השופטת יעל וילנר דחתה את עתירתו של יגאל עמיר נגד שב”ס בעניין שלילת זכויותיו: שיחות טלפון, ביקורים, התייחדות, אספקת עיתונים, טלויזיה, רדיו ושבוע ימי בידוד רע”ב 6390/19

Read Time17Seconds

החלטת השופטת יעל וילנר מטעה את הציבור. בתנאי בידוד אין מאוורר ואין מנורה, שכן בתא בידוד אין שקע חשמל. יוצא איפוא שיגאל עמיר, הכלוא 24 שנים, נמצא בתנאים לא אנושיים, ללא מנורה וללא איוורור. האור המגיע לתא הצינוק, הינו בשליטת הסוהרים שיבחרו האם לאפשר לעמיר לשהות באור או בחושך.

השופטת וילנר, ממציאה סיפורים מהאוויר, כדי להצדיק את הענישה הלא פרופורציונלית וחסרת ההיגיון כלפי יגאל עמיר, שכל עוונו: התקשר ל”צל” יואב אליאסי, כשהוא מבקש לעניין אותו במפלגה שהוקמה בעניינו. הצל, במקום לסיים את השיחה ולומר שאינו מעוניין, פרסם את השיחה בכל ערוץ קיקיוני, כדי להחמיר את נזקיו של יגאל עמיר.

השופטת מציינת מיד את דעתה על הערעור: “דינה להידחות”, ואז היא מפרטת שלא מדובר בעניין עקרוני, ושלמעשה עד שהיא כתבה את ההחלטה כבר פג זמן שלילת השימוש במוצרי חשמל ביום 30.9.19 וביום 12/10/19 יסתיימו כל הסנקציות שהוטלו על יגאל עמיר, ולכן היא לא ראתה מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהתערב בשיקול דעתם של שב”ס, המעניש אסירים באופן סדיסטי. על מה השופטת וילנר מקבלת משכורת, אם לא להתערב בשיקול דעתם המפוקפק של שב”ס וגורמים מתחתיה? ניתן להבין מהחלטת השופטת שהיא מקבלת משכורת חינם, והיא מתפקדת כדחליל עם גלימה ולא יותר.

בבית המשפט העליון
רע”ב 6390/19
לפני: כבוד השופטת י’ וילנר
המבקש: יגאל עמיר
  נ ג ד
המשיב: שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 23.9.2019 בעת”א 32880-09-19, שניתן על ידי כב’ השופט ע’ דרויאן-גמליאל; ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש:                        עו”ד אריאל עטרי

בשם המשיב:                         עו”ד ראובן אידלמן

החלטה
  1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב’ השופט ע’ דרויאן-גמליאל) בעת”א 32880-09-19 מיום 23.9.2019, בגדרה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר, הוא המשיב, לשלול ממנו שיחות טלפון, ביקורים, אספקת עיתונים, שימוש במוצרי חשמל (למעט שימוש מותר במנורה ובמאוורר), וביקור התייחדות. כן נדחתה בפסק הדין עתירת המבקש נגד העונש של שבעה ימי בידוד שהוטל עליו בדין משמעתי. בצדה של בקשת רשות הערעור דנן הוגשה אף בקשה לעיכוב ביצוע שלילתן של טובות ההנאה האמורות עד להכרעה בבקשה.

רקע

  1. המבקש מרצה מאסר עולם שלא נקצב, בגין רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל ועבירות נלוות, והוא מסווג כאסיר ביטחוני.
  1. ביום 31.7.2019 שודר בטלוויזיה קדימון לכתבה אשר שודרה ביום 6.8.2019, ובה הושמעה הקלטה של שיחת טלפון שניהל המבקש עם מר יואב אליאסי (להלן: אליאסי), הנחשב ל”אושיית רשת”, וזאת באמצעות טלפון ציבורי שבבית הסוהר. בשיחת הטלפון האמורה נשמע המבקש אומר לאליאסי, בין היתר, כי הוא רוצה “לעניין אותו במשהו”, וכן מספר על אודות התארגנות לקראת הקמת מפלגה אשר תפעל למען שחרורו. אליאסי הודיע למבקש כי הוא אינו מעוניין בקשר עמו, והשיחה בין השניים הסתיימה.
  1. בעקבות שידור הקלטת השיחה, זומן המבקש לראיון בירור בפני מפקד הכלא, ונמסר לו כי אם יתברר שעשה שימוש לרעה בטלפון הציבורי, אזי ייתכן כי תישלל ממנו טובת ההנאה של קשר טלפוני. ביום 11.8.2019 נערך למבקש שימוע בפני מפקד הכלא, במהלכו הודיע האחרון למבקש על כוונתו לשלול ממנו שיחות טלפוניות כאמור. בתגובה טען המבקש, בין היתר, כי מטרת שיחתו עם אליאסי היתה היוועצות גרידא, נוכח השפעתו והבנתו של אליאסי ברשתות החברותיות, וכי שיחה זו לא נועדה לתעמולה או להתארגנות פוליטית. למחרת היום חודש השימוע, ונמסרה למבקש החלטת מפקד הכלא לשלול ממנו קשר טלפוני מיום 12.8.2019 ועד ליום 12.10.2019. זאת, כך נקבע, נוכח העובדה שעובר לתיאור ההתארגנות לקראת הקמת מפלגה, אמר המבקש לאליאסי כי ברצונו “לעניין אותו במשהו”, ובכך הפר את הוראות פקנ”צ 04.36.00 “קשר טלפוני של אסירים” (להלן: פקנ”צ קשר טלפוני) בדבר “מעורבות פוליטית”.

בו ביום הגיש המבקש השגה למפקד המחוז על החלטת מפקד הכלא בעניינו, וביום 16.8.2019 הגיש הוא לבית המשפט המחוזי עתירה נגד ההחלטה לשלול ממנו קשר טלפוני עם עורכי-דינו (להלן: העתירה הראשונה). ביום 18.8.2019 דחה מפקד המחוז את השגת המבקש, אך הוסיף וציין כי אם במהלך החודש ינהג הלה באופן חיובי, תיבחן האפשרות לקצר את תקופת שלילתן של שיחות הטלפון.

  1. ביני לביני, ביום 16.8.2019 פתח המבקש בשביתת רעב. בעקבות זאת, ביום 18.8.2019 נשפט המבקש בדין משמעתי בשל שביתת הרעב, המהווה הפרה של הוראת סעיף 56(8) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל”ב-1971, הודה במעשיו ונגזרו עליו שבעה ימי בידוד. בו ביום אף החליט מפקד בית הסוהר לשלול מן המבקש טובות הנאה של ביקורים וקבלת עיתונים עד ליום 18.10.2019, ושל שימוש במוצרי חשמל (למעט שימוש מותר במנורה ובמאוורר) עד ליום 30.9.2019.
  1. בפסק דין שניתן בעתירה הראשונה ביום 22.8.2019 (עת”א 36156-08-19; כב’ השופטת ה’ עובדיה) נקבע כי חרף שלילתן של שיחות הטלפון, יש לאפשר למבקש להשתמש בטלפון הציבורי אך ורק לשם היוועצות מקצועית עם עורכת-דינו. ואולם, ביום 23.8.2019 נמסר למבקש כי יותר לו לשוחח אך עם באת-כוחו בעתירה הראשונה, ולא עם עורכי דין נוספים. בעקבות זאת, המשיך המבקש בשביתת הרעב עד למחרת היום.
  1. ביום 11.9.2019 דחה מפקד מחוז מרכז בשב”ס בקשה שהגיש המבקש לביקור התייחדות ביום 12.9.2019, וזאת נוכח הרשעתו בעבירת משמעת בגין שביתת הרעב.
  1. נוכח כל האמור, הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי (להלן: העתירה השניה), בה ביקש כי תבוטלנה החלטות המשיב לשלול ממנו טובות הנאה של שיחות טלפון, ביקורים, אספקת עיתונים, שימוש במוצרי חשמל והתייחדות, וכן עתר נגד ההחלטה להטיל עליו עונש של שבעה ימי בידוד. בין היתר, נטען בנוגע לשלילתן של שיחות הטלפון כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך למבקש עובר לשלילה זו, שכן בתחילה נמסר לו כי הרקע לשלילה הוא “תעמולה פוליטית”, בעוד שלמחרת היום התייחס מפקד הכלא ל”מעורבות פוליטית”; כי לא התאפשר למבקש להאזין להקלטת שיחתו עם אליאסי; כי נמנעו ממנו הגנות הדין המשמעתי; כי לא היה מקום לשלול ממנו קשר טלפוני לתקופה המירבית האפשרית; וכי הוא הופלה ביחס לאסירים אחרים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

  1. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור את עתירתו השניה של המבקש. תחילה, נקבע כי המבקש לא מיצה הליכים כדין בכל הנוגע לעונש הבידוד, וכי מכל מקום במועד מתן פסק הדין הסתיים ריצויו של עונש זה, ומשכך “אין הוא עוד נושא לסעד”. כן צוין כי שיחות טלפון, ביקורים ומפגשי התייחדות אינם זכויות המוקנות לאסירים, אלא טובות הנאה גרידא; וכן כי היות שהמבקש הוא אסיר בטחוני, ברירת המחדל היא כי לא יזכה לטובת הנאה של שיחות טלפון, וזאת מכוח הוראות פקנ”צ 03.02.00 “כללים ביחס לאסירים ביטחוניים” (להלן: פקנ”צ אסירים ביטחוניים).
  1. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי שיחתו הטלפונית של המבקש עם אליאסי היא בעלת אופי פוליטי מובהק, ומשכך בדין הסיק מפקד הכלא כי מדובר ב”פעילות פוליטית” המצדיקה שלילת שיחות טלפוניות לפי הוראת סעיף 6ג לפקנ”צ קשר טלפוני. שלילה זו, כך נקבע, נעשתה “לתכלית ראויה ובמידה הנדרשת, ולו מעצם סיווגו של העותר [המבקש, י.ו.] כאסיר בטחוני”. עוד נקבע כי לא נפל כל פגם בהליך שהתקיים עובר לשלילת הקשר הטלפוני, וזאת חרף “השינוי הצנוע”, כלשון בית המשפט המחוזי, בהגדרת השיחה עם אליאסי – שינוי אשר נעשה לאחר שמיעת טענות המבקש ביום 11.8.2019, ויש בו אך כדי להוכיח כי דבריו נשמעו על-ידי גורמי המשיב. עוד נקבע כי המבקש לא ביקש להאזין להקלטת שיחתו עם אליאסי וכי ניתנה לו זכות טיעון כדין; כי המשיב אינו מחויב לקיים הליך משמעתי לשם שלילתו של קשר טלפוני; כי משך השלילה רחוק מן התקופה המירבית האפשרית; וכי לא הוכחה טענת המבקש לאפליה בינו ובין אסירים נוספים. בית המשפט המחוזי ציין אמנם כי אי-אילו פניות של בא-כוח המבקש למשיב לא נענו במועד הראוי, אך על כל פנים, נקבע כי עסקינן בעיכובים קצרים בלבד, שאירעו לאחר שלילתו של הקשר הטלפוני, ואשר אין בהם כדי להשפיע על תוקפה של שלילה זו.
  1. בנוסף, נדחתה טענת המבקש כי נאלץ לשבות רעב נוכח הפגיעה בזכותו לקשר עם עורכי-דינו. נקבע כי ניתנה למבקש האפשרות לשוחח עם באת-כוחו לפחות פעמיים, כי ביום 19.8.2019 הורה בית המשפט המחוזי אשר דן בעתירה הראשונה כי המשיב יאפשר למבקש לקיים שיחה יומית עם באת-כוחו, כי ביום 22.8.2019 הובא המבקש לדיון שנערך בעתירתו הראשונה, וכי הוא עצמו הגיש שתי עתירות נוספות לבית המשפט המחוזי ביום 20.8.2019. עוד נקבע כי אף אם נפגעה במידה מסוימת זכותו של המבקש לקשר עם באי-כוחו, הרי שפגיעה זו לא הצדיקה שביתת רעב, וכן אין בה כדי להצדיק התערבות בהחלטת המשיב בדין המשמעתי.

עוד נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטה לשלול מן המבקש טובות הנאה בעקבות שביתת הרעב, לצד ההליך המשמעתי.

  1. לבסוף, נדחו טענות העותר ביחס לדחיית בקשתו לביקור התייחדות, ונקבע כי החלטת המשיב בנדון עולה בקנה אחד עם הוראות פקנ”צ 04.47.00 “התייחדות אסירים ועצורים”, לפיה מפגשי התייחדות הם טובת הנאה, אשר נתינתה מסורה לשיקול דעתו של מפקד הכלא, ובכפוף להתנהגות טובה של האסיר. לצד זאת, צוין כי עסקינן בדחיה נקודתית של בקשה יחידה שהגיש המבקש, אשר אין בה כדי להעיד על ההכרעה בבקשות נוספות שתוגשנה לביקורי התייחדות.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, היא הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

  1. בבקשתו שב המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, וכן טוען לשגגות עובדתיות שונות אשר נפלו בפסק הדין מושא הבקשה דנן. בתוך כך, נטען כי הגדרת שיחתו של המבקש עם אליאסי שונתה במהלך השימוע, ולא ניתנה לו זכות טיעון באשר לקביעה כי מדובר ב”מעורבות פוליטית”; כי הלכה למעשה, “מעורבות” מעין זו אינה אסורה, והמבקש כלל אינו בא בגדר המקרים המצדיקים שלילת שיחות טלפוניות לפי סעיף 6ג לפקנ”צ קשר טלפוני; וכי על כל פנים, מעשהו של המבקש התיישן בחלוף למעלה משלושה חודשים בין שיחת הטלפון לבין ההחלטה לשלול ממנו קשר טלפוני. עוד נטען כי מטרת השיחה עם אליאסי היתה אך היוועצות אישית ביחס לעולם הרשתות החברתיות; כי יש בהחלטות המשיב כדי לפגוע בזכויותיו החוקתיות של המבקש; וכי נפלו פגמים שונים בהתנהלות גורמי המשיב לאורך ההליך.

אשר לשביתת הרעב טוען המבקש כי לאחר פסק הדין בעתירה הראשונה אפשרו לו גורמי המשיב ליצור קשר טלפוני אך עם באת-כוחו בעתירה זו, ולא עם בא-כוחו הקבוע, אלא לאחר זמן מה. לפיכך, נטען כי המבקש פתח בשביתת רעב על רקע הפגיעה בזכויותיו לקשר עם עורכי-דינו, ולכן עומדת לו הגנה מן הצדק. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את טענות המבקש לפגיעה בזכויותיו כאמור, שכן שיחותיו של המבקש עם עורכי דינו, המתוארות בפסק הדין, נערכו לאחר מועד שפיטתו בדין משמעתי – ביום 18.8.2019; וכן כי הבאתו של המבקש לדיון שנערך בעתירה הראשונה, והעובדה שהגיש בעצמו שתי עתירות אינן תחליף לשיחות טלפון עם עורכי-דינו.

בנוסף, טוען המבקש כי ההחלטה לדחות את בקשתו לביקור התייחדות ניתנה על-ידי מפקד המחוז, בעוד שמפקד הכלא הוא המוסמך לקבלה; וכן כי לא ניתנה למבקש זכות טיעון עובר להחלטה האמורה, ואף לא נמסרה לו החלטה כתובה ומנומקת.

  1. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוען כי יש לדחות את הבקשה דנן על הסף שכן היא נסבה על עניינו הפרטני של המבקש, ולפיכך אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר. כן נטען כי ההחלטה לשלול מן המבקש שיחות טלפון נסמכה גם על מידע מודיעיני לפיו המבקש עשה שימוש לרעה בטלפון במקרים נוספים – מידע אשר לא הוצג בפני בית המשפט המחוזי בשל התנגדות בא-כוח המבקש. בנוסף, נטען כי המשיב רשאי היה להסתמך על הקלטתה של שיחת הטלפון עם אליאסי, אף שזו נערכה לפני יום 6.8.2019 – הוא יום שידורה בטלוויזיה; כי אין מניעה לשלול טובת הנאה של שיחות טלפון בהליך מינהלי, שלא על-פי הדין המשמעתי; וכי למבקש ניתנה מספר פעמים הזכות להעלות את טענותיו עובר לשלילה כאמור, וזאת, בין היתר, בשימוע שנערך לו ביום 12.8.2019.

אשר להחלטות שניתנו בעקבות שביתת הרעב נטען כי היה על המבקש להעלות את טענותיו לגבי פגמים שנפלו בהליך המשמעתי שנערך לו במסגרת של בקשה לביטול ההליך בפני היועצת המשפטית של המשיב, כאמור בסעיף 8(2)(ה) לפקנ”צ 04.13.00 “דין משמעתי אסירים”. כן נטען, בין היתר, כי ביום 14.8.2019 נפגש המבקש עם באת-כוחו, כי למחרת היום סירב המבקש להצעת המשיב לקיים שיחת טלפון עם באת-כוחו, וכן כי המבקש שוחח בטלפון עם באת-כוחו ביום 18.8.2019 – היום בו נשפט בדין המשמעתי. נוכח האמור, נטען כי לא נפל כל פגם בהליך המשמעתי שנערך למבקש, וכי אף פסק הדין בעתירה הראשונה קוים על-ידי המשיב כבר למחרת נתינתו.

אשר לדחיית הבקשה לביקור התייחדות נטען כי החלטת המשיב בנדון נבעה מהתנהגותו השלילית של המבקש במהלך חודש אוגוסט 2019, במהלכו הורשע הלה בדין משמעתי בשל שביתת הרעב, ועשה שימוש לרעה במכשיר הטלפון הציבורי; וכי היות שמדובר בדחיה נקודתית של בקשה לביקור התייחדות, ולא בשלילה של טובת הנאה, אזי לא היה על המשיב לקיים הליך שימוע למבקש עובר למתן ההחלטה. כן נטען כי ברירת המחדל היא שאסירים ביטחוניים אינם זכאים לביקורי התייחדות.

דיון והכרעה

  1. תחילה, יצוין כי ביום 30.9.2019 תמה שלילת השימוש במוצרי חשמל אשר הוטלה על המבקש, ולכן יתמקד הדיון שלהלן בטובות ההנאה הנוספות שנשללו הימנו.
  1. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה ידועה היא כי בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על פסקי דין שניתנו בעתירות אסיר אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ראו: בר”ע 7/86 וייל נ’ מדינת ישראל (26.6.1986); רע”ב 6364/19 קייס נ’ מדינת ישראל, פסקה 6 (26.9.2019)). בענייננו, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו חזות עקרונית וציבורית, הרי שהלכה למעשה, הבקשה דנן ממוקדת כל כולה בעניינו הפרטני, ומשכך אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. די בכך כדי לדחות את הבקשה.
  1. למעלה מן הצורך, אציין כי אף לגופם של דברים לא ראיתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בראש ובראשונה, יצוין כי שיחות טלפון, ביקורים, התייחדות ואספקת עיתונים אינם זכויות המוקנות לאסירים, אלא פריווילגיות בלבד, אשר נתינתן ושלילתן מסורות לשיקול דעתם של גורמי המשיב, ולא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעת זה (ראו והשוו: רע”ב 8020/09 אבוטבול נ’ שירות בתי הסוהר, פסקה יז (26.7.2010); רע”ב 8356/17 מולדבסקי נ’ שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (23.1.2018)). הדברים נכונים ביתר שאת, נוכח היותו של המבקש אסיר ביטחוני, לגביו נקבע בסעיף 1ב לפקנ”צ אסירים ביטחוניים כי “הסיכון הביטחוני הצפוי מהאסירים הביטחוניים, מחייב… הטלת מגבלות מיוחדות עליהם בכל הנוגע לקשר עם החוץ, ובכלל זה בנושאים של חופשות, ביקורים, שיחות טלפון והתייחדות” (ההדגשות הוספו, י.ו.). אלה הדברים העומדים ברקע ההחלטות שניתנו בעניינו של המבקש בנוגע לשלילת טובות ההנאה השונות.
  1. אשר לטענות המבקש ביחס להחלטה לשלול ממנו את טובת ההנאה של קשר טלפוני, אפתח ואציין כי כאמור לעיל, המבקש הוא אסיר ביטחוני, ומשכך ברירת המחדל היא כי הוא אינו זכאי לשיחות טלפוניות כלל. מתן טובת הנאה של קשר טלפוני מהווה, אפוא, חריג לכלל האמור, וברי כי ככל שנוצלה טובת הנאה חריגה זו לשם שימוש שאינו בגדר השימוש המותר בטלפון הציבורי, אזי חלה ברירת המחדל – היא שלילתו, ככלל, של קשר טלפוני מאסירים ביטחוניים.

אך מעבר לנדרש, אציין כי אני סבורה שיש לראות בשיחת המבקש עם אליאסי משום פעילות פוליטית המהווה שימוש שאינו נכון בטלפון הציבורי, ומצדיקה שלילתה של טובת ההנאה הנדונה, מכוח סעיף 6ג לפקנ”צ קשר טלפוני, בשילוב עם סעיף 6א לפקנ”צ זו, המפנה לסמכות המעוגנת בסעיף 4א לפקנ”צ 04.17.00 “הענקת טובות הנאה ושלילתן” (להלן: פקנ”צ טובות הנאה). אוסיף כי לא שוכנעתי שנפל פגם בהליך שלילתה של טובת ההנאה האמורה, המצדיק את ביטול החלטת המשיב, ומכל מקום, כאמור לעיל, טענות המבקש בנדון הן פרטניות באופן מובהק.

  1. זאת ועוד, לא מצאתי ממש בטענות המבקש באשר ל”צידוק” הקיים, כביכול, לשביתת הרעב בה נקט. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי למבקש אכן ניתנה האפשרות לשוחח עם באת-כוחו, ולא ראיתי להתערב בקביעותיו העובדתיות בנדון. על כל פנים, לא מצאתי כי זכויותיו של המבקש נפגעו באופן אשר לא הותיר עבורו כל מוצא מלבד ביצוע עבירה משמעתית של שביתת רעב. נוכח האמור, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת מפקד הכלא לשלול מן המבקש טובות הנאה שונות עקב עבירת המשמעת שביצע הלה, וזאת מכוח סמכות המפקד המעוגנת בפקנ”צ טובות הנאה.
  1. יש לדחות אף את טענות המבקש לגבי דחיית בקשתו לביקור התייחדות בחודש ספטמבר 2019, וזאת נוכח העובדה שחודש ספטמבר חלף עבר לו, ולכן אין עוד נפקות להחלטה הנוגעת לחודש זה. המבקש רשאי, אפוא, לשוב ולהגיש בקשה לביקור התייחדות בחודש אוקטובר 2019 (ראו והשוו: עניין מולדבסקי, בפסקה 8), אשר לבטח תיבחן לגופה על-ידי המשיב, תוך שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים.
  1. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע שלילתן של טובות ההנאה מן המבקש.

ניתנה היום, ‏ז’ בתשרי התש”ף (‏6.10.2019).

    ש ו פ ט ת

_________________________

19063900_R02.docx   יכ

מרכז מידע, טל’ 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il

0 0

About Post Author

לורי שם טוב

עיתונאית הסוקרת רווחה, עוולות המבוצעות על ידי שופטים נגד אזרחים, וניצול לרעה של עובדות סוציאליות את תפקידן לרבות ניתוק ילדים מהורים, הוצאת ילדים לפנימיות, אומנה ומרכזי חירום, על פי החלטות בתי המשפט. לורי שם טוב אמא ל- 2 ילדים אשר הוצאו מחזקתה ע"י רשויות הרווחה בשנת 2009 באופן ברוטלי ובאמצעות שוטרים אשר נשלחו לקחת את ילדיה ממשמורתה ולהעבירם למרכז חירום. מאז לקיחת ילדיה של לורי שם טוב מחזקתה, החלה לשמש שופר להורים, אימהות ואבות אשר הגיעו עד סף אבדון, ואשר לולא הסיקור המקצועי והמסור, ולולא פרסום הטרגדיות שמערכת המשפט והרווחה גרמה להן, הם היו עוזבים את העולם הזה. לורי שם טוב זוקפת לזכותה מאות מקרים של התערבויות מוצלחות אשר הסתיימו בהשבת הילדים לחיק הוריהם.
0 %
Happy
0 %
Sad
0 %
Excited
0 %
Angry
0 %
Surprise
Close
Menu
%d בלוגרים אהבו את זה: