואשר אינו מותנה בדחיפות הטיפול או בהיותו מציל חיים.

עוד טענה עו”ד אבישר כי העותרים קיבלו ריטלין במשך שלוש שנים ויותר בתוך כתלי בית הסוהר, והפסקת הריטלין החלה ביום 16/10/18, תוך ששב”ס ניצל את כוחו והפסיק על דעת עצמו טיפול ריטלין בעותרים, למרות שעותר 1 נגדק אצל נוירולוגית מומחית מטעם שב”ס שקבעה כי יש להמשיך מתן ריטלין ולעלות לו את המינון. לעותר 2 נקבע כי יש להמשיך את מתן הריטלין, ואילו אצל עותר נתפסו 22 כדורי ריטלין והוא הואשם על ידי הקמ”ן (קצין מודיעין) כי סחר בכדורים, למרות הכחשות העותר כי שמר אצלו את הכדורים מאחר ולא נאמר לו שיש איסור על כך.

עו”ד אבישר מסרה כי מאז הפסיקו העותרים להשתמש בריטלין הם מתוסכלים וחווים קשיים משמעותיים במהלך לימודיהם והדבר משפיע על מצב רוחם, מאחר וקשה להם להתרכז.

בשב”ס טענו, כי המשך מתן ריטלין יכול לגרום לנזקים עתידיים של התמכרות, נדודי שינה, סחרחורות ועוד, כשהם מתבססים על דוח סיכום פעילות המחלקה לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות לשנת 2016, ובהתחשב בכך כי מדובר באסירים, מתן ריטלין הופך את הנוטלים אותו לאוביקטים מועדפים לסוחרים בסם מסכן חיים, שכן קיימת כמיהה של האסירים להשגת שם מסוג זה.

שב”ס סקר את ציוניהם בלימודים של העותרים טרם קיבלו ריטלין ולאחר שקיבלו ריטלין, והתברר כי הציונים שלהם בעת נטילת הריטלין הובילו לירידה קוגנטיבית משמעותית.

וכך נכתב על עותר 1 בסעיף 9: “מעיון בהתפלגות ציוניו של העותר עולה כי הישגיו האקדמיים טרם נטילת הריטלין היו גובהים יותר בהשוואה להישגיו לאחר נטילת הריטלין“. כתוצאה מכך נקבע כי הסיכון במתן ריטלין לעותר 1 עולה על התועלת ולכן אין כל סיבה למתן ריטלין.

על עותר 2 נכתב: “העותר סירב לביצוע בדיקה נוירולוגית עדכנית (בדיקתו האחרונה נערכה בחודש מאי 2017). חוות דעת רע”ן פסיכיאטריה בעניינו מלמדת כי עמדתה המקצועית היא כי מבחינה קלינית אין הצדקה למתן ריטלין לעותר לצורך לימודיו“.

על עותר 3 נכתב: “מעיון בגיליון ציוניו עולה כי ממוצע הציונים של העותר בשנת 2016 טרם קבלת הריטלין ובשנת 2018 היה זהה ואילו בשנת 2017 חלה ירידה בממוצע וזאת בתקופה שנטל ריטלין“. משכך נקבע כי אין קשר בין נטילת הריטלין להישגים בלימודים, וגם עותר זה סירב לבדיקה נוירולוגית, ובנוסף נתפסו אצלו 22 כדורי ריטלין, כך שהוא הואשם שניסה להבריח ולסחור בריטלין.

עו”ד רלי אבישר הביאה חוות דעת ועדות מפיו של מומחה בנוירולוגיה ד”ר גבריאל וינשטיין, שקבע כי מתן כדורי ריטלין לא מיועדת אך ורק לתחום הפרעת קשב וריכוז בלימודים, וריטלין ניתן גם להפרעות חברתיות, משפחתיות, זוגיות, עבודה, נהיגה ועוד.

כשעומת ד”ר וינשטיין עם הטענה כי ריטלין זה סם ממריץ וממכר וגורם לנזקים ותופעות לוואי, השיב כי מדובר בטיפול הניתן לילדים ומבוגרים, והתופעות הלוואי זניחות חולפות ונעלמות לאחר הסתגלות הגוף, וכי אין מחקר על נזק עתידי. עוד הוסיף כי אין הצדקה לאי השוויון בין טיפול בלוקה בהפרעת קשב מחוץ לכותלי הכלא ולאלה שבין כותלי הכלא. המומחה לא בדק את העותרים וחוות דעתו ניתנה באופן כללי לעתירה.

מטעם שב”ס העידו הפסיכיאטר ד”ר רזניק, המעניק שירותים לשב”ס, והפסיכיאטרית ד”ר טליה וינוקור.

ד”ר רזניק העיד, כי הריטלין הוא חומר ממריץ הניתן במקרה זה כהתוויה תפקודית, דבר היוצר מטרד מערכתי בכלא, שכן יתר האסירים חושקים בכך, והוא השווה את הריטלין לסם קוקאין. במקרה של העותר 2 שצבר את כדורי הריטלין, הדבר מהווה סכנה ממשית, הרעלה שגורמת לפסיכוזה אלימה. הרעלת ריטלין דומה להתקף מאניה חריף, ואין מקום לתת לאף אסיר ריטלין כיוון שהדבר יגרום נזק למערכת שב”ס שאינה ערוכה לכך.

ד”ר טלינה וינוקור העידה, כי הריטלין תרופה ממכרת הגורמת לשימוש לרעה, תרופה ממריצה, וכי יש להתחיל בתרופות אחרות טרם מתן ריטלין. לטעמה, יש ליתן ריטלין כשמדובר בהפרעת קשב וריכוז קשה ביותר, כמו אסיר שאינו יודע קרוא וכתוב, יש לבחון את מצבו למתן ריטלין, וכי יש להפחית למינימום מתן ריטלין, כיוון שיש סחר בריטלין בכלא.

במקרה של שלושת העותרים, הנזק למתן ריטלין גדול מהתועלת.

השופט עמי קובו ציטט מדבריה של ב”כ עו”ד אבישר, כי אין עוררין שלאסירים זכות לבריאות וזכות לקבלת טיפול רפואי הולם, מכוח זכותם לכבוד, לחיים ולשלמות הגוף. ברם פסק, כי בעניינם של העותרים, לא ניכר שינוי ממשי בהישגיהם הלימודיים טרם נטילת הריטלין ולאחריו, ולכן דחה את העתירות, כשהוא מותיר להם פתח להגיש חוות דעת פרטניות בעניינם, אשר מתוכן יעלה כי הם עומדים בקריטריונים שנקעו במדיניות שב”ס כפי שפורטה ע”י רע”ן פסיכיאטריה ד”ר וינוקור.

קריאת פסק הדין בקובץ pdf: