מעונות לנשים מוכות (1): הגרושה טלי רידנר נכנסה למעון נשים מוכות להתחמק מחובות לבנק הפועלים ולבטל פס”ד בהעדר הגנה תא”ק 35210-01-17

מעונות לנשים מוכות (1): הגרושה טלי רידנר נכנסה למעון נשים מוכות להתחמק מחובות לבנק הפועלים ולבטל פס”ד בהעדר הגנה תא”ק 35210-01-17
השופטת גילה ספרא ברנע. תמונה: דוברות ביהמ"ש
Spread the love

טלי רידנר Tali Ridner נכנסה למעון נשים מוכות כדי להתחמק מהחובות שלה לבנק הפועלים. כמו כל אחת במצבה היא טענה שהחובות לא שלה, ושהיא קורבן. למותר לציין שהמפקחת על הבנקים לשעבר חדוה בר הוציאה חוזר המורה לבנקים למחוק חובות לנשים במעון נשים מוכות.

די בכך כדי להפוך את המעון לנשים מוכות כמנגנון עוקף פשיטת רגל ועוקף חדלות פירעון. http://הפיקוח על הבנקים פועל לצמצום אלימות כלכלית נגד נשים … – בנק ישראלhttp://הבנקים נוקטים בשורת צעדים כדי לסייע לנשים מוכות – כלכליסטhttp://הבנקים יעניקו הקלות לנשים לאחר שיצאו ממקלט לנשים מוכות – גלובס

החייבת בתיק זה טלי רידנר מחיפה קיבלה את התביעה במסירה מלאה במענה הרשום. ניתן נגדה פסק דין לטובת בנק הפועלים והיא מבקשת שיבטלו את פסק הדין בגלל שברחה למעון לנשים מוכות. היא לא ידעה להסביר כיצד נודע בכלל על פסק הדין, וגם לא הראתה באיזה תאריך נכנסה למעון. על פי סיפור המעשה כנראה ברגע שקיבלה את התביעה יעצו לה להיכנס למעון לנשים מוכות ואז לפי נוהל חדווה בר, החוב יימחק.

השופטת גילה ספרא ברנע באה לקראתה וביטלה לה את פסק הדין, ואפילו לא הטילה עליה הוצאות כפי שנהוג – כנראה בגלל שברגע שנופפו לה את הסדין האדום של “מעון לנשים מוכות”, היא לא רצתה שהצרעות הרעשניות של המעון ירכשו מאיזה כתב מקומונים בחיפה כתבה ויכתבו עליה שזו שופטת שמתאכזרת לנשים מוכות. כך השיטה עובדת.

השופטת גילה ספרא ברנע. תמונה: דוברות ביהמ"ש
השופטת גילה ספרא ברנע. תמונה: דוברות ביהמ”ש
    כ”א חשוון תשע”ח, 10 נובמבר 2017
תא”ק 35210-01-17 בנק הפועלים חיפה סניף קריית שפרינצק 12708 נ’ חמו ואח’
בקשה מס’ 3, 8
בפני כב’ הרשמת הבכירה גילה ספרא – ברנע
  מבקשת/הנתבעת מס’ 2   טלי רידנר
  נגד  
משיב/התובע בנק הפועלים חיפה סניף קריית שפרינצק 12708 ע”י ב”כ עוה”ד דן סביון
  החלטה

לפניי בקשת המבקשת לביטול פסק הדין, שניתן ביום 7/4/17 נגדה ביחד עם פסק הדין נגד הנתבעת מס’ 1 בתיק, גב’ חמו חנה.

המסירה למבקשת בוצעה במסירה אישית. מבצע המסירה הצהיר כי ביום 25/1/17 “הנמענת סירבה לפתוח את הדלת”, על כן, ולאחר שאימת עם השכנים את המען, הדביק את המעטפה על דלת הדירה ברח’ דגניה 13/13, חיפה.

הבקשה הוגשה ביום 10/9/17, ובה טענה המבקשת כי לא קיבלה את כתב התביעה, ורק ביום 21/5/17 עשתה אליה פניה טלפונית לבירור כתובתה, אך היא לא קבלה דבר.

לעניין התביעה טוענת המבקשת כי הינה גרושתו של אשר סלוק, אחיה של הנתבעת מס’ 1, כי מר סלוק התעלל בה עד שנאלצה לברוח למעון לנשים מוכות, וכיום אינו משלם לה מזונות. המבקשת מתארת כי החשבון נשוא התביעה נפתח לפי דרישת המשיב, על מנת לסלק את חובותיו של מר סלוק, שלא היה רשאי לקבל הלוואות נוספות. המבקשת מציינת הנתבעת מס’ 1 ומר סלוק הפעילו עליה לחץ, וגם נציגת המשיב פנתה אליה טלפונית שוב ושוב על מנת שתחתום על המסמכים, וכך עשתה.

בין הגשת הבקשה להגשת התשובה הוגשה הודעה לפיה הגיעה הנתבעת מס’ 1 להסכם פשרה עם התובע, שילמה את סכום ההסכם, והעיקולים נגדה בוטלו.

בתשובה חזר המשיב על פרטי המסירה, וציין כי המסירה בוצעה במען המבקשת. המשיב הפנה לכך שבכתב התביעה נרשם מען אחר, רח’ הפרחים 3, ותוקן למען דגניה 13, מכאן כי מבצע המסירה פעל לאיתור המען הנכון. המשיב מציין כי ביום 2/7/17 פנתה המבקשת למשרדו בבקשה להסדר החוב בתשלומים ולחלקו בין שתי הנתבעות, בקשה שנדחתה, אך מעידה על ידיעתה אודות ההליך.

לעניין ההלוואה מכחיש המשיב את טענת המבקשת, ומפנה לכך שההלוואה בסך 120,000 ₪ שניטלה על ידי הנתבעות ביום 11/5/15, והיא נשוא התביעה, נועדה ברובה לסלק יתרת חוב בסך 98,943 ₪ בהלוואה קודמת מיום 12/2/14 ₪, ורק 20,000 ₪ נמשכו על ידי הנתבעות במזומן, ולא הועברו לחשבון מר סלוק.

המשיב טוען כי בקשת המבקשת נועדה “למשוך זמן”.

להחלטתי לפיה ידווח המשיב על הסכום, ששילמה ההנתבעת מס’ 1 בהסכם הפשרה, נטען כי יתרת החוב לאחר התשלום הינה 56,203 ₪. דף החשבון, שצורף לתשובה, מלמד כי ביום 25/9/17 הופקד  לחשבון סכום של 78,000 ₪ בהעברה מבנק לאומי על ידי הנתבעת מס’ 1.

בתשובה לתשובה מכחישה המבקשת כי פנתה למשרד ב”כ המשיב, וטוענת כי היתה זו הנתבעת מס’ 1.

המבקשת טוענת כי ההלוואה נשוא התביעה נועדה רק למיחזור ההלוואה הקודמת, שניתנה בנסיבות להן טענה. המבקשת דורשת פרטים, שכבר ביקשה, בשאלה לאן הועבר הסכום הנותר מסכום ההלוואה ודפי חשבון מלאים, שיציגו לאן עבר סכום כל הלוואה ופרטי מתן האשראי.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את הבקשה והתשובות, אני מחליטה לבטל את פסק הדין משיקול דעת בית המשפט בשל אפשרות לספק במסירה במצטבר לטענות ההגנה.

המסירה והידיעה

המסירה בוצעה במסירה אישית במען הנכון, אך אישור המסירה אינו חתום. כעולה מהמסמכים, המען, שהיה בידי הבנק הינו רח’ הפרחים 3, אך המסירה בוצעה במען, רח’ דגניה 13, הוא מענה הנכון של הנתבעת. אין חובה לבקר שלוש פעמים בכתובת, בה הנמען מסרב לפתוח את הדלת. לא הוטל ספק באמינות מבצע המסירה. המבקשת לא הסבירה כיצד נודע לה אודות ההליך, אם לא קיבלה את כתב התביעה. בהתחשב בזמן שחלף מאז מתן פסק הדין (7/4/17) ועד הגשת הבקשה (10/9/17) יש להאמין כי פסק הדין נשלח אליה, והיה מצופה מב”כ המשיבה לצרף את אישור המסירה. לא נאמר האם נפתח תיק הוצל”פ ולא צורף אישור המסירה של האזהרה. המבקשת טענה כי ביום 21/5/17 נערכה אליה שיחה לאימות מענה, אך לאחר מכן לא קיבלה דבר. עולה תמיהה כיצד נודע לה על ההליך אם לא קיבלה דבר. כיצד ידעה לפנות אל המומחה מר פולישוק, שפנה אל הבנק, כטענתה בתשובה לתשובה. בשל אי מסירת כל העובדות לא ניתן לבחון את האפשרות של הידיעה חלף ההמצאה.

עם זאת אני קובעת כי ההערה במחשב משרד ב”כ המשיב “הגיעה החייבת לפגישה…” בתיק ששמו הינו “חמו חנה” יכול להתיישב גם עם פניית הנתבעת מס’ 1, והדבר אף סביר יותר, לאחר שזו אכן הגיעה להסדר פשרה ביום 25/9/17 או בסמוך לכך.

אני מוכנה לקבוע כי המבקשת הטילה ספק בקבלת כתב התביעה, שהודבק על דלת ביתה, ולשקול את נימוקי ההגנה, שהם השיקול בעל המשקל הרב יותר בבקשות מעין אלה.

נימוקי ההגנה

ראשית, וביחס לפניית מי מהנתבעות למשרד ב”כ המשיב, יש מקום לברר מדוע הופטרה הנתבעת מס’ 1 מחובה בתשלום הסכום 78,000 ₪ בלבד, פחות מסכום התביעה (112,087 ₪), בעוד שהמשיב טען כי המבקשת נדחתה בבקשה דומה להפרדת החיובים.

שנית, טענות המבקשת לעניין נסיבות מתן ההלוואה אפשריות בשלב זה. ההלוואה הראשונה, שאינה נשוא התביעה, אכן ניתנה ביום פתיחת החשבון על ידי הנתבעות, 12/2/14, ומטרתה היתה “צריכה שוטפת” (נספח לא מסומן לתשובת המשיב). ההלוואה נשוא התביעה מיום 11/5/17 (נספח ב’ לכתב התביעה) אינה נחזית להיות הלוואה לסילוק ההלוואה הראשונה, כנטען בתשובה (סעיף 9), אלא המספר הסידורי של ההלוואה הינו 3 בעוד ההלוואה, שניתנה ביום 12/2/14 מספרה הסידורי הינו 1. זאת ועוד, במטרת ההלוואה נשוא התביעה נכתב “קרן ההלוואה ניתנת לנו למטרת חידוש הבית”. יש לברר את נסיבותת מתן כל אחת מההלוואות, השימוש שנעשה בכספים, ואת מעורבות המשיב.

המסמכים החלקיים, שהוגשו בכתב התביעה ובתשובה אינם מספקים מענה, ואני קובעת כי בפי המבקשת טענות הראויות לבירור, בגינן יש לבטל את פסק הדין ולאפשר לה להגיש בקשת רשות להתגונן, לאחר שתקבל מסמכים מלאים. בשלב זה יספיקו דפי חשבון מיום פתיחת החשבון ועד הגשת התביעה.

סיכום

פסק הדין מיום 7/4/17 מבוטל ביחס לנתבעת מס’ 2 בלבד;

המשיב ימסור למבקשת את דפי החשבון, עד ליום 28/11/17. ליעול המעקב יוגשו הדפים והמכתב הנלווה לתיק.

המבקשת תגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום מקבלת המסמכים, ולא יאוחר מיום 28/12/17.

דיון בבקשת הרשות להתגונן, ככל שתוגש במועד, יתקיים לפניי ביום 6/2/18 בשעה 10:00.

מאחר ולא קבעתי ממצא פוזיטיבי בעניין מסירת כתב התביעה, אין מקום לזכות את המבקשת בהוצאות משפט בגין הבקשה.

ניתנה היום, כ”א חשוון תשע”ח, 10 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים. גילה ספרא – ברנע

Print Friendly, PDF & Email