יורם דנציגר: טיוח הפרת ניגוד אינטרסים של הבורר אליהו וינוגרד שופט עליון לשעבר

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-4Ih

דווקא מהשופט יורם דנציגר היינו מצפים לפסק דין יותר נורמלי שעושה צדק. במקום זה קיבלנו עוד טיוח על פשעים של חברים לחונטה. המדובר בבקשה לפסול את הבורר אליהו וינוגרד, שהיה בעצמו שופט עליון בפועל למשך שנה. וינוגרד שימש בורר בסכסוך בוררות על ירושה, ולא גילה לצדדים שאחד מהם פנה אליו וביקש ממנו חוות דעת, ושהוא פשוא העביר את הייצוג למשרד גדעון פישר. הוא קיבל את הבוררות בלי לגלות שום דבר, וגם הצד שפנה אליו מילא פיו מיים. דנציגר: התנהלותו של וינוגרד בהליך בוררות מעוררת חוסר נחתהעליון: חוסר נחת מהתנהלות וינוגרד

בנסיבות כאלה יש הפרה מובהקת של הכללים נגד ניגוד אינטרסים. היה על הבורר וינוגרד לפסול את עצמו ולהחזיר את כל הכסף שגבה. כך מצופה בעולם משפטי שיש בו כללים וחוקים ברורים. אולם בישראל החוקים והכללים לא משנים, איש הישר בעיניו יעשה והכל תלוי במוזה של השופט, ובזהות הצדדים שלפניו. כך גם אפשר להכשיר הפרה של ניגוד אינטרסים: אומרים לבורר “נו, נו נו…” ונוזפים בו, אבל את פסק הדין שלו לא מבטלים, אלא כותבים הערה הצופה פני עתיד, שאין לה כל משמעות, כי הסכסוך נגמר ואין לו עתיד, יש רק עבר מזוהם בניגוד אינטרסים.

1
וינוגרד אליהו – בורר מושחת

כל בורר רגיל היה מודח מיידית מהבוררות. אבל כשמדובר בשופט לשעבר שהיום מקושש כמה שקלים בבוררות, אז עליו אומרים שהתנהלותו מעוררת חוסר נחת. מפליא שדווקא דנציגר משחק משחק כה מלוכלך, מותח ביקורת, אבל נמנע מלתת את הסעד המבוקש. מילים יפות ששוות לתחת.

כתבה של גור מגידו בגלובס

דנציגר: התנהלותו של וינוגרד בהליך בוררות מעוררת חוסר נחת

גור מגידו, גלובס, http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001135789

שופט העליון יורם דנציגר על השופט בדימוס אליהו וינוגרד: “בנסיבות המקרה היה עליו למסור לצדדים לבוררות את המידע בדבר השתלשלות העניינים”.

3 אחים נקלעו לסכסוך ירושה סביב נכסי מקרקעין בשווי עשרות מילוני שקלים, במסגרתו פנו לבוררות בפני נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב בדימוס, השופט אליהו וינוגרד. בשנת 2011, במהלך הבוררות, פנה צד שלישי כלשהו לוינוגרד כדי שזה יגיש עבורו חוות-דעת בהליך משפטי אחר, שטרם הוגש.  וינוגרד החל לטפל בלקוח החדש, אך לאחר תחילת הטיפול, נודע לו כי הנתבע בהליך שבמסגרתו התבקשה חוות-הדעת הוא אחד האחים מסכסוך הירושה, שלום כהן – צד לתיק הבוררות המתנהל בפני השופט בדימוס.

מה עשה השופט בדימוס וינוגרד? העביר את הטיפול בחוות-הדעת לעורכי דין אחרים במשרד בו היה שותף – משרד גדעון פישר ושות’ – ונמנע מלעדכן את הצדדים בהשתלשלות העניינים.

בדצמבר 2014, במסגרת הדיון באותה תביעה שנייה, התגלה לאותו אח כי וינוגרד היה מעורב בתהליך מתן חוות-הדעת, והוא פנה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – באמצעות עו”ד יוסף תמיר – בבקשה שזה יבטל את פסק הבורר של וינוגרד בסכסוך הירושה בין האחים שניתן קודם לכן.

שופטת המחוזי, יהודית שבח, אמנם דחתה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, אך היא לא נמנעה מהקביעה כי וינוגרד אכן התנהל שלא כשורה כשנמנע מלגלות לצדדים את כל עניין חוות-הדעת שהוגשה על-ידי שותפיו למשרד.

השופטת פסקה כי אף שהיה ראוי שהבורר וינוגרד יגלה לצדדים על העניין שהתעורר, הרי שהפגם בהתנהגותו אינו מביא לתוצאה של ביטול הבוררות. זאת, לדבריה, בין היתר משום שלא נטען כי ישנו פגם כלשהו בפסק הבורר בעקבות תחילת הטיפול בחוות-הדעת.

“חובת גילוי רחבה ואקטיבית”

האח, שלום כהן, לא ויתר והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. השופט יורם דנציגר אמנם דחה את הבקשה, אך לא לפני שהקדיש כמה מילים של ביקורת להתנהלותו של נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס וינוגרד ולסטנדרט המצופה מבוררים במקרים דומים.

“אין לכחד כי המקרה המתואר מעורר חוסר נחת”, כתב שופט העליון, “וניתן אף להזדהות עם תחושות מבקש הערעור… אין ספק – וכך קבע גם בית המשפט המחוזי – כי בנסיבות המקרה היה על הבורר למסור לצדדים את המידע בדבר השתלשלות העניינים, מידע זה הוא מסוג המידעים שמצופה מהבורר לגלותם”, ציין דנציגר.

שופט העליון הוסיף כי “כפי שציינתי בפרשת מושקוביץ (פסק דין קודם בעניין דומה – ג’מ’), חובת הגילוי החלה על כלל הגורמים להליך הבוררות – הבורר והצדדים – ‘היא רחבה אקטיבית, ומטילה חובת עשה’. הכלל הוא, בהקשר זה, ש’אם יש ספק – אין ספק’, וככל שפרט מידע כלשהו נחזה להיות, ולו במידה מועטה, חיוני לגיבוש הסכמתו של הצד שכנגד – מוטב לו לצד המחזיק במידע, לגלותו מיוזמתו”.

השופט דנציגר הוסיף כי “במובן זה, צודק מבקש הערעור בעיקר טענותיו לעניין הבעייתיות בשהיעדר גילוי המידע מצד הבורר. הדין עם מבקש הערעור גם בטענה כי בעניין שבעיקרון, ניתן לבטל פסק בורר במקרים כגון מקרינו”.

אולם, למרות קיומה של עילה לכאורה לביטול פסק הבורר, החליט השופט דנציגר כי אין מקום להתערב בהחלטת השופטת שבח, שקבעה כי הפגם שנוצר אינו חמור מספיק כדי להביא לביטולו של פסק הבוררות.

עם זאת, שופט בית המשפט העליון דנציגר בחר להוסיף הערה “הצופה פני עתיד”. לדבריו, “קיים קושי ממש בכך שבורר יכהן בתפקיד זה, שעה שיש לו או לשותפיו ועובדיו קשר עם אחד הצדדים בבוררות. בנסיבות בהן קשר כאמור קיים, או מתגלה במהלך הליך הבוררות, מצופה מהבורר להוגיע לצדדים על כך מיד – חד-וחלק.

“המשך ההתדיינות בבוררות במצב דברים זה מותנה בהסכמת הצדדים שעה שכל המידע מונח לפניהם… חריגה מסטנדרט ההתנהגות המצופה בהקשר זה – מצד הבוררים או מצד הצדדים המתדיינים – עשויה להוביל להעברת הבורר מתפקידו ואף לביטולו של פסק הבוררות בדיעבד – במקרים שיצדיקו זאת”.

לורי שם טוב

עיתונאית הסוקרת רווחה, עוולות המבוצעות על ידי שופטים נגד אזרחים, וניצול לרעה של עובדות סוציאליות את תפקידן לרבות ניתוק ילדים מהורים, הוצאת ילדים לפנימיות, אומנה ומרכזי חירום, על פי החלטות בתי המשפט. לורי שם טוב אמא ל- 2 ילדים אשר הוצאו מחזקתה ע"י רשויות הרווחה בשנת 2009 באופן ברוטלי ובאמצעות שוטרים אשר נשלחו לקחת את ילדיה ממשמורתה ולהעבירם למרכז חירום. מאז לקיחת ילדיה של לורי שם טוב מחזקתה, החלה לשמש שופר להורים, אימהות ואבות אשר הגיעו עד סף אבדון, ואשר לולא הסיקור המקצועי והמסור, ולולא פרסום הטרגדיות שמערכת המשפט והרווחה גרמה להן, הם היו עוזבים את העולם הזה. לורי שם טוב זוקפת לזכותה מאות מקרים של התערבויות מוצלחות אשר הסתיימו בהשבת הילדים לחיק הוריהם. למרבה הצער לורי שם טוב לא הצליחה להשיב את ילדיה מזרועות הרווחה, כי סומנה על ידי המערכת.