אספרנצה אלון ביהמ”ש מחוזי חיפה: אבא ל- 7 ילדים קיבל משמורת בלעדית. הילדים ברחו ממעון לנשים מוכות אל האבא רמ”ש 6983-09-14

אספרנצה אלון  ביהמ”ש מחוזי חיפה: אבא ל- 7 ילדים קיבל משמורת בלעדית. הילדים ברחו ממעון לנשים מוכות אל האבא רמ”ש 6983-09-14
Spread the love

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-41H

מי היה מאמין שהשופטת אספרנצה אלון, שהפעילה טרור על גברי חיפה, תחתום על החלטה בערעור המוסרת 7 ילדים לחזקת האבא, ודוחה בקשת האם שהמשמורת הזמנית תועבר אליה. מעניין כמה לבטים והתחבטויות עברו עליה עד שהואילה לחתום על התוצאה הזו. היא תפרה תיק לגיא שמיר, וזכתה לכבוד המפוקפק להיות הראשונה והיחידה בקו שמצפון לחדרה שגברים הפגינו על עצם קיומה.

אחרי שאספרנצה אלון הכניסה את גיא שמיר ל- 40 ימי מעצר, כי הוא התלונן עליה אצל שר המשפטים (אז, נאמן) והנהלת בתי המשפט קראו על מעלליה, העלימו אותה מבית המשפט למשפחה בחיפה, ושלחו אותה להיות שופטת מעצרים פשוטה עד יעבור זעם, והיא תוכל לחזור לתיקי משפחה, אבל הפעם מלמעלה, מהמחוזי.

הסיבה שהאבא קיבל משמורת היא כי הילדים הבוגרים הצביעו ברגליים ובחרו לגור אצל האבא. האישה מיוצגת ע”י עו”ד יהודית הוכויזר, הגישה תלונה והכניסה עצמה למעון לנשים מוכות.

הילדים ידעו שהאימא מביימת תלונת שווא, ולכן לא רצו מגע איתה וברחו מהמעון לאבא. כיום העו”ס מדווחות: “מדברי הילדים עולה כי הקשר עם האם נחווה על ידם כמאכזב וחודרני והם אינם מעוניינים בהרחבה או בלינה. האם מתעניינת על סדר יומם וקשריהם, אך הילדים חשים כנתונים לחקירה. ניכר כי הילדים אינם מצפים לשינוי בהתנהלות האם מולם ואמא כבר לא תשתנה ולא כועסים עליה, אמא שונאת את אבא“.

התיק הזה התייבש במשך שנה ולא נקבע להוכחות כי עדיין לא הלכו הצדדים למסוגלות הורית במכון שלם, כי אין להם כסף. אספרנצה קבעה:

“מבוקש כי בית משפט קמא יקבע מועד לדיון הוכחות ולא ימתין עד לקבלת חוות דעת ממכון “שלם”, שההוראה על קבלתה ניתנה לפני למעלה משנה (27.1.15). נוכח התנהלות הצדדים וטענותיהם, כפי שבאו לידי ביטוי בדיון שבפניי, מסתמן, כי הבדיקה לא תיעשה בפרק זמן קרוב. בשל הימשכות ההליכים משנת 2012, ההשפעה השלילית של מימד הזמן על הקטינים, אי הוודאות המתמשכת על כל אחד מהילדים ואף על ההורים, מבוקש כי יקבע מועד לישיבת הוכחות, לפי תפוסת יומנה ושיקול דעתה של הערכאה המבררת.

ככל שתונח עד למועד זה חוות דעת מומחה, היא תהיה חלק ממכלול הראיות בתיק ולא – די בתשתית הראייתית שתונח עד אז בפני הערכאה המבררת וההתנהלות בפועל במהלך ארבע שנים מיום תחילת ההליכים, כדי להביא את ההכרעה בתביעות ההדדיות לעניין משמורת, לידי סיום”.

רמ”ש
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
6983-09-14
07/02/2016
בפני השופט:
אספרנצה אלון
– נגד –
המבקשת:
ת.ד.
עו”ד ערן דוידי
המשיב:
א.ד.
עו”ד זיו גרובר
עו”ד רינת משקל
פסק דין

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופט בן ציון ברגר) מיום 25.6.14 בתיק 15455-05-12 (להלן: “בית משפט קמא“), במסגרתה קבע כי שלושת הקטינים שהיו במשמורת זמנית בידי המבקשת – מ. יליד 2007, ד. ילידת 2005 וב. ילידת 2002, יועברו למשמורת זמנית לאב ויתגוררו ב**** יחד עם ארבעת אחיהם הנוספים (הגדולים), אשר הינם במשמורת זמנית של האב (להלן:“ההחלטה”).

  1. ברקע יסופר כי מדובר במשפחה המנהלת אורח חיים חרדי ומנישואיהם נולדו להם שבעה ילדים. במרץ 2012 הגישה המבקשת שלוש תביעות כנגד המשיב – תביעת משמורת, מזונות ורכוש. במאי 2012 הגיש המשיב תביעת משמורת והסדרי ראיה. בחודש יולי 2012, עת שהה המשיב בחו”ל, עזבה המבקשת יחד עם שבעת הקטינים למקלט לנשים נפגעות אלימות ובהמשך עברה להתגורר סמוך לירושלים, סמוך לבית אמה.

שניים מהילדים “הגדולים” – הבת נ. ילידת 1996 (לעת הזו כבת 20) והבן י. יליד 1998 (לעת הזו כבן 17 וחצי), הביעו את רצונם הברור לחזור ולהתגורר עם המשיב ובהתאם, הורה בית משפט קמא על החזרתם למשיב.

בהמשך, הצביעו שני אחים נוספים ברגליהם – הבן ש. יליד 2004 (לעת הזו כבן 12) והבת ר. ילידת 2000 (לעת הזו כבת 15 וחצי) ועברו למשיב ובהמשך, הורה בית משפט קמא על השארתם בחזקת המשיב.

באשר לשלושת הקטינים הנוספים שנותרו בחזקת האם, קבע בית משפט קמא, עוד ביום 29.1.14, לאחר שהונחו בפניו תסקירים ודיווחים וכן קיים מספר דיונים ואף דיון מורחב בנוכחות עו”ס שרותי הרווחה במקום המגורים הנוכחי ועו”ס שרותי הרווחה במקום המגורים בעבר כי, שלושת הקטינים יועברו אף הם לחזקת המשיב, אך הדבר ייעשה רק לאחר שתונח תכנית קליטה סדורה עבורם. גורמי הרווחה הגישו לבית משפט קמא תכנית ביום 19.2.14 וחזרו על המלצתם, כי יש להורות שהמשמורת על כל הקטינים תהיה בידי האב ועל כך כי הקטינים שבחזקת המבקשת ישובו לחזקת המשיב עד ליום 7.7.14.

בית משפט קמא קבע, בהחלטה מיום 25.6.14, כי הוא נדרש לדון לא מעט בעניינם של הקטינים, הונחו בפניו נכון למועד ההוא 16 תסקירים ועדכונים וכי “בחינת התסקירים הרבים שהוגשו לבית המשפט, ההמלצות הברורות של גורמי הרווחה, דרכי ההתמודדות של כל אחד מההורים עם ילדיהם, העובדה שלצדדים שבעה ילדים, ארבעה בחזקת האב ושלושה בחזקת האם, הכוחות והיכולות של כל אחד מההורים להקנות לילדים יציבות וטיפול, מטים את הכף לאמץ שוב את המלצת גורמי הרווחה… אשר על כן אני קובע כי הקטינים מ., ד. ו- ב., יחזרו לחזקת האב עד ליום 7.7.14… הסדרי הראיה של הילדים עם האם יעשו בהתאם לתסקיר…”.

  1. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור עוד ביום 2.9.14. הבקשה הבשילה להתברר, רק לאחר הסדרת תשלום העירבון וזאת בחלוף כשנה וחצי. בשל כך, הוריתי על הגשת תסקיר משלים משירותי הרווחה וקבעתי כי הבקשה תתברר במאוחד עם בקשת רשות ערעור נוספת שהגישה המבקשת, על החלטת בית משפט קמא, במסגרתה הורה על פירוק השיתוף בדירות הצדדים.
  1. הוגש דו”ח משלים מיום 31.01.16 והוא מחזיק 8 עמודים. הדו”ח המשלים מבוסס על היכרות עם המשפחה ותסקירים קודמים, מפגש עם הילדים ביום 19.1.16 (בקבוצות וביחידות), פגישה עם המבקשת ועם המשיב, בנפרד, וכן, קבלת דו”חות חינוכיים עדכניים מבתי הספר, כן צויין כי מהמועד בו חזרו הילדים למשמורת אביהם (7.7.14) הוגשו 11 תסקירים ודיווחים נוספים לבית משפט קמא. עו”ס לסדרי דין מפרטת בתסקיר זה את מצב הילדים וההורים. עולה כי הסדרי הראייה של האם מתקיימים אך ורק בין שלושת הילדים הצעירים – ב., ד. ו- מ. בלבד. האם ממאנת להיפגש עם ר. ו- ש. ומאז 8.15 לא נפגשה עמם. הבן י. טען כי לא מתקיים קשר כלשהו בינו לבין אמו אף לא טלפוני, מאז יצא לישיבה בקיץ 2015. הבת נ. לא בקשר עם האם למעט פגישתם ביום 19.1.16 ביוזמת האם. מדברי הילדים עולה כי הקשר עם האם נחווה על ידם כמאכזב וחודרני והם אינם מעוניינים בהרחבה או בלינה. האם מתעניינת על סדר יומם וקשריהם, אך הילדים חשים כנתונים לחקירה. ניכר כי הילדים אינם מצפים לשינוי בהתנהלות האם מולם ו”אמא כבר לא תשתנה ולא כועסים עליה, אמא שונאת את אבא“.
  1. בפרק סיכום והמלצות בדו”ח המשלים מיום 31.1.16 נכתב כדלקמן:

“מדובר בשבעה ילדים, מהם 6 קטינים בגילאי 9- 17, משפחה חרדית.

ההורים גרושים. האב גר ב*** עם הילדים אשר הועברו למשמורתו על פי החלטה שיפוטית. האם גרה סמוך לירושלים.

מדובר בילדים חמודים ונבונים, מטופחים ומתפקדים היטב במסגרות בקהילה החרדית ב****.

האם מתקשה לראות בעין אחת את תפקוד ילדיה כפי שמדווח על ידי מסגרות החינוך, היא אינה בקשר עם מסגרות החינוך וטוענת כי הקהילה החרדית ב**** התאחדה כנגדה ולכן הדיווחים הנמסרים אינם ניטראליים (למעט אולי דווחי בית הספר אשר בפיקוח משרד החינוך) …

האם עשתה הפרדות בין ילדיה והתייחסה באופן שונה לילדים. בדו”ח זה צוין כי מהשיחות עם הילדים עולה תמונה מדאיגה למערכת היחסים בינם לבין האם.

כאמור, מזה כחצי שנה האם מקיימת מפגשים רק עם 3 ילדים וזאת על אף החלטה שיפוטית מקיץ 2015″.

 

המלצות

  1. משמורת – האב קשוב לצרכי הילדים, מבקש להגן עליהם ונכון להיעזר בגורמי טיפול וחינוך לטובתם. הוא מגלה חמלה כלפי האם ומוכן לתת לה מקום בחיי הילדים בתנאי שתקבל טיפול נפשי ותפסיק את הלחץ וההתבטאויות הקשות כלפיו בנוכחותם.

האם לא שינתה באופן בסיסי את תפיסתה והתנהלותה. היא אינה מקבלת את המציאות ומתקשה להפריד בין צרכיה לצרכי הילדים. היא מעבירה מסרים קשים על האב ומדברת בגנותו. עסוקה לתעד את אלימותו, מבקרת את התנהלות הילדים ומפלה ביניהם.

לאור יציבות בחיי הילדים ותפקודם הטוב במסגרות החינוך, מומלץ על משמורת אב.

  1. חלוקת זמני השהייה – מומלץ להותיר ההסדרים על כנם”.
  1. בדיון שהתקיים ביום 3.2.16 חזר ב”כ המבקשת על עיקרי הטיעון מטעמה וטען, כי יש להורות על ביטול החלטת בית משפט קמא בדבר העברת המשמורת הזמנית של הקטינים לידי האב. עוד הוסיף, כי יש להורות על החלפת שירותי הרווחה המטפלים במשפחה וכן להורות על החלפת מכון “שלם”, שנקבע כי יערוך בדיקת מסוגלות הורית להורים ויבחן את סוגיית הסתת הילדים ו/או האלימות כנגדם.

לטענת ב”כ המבקשת, הדו”ח המשלים שהוגש לבית המשפט הינו דו”ח מגמתי. כך, למשל, נכתב בדו”ח המשלים כי הומלץ שהמבקשת תעבור בדיקה פסיכיאטרית לצורך בחינת מתן טיפול תרופתי, אך במכוון לא צוין בדו”ח, כי רופא בדק את המבקשת ביום 2.9.13 וביום 9.12.13 וקבע כי “בשתי הבדיקות הנ”ל התרשמתי מאשה בריאה בנפשה, ללא הפרעה פסיכיאטרית מג’ורית או מינורית שאמור לדרוש התערבות פסיכיאטרית או פסיכולוגית. התרשמתי מאשה עם כוחות נפשיים שמורים למרות תקופה מעוררת לחץ בעקבות פרק גירושין לא נעימה” (התעודה הרפואית מיום 9.12.13).

הסתרת מידע זה מבית המשפט מלמדת, לטענת המבקשת, כי אין ליתן אמון בשירותי הרווחה אשר אינם עושים עבודתם נאמנה ואינם משקפים את מלוא המידע לבית המשפט. בנסיבות אלו, מתחזק הצורך בבדיקה ניטראלית של מומחים, אשר לא ייחשפו לדו”חות המגמתיים של שירותי הרווחה, ולפיכך, יש מקום להורות על החלפת מכון “שלם”, שטרם החל במלאכתו.

  1. ב”כ המשיב הפנה לתשובתו המפורטת לבקשה והדגיש בטיעוניו בדיון מיום 3.2.16, כי יש לדחות את הבקשה תוך חיוב בהוצאות לדוגמא. ההחלטה מושא הבקשה ניתנה לאחר שבית משפט קמא עודכן באופן רציף ועיקבי, נתן דעתו לעמדת כל אחד מההורים, לתסקירים הרבים והסדורים שהוגשו ולאחר שבית משפט קמא שמע את הקטינים בלשכתו והתרשם מהם באופן ישיר. בית משפט קמא מכיר את העובדות הנוגעות לקטינים ועשה מלאכתו נאמנה על מנת לקדם, בראש ובראשונה, את טובתם, לרווחתם ולשלומם של הקטינים. הדו”ח המשלים שהוגש לבית המשפט, מחזק את קביעת בית משפט קמא כי טובת הילדים כי יהיו במשמורת אביהם, שם הם פורחים.

באשר למכון “שלם”, אכן הוסכם כי ימונה מומחה לבדיקת מסוגלות הורית לשני הצדדים (ההסכמה שכב’ השופט ס’ ג’יוסי נתן לה תוקף של פסק דין ביום 9.12.14), אך טען ב”כ המשיב כעת, כי אין צורך בביצוע מבדקים נוספים ובמימון העלות, שאינה מבוטלת ושאינה בהישג ידם של שני הצדדים, אך יותר מכל, טען, כי המציאות, המתמשכת מזה למעלה משלוש שנים, מלמדת, כי לאב מסוגלות הורית ברורה וכי הקשיים בהתנהלות הם מצד האם.

באשר לתעודה הרפואית, העלה ב”כ המשיב את הספק אם המבקשת העבירה לידיעת שירותי הרווחה את התעודה הרפואית שהציגה במהלך הדיון בבית המשפט, תעודה שלא צורפה לאף אחד מכתבי הטענות וממילא, מדובר במסמך שמומן על ידי המבקשת ואין לתת לו משקל.

  1. בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 (להלן: “תקנות סד”א“) אני מחליטה לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור עצמו. לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים בבקשה ובתשובה, עיון מדוקדק בתסקירים, לרבות ובמיוחד בדו”ח המשלים האחרון, בהחלטות ביניים שניתנו על ידי בית משפט קמא ויצוין כי תיק המוצגים הינו עב כרס, ולאחר בחינת החלטת בית משפט קמא, אני מוצאת כי דין הערעור להידחות.
  1. ראשית, יצוין, כי ההחלטה בדבר משמורת זמנית היא החלטת ביניים, “החלטה אחרת”, אשר אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים, ואין הבקשה דנן נופלת בגדרם. בית משפט קמא הקדיש זמן לא מבוטל לבחינת טענות הצדדים ולבירור עמדתם של שירותי הרווחה. החלטתו הינה החלטת ביניים שתשוב ותיבחן בעת מתן פסק הדין וזאת בהתאם לסעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962.

“74.      שינוי החלטות

בית המשפט רשאי לשנות או לבטל החלטותיו לפי חוק זה אם נשתנו הנסיבות או נתגלו עובדות נוספות לאחר שנתן החלטתו”.

  1. זאת ועוד, התמונה הכוללת והברורה העולה היא, כי החלטת בית משפט קמא מעוגנת היטב בתשתית עובדתית סדורה ומקיפה. בית משפט קמא מכיר את הנפשות הפועלות המתדיינות בפניו, התרשם מהן באופן ישיר וכן מהקטינים והחלטת בית משפט קמא כי המשמורת הזמנית תהא בידי המשיב, היא החלטה מבוססת שניתנה לאחר שבית משפט קמא עיבד וזיכך את טובת הקטינים, בהתאם לנתונים ולטענות שנפרשו בפניו.

החלטת בית משפט קמא ניתנה לאחר שהתקיימו בפניו לא מעט דיונים, חלקם אף בנוכחות עו”ס לסדרי דין. בהחלטתו מציין בית משפט קמא כי היקף הפעילות בתיק חורג ממתחם הסבירות יחד עם זאת, אפשר לבית המשפט ולגורמי הרווחה לבחון את מערכות היחסים המעורערות והלא יציבות בין ההורים לבין עצמם, את השפעת המרחק הפיזי ואת מערכות היחסים בין ההורים לבין הילדים, באופן שאפשר לבית המשפט לבחון את טובת הקטינים ולמצוא את דרך המלך עבור כל אחד מהם (שורות 6-10, עמ’ 2 להחלטה).

בית משפט קמא מציין כי החלטתו ניתנה בהמשך להחלטות ביניים קודמות שניתנו ולתסקירים שוטפים:“בחינת התסקירים הרבים שהוגשו לבית המשפט, ההמלצות הברורות של גורמי הרווחה, דרכי ההתמודדות של כל אחד מההורים עם ילדיהם, העובדה שלצדדים 7 ילדים ארבעה בחזקת האב ושלושה בחזקת האם, הכוחות והיכולות של כל אחד מההורים להקנות לילדים יציבות וטיפול, מטים את הכף לאמץ שוב את המלצות גורמי הרווחה, כאמור בהחלטתי מיום 29.1.14 ומיום 9.4.14. אשר על כן, אני קובע כדלקמן:…” (שורות 28-29 עמ’ 3, שורות 1-3 עמ’ 4 להחלטה). מוצאת אני כי החלטת בית משפט קמא משקפת ותואמת נאמנה את זכותם של הקטינים ואת טובתם.

זאת ועוד, אין להתעלם מרצונם המוצהר והעיקבי של הילדים. מדובר בילדים שהקטן ביניהם – מ. בן 9, וגדול הבנים – י. הינו כבן 17 וחצי. הבת הבכורה – נ. הינה כאמור בגירה כבת 20. בדו”ח המשלים יש התייחסות לכל ילד בנפרד ונכתב עליהם כי הם ילדים נבונים, מטופחים ומתפקדים היטב. כן הובא בתסקיר כי הנסיון לכפות על הילדים הסדרים שלא תאמו את רצונם, העצים את חשיפתם לקונפליקט בין ההורים וגרם נזק רב מתועלת “הילדים מביעים את רצונם להמשיך במפגשים במתכונת הקיימת ואף לצמצמם ומתנגדים לכל שינוי ביחוד ללינות אצל האם, אך האם אינה מקבלת עמדתם וטוענת כי הם מבטאים עמדתם תחת לחץ האב”. כאמור, מזה כחצי שנה האם מקיימת מפגשים רק עם שלושת הילדים הקטינים, חרף החלטה שיפוטית המורה אחרת.

  1. לפני סיום, קצפה של המבקשת יוצא על שירותי הרווחה, על הערכותיהם והמלצותיהם. המבקשת מייחסת להם היעדר אובייקטיביות על כך כי לא ציינו בתסקיר את תוצאות הבדיקה הרפואית שהציגה במהלך הדיון. קדם לה היעדר אמון כלפי עו”ס קודמת, כפי שעולה מתוך החלטת בית משפט קמא (עמ’ 3 שורות 3-7 להחלטה). צר לי על תחושתה הקשה של המבקשת. תחושתה זו כי כל העולם נגדה היא תחושה המלווה אותה לאורך כל ההליך, כך כלפי הקהילה החרדית ב****, כלפי שירותי הרווחה, כלפי מכון “שלם” שטרם החל במלאכתו ולמעשה, כך גם כלפי אחדים מהילדים, ובוודאי כלפי המשיב. ראה גם התסקיר מיום 23.9.14.

לתחושת העוינות אין מצע בראיות. העובדה כי לא צוין המסמך אותו הציגה המבקשת בעת הדיון, אינה מקעקעת את אמינות שירותי הרווחה. נזכור ונזכיר, כי המבקשת עצמה לא טענה כי הציגה מסמך זה לשירותי הרווחה או לבית משפט קמא וכזכור, מדובר במסמך שהיה בחזקתה מיום 9.12.13.

שירותי הרווחה בוחנים את טובת הילדים. זה תפקידם וזו אחריותם. התמונה העולה היא תמונה רחבה ומדאיגה, היא השתקפה בעמדתם של שירותי הרווחה. כך גם התרשם בית משפט קמא עת צפה בסרטון הווידאו שהציגה המבקשת. כל אלה ועוד, יש בהם כדי להביאני למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. החלטתו הינה החלטה מנומקת ומתיישבת עם התשתית הראייתית הרחבה שהונחה בפניו ובעיקר, עולה בקנה אחד עם טובת הילדים וזכותם להתפתחות תקינה ובריאה.

  1. כאמור, אני דוחה את הערעור. מבוקש כי בית משפט קמא יקבע מועד לדיון הוכחות ולא ימתין עד לקבלת חוות דעת ממכון “שלם”, שההוראה על קבלתה ניתנה לפני למעלה משנה (27.1.15). נוכח התנהלות הצדדים וטענותיהם, כפי שבאו לידי ביטוי בדיון שבפניי, מסתמן, כי הבדיקה לא תיעשה בפרק זמן קרוב. בשל הימשכות ההליכים משנת 2012, ההשפעה השלילית של מימד הזמן על הקטינים, אי הוודאות המתמשכת על כל אחד מהילדים ואף על ההורים, מבוקש כי יקבע מועד לישיבת הוכחות, לפי תפוסת יומנה ושיקול דעתה של הערכאה המבררת.

ככל שתונח עד למועד זה חוות דעת מומחה, היא תהיה חלק ממכלול הראיות בתיק ולא – די בתשתית הראייתית שתונח עד אז בפני הערכאה המבררת וההתנהלות בפועל במהלך ארבע שנים מיום תחילת ההליכים, כדי להביא את ההכרעה בתביעות ההדדיות לעניין משמורת, לידי סיום.

  1. סוף דבר – אני דוחה, כאמור, את הערעור. לפנים משורת הדין, אני מחייבת את המבקשת לשלם הוצאות משפט למשיב, באמצעות בא כוחו, בסך של 2000 ₪ בלבד. הסכום ישולם מתוך פיקדון/עירבון שהופקד בקופת בית המשפט ולא – יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.
  1. פסק הדין מותר לפרסום לאחר שהושמטו בו פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ”ח שבט תשע”ו, 07 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.

Print Friendly, PDF & Email
לורי שם טוב

לורי שם טוב

עיתונאית הסוקרת רווחה, עוולות המבוצעות על ידי שופטים נגד אזרחים, וניצול לרעה של עובדות סוציאליות את תפקידן לרבות ניתוק ילדים מהורים, הוצאת ילדים לפנימיות, אומנה ומרכזי חירום, על פי החלטות בתי המשפט. לורי שם טוב אמא ל- 2 ילדים אשר הוצאו מחזקתה ע"י רשויות הרווחה בשנת 2009 באופן ברוטלי ובאמצעות שוטרים אשר נשלחו לקחת את ילדיה ממשמורתה ולהעבירם למרכז חירום. מאז לקיחת ילדיה של לורי שם טוב מחזקתה, החלה לשמש שופר להורים, אימהות ואבות אשר הגיעו עד סף אבדון, ואשר לולא הסיקור המקצועי והמסור, ולולא פרסום הטרגדיות שמערכת המשפט והרווחה גרמה להן, הם היו עוזבים את העולם הזה. לורי שם טוב זוקפת לזכותה מאות מקרים של התערבויות מוצלחות אשר הסתיימו בהשבת הילדים לחיק הוריהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *