כלובי אדם ותרופות ללא אבחון: ממצאי ביקורי הפתע במעונות והוסטלים בפיקוח משרד הרווחה לבעלי מוגבלויות

thumbnail

הביקורים מטעם ארגון “בזכות” מציגים תמונה קשה של דרכי הטיפול במעונות וההוסטלים בישראל 2018. עדויות של גורמים נוספים מגבים את ממצאי הביקורים. “שאנשים יידעו שזה מה שעושים”, אומרת נעמה לרנר מהארגון. במשרד הרווחה דוחים את הטענות: “מידע מוטה”

כלובי אדם ותרופות ללא אבחון: ממצאי ביקורי הפתע במעונות לבעלי מוגבלויות , סדר יום עם קרן נויבך , 09 בדצמבר 2018 , כאן

האם ייתכן שבישראל 2018 בעלי מוגבלויות מוחזקים בכלובים ונקשרים לכיסאות? לפי ממצאי ביקורי הפתע שנערכו במעונות לבעלי מוגבלויות על ידי ארגון “בזכות”, התשובה היא כן. נעמה לרנר מ”בזכות” הציגה היום (ראשון) את ממצאי הביקורים בתוכנית “סדר יום” בכאן רשת ב’, וסיפרה כי “כשמגיעים למעונות בזמנים שהצוותים לא מוכנים אליהם, מגלים דברים שלא רואים בדרך כלל”.

על התנאים המזעזעים שנראו בביקורים סיפרה לרנר: “את הכלובים ראינו בכמה מקומות, כמו במעונות ‘סלם נגב’. אלו למעשה כלובי אדם. אנשים בגירים שרוצים לכלוא אותם בשעות מסוימות כשרוצים שינוחו. לדוגמה כמו לול לאדם מבוגר. הצוות מאוד ישיר ואמר לי שזה בשביל שאנשים לא ייצאו מהמיטות כשלא רוצים שייצאו.

“יש כיסאות קשירה ממתכת שמרותקים לרצפה ממתכת. גם בהם מגבילים אנשים לדקות ולפעמים לשעות. בבמקרה שנתקלתי בו במעון בטבריה, ישב אדם בכיסא כזה, ואיש צוות אמר לי שהוא צריך להכין אוכל והוא לא יוכל שהמטופל הסתובב לו בין הרגליים. המשכתי להסתובב במעון, וכשחזרתי לביתן בו הבנאדם היה מרותק לכיסא, ראיתי שהוא עוד שם. במעון “רוגלית” מצאנו את המעון בשנת לילה בשעה שמונה בערב. רוב האנשים היו ערים אבל הצוות לא נתן להם לצאת מהמיטות”.

עדויות נוספות חיזקו את הממצאים שהוצגו על ידי ארגון “בזכות”, ואף הציגו תמונה קשה עוד יותר. ריקי פז, שבנה ערן מטופל במעון “נווה האירוס”, סיפרה בתוכנית על המצב שבו מצאה את בנה כשביקרה במעון. “אחרי תלונות רבות של ערן לא הודעתי למעון ופשוט באתי. הכל נראה פסטורלי לכאורה כמשגיעים”, סיפרה ריקי. “בכניסה יש מישהו ששואל אותך לאן אתה צריך ומודיע על כך לצוות. איך שפתחו לי את השער רצתי לחדר וערן לא היה שם, אף אחד לא ידע איפה הוא.

“הרכזת ביחידה אמרה לי שתחפש אותו. היא מסתובבת עם צרור מפתחות עם ידית תלושה של דלת. היא רצה למעלה ומחפשת את ערן. ערן יורד ונראה מוזנח. אז המרכזת רצה למנהל המעון ואמרה לו שאני מצלמת, והוא נכנס להיסטריה. אמרתי למנהל המעון ‘מה אתה מפחד? תראה לי את היחידה’. ערן היה ביחידה הסגורה והוא סיפר לי על קקי ופיפי על הרצפה – גועל נפש. אף אחד לא ראה את היחידה הסגורה”.

אורי שחף, שעבד בתור מתאם טיפול סוציאלי במעון “בית גיל עד”, הציג בעיות נוספות ומטרידות לא פחות, כמו מתן תרופות למטופלים ללא אבחון מתאים. “המעונות מחזיקים צוותים רפואיים משל עצמם. במעון שהייתי, הפסיכיאטר כתב לאחד המטופלים אבחון של סכיזופרניה מבלי להסתכל בתיק ובלי לדבר עם אנשים שמכירים אותו. זאת כדי לתת תרופות שעליהם המעון יקבל החזר כספי”, סיפר שחף.

עוד אמר שחף: “בדקתי את התיקים הרפואיים ומצאתי שבתוך מעון של אנשים עם מוגבלויות, 50% מהמטפולים מאובחנים כסכיזופרנים, והם קיבלו את האבחנה במעון”. ריקי פז הוסיפה: “לבן שלי הוציאו ארבעה ליטר מים מהריאות בבית החולים, כתוצאה מעודף כדורים פסיכיאטריים”.

נעמה לרנר מ”בזכות” סיכמה: “מה שגרם לנו להוציא את הדברים החוצה זה השיטתיות. המעונות וההוסטלים בישראל פועלים ככה כמדיניות. אנחנו רוצים שאנשים יידעו שזה מה שעושים במדינת ישראל. הציבור צריך להגיד ‘אנחנו לא רוצים לחיות במדינה שבה זה קורה'”.

משרד הרווחה: “אינפורמציה לא מדויקת ומוטה”

במשרד הרווחה דחו את ממצאי הבדיקה של “בזכות”, ובתגובה נמסר: “אנו מצרים על כך שארגון ‘בזכות’ מפיץ אינפורמציה לא מדויקת ובעיקר מוטה הפוגעת בדימוי של מסגרות הדיור ובכך גם בדיירים בעלי המוגבלויות, כדי לקדם את האג’נדה הפרטית של גברת לרנר ואת האינטרסים של הארגון. מדיניות המשרד הינה שקיפות ושיתוף פעולה ולכן אפשר את הביקורים של ארגון בזכות בידיעה שהביקורים מוטים מראש ונועדו לנגח את מסגרות הדיור”.

ממעון “בית גיל עד” נמסר: “המעון פועל ברישיון משרד הרווחה ובהתאם לנהליו. אורי שחף פוטר בעקבות ליקויים בתפקודו ותגובותיו האלימות כלפי המנהלת המקצועית, שעבדה במעון בזמנו והייתה אחראית על עבודתו, לצערי מדובר כאן בייצר נקמנות”.

ממעון “נווה אירוס” נמסר: “המעון מהווה בית חם לחניכים מזה כ-50 שנה. כל טענותיה של גברת פז ידועות לנו. הן נבדקו על ידנו ונבדקו על ידי פיקוח משרד הרווחה”.

בתאריך 25.11.2015 פנתה יחידת הונאה-סייבר תל אביב אל השופט אורנשטיין וביקשה ממנו אישור לחדור לבית של העיתונאית לורי שם טוב באופן סמוי ולהתקין בביתה תוכנת ריגול. מעשים אלו של ריגול אחרי עיתונאים ואזרחים מבוצעים דרך קבע במדינות עולם שלישי, בד"כ באמצעות תוכנות תוצרת מדינת ישראל, שהמדינה מאשרת את מכירתם לגורמים זרים. בישראל עצמה, מעולם לא נבדקה חוקיות הפרקטיקה של חדירה סמויה לבית עיתונאים והתקנת מכשירי ריגול. כפי שמסתבר לאור נוסח הצו עליו חתם השופט אורנשטיין, לא נראה כי דרוש הרבה על מנת להוציא צווים מהסוג הזה, ודי בכך שהמשטרה מתלוננת בפני בית המשפט כי עובדי מדינה טוענים ששמם הטוב נפגע. השופט אורנשטיין הוא חותמת גומי של המשטרה, שכן אישר את ביצוע החדירות הסמויות והתקנת תוכנות הריגול בביתה של העיתונאית לורי שם טוב למשך שנה שלמה!
Back To Top
%d בלוגרים אהבו את זה: