ארז שני שופט לענייני משפחה: רשמת ההוצל”פ כלנית שפירא ברגמן הטילה עיקולים על חשבונות בנק של גבר כשלא היה קיים חוב מזונות בטענת “חשש עתידי” ע”ר 18721-06-16

ארז שני שופט לענייני משפחה: רשמת ההוצל”פ כלנית שפירא ברגמן הטילה עיקולים על חשבונות בנק של גבר כשלא היה קיים חוב מזונות בטענת “חשש עתידי” ע”ר 18721-06-16

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-8mq

גבר משלם מזונות בזמן. חוב במזונות: אפס. למרות זאת, ב”כ האישה עו”ד שלי גרשט, מתעללת בגבר ומטילה עיקולים ללא הבחנה על ימין ועל שמאל, כאשר אין בכלל חוב מזונות.

ובמה מדובר? הגבר משלם את המזונות בזמן, ולא קיים לו שום חוב לטובת האישה. כותב השופט שני:

“אין עורר, כי בעת בה ביקש המערער להסיר את העיקול, לא היה חוב כלשהו בהוצאה לפועל ולמעשה, נותר העיקול כדי להבטיח חוב שלא היה כל ביטחון שקיים או שאי מי יבקש אי פעם לגבותו. גרוע מזה.

מסביר המערער והדברים הרי מגובים בפסק הדין של בית המשפט, כי אי אילו אלפי שקלים, 2,400 ש”ח חבה לו המשיבה, הזוכה עוד מכוח פסק דין שניתן ביום 09.5.16 ושאותם, כנראה אגב צפיה כי לא ישולמו, כפי שאירע, רשאי היה הוא לקזז מן המזונות”.

הארכתי בתיאור האמור לעיל, הואיל והקלות הבלתי נסבלת בה הופך אדם למכונה בשם “חייב” גם כשאינו חייב מאומה, אינה רק עלבון לאותו חייב.

עו”ד שלי גרשט ב”כ האישה, התעללה בגבר והטילה עיקולים ללא הבחנה על ימין ועל שמאל, כאשר לא קיים בכלל חוב של מזונות. הבעיה היא שהתיק מטופל אצל רשמת הוצל”פ כלנית שפירא-ברגמן. עליה כתב השופט שני:

“גם אם סברה הרשמת הנכבדה כי לא כדאי לבטל את העיקול שעה שהמשיב מצהירה כי בדעתה לעתור להגדלת החוב, צריכה היתה היא לתחום ולו זמן סביר להגשת אותה בקשה, לדוגמא, 7 או 10 ימים, שאם לא כן נותר החייב שעיקול מוטל על גבו, לזמן שאינו מוגדר והנה, כבר חלפו עברו כ- 11 חודשים מעת הטלת העיקול”.

הרשמת כלנית, אישרה לב”כ האישה עו”ד שלי גרשט להטיל עיקולים על חשבונות הגבר, כמעט שנה (!) כשלא קיים שום חוב, כשטענת הרשמת היא שהאישה “מתעתדת”, לעתור להגדלת קרן על חשבון הוצאות עתידיות, אלא שלא קיים שום חוב, והאישה לא הגישה שום הגדלת קרן במשך 4 חודשים. השופט ארז שני ביטל את העיקולים, כשהוא קובע שהטלת עיקולים, זה אינו דבר של מה בכך.

מה שמרתיח בסיפור הזה הוא שהרשמת כלנית שפירא-ברגמן, הרשתה להשאיר עיקולים בתוקף, כאשר אין חוב. 0 חוב, ורק על סמך הצהרה סתמית של גרשט שאולי בעתיד היא תגיש בקשה להגדלת קרן. לא רק שזהו ניצול לרעה של הליכים שלא לשמם יועדו, מצידה של עו”ד גרשט, זוהי עדות לאופי המגדריסטי של כלנית שפירא-ברגמן.

לסיום קובע השופט ארז שני, ש”חשש מאי תשלום עתידי ללא ראשית ראיה הוא בגדר אבסורד”, ו”לא ברור לי מדוע יש צורך לערוב לחוב שלא קיים ללא הגבלת זמן”.

ארז שני סבור שכלנית שפירא-ברגמן, היתה צריכה להשאיר את העיקולים על חוב שלא קיים בתוקף רק למספר ימים ספורים (עד 9 ימים), כדי שהאישה תוכל להראות ראשית ראיה אם יש חשש לאי תשלום עתידי. אנחנו לעומת זאת חושבים שהעיקול היה חייב להתבטל מייד, ושכל הנושא של עיקולים על בסיס חשש לאי תשלום עתידי חייב להיעלם מהעולם. הניצול לרעה של האפיק הזה הוא פשוט אנכרוניסטי וברוטלי בשימושו.

לסיום, השופט ארז שני כותב הגיגיו על ההוצל”פ:

“הבטחת פירעון החוב ומבלי להתייחס לעובדה הפעוטה ולפיה לא קיים חוב, מעלה בי מחשבה נוגה ומבדחת ולפיה המוטו של ההוצאה לפועל ולפיו איש לא נשאר חייב, חובק גם את אלה שאינם חייבים. גם אלו שלא נותרים חייבים לעניין הפגיעה המיותרת שנגרמה למערער שבכאן”.

השופט שני חייב את האישה בהוצאות בסך 5,000 ש”ח והורה להשיב את הפיקדון לגבר.

עו”ד תמר חיה הרפז, ייצגה את הגבר בתיק. עו”ד שלי גרשט, את האישה.

לקריאת פסק הדין, הקליקו כאן.

1 2 3 4 5

לורי שם טוב

עיתונאית הסוקרת רווחה, עוולות המבוצעות על ידי שופטים נגד אזרחים, וניצול לרעה של עובדות סוציאליות את תפקידן לרבות ניתוק ילדים מהורים, הוצאת ילדים לפנימיות, אומנה ומרכזי חירום, על פי החלטות בתי המשפט. לורי שם טוב אמא ל- 2 ילדים אשר הוצאו מחזקתה ע"י רשויות הרווחה בשנת 2009 באופן ברוטלי ובאמצעות שוטרים אשר נשלחו לקחת את ילדיה ממשמורתה ולהעבירם למרכז חירום. מאז לקיחת ילדיה של לורי שם טוב מחזקתה, החלה לשמש שופר להורים, אימהות ואבות אשר הגיעו עד סף אבדון, ואשר לולא הסיקור המקצועי והמסור, ולולא פרסום הטרגדיות שמערכת המשפט והרווחה גרמה להן, הם היו עוזבים את העולם הזה. לורי שם טוב זוקפת לזכותה מאות מקרים של התערבויות מוצלחות אשר הסתיימו בהשבת הילדים לחיק הוריהם. למרבה הצער לורי שם טוב לא הצליחה להשיב את ילדיה מזרועות הרווחה, כי סומנה על ידי המערכת.