נכשל צייד המכשפות של המרכז לנפגעי כתות נגד המדרשה לפילוסופיה מעשית של ריקי שחם. השופטת דליה גנות קבעה שנשות הפילוסופיה המעשית לא נאנסו ע”י עו”ד אורי דניאל ת”א 4057-05-10 ת”א 10090-10-11 ת”א 10077-10-11 רונה קמחי אונטר ואח’ נ’ אורי דניאל. ובתביעה שכנגד: עו”ד אורי דניאל נגד ריקי (רבקה) שחם רביצקי ואח’

נכשל צייד המכשפות של המרכז לנפגעי כתות נגד המדרשה לפילוסופיה מעשית של ריקי שחם. השופטת דליה גנות קבעה שנשות הפילוסופיה המעשית לא נאנסו ע”י עו”ד אורי דניאל ת”א 4057-05-10 ת”א 10090-10-11 ת”א 10077-10-11 רונה קמחי אונטר ואח’ נ’ אורי דניאל. ובתביעה שכנגד: עו”ד אורי דניאל נגד ריקי (רבקה) שחם רביצקי ואח’

קישור לכתבה: http://wp.me/p84aBG-8ox

לפנינו סיפורים עסיסיים ביותר. מעורבים בסיפורים הרבה מין, אורגיות, הרבה כסף, עו”ד אורי דניאל שהואשם באונס 4 נשים בתוך “כת משעבדת”, עובדת סוציאלית, גורו רוחנית לפילוסופייה מינית, תלונות שווא, תביעות כספיות, רוני אלוני סדובניק, המרכז הישראלי לנפגעי כתות, גני ילדים ברמת השרון, והשופטים אליהו בכר, אושרית פרוסט פרנקל, ודליה גנות.

רוני אלוני סדובניק האשימה את השופטת דליה גנות שדחתה תביעה של 4 נשים מהקהילה לפילוסופיה רוחנית ברמת השרון על אונס ע”י עו”ד אורי דניאל. השופטת דליה גנות קבעה שלא היה שום אונס, והלקוחות של סדובניק השתתפו במין קבוצתי, ואחר כך התאכזבו מאיכות הסקס. אורי דניאל להגנתו טען שהלקוחות של רוני אלוני סדובניק הן נשים שהשתתפו ב”כת חולנית” בהנהגת “קיסרית” עם מסרים מהחלל החיצון, ריקי שחם, שהשתלטה על רוחו, ונפשו, שיעבדה אותו, והורתה לו לשכב עם הנשים האלה כחלק מהפולחנים המיניים של הכת. את ההדרכה לסיפורי ההזיות האלה הוא קיבל במרכז הישראלי לנפגעי כתות, ארגון המורכב משתי נשים, רחל ליכטנשטיין ושרונה בן משה.   

ריקי שחם והעמותה לפילוסופיה מעשית – מי מעורב בסקנדל?

מדובר בכל מיני הסתעפויות של מאבקי השליטה על הקהילה שהקימה אישה אחת, ריקי שחם, למטרות מין חופשי ואורגיות, אשר הוסוותה כ”קהילה לפילוסופיה מעשית” ברמת השרון. בין המעורבים: אורי שחם, דליה שחם (אחותה של ריקי) ובן זוגה אורי צייג, ראש מחלקת עיצוב טקסטיל ב”שנקר”, עטרה גולדברג, דני גולדברג, העובדת הסוציאלית לילי שלם, עודד אברמסון, וההומיאופתית ורדה שפון שמואלי. אחד הפעילים בקבוצה היה עו”ד אורי דניאל, אשר בגלל כישלונות משפטיים זרקו אותו.

עו”ד אורי דניאל החליט לנקום ולתייג את הקבוצה כ”כת” שמאמיניה סוגדים לקיסרית עם מסרים מהחלל החיצון. ריקי שחם שכרה את שירותי רוני אלוני סדובניק, כדי להעליל עליו בחזרה עבירות של אונס במסגרת ה”כת”. בלאגן.

עו”ד אורי דניאל הצליח לשכנע את אחת האימהות של הנשים באורגיות, פנינה שפיגל להגיש תביעה לפיצויים בגובה שלושה מיליון שקל תוך שהוא מנצל מידע חסוי שריקי שחם גילתה לו.

מאוחר יותר פנינה שפיגל שכרה את עו”ד מישל אוחיון (עוד חרמן מחרמני הקהילה) שימשיך את התביעה נגד שחם. הבת של שפיגל, אייל שפיגל, שנשארה בקבוצה, ניתקה קשר עם האמא שלה.

עוד אחד מחברי הקהילה לפילוסופיה מעשית, עו”ד ארז שניאורסון מספר: “אותה ‘כת’ שעליה מדבר עו”ד אורי דניאל, אינה אלא קבוצה של חברים, עמה נמנה עו”ד דניאל במשך כעשר שנים, ביניהם עורכי דין, אדריכלים, מעצבים, אנשי אקדמיה ובעלי מקצועות חופשיים נוספים, אשר חולקים תחומי עניין משותפים”.

איך שגשגו גני הילדים ברמת השרון של הפילוסופיה המעשית בהנהלת ריקי ודליה שחם?

הכסף הגדול בקבוצה הזו הגיע מניהול רשת גני ילדים ברמת השרון. כל הורי הילדים בגנים הללו הדגישו שצוות הגן מסור ביותר.”בגלל שהגנים נמצאים בחלק המערבי של רמת השרון, עשירי ישראל והסלבריטאים שולחים את הילדים שלהם לשם”, “שלמה נחמה, יעל אבקסיס, אחינועם ניני, נתי רביץ, אמיר קס מקרן מרקסטון ועוד. הגנים מגלגלים הרבה כסף. ההורים משלמים מדי חודש 3,000 ש”ח. יש להם את ורדה שפון-שמואלי, מטפלת הוליסטית (שחברה בקבוצה). “היא מאתרת ילדים שעלולים לסבול מבעיות התנהגות, והגן ממליץ לשלוח אליה את הילדים לטיפולים הוליסטיים. יש לחץ מאוד חזק לשלוח לורדה, זה כמה מאות שקלים טיפול. יש הורים שלקחו עשרות טיפולים”.

אחת האימהות לילדים בגן של הפילוסופיה המעשית סיפרה: “התורים לגן הזה ארוכים ולא בכדי. הם נותנים כבוד לילדים, אין שם צעקות. וזה גן של 50 ילדים. יש שם ממש דממה. יש נרות, קטורת עם ריח נעים, אוכל אורגני, ערוגות גינה. הם מאמינים שבשלוש השנים הראשונות הילד חי באגדה, ולכן כל הגן מלא בגמדים ופטריות. לחלק מהבובות אין פנים, כדי להשאיר מקום לדמיון של הילד. הורה שמגיע לתצפת בילד, נותנים לו רקמה ביד. הגננים מדברים בשקט, הרבה פעמים הם מדברים דרך שירה. הילדים עושים דברים שאבדו מהעולם, כמו להכין נעליים”.

איך השופטת דליה גנות ורוני אלוני סדובניק קשורות לעמותה לפילוסופיה מעשית?

לאחרונה אי אפשר היה שלא להיתקל בפייסבוק בקישור הממומן לדף שפתחה עו”ד רוני אלוני סדובניק, נפגעים ונפגעות מגנות פסק דין של דליה ל-גנות. סדובניק הצליחה להפעיל גם את הכתבת המושחתת נעמה כהן מ-Ynet, כדי להתנפל על השופטת דליה גנות. שופטת: ‘היא לא נאנסה, היא התאכזבה מהמין’.  הקוראים התמימים חשבו שבאמת השופטת לא רגישה למצוקתן של נשים שנאנסו, ושהביטוי הזה הוא לא ראוי.

אבל גם סדובניק וגם הכתבת שמשרתת אותה, נעמה כהן פרידמן, העלימו מהציבור שמדובר בתלונות נקמה הקשורות להשתתפות הנשים האלה בקבוצת חילופי זוגות ומין פרוע באורגיות, שהדביקו עליה את התווית של “כת מיסטית לפילוסופיה של המין”.

פילוסופיה מעשית או קבוצה לאורגיות המוניות?

הכל מתחיל עם אחת בשם ריקי שחם, חובבת מין פרוע, אשר אספה סביבה חובבי מין פרוע, וקראה לקבוצת האורגיות שלה, “ריקי שחם – המרכז לפילוסופיה מעשית ומודעות עצמית“. להלן אחד מהגיגיה. זו פואמה.

“הגורו שלי לימד אותי, שהגאולה לא באה דרך הביבים, הגאולה באה דרך הפטיסרי של ג’רר מולו. החיים שלנו מלאי הסבל והניוון. הם פרי החטא הקדמון, והאכילה מעץ הדעת טוב ורע. הגורו שלי לימד אותי. שאילו לא היינו אוכלים מעץ הדעת, אלא מתוך ממלכת הפטיסרי. של ג’רר מולו. הייתה הגאולה משחררת אותנו, מכל סבל ומכל אשמה”.

עוד פואמה שכתבה ריקי שחם: “חדר הכלולות הוא המקום המקודש. בגוספל של מרי מגדלן.  חדר הכלולות הוא המרחב האחר. שבוא נחשפת כוליותך. אל מול עצמך. חדר הכלולות הוא שם סימבולי. לקיום הערום. מול שפע הכחש“.

ועוד פואמה שכותרתה “פתי מאמין לכל דבר: “אני חייה במנזר השתקנים. מגשימה עצמי בתוך השתיקות. הכל אמרו… אני כמו דברי הגות ערטילאיים. מתחפרת בתוך השתיקה. שמה פלסתר על המילים. מפתחת רעיונות פילוסופיים. בזה אחר זה. ועושה אידיאולוגיה שתיקתית. באילוסטרציות שונות. ויוצרת הרמוניה שוות צלעות. מכל מה שנאמר בשתיקה.  כי הכל כבר אמרו“.

אלה ההגיגים שנלמדו בפילוסופיה המעשית. את זה אחר כך הפכו לסיפורי פולחן מסוכן ושליטה קיסרית של ריקי שחם בעבדים והשפחות שלה. ברור שמי שמציג עצמו כעבד או שפחה להגיגים האלה יוצא טיפש.

אז מי זאת ריקי שחם שהעלילו עליה שהיא הנהיגה “כת”?

במעריב כתבו עליה כך: ריקי שחם או רבקה רביצקי (57) נולדה בתל אביב, אחות לעדינה ויצחק רביצקי. בצעירותה לא התבלטה במיוחד וגם לא ניכסה לעצמה גינונים של פיקוד ושליטה. לאחר השירות הצבאי למדה בחוגים לפילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. משם המשיכה ללימודי תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון. במשך תקופה מסוימת התגוררה באנגליה, שם השתתפה, לפי כתב ההגנה, “בקורסים במסגרת החוג לאסטרופסיכולוגיה”. במקביל למדה קבלה. כשחזרה לישראל הרכיבה מפות אסטרולוגיות לאנשים שפנו אליה.

רביצקי נשואה לאבי שחם (62), יליד תל אביב, בוגר ה”בוזאר ארטס”, בית הספר לאמנות הידוע בפריז. מנישואיו הראשונים יש לו שני ילדים, שמתגוררים בצרפת. לאחר גירושיו הכיר את ריקי. השניים התחתנו בישראל ונולדה להם בת.   לפני כ-26 שנה התחילו בני הזוג לקיים מפגשים משפחתיים וחברתיים בנושאי פילוסופיה וקבלה בהנחייתה של שחם. המפגשים נערכו בדירתם בתל אביב, ובהמשך בבתי חברים”.

על האישה הזו עם היכולות האלה, הדביקו לה תואר של “מנהיגת כת”, ומשם העניינים מסתבכים.

פסק דין ביהמ”ש העליון ע”א 7426/14, ע”א 7474/14, ע”א 8119/14 נדחה ערעור הנשים – שופטים יצחק עמית אורי שהם ודפנה ברק ארז פלונית נגד עו”ד אורי דניאל, קובץ pdf

פסק דין – שופטת דליה גנות מיום 14/9/2014 ת”א 4057-05-10 קמחי אונטר ואח’ נ’ אורי דניאל ואח’, ת”א 10090-10-11 ריקי שחם בלום נ’ אורי דניאל, ת”א 10077-10-11 קרני – תובעות: רונה קמחי אונטר ואח’ נגד אורי דניאל. תובע שכנגד: אורי דניאל נגד ריקי (רבקה) שחם רביצקי ואח’, קובץ pdf

החלטה שופטת טל לוי מיום 27/3/2016 בתיק ה”ט 39396-03-16 עו”ד אורי דניאל נגד דליה בלום שחם, עופר בלום, גיא דובר, ורדה שמואלי, ענת גלעדי, דורון אונטר, מיטל סופי לאבל, קובץ pdf

d79ed795d798d799-d79ed795d7a8d79c d79ed795d798d799-d79ed795d7a8d79c1

תחילת הפרשה: אישה מעורערת בנפשה בשם פנינה שפיגל

העלילות המשפטיות מתחילות עם אחת בשם פנינה שפיגל שהסתכסכה עם ריקי שחם. ב-89′ נקלעה פנינה שפיגל למשבר קשה ביחסים עם בעלה, אזרח אמריקאי, שעימו התגוררה בארצות הברית. באחד הביקורים בארץ השתתפה במפגש תמיכה בהנחיית פסיכולוגים, ושם פגשה מכר שהציע לה להיפגש עם ריקי שחם-רביצקי, אסטרולוגית שמתמחה במפות השוואתיות (מפות אסטרולוגיות של בני זוג). שעת שיחה שכזו, קיוותה, אולי תעזור להתיר את הפלונטר. שחם המליצה לה לסיים את הקשר עם בעלה ואמרה כי היא מזהה אצלה “משהו רוחני חזק מאוד”.

שפיגל התגרשה מבעלה, ועברה להתגורר בארץ עם בתם המשותפת, אייל. שפיגל סיימה לימודי רפואה סינית במכללת מדיסין ויצא לה שם של מטפלת מבוקשת. מאוחר יותר הצטרפה לקורס אסטרולוגיה בהנחיית דליה שחם, אחותו של אבי שחם, בעלה של ריקי. עם סיום הלימודים נוצר קשר בין שפיגל לריקי שחם והשתיים החלו להיפגש. הפגישות שנערכו אחת לשבוע כללו שיחות וטיפולים בתשלום. שפיגל מעידה כי במהלכן הרגישה שמישהו מקשיב לה, מכיר בערכה, רואה את הייחוד שבה.  ב-94′ סיפרה לה שחם על קבוצת הלימוד שהיא מעבירה והזמינה אותה להצטרף. שחם הסבירה כי המשך המפגשים יכול להיעשות רק במסגרת הקבוצה, וכי אינה יכולה לטפל בה אישית. שפיגל, שבשלב הזה פיתחה תלות במטפלת הכריזמטית שלה, הסכימה. כשהגיעה לשיעורים גילתה כי חלק מהמשתתפים הם בוגרי הקורס לאסטרולוגיה של דליה שחם.

שפיגל עצמה הייתה מאוד פעילה בקהילה עד שהסתכסכה עם ריקי שחם. באותו זמן גם עו”ד אורי דניאל שהיה פעיל בקהילה הסתכסך עם ריקי שחם. פנינה שפיגל שכרה את שירותיו של אורי דניאל כדי לתבוע את ריקי שחם. שפיגל ודניאל פנו למארכז הישראלי לנפגעי כתות, ושם תיכננו איך להשפיל את ריקי שחם כמנהיגת כת.
בכתבה במעריב נכתב כך:

“כבר בפגישות הראשונות הבינה פנינה שפיגל כי היא נכנסה לקבוצה עם מערכת כללים נוקשה, דפוסי פולחן מחייבים וסדר יום קבוע-שעליהם מנצחת שחם ומאמינה מקבלים ללא פקפוק.

השיעורים התקיימו בימים קבועים-בתחילה בשלישי ובשישי-ובשנים האחרונות בשלישי ובמוצאי שבת. לפי המתואר בכתב התביעה, שפיגל גילתה עולם מופלא וסגור. כל מפגש נפתח בקימה ובקידה לכבוד שחם וממשיך בהרצאה מתוך מאגר גדול של מקורות: תנ”ך, הטקסטים הקבליים “ספר היצירה ו”ספר ההקדמות”, כתבים נוצריים, חיבורים פילוסופיים ומיסטיים. לא מדובר בתוכנית לימודי בחירה בפקולטה למדעי הרוח. שחם, לפי התביעה, פיתחה תורה מיסטית מאזור הדמדומים של המדע בדיוני. היא רואה את עצמה כ”אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה שמחזיקה בידע אודות האמת והיופי”.

לטענתה, הוכשרה “בכוכב אחר” ויחד עם ארבעת הקיסרים האחרים של כדור הארץ (שהדלאי למה הוא אחד מהם) ניחנה ברמת התודעה הגבוהה ביותר האפשרית. מטרת העל שלה, כמו זו של הקיסרים האחרים, היא הצלת כדור הארץ. לא פחות.לפי הכתבה שיזמו שפיגל ודניאל, ריקי שחם צברה את הידע שיאפשר לה להציל את הפלנטה מ”אוסף של רעיונות שהועברו לריקי ישירות בזמן השיעורים דרך ‘טלמסרים’, כך לדבריה, ממורים המצויים מחוץ לפלנטה. עד אז אותם טלמסרים לא דיברו מעולם עם תושבי הפלנטה שלנו וחברי הכת הם היחידים והראשונים ששומעים אותם. המציאות שבה חברי הכת חיים היא מעוותת ושקרית וריקי באה לסייע להם ולהכשיר אותם לתיקון”.

שפיגל טוענת כי השתעבדה לריקי שחם כי “האמנתי בלב שלם לתוכן השיעורים שהעבירה ריקי”, “הייתי נפעמת מהילת הידע והמסתורין שאפפה את ריקי ואת תוכן השיעורים שלה ונשביתי בקסמיהם של הסיפורים על השליחות של ריקי להצלת כדור הארץ, היותה אחת מחמשת הקיסרים על הכדור הזה ומפגשים עם חוצנים במקומות שונים בעולם במטרה להציל את כדור הארץ…

רק לאחר שעזבתי את הכת ולאחר טיפול פסיכולוגי ממושך, הבנתי שאותה שליחות או מטרת על אינה בת השגה כלל כי כל המטלות שהוטלו עליי והכספים שהוצאו ממני בתואנות שווא של ‘הצלת כדור הארץ’ נועדו אך ורק לצרכיה האישיים ולהגשמת הפנטזיות הפרועות של ריקי על חיי אושר ופאר”.

לטענת שפיגל, השיעורים והמפגשים תועדו בהקלטות ובכתב. הם גם הועברו לקלדנית מקצועית, הודפסו, נכרכו בכריכת עור מהודרת והוגשו לשחם כ”מנחה”. עולה מהם כי בין שאר כישרונותיה, שחם יכולה לגרום לחברי הכת שלה לעוף. “בקשר למעוף”, מצוטטת שחם בכתב תשובה שהוגש לבית המשפט בידי עורך דינה של שפיגל, “אם לא היתה לדליה (שחם) את האמונה, לי לא היה כוח, אני צריכה מולי את האחר, אני משתמשת באמונה של האחר, פיזיקלית אני מתחברת לממד החמישי. אני יוצרת תרגיל באב לכימיה. יוצרת ספייס טיים במרחב. היו חלקיקים שיצאו ממנה (מדליה) ויכולתי לבצע את המשימה… כשאני גרמתי לדליה לעוף השתמשתי בחוקים של המורה שלי. אתם ברמה מסוימת, אני יכולה להביא עצמי לסטייט אוף מיינד, שאתה יודע לעלות על תדר דרכי, שאתה יכול לעשות יש מאין…”.

לפי התביעה של שפיגל נגד ריקי שחם, הפעילות בקבוצה לוותה בפולחן, טקסים, מנהגים קבועים, שטיפת מוח ושעבוד של החברים למנהיגה- “סממנים המאפיינים קבוצות שמוגדרות ככתות”. לחברי הקבוצה של שחם הוענקה הזכות והחובה לקעקע על גופם סמלים ממצרים העתיקה (כתב החרטומים, ציורי ספינקס) לפי מעמדם בהיררכיה ובמטרה להצביע על שיוך לגלגול קודם בממלכה העתיקה. נטען ששחם, מציגה את עצמה כגלגול של המלכה חתשפסות, מהחשובות בשושלת הפרעונית, שחיה בסביבות 1500 לפני הספירה.  מפליא שאישה כותבת את השטויות האלה, ומצפה משופט בישראל שיאמין לה, שהיא האמינה בכל השטויות האלה.  גם עו”ד אורי דניאל הציג עצמו כמי שהאמין בזה, ומפליא שלא שללו לו את הרישיון רק בגלל רמת המימטום שהפגין, אם האמין לכל זה ונפל בפח, כמו שהוא טוען.

ויש עוד: נטען ששישה מחברי הקבוצה אף שינו את שמותיהם הפרטיים או את שמות המשפחה. גם שחם מתהדרת בשם נוסף: אנה. “כשהבת שלי החליפה את השם”, מספר יואב, אחד האבות, “לא הסכמתי לקבל את השם החדש. בתגובה, היא לא דיברה איתי במשך חודש. כשהייתי מגיע לפגוש אותה, היא היתה נעלמת לי”. לפי כתב התביעה, שפיגל נאלצה לשמש כמטפלת אישית של שחם על בסיס יומיומי, ללא תשלום. “אין מילים לתאר את עריצותה של שחם ונתינותה של פנינה, אשר היתה כשפחה חרופה, עבד נרצע לכל רצונותיה, מאווייה ומכאוביה של שחם”, נכתב בתביעה.

כל השטויות הללו הם פרי היוצר של המרכז הישראלי לנפגעי כתות, אשר מדריכים את “ניצולי הכת” איך להמציא סיפורים יש מאין.

במרכז לכתות עוברים על רשימת צ’קליסט: מנהיגות, סודיות, תורות מיסטיות, סגידה, שעבוד, נהנתנות של המנהיג, ואחרי כמה דקות מוציאים קומוניקט מנוסח להפליא עם סיפורי בדיות בדיוק כמו מה שניתן לקרוא למעלה, כאשר לוקחים מהמרואיין קצת מכל דבר: בדיחה שנאמרה הופכת סיפור רציני. משהו שמישהו ביקש פעם נהפך לאובססייה. כל פלוץ מנופח ומגיע למימדים של טורנדו.

 התביעה הזו עדיין פתוחה בתל אביב במחוזי ועדיין לא הסתיימה: ת”א 2114-08  פנינה שפיגל נ’ שחם רביצקי, בפני כבוד השופט בכר, סיכומי התביעה הוגשו ב 8/6/2014. הנתבעים ריקי שחם, אבי שחם ודליה שחם לא הגישו סיכומים. יצויין שהשופט אליהו בכר היה עויין מאוד לנתבעים, אשר עזבו את הארץ לצרפת, ואינם יכולים לחזור כי עו”ד אורי דניאל הוציא נגדם צו עיכוב יציאה וגם עיקל להם את הנכסים. הם ביקשו להופיע בוידאו קונפרנס, אבל השופט בכר סירב ודרש שייתייצבו בפניו.  אם יינתן פסק דין בתיק הזה, זה יהיה בהעדר עדויות הגנה, בגלל הטימטום של השופט אשר לא הירשה לנתבעים להעיד בוידאו קונפרנס, ללא סיבה מוצדקת.  פסק הדין הזה הולך להיות משעשע ומצחיק במיוחד, במיוחד כאשר השופט יצטרך להתייחס לטענות ההזויות של התובעת שהיא השתעבדה לתופעות מיסטיות מהחלל החיצון.  נקווה שהשופט יתייחס לשאלה, מה דפוק במוח של התובעת שגרם לה להשתעבד, והאם לא הייתה זו התאווה למין פרוע שעירפלה את חושיה.

השאלה כעת היא האם השופט אליהו בכר יאמין לסיפוריה של אישה מסוכסכת וסכסנית כי ניתן היה להשתלט לה על המוח כי היא נפעמה מסיפורים על מפגשים עם חוצנים מהעולם החיצון.

כיצד יכולה תובעת להגיע לבית המשפט ולספר שהיא התפעמה מסיפורי מפגשים עם אי.טי מהחלל החיצון, בלי שביקשה אפילו פעם אחת להשתתף במפגשים הללו, ומדובר באחת שהייתה פעילה רצינית ובכירה ב”כת”.

אם היא לא ראתה חוצן אחד, מדוע האמינה לסיפורי המפגשים עם החוצנים?

בקרוב נדע מהשופט אליהו בכר אם גם הוא מאמין לסיפורי החוצנים, הצלת כדור הארץ, וחמשת הקיסרים. מעניין מאוד גם מי נם הפסיכולוגים שהעניקו לתובעת זו “טיפול פסיכולוגי ממושך, והאם הם העידו בבית המשפט אצל אליהו בכר.

 להלן עוד מקבץ טענות הזויות של פנינה שפיגל על ה”כת” לפילוסופיה של ריקי שחם והחברים.
שיהיה ברור שכל הטענות האלה הן טענות הזויות אשר השופט אליהו בכר יצטרך להכריע בהן. מכיון שהנתבעים לא יכלו להגיע ארצה, עוד עלול להיווצר מצב שהוא יקבל את הטענות האלה “בהעדר הגנה”. הכל הזיות כמובן שהומצאו ע”י צוות הפסיכולגים הנוכלים דר’ דוד גרין ונתנאל לאור “המומחים” של המרכז הישראלי לכתות:

כך טוענת שפיגל: “מה שמייחד את הקבוצה של שחם הוא שגרת פעילות נהנתנית במיוחד. תשכחו מלינה משותפת בקומונה וקיבוץ נדבות ברחוב. סמוך לבית בני הזוג שחם ברמות צהלה חונה ב.מ.וו יקרה. חברי הקבוצה חוגגים במשותף את החגים היהודיים והנוצריים, ומלווים את המפגשים בסעודת פאר. הארוחות נערכות במסעדות מסוג ארקדיה בירושלים או בבתי החברים. בתפריט: בשרים, פירות ים ויינות מיקבי בוטיק.

“אם חלילה היה בסעודה מאפיין אשר לא היה לרוחה של ריקי”, נכתב בתביעה, “היה השיעור שלאחר הסעודה מתמקד כמעט כולו בחבר שתורו היה להכין את הסעודה והיה מתבצע לינץ’ (לא פחות) עליו ועל אישיותו ואופיו, מצד ריקי, ובעידודה, וגם מצדם של יתר חברי הכת עד לרמה אקסטטית של התעללות של ממש“. מבעד לכל התיאורים הדרמטיים הללו לא מסתתרת כל כת.

שפיגל מתארת אנשים נהנתנים שאוכלים במסעדות פאר, אבל בעזרת עט מושחזת ויכולת להמציא יש מאין, סיפורים ילדותיים שכאלה תופחים למימדים של “כת משעבדת”.

עוד נטען ש”כיאה לקיסרית, שחם רכשה לעצמה טירה, אחוזה בעיירה סרט ז’אק שבמחוז פריגור, צרפת, סמוך למערות לסקו (Lascaux) – מערות מתקופת האדם הקדמון שעל קירותיהן ציורים בני 15 אלף שנים. אבל לא רק הנוף הנפלא שבה את לבה של שחם. “לדבריה, אזור זה הנו בטוח יותר לנחיתה של חלליות”, טענה שפיגל בתביעה, “ובכך לאפשר למי שצריך להגיע אליה-כדי להמשיך להנחות אותה בשליחות החשובה שהוטלה עליה-להגיע אליה ביתר קלות.

לדבריה, במערות לסקו קיימות עדויות להגעה של מורים מפלנטה אחרת לכדור הארץ כדי לעזור לתושבי כדור הארץ להציל את האנושות”. אבל לא רק חייזרים מוזמנים לטירה. “אחי סיפר לנו שמסביב לטירה יש שטחי חקלאות של פטריות כמהין. בשבילנו לדמיין אותו רודף אחרי חזיר לחפש פטריות זה סוריאליסטי. הוא בן אדם שרגיל לעבוד 24 שעות ביממה ופתאום מתפנה לנסיעה של שבועיים בצרפת”. ניהול שגרה נהנתנית מחייב מקורות כספיים בלתי מסתיימים. בתביעתה טוענת שפיגל שמיום הצטרפותה לקבוצה נדרשה לשלם לשחם תשלום חודשי של 1,500 שקל. בחודשים שלפני עזיבתה הגיע הסכום ל-8,000 שקל. התשלום נקרא “מנחה” ומט לווה בטקס. הוא ניתן בתאריך קבוע, במזומן, במעטפה המקושטת בבדים מפוארים. צ’קים מתקבלים רק במקרים חריגים. את הכסף אוספת דליה שחם ומעבירה אותו לגיסתה.

כאן שוב פעם אנחנו רואים איך מצמידים לאישה את המילה “קיסרית”, וזה יכול להיות סתם המצאה, או שמישהו אמר פעם בדיחה, מצמידים לזה את העובדה שיש לה חווה בצרפת, ומתחילים לכתוב בעט מושחזת סיפורי בהלות על קטיף של פטריות, ועל הזמנת חוצנים למערות שליד החווה. האמת היא שגם מתחת לבית שלנו יש “מערות”, צינורות של ביוב שמורידים פיפי וקקי.

גם אנחנו יכולים להמציא סיפור על חוצנים ששוכנים בתעלות הביוב של תל אביב או ירושלים או רמת השרון. השאלה מי מאמין לכל הזבל הזה. אבל תמשיכו לקרוא. עוד מעט רוני אלוני סדובניק מצטרפת לסיפור, כך שיהיה עסיסי…

עוד טוענת שפיגל: “בסביבה של ריקי יום-יום חג. שחם, נטען בתביעה, הטיפה בפני חברי הקבוצה לרכוש עבורה מתנות בכל הזדמנות: ביום הולדתה, שנחגג פעמיים בשנה (בתאריך העברי, ז’ באדר, יום הולדתו ויום פטירתו של משה רבנו, ובתאריך הלועזי), בחגים, בכל נסיעה לחו”ל. כשאחד החברים חווה משבר מומלץ לו להעניק מתנה נדיבה לקיסרית. שחם מכוונת את מוקיריה על ידי אזכורים חוזרים בשיעורים של החפצים שבהם היא חפצה, כאילו היה מדובר ברשימת קניות מתוכננת לחתונה. “ריקי היתה מדברת במשך שיעורים שלמים על חפץ כלשהו אשר שמעה על אודותיו…

פעמים רבות הסבירה ריקי כי החפץ הספציפי נחוץ לה להצלת העולם וכי היא לא מעוניינת בחפצים הללו, אשר הנם ריקים בעיניה, אולם זהו העול שעליה לשאת בו בהיותה אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה”, נכתב בכתב התביעה”.

שוב פעם, הדביקו לאישה מסכנה את התואר קיסרית, ומכאן דמיונו המגוון של העו”ד מתחיל לפעול שעות נוספות… ריקי הייתה עושה ככה. ריקי הייתה עושה אחרת… ריקי רצתה מתנות. נו אז מה?   אסור לאישה לקבל מתנות? זו כת? זו השתעבדות? מה זה הטמטום הזה?

אבל זה לא נגמר. יש עוד: “כשנדרשו סכומי כסף גדולים כמו, למשל, לצורך רכישת דירה ברובע הלטיני בפריז, הכריזה שחם בפני הקבוצה על פרויקט שנועד להוות “אכסניה למפגשים עם המנחים שלה ולצורך השט למת השליחות שלה”. שפיגל טוענת שמכרה לצורך הפרויקט את דירתה הפרטית והעבירה כמאה אלף דולר לרכישת הבית בפריז”. נו אז מה?  זאת “כת”? זה מה שגרם להשתעבד?

תגובתה של ריקי שחם לתביעה זו, הייתה ש”בשל אופיים החברתי והמעשיר של המפגשים, כל המשתתפים שלקחו בהם חלק תמיד הגיבו אליהם בשמחה ומרצונם החופשי”, נאמר בכתב ההגנה.

“מעולם לא הופעל לחץ כלשהו על מי מהמשתתפים בקבוצת הלימוד או על מי מאלה שבחרו לעזוב אותה. מטבע הדברים, משתתפים שרצו לקחת חלק במפגשים נפגשו עם ריקי לשיחת היכרות, על מנת לוודא כי מדובר באדם אשר לו תחומי עניין שאכן קרובים לנושאים שבהם עוסקים המפגשים”.

“ריקי שחם מעולם לא התייחסה לעצמה כאל אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה או כאל מורה שעברה הכשרה בכוכב אחר ונשלחה למשתתפים בקבוצה על מנת לסייע להם ולהכשיר אותם לתיקון וכיוצא בזה”, נאמר בכתב ההגנה. “טענות אלה הנן חלק משרשרת טענות מופרכות מעיקרן וחסרות כל שחר, אשר אינן מותירות כל ספק באשר לחוסר תום לבה של התובעת… ריקי מעולם לא טענה כי הידע שרכשה מקורו ב’עולמות אחרים’. טענה זו מגוחכת ממש”.

איך לימדו את אורי דניאל במרכז הישראלי לנפגעי כתות להמציא סיפורי כת על ריקי שחם?

הכל זרם סבבה בממלכת ריקי שחם. כולם הזדיינו עם כולם ונהנו ממין ללא מעצורים, כולל עו”ד אחד בשם עו”ד אורי דניאל, אשר הסתכסך איתה, והחליט לתבוע. אלא שבמקום לתבוע תביעה רגילה על כסף שנלקח ממנו, או על נזק שנגרם לו, הוא החליט להשתמש בבתי המשפט כדי לבייש את ריקי שחם, וחבריה לקבוצת הזיונים הפילוסופיים.

לא זו בלבד, אלא שהוא גם הלך למרכז הישראלי לנפגעי כתות, ארגון הזוי של שתי פסיכופטיות, רחל ליכטנשטיין ועו”ד שרונה בן משה, שתי זונות אשר סחטו את הרב ניר בן ארצי, והקימו עמותה לסחיטה ואיומים נגד קבוצות חריגות בנוף. יחד החליטו להעליל על ריקי שחם שהיא ניהלה כת מסוכנת.  

בשלב זה נקדים את המאוחר. אורי דניאל הגיש תביעה כספית נגד ריקי שחם והפסיד. התביעה התנהלה אצל השופטת אושרית פנקל פרוסט: ת”א 2892-12-09 שחם רביצקי ואח’ נ’ דניאל ואח’.  פסק דין ניתן ב 9/9/2014. אורי דניאל אמנם הצליח להוציא נגד ריקי שחם ובעלה צו עיכוב יציאה, וגרם לה לברוח מהארץ לצרפת, אבל ריקי שחם השיבה לו מלחמה כמו שצריך: היא לקחה את שירותי הבולדוגית רוני אלוני סדובניק כדי שתתפור לו תיקים של אונס.

אכן סדובניק תפרה לו תיק יפה של אונס במסגרת אורגיה, אבל גם סדובניק נכשלה, והשופטת דליה גנות זיכתה את אורי דניאל. האם המלחמה הזו הייתה משתלמת? נראה שכל הצדדים הפסידו פה.

עו”ד אורי דניאל החליט לתפור לריקי שחם וקבוצת הפילוסופיה המעשית תיק של ניצול סמכותני של אנשים במסגרת כת.  במרכז לנפגעי כתות הסבירו לו איך עושים את זה: ממציאים סיפור שריקי שחם התנהלה כמו “קיסרית” ושהיו לה יכולות מאגיות לכשף אנשים לעשות כרצונה. מתבלים את זה גם בסיפורי ניתוק בין הורים והמצטרפים לכת, ומוסיפים קצת סיפורים על התעללות, מין, אונס ואלכוהול או סמים. מוסיפים קצת מילים כמו “פולחן”, “סגידה” הערצה”, ויאללה יש לנו סיפור מקסים על כת מסוכנת.

כך התחילה קריאת המלחמה של עו”ד אורי דניאל בכתבה שיזם במעריב ע”י הכתב אלון הדר:  כת דה בולשיט: הכביסה המלוכלכת”.  ראו גם: הקיסרית מצהלה: תביעת. בכתבות השקריות של מעריב נכתב: “הוא עו”ד אורי דניאל היה חובב אמנויות לחימה וספורט אקסטרים. עורך דין צעיר ומבולבל שחיפש קצת משמעות לחייו. פגישה עם מטפלת אלטרנטיבית הובילה את אורי דניאל לאסטרולוגית ריקי שחם-רביצקי, שעמדה בראש קבוצת לימוד חשאית שפעלה בצפון תל אביב וברמת השרון.

הוא נשאב פנימה, ממוגנט על ידי עולם הפנטזיה שיצרה שחם. הייתה שם סביבה תומכת של אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים, שלוותה בפולחן סגידה בלתי נתפס.  

מנגנוני הבקרה נרדמו והוא שתה בצמא את התיאוריות, הפילוסופיות והסיפורים. הגורו הוצגה על ידי מאמיניה כ”אחת מחמשת הקיסרים על הפלנטה”, מי שהוכשרה להציל את כדור הארץ לצד מנהיגים כמו הדלאי למה ויוחסו לה כוחות על אנושיים, למשל היכולת לעוף. את הידע היא קיבלה באמצעות “טלמסרים” ממורים מחוץ לפלנטה”.  כל זה כמובן שטויות במיץ עגבניות, אשר עו”ד אורי דניאל למד במרכז לנפגעי כתות כיצד להעליל עלילות דם מופרכות.

עוד הוא טען כי “העבודה הוולונטרית התרכזה סביב רשת גני ילדים בשם “גן דניאל” ברמת השרון שבבעלותה של דליה שחם, גיסתה של ריקי שחם ודמות בכירה בקבוצה. הם בנו תפאורה להצגות הילדים, ניקו את הגנים, שיחקו עם הילדים. אושר צרוף”.

כמו כן טען ש”במשך עשר שנים הוא הקדיש את חייו לקבוצה, נלחם את מלחמותיה, מייצג אותה בבתי משפט ומוציא, לטענתו, מאות אלפי שקלים מכיסו על מתנות עבור שחם. כל תשורה חומרית נומקה על ידי ראשי הקבוצה כבעלת משמעות רוחנית. רשימת המתנות שנתן לשחם כמעט אינסופית: מכונית מסוג רובר, עטים באלפי דולרים, מימון נסיעות לחו”ל לה ולמלוויה, העברות כספים בסכום של 350 אלף שקל, מימון ארוחות יוקרה במאות אלפי שקלים, תשלומי משכנתה לבית הפרטי של שחם ובעלה. בנוסף שילם דמי חבר בסך 10,000 שקל בחודש”.

איך אפשר לכשף עו”ד ולהוציא ממנו כסף? עו”ד אורי דניאל טוען שהוא ניצול כת

כך טען עו”ד אורי דניאל. הכתב שפירגן לו בכתבה לא שאל אותו את השאלות המתבקשות: איך כישפו אותך? איך אתה יכול לשמש עו”ד אם אפשר להשתלט לך על המוח? למה שילמת דמי חבר? למה מימנת ארוחות יוקרה? באמת שלא ברור איך לשכת עורכי הדין לא שללה לו את הרישיון.

בתמונה העו”ד המכושף אורי דניאל.  טען שכושף ע”י כת, וחטף תביעת נזיקין על אונס 4 נשים

עו"ד אורי דניאל. התאכזבו מהסקס
עו”ד אורי דניאל. התאכזבו מהסקס

בכתבה, עו”ד אורי דניאל מתואר כך: “מרומם נפש ממסדר האחווה, עיניו נעצמו. כשהקיסרית זרקה בפני הקבוצה את התיאוריות שלה, הוא לא העז לשאול שאלות. התבייש להודות בפני חבריו כי הוא לא מבין את ה”שיעורים”. מה סוד קסמה של שחם? “כוחה של הכת בתלות הנפשית שיוצרת ריקי בין התלמידים ובינה”, כותב דניאל בתצהיר, “תוך ניצול מצבם הנפשי בעת גיוסם לכת ויצירת מערכת קשרים מסועפת, שנועדה להבטיח שיעבוד מוחלט של חברי הכת. האינטראקציה בתוך הכת בנויה על מפגשים (“שיעורים”), בהם מעבירה ריקי את מסריה ואת “תורתה” לחברי הכת, תוך שמסריה והנחיותיה כוונו לשעבודם הטוטאלי של חברי הכת, הן מבחינה מנטלית והן מבחינה כלכלית“.

האמת היא שאנחנו ראינו את הבלוג של ריקי שחם וחוץ מכמה פואמות ילדותיות, לא ראינו שם שום דבר על קיסרויות, מסרים מיוחדים או מסרים מהעולם החיצון. הכל שטויות. אורי דניאל פשוט העתיק את הסיפורים על הסיינטולוגיה והדביק אותם לקבוצת האורגיות בה השתתף.

בסופו של דבר הכתב כן ניסה קצת להתמודד עם השאלות הבעייתיות, איך עורך דין נופל בקסמה של קיסרית שמכשפת אותו?

וזו התשובה של אורי דניאל כיצד ריקי שחם כישפה אותו:

במעריב הסבירו כך: “איך אנשים משכילים הסכימו להפקיד בידי קיסרית הפלנטה על פי גרסתם מאות אלפי שקלים? שחם, לפי תצהירו של דניאל, “פעלה להביא לניתוקם של חברי הכת מבני משפחתם (בעיקר על ידי ניתוק מבני הזוג שלא היו חברים בכת), ליצירת מצב שבו מחויבותם של חברי הכת לכת היא ראשונה במעלה וקודמת לכל מחויבות אחרת הקיימת בחייהם, להשפעה על האופן שבו התנהגו חברי הכת בחיי היומיום על פי דרישות ריקי (לרבות אימוץ קודים של לבוש, לעתים שינוי השם, קעקוע הגוף על פי המעמד בקבוצה ועוד), ליצירת מנגנון אכזרי של “שכר” (שהתבטא בעיקר בגילויי חיבה פומביים מצד ריקי כלפי חבר ‘נבחר’, לעת מסוימת, בפני יתר חברי הקבוצה) ו’עונש’ (שהתבטא לרוב בהתעללות נפשית, בהתעמרות ובמסכת השפלות והטחת עלבונות שנעשו בפני כלל חברי הכת ונועדו ליצור מתח מתמיד, פחד וחרדה). לחץ חברתי זה והמניפולציות הרגשיות והפסיכולוגיות שהפעילה ריקי, הבטיחו כי חברים סוררים לא יסטו מדרכה של הכת, ובכלל שיהיו נכונים להתאמץ לשאת חן בעיניה של ריקי, ובפרט בכל הקשור להעברת כספים ורכוש לידיה”.

לפי התצהיר של דניאל, כדי לשמור על הזרמת הכספים הפעילו ראשי הקבוצה מנגנון אימה. “המעשים הפליליים שהופנו כלפי גורמים שונים אשר ריקי חשה כי הם עלולים להפריע לפעילות הכת (ובכלל זה חבלה במזיד בכלי רכב על ידי חיתוך צמיגים ושחרור בורגי גלגלי רכבים, פגיעה ברכוש, מריחת צואת אדם על בתים ותקיפה פיזית – לגבי חלק מהעניינים אף הוגשו תלונות למשטרה), ואת התכנים, המניפולציות (בעיקר אלו שנועדו להעברת הכספים והרכוש לרשותה של ריקי – כגון הלינץ’ הקבוצתי שהייתה יוזמת נגד חבר כת שלא עמד בסטנדרטים המצופים ממנו בנוגע למתן כספים ורכוש)”.

על פי הכתבה מ 2010, עו”ד אורי דניאל, “החליט לחשוף בבית המשפט מה באמת התרחש בקבוצה במשך כל השנים”. הוא היה נחוש “לפענח את התעלומה הגדולה: מה סוד קסמה של שחם, האישה חובבת האסטרולוגיה שהצליחה לאסוף סביבה עשרות אנשים משכילים ומצליחים. וכך הוא כתב:  “הכת שבראשה עומדת ריקי היא אחת הכיתות המסוכנות ביותר בארץ“, “אשר במסגרתה ובאמצעות מניפולציות ושרלטנות לשמה, מוציאה ריקי מחברי הכת (ובאמצעותם אף מבני משפחתם) סכומים ורכוש בהיקפים עצומים, תוך שהיא צוברת לעצמה רכוש והון עצום”.

לטענתו, ריקי שחם ובעלה הפעילו במסגרת המערכה נגדו עבריין מורשע בשם דניאל ויג, שריצה תקופות מאסר ממושכות. “בין סעיפי האישום שבהם הורשע”, נכתב בתצהיר של דניאל, “נכלל אישום בדין הכללת עלילה על שופטים כי קיבלו שוחד, אשר כדי לבססה זייף ויג העלה מסמכי בנק שונים, באופן שנחזו כהפקדות כספיות של עורכי דין מסוימים לחשבונותיהם של השופטים, וכן זייף ויג מסמכים של משטרת ישראל על שייראה מתוכם כי כביכול מתנהלת חקירה פלילית נגד עורכי דין ונגד מפקד תחנת משטרה בגין אותו שוחד בדוי, פרי המצאתו, שניתן לשופטים”.

בתביעתו טען דניאל, כי ויג ניסה לתפור לו תיק. הוא התחזה לאדם בשם “גיא שמיר”, דובב והקליט אותו בחשאי ואף בישל לפי החשד את ההקלטה, ששימשה חומר לתביעה שהגישו נגדו בני הזוג שחם. דניאל התלונן במשטרה, שפתחה בחקירה. בזמן שריקי שם הייתה בחופשה בחו”ל הוא גם הגיע דניאל, מלווה בעורך דינו ובכמה שוטרים, לביתה של שחם. בידיהם היה צו שופט והוצאה לפועל, במטרה לרשום את תכולת הבית לטובת עיקול. את החבורה קיבל אחיו של אבי שחם, אורי. דליה ובעלה נמצאו בחו”ל. שחם הזעיק כמה מחברי הקבוצה, שהביעו את מורת רוחם על הפעולה”.

העלילות המיניות שתפרה רוני אלוני סדובניק נגד אורי דניאל הסתיימו בנפיחה גדולה  

בסופו של דבר התביעות של אורי דניאל לפיצויים וכספים נסגרו בהפסד הדדי. התביעות והתביעות שכנגד פשוט נדחו ע”י השופטת אושרית פרוסט פרנקל. מה שנשאר מכל הפרשה הוא עלילות המין שסדובניק רקחה נגד אורי דניאל.

סדובניק הגישה תביע אזרחית נגד אורי דניאל בשם ארבע מנשות הפילוסופיה המעשית. על-פי פסק הדין, הקבוצה שכרה את שירותיו של יחצ”ן ושל עו”ד רוני אלוני-סדובניק, הן כדי להיאבק נגד תיאור הקבוצה כ”כת” על-ידי “המרכז לנפגעי כתות”; וכן למען אישומו הפלילי של הנתבע בעבירות אינוס.

היחצ”ן ועורכת הדין נכחו יחד בישיבות משותפות בעניין זה. במקביל, הגישו ארבע מנשות הקבוצה (לרבות גיסתה של המנהיגה) את התלונות נגד הנתבע, בטענה כי ביצע בהן מעשי אינוס כ-10 שנים קודם לכן.

תמצית העניין היא – דליה גנות דחתה תביעה אזרחית שהגישו 4 נשים ששוכנעו ע”י רוני אלוני סדובניק לתבוע, נגד העורך דין אורי דניאל, בטענה כי הוא אנס אותן פעמים רבות במסגרת האורגיות ההמוניות. התביעה הוגשה לאחר שתלונות שהגישו הנשים במשטרה נסגרו. בגלובס נכתב כי “הפרשייה התרחשה בקרב קבוצת אנשים, שהוגדרה על-ידי חבריה כ”קבוצה ללימודי פילוסופיה מעשית”. יצוין כי “המרכז לנפגעי כתות” טען כי זוהי כת מסוכנת.

תהיה הגדרת הקבוצה אשר תהיה, מקריאת פסק הדין ברור כי חבריה התנהלו מאז אמצע שנות ה-90 כמשפחה, וכי חלקם ראו בקבוצה תחליף למשפחותיהם הביולוגיות, ניתקו את הקשר עם משפחותיהם ואף ניצלו את משאביהם הכספיים של המשפחות לתועלת הקבוצה. חבריה ניהלו מערכות יחסים זוגיות ורומנטיות בינם לבין עצמם והחליפו תדיר בני זוג מקרב חברי הקבוצה. בראש הקבוצה עמדה אישה הנשואה לאחד מחבריה, ואשר שניים מגיסיה היו אף הם חברים בקבוצה.  עורך הדין הנתבע, אורי דניאל, חבר הקבוצה בעבר, הסתכסך עם מנהיגת הקבוצה, והסכסוך ביניהם הגיע לערכאות שיפוט אזרחיות”.

השופטת דליה גנות כתבה שהמתלוננות אישרו בעדותן כי הן נותרו במערכת יחסים קרובה והדוקה עם הנתבע בשנים שלאחר המעשים הנטענים; וכי מערכת יחסים זאת כללה בין השאר “שיחות מיניות”, יחסי מין מזדמנים עם מתלוננת אחת ויחסי זוגיות קבועים במשך שנים עם אחרת.  שופטת בית המשפט המחוזי, דליה גנות, דחתה את התביעה, בהסתמכה, בין היתר, על כך שהתובעות מסרו גרסאות סותרות באשר לפרטים מרכזיים בהתרחשות הנטענת על-ידן, וכן על כך ש”עדותן נכבשה” במשך קרוב לעשור, והועלתה רק בסמוך לאחר תחילת הסכסוך בין מנהיגת הקבוצה לבין הנתבע.

פרופ’ רון שפירא כתב על כך: “לטעמי, פסק הדין מנומק, משכנע ומדייק מאוד ביישום הכללים המקובלים שבדיני הראיות. עם זאת, הוא זכה לביקורת קשה במספר כלי תקשורת, בנימוק ש”בית המשפט לא כיבד את הפסיקה”, המאפשרת הסתמכות על “עדות כבושה” של קורבן עבירות מין, ואף מוחלת על אי-דיוקים בעדות כזאת.  לא הייתי מתעכב על דברי ביקורת מופרכים, בעיניי, אלמלא הייתי סבור שהם מבטאים הלך-רוח פופולרי, אשר עצם קיומו מטיל צל על היכולת של השיח הציבורי לאפשר שיפוט נטול פניות בנושאים טעונים מבחינה פוליטית ו/או ערכית.

לשם הדגמת עניין זה, יש לעמוד תחילה על המובן מאליו: דיני הראיות נועדו מעיקרם להבנות הליך של איתור ספקות והפרכת גרסאות. כאשר ניסיון החיים מלמד שיש להטיל ספק בעדות, כגון מחמת סתירות בדברי העד או משום שעדותו נכבשה בלא הסבר משכנע – דיני הראיות מעודדים את השופט לדחות את תוכן העדות, ולכן להסיק כי התביעה לא הוכחה על-ידי מי שנטל ההוכחה מוטל עליו.  כחריג לכך נמצא, בעשרות השנים האחרונות, כי במקרה של קורבן עבירות מין ישנן נסיבות, שבהן עדויות עשויות להתקבל כמהימנות, אף שבהקשרים אחרים ראוי היה לדחותן. אישה שהיא קורבן עבירות מין עשויה לעתים לכבוש עדות-אמת מסיבות פסיכולוגיות וחברתיות מורכבות, ולעתים היא אף עשויה למסור “גרסה מתפתחת”, כאשר היא משתחררת בהדרגה מעכבות שמנעו ממנה מלדווח באופן מלא על חוויותיה הקשות. לאור ממצאים אלה, נקבע כי בית המשפט יהיה חופשי לקבל עדות של קורבן עבירות מין גם בנסיבות שבהן היה דוחה עדות אחרת.

הדבר העיקרי והמהותי בביקורת היה בקפיצה לוגית מן הקביעה כי “בית המשפט רשאי לקבל עדות כבושה ובלתי מדויקת של קורבן עבירות מין” – לטענה כי “יש לקבל עדות כבושה בלתי מדויקת, אם העדה טוענת שהיא קורבן עבירות מין”. הביקורת סברה כי עצם העובדה שבית משפט מרשה לעצמו לקבוע שמתלוננת אינה דוברת אמת, אפילו בנסיבות הקיצוניות המתוארות בפסק הדין (אינטרס ברור של הנתבעות לשקר, סתירות קשות בדבריהן וכו’) – מראה כי הוא נכשל להתעדכן בדיני הראיות של עשרות השנים האחרונות, ואולי אף מחשידה אותו בשנאת נשים.

על אף שהכשל הלוגי שבדברים אלה ברור, וחרף הסכנה של עמדה כזאת ליכולתם של בתי משפט לברר את האמת, נדמה היה שיש מי שמאזינים לדברי הביקורת ברצינות. אני מקווה שהתובעות יגישו ערעור על פסק הדין, כדי שיזדמן לבית המשפט העליון להעמיד הלכה על מכונה, להבהיר את היחס הראוי בין כללים שבדיני הראיות ובין החריגים לכללים, ולהציב גדר בפני הנטייה המסוכנת לבחון כל מקרה על סמך הכללות פוליטיות או קבוצתיות.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001001792

פסק הדין של דליה גנות נגד אורי דניאל היה תחת איסור פרסום במשך כמה שנים טובות. רק בינואר 2015 הוא שוחרר, ועדיין אי אפשר למצוא את פסק הדין. מי שחשפה אותו היא הכתבת נעמה כהן פרידמן, החברה של רוני אלוני סדובניק. מאז ממשיכה סדובניק לרדוף אחרי אורי דניאל, להפיץ קישורים בפייסבוק שדליה גנות טועה ביישום החוק, שהיא שופטת רעה לנשים, ושאורי דניאל הוא אנס. כולם מפחדים מרוני אלוני סדובניק, כולל אורי דניאל. אילו היה גבר היה מפרסם את פסק הדין בעצמו וחושף את שם כל המטומטמות שהעידו נגדו, כולל מה עשתה לו רוני אלוני סדובניק.

הבעיה בסיפור הזה שאורי דניאל איבד את האמון של הציבור. הוא הוליך שולל מדינה שלמה כאשר התראיין ב- 2010 למעריב בכתבה של 8 עמודים וסיפר שכישפו אותו ב”כת מסוכנת”, שהוא השתעבד לקיסרית עם מסרים מהחלל החיצון, ועוד שטויות מהיקב והגורן. הוא פשוט חשב שיהיה חוכמולוג, ולכן ניסה לגייס את תמיכת המרכז הישראלי לנפגעי כתות, שזיבלו לו את המוח עם סיפורי השתעבדות וקיסרית שכישפה אותו. הוא חשב שהזונות המשוקמות במרכז הישראלי נגד כתות יהיו השפן שהוא שולף מהכובע, אבל התברר לו שגם ריקי שחם יודעת לשלוף שפנים מהכובע, והביאה לו את השקרנית מספר אחד בישראל, המטורפת רוני אלוני סדובניק, שתפרה לו תיק של אונס.

בתמונה: רוני אלוני סדובניק: מגישה סדרתית של עלילות דם מיניות ודמוניות. עם זה אורי דניאל יסכים איתנו.

עו"ד רוני אלוני סדובניק
עו”ד רוני אלוני סדובניק. צילום: מעריב

 

לורי שם טוב

עיתונאית הסוקרת רווחה, עוולות המבוצעות על ידי שופטים נגד אזרחים, וניצול לרעה של עובדות סוציאליות את תפקידן לרבות ניתוק ילדים מהורים, הוצאת ילדים לפנימיות, אומנה ומרכזי חירום, על פי החלטות בתי המשפט. לורי שם טוב אמא ל- 2 ילדים אשר הוצאו מחזקתה ע"י רשויות הרווחה בשנת 2009 באופן ברוטלי ובאמצעות שוטרים אשר נשלחו לקחת את ילדיה ממשמורתה ולהעבירם למרכז חירום. מאז לקיחת ילדיה של לורי שם טוב מחזקתה, החלה לשמש שופר להורים, אימהות ואבות אשר הגיעו עד סף אבדון, ואשר לולא הסיקור המקצועי והמסור, ולולא פרסום הטרגדיות שמערכת המשפט והרווחה גרמה להן, הם היו עוזבים את העולם הזה. לורי שם טוב זוקפת לזכותה מאות מקרים של התערבויות מוצלחות אשר הסתיימו בהשבת הילדים לחיק הוריהם. למרבה הצער לורי שם טוב לא הצליחה להשיב את ילדיה מזרועות הרווחה, כי סומנה על ידי המערכת.