מעונות לנשים מוכות (3): רוסיה נכנסה למעון לנשים מוכות לנתק את הילד מהאבא אחרי שיצאה מהמעון התלוננה שאיים עליה ש”כל יום יזיינו אותה וילכו” ת”פ 25151-07-17 מד”י נ’ אליהו גאולה

מעונות לנשים מוכות (3): רוסיה נכנסה למעון לנשים מוכות לנתק את הילד מהאבא אחרי שיצאה מהמעון התלוננה שאיים עליה ש”כל יום יזיינו אותה וילכו” ת”פ 25151-07-17 מד”י נ’ אליהו גאולה
עו"ד אושרת לופז, התובעת המשטרתית שתפרה את התיק. במקרה או שלא במקרה, בעלה שגם הוא שוטר הושעה מעבודתו בשל הטרדות מיניות.
Spread the love

לפנינו מקרה בו הנאשם הודה באיומים וחטף עונש. אבל למקרא נוסח האיומים אנחנו לא רואים איומים. מדובר בקללות הנובעות ממצוקה וחוסר אונים. אז על מה הסיפור? איזה ילנה אחת מרוסיה חיפשה דרך להגיע לישראל והתחתנה עם אליהו גאולה המתקיים מקצבת ביטוח לאומי, ו”גרוש בשלישית”. הגבר בן 57 והאישה בת 38. כשנפגשו לפני 17 שנה הוא היה בן 44 והיא הייתה בת 27. העובדה שהוא גרוש בשלישית מסמנת מלכתחילה שהוא חסר כל. יש לו נכות ממחלת לב ודיכאון. כל שנות הנישואין ילנה הייתה היחידה שעבדה ופרנסה.

הנאשם אליהו גאולה, טוען שהוא בכלל לא יודע למה הגברת ילנה נכנסה למעון לנשים מוכות. מהמעט שהשופט עידו דרויאן גמליאל כותב, נראה שלילנה נמאס לחיות עם גבר זקן, נכה, כשהיא בגיל הפריחה בת 41. אין שום אינדיקציה שלפני הכניסה למעון הגבר היה אלים או שהיכה אותה – או שהיו תלונות קודמות או אירועים קודמים לכניסה למעון.

להיפך, ה”איומים” שבכתב האישום הם אחרי שילנה יצאה מהמעון. את זה לומדים מהתשובה שלה אליו “אתה רוצה שעוד פעם ניכנס למעון?”

אז למה אדון גאולה כעס וקרא לילנה שרמוטה, ושיבואו ויזיינו אותה כל הלילה? הנה התשובה, אי שם בין כל הקללות אליהו אמר לילנה: “מתי אני רוצה לבוא לראות את הילד אני בא ורואה אותו, אני אעשה לך בלגן“. וזו הסיבה. הגברת פשוט רצתה לנתק את הילד מאבא שלו ולכן נכנסה למעון לנשים מוכות. כאשר יצאה מהמעון, החלה לעשות לאליהו בעיות עם הסדרי הראיה, והוא התעצבן. השופט עידו דרויאן (כעת גם גמליאל על שם בעלו) ציפה ממנו שלא להתעצבן ולקבל בברכה את כל מה שילנה עושה לו.

קראנו את כל הטקסט ולא הצלחנו להבין על מה התובעת המשטרתית אושרת לופז העמידה את האיש לדין. הוא אמר לה שאם היא לא תראה לו את הילד הוא יעשה לה בלאגן. איפה האיום? זכותו ללכת לבית משפט ולעשות לאישה בלאגן. היא הרי מפרת הסדרי ראיה ומחבלת בזכות האבהות שלו. הוא גם אמר שיש איזה שרמוטה מפתח תקוה שבאה אליה כדי להיות עם הילד. כנראה הכוונה לאיזה מטפלת מטעם המעון לנשים מוכות שבאה להרעיל את הילד בטיפולים שלא ירצה לראות את אבא שלו. אז ברור שמר אליהו כעס ואמר שיעשה לה את המוות וש”הוא שם זין עליה”. לא מדובר באיום.

אחר כך גם אמר לה ש”יזיין את אמא שלה”. עוד קללה. איפה האיום? אחר כך גם אמר לה ש”מצידו תמצוץ לו את הזין”. קשה להאמין שהוא התכוון לזה, כי הוא יודע שסובייטית כמוה עלולה לנשוך, והוא לא היה מעמיד את איבר מינו בסכנה.

עינינו הרואות שדלתות המעונות לנשים מוכות פתוחות לרווחה לכל מי שמתחשק לה לעשות דווקא לבעלה ולנקום בו, עם דגש על נתק מהילדים. עצם הכניסה למעון מסלימה את המצב, שכן מטבע הדברים הבעל כועס כי לוקחים ממנו את בנו, בלי סיבה, ואז נשות הצפע מהמעון קופצות על המציאה, אחרי שהובילו את האיש אל הקצה, וברגע שהוא מתעצבן – הן רצות למשטרה להגיש תלונות על הגבר.

מה שהמטורפות האלה מהמעון לנשים מוכות לא מבינות זה שדווקא בגלל שהן מעודדות את האישה לעשות לגבר פרובוקציות, ולרוץ למשטרה על כל שטות, יש גברים שזה בדיוק הטריגר המוביל אותם להתאבדות. אבל לנשות המעון מה אכפת אם דווקא בגללן הגבר יתאבד? הן צריכות למלא דרגשים במעון ולקבל 14,000 ש”ח בחודש על כל דרגש פנוי.

התובעת המשטרתית שתפרה את התיק עו”ד אושרת לופז. במקרה או שלא במקרה, בעלה שגם הוא שוטר הושעה מעבודתו בשל הטרדות מיניות.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”פ 25151-07-17 מדינת ישראל נ’ גאולה
לפני כבוד השופט  עידו דרויאן-גמליאל  
המאשימה מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד עוה”ד הרצוג, שמלה ואושרת לופז
  נגד
הנאשם אליהו גאולה ע”י ב”כ עו”ד אוחיון
גזר דין

השתלשלות ההליך:

  1. ביום 18.12.17, במסגרת הסדר טיעון דיוני ללא הסכמות עונשיות, הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן והורשע בשלוש עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל”ז-1977.
  2. לפי המוסכם בין הצדדים הופנה הנאשם לשירות המבחן והתקבל בעניינו תסקיר מיום 5.9.18: לנוכח עמדותיו של הנאשם, ועל-אף ירידה ברמת הסיכון כלפי הנפגעת, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית ואף הוסיף המלצה עונשית למאסר מותנה, בנוסף לכל עונש אחר, כאמצעי מרתיע.
  3. היום 12.9.18 טענו הצדדים לעונש:

התביעה טענה למתחם עונשי כולל בין שלושה חודשי מאסר, שיכול וירוצה בעבודות שירות, לבין תשעה חודשי כליאה, ועתרה לעונש של שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי;

ההגנה עתרה לעונש שעיקרו מאסר מותנה ופיצוי.

מעשי הנאשם:

  1. בשנת 2017 היו הנאשם והנפגעת נשואים זל”ז למעלה מחמש-עשרה שנה ולהם ילד כבן שבע. במהלך שנת 2016 עזבה הנפגעת, יחד עם הילד, את דירת המשפחה: תחילה שהתה כשלושה חודשים במעון לנשים מוכות, ולאחר מכן עברה לדירה ששכרה.
  2. בשלוש הזדמנויות שונות איים הנאשם על הנפגעת, בשיחות טלפון:
    1. ביום 25.03.2017 איים הנאשם על הנפגעת באמרו לה: “תשמעי ותשמעי טוב מה אני אומר לך. שבוע שעבר ביום שבת היא באה אלייך הבת זונה הזאתי השרמוטה הזאתי מפתח תקווה, נכון?…אם אני רואה אותה עם הילד שלי אני אעשה לך סוף, את שמעת מה שאמרתי?… אם לא תעשי כך אני אשבור לך את העצמות, שמעת?… את יכולה להקליט אותי אני שם זין עלייך. אין לי בעיה עם זה… אני אעשה לך את המוות את לא מכירה אותי…”. במהלך השיחה, השיבה הנפגעת לנאשם: “אתה רוצה שאנחנו נכנס עוד פעם למקלט?” ובתגובה לכך הוסיף הנאשם לאיים על הנפגעת בכך שאמר לה: “כן הייתי מת שתכנסי. את כל החיים שלך תהיי במקלט. אני אומר לך ילנה משהו. כל עוד אני בחיים שלי, בחיים לא תקבלי גט ממני, אין גט. בחיים שלך. את תהיי בישראל כל יום יזיינו אותך וילכו, זה מה שיהיה פה, הבנת?… מתי אני רוצה לבוא לראות את הילד אני בא ורואה אותו, אני אעשה לך בלגן” (אישום שלישי);
    1. ביום 12.4.17 איים הנאשם על הנפגעת באמרו לה: “מחר בבוקר אני אצל ווסרמן על הבוקר (מקום העבודה של הנפגעת) אם תהיי שמה אני אזיין את אמא שלך” (אישום שני);
    1. ביום 10.5.17 הגיע הנאשם למקום עבודתה של הנפגעת, דרש שתצא לרחוב כדי לשוחח אתו, ומאחר שסירבה – איים עליה בשיחת טלפון באמרו לה: “אין דבר כזה לא רוצה. מה את חושבת לבוא לעבוד פה וללכת זה? את לא רוצה לגור בהרצליה, לעבוד בהרצליה כן? … מצדי תמצצי לי את הזין את והעורך דין שלך זה לא מעניין אותי. אני רוצה לדבר איתך מותק תרדי למטה לפני שלא יודע מה אני אעשה. תרדי למטה מהר אבל. את עוד אשתי שרמוטה, את עוד אשתי, תרדי למטה” (אישום ראשון);

נסיבות הקשורות בעבירות – קביעת מתחם העונש ההולם:

  1. הרקע הדומה של האירועים, אשר בוצעו נגד קורבן אחד, סמיכות הזמנים וטיבם, מובילים למסקנה כי כלל מעשיו של הנאשם הם “אירוע עבירה” אחד, שבגינו ייקבע מתחם עונש אחד (והשוו ע”פ 5834/13 פלוני נ’ מ.י. (2014) וע”פ  4910/13 בני ג’אבר נ’ מ.י. (2014)).
  2. עבירת האיומים הקבועה בסעיף 192 לחוק באה להגן על שלוות הנפש של האדם ולאפשר לו חיים חופשיים מלחצים אסורים. בעקיפין, מגנה עבירה זו על ערך נוסף – חופש הפעולה והבחירה של האדם, שכן לעתים קרובות נלווית לאיום מטרה של הנעת אדם לפעולה או למחדל, כמסר מוסווה שאינו מגיע לסחיטה גלויה (ע”פ 103/88 ליכטמן נ’ מ.י. (1989)). במקרה דנן, אכן מדובר במסרים בוטים שנועדו להחריד את שלוות נפשה של הנפגעת ולהניע אותה לשוב לקשר הזוגי עם הנאשם.
  3. הנאשם פגע בערכים המוגנים באופן מהותי, בפעולות חוזרות של איומים קשים, ועד להגעה המאיימת למקום עבודתה של הנפגעת. הנאשם ביקש להכפיף את הנפגעת לרצונו בהטלת אימה. קל לשער את עוצמת הרגשות הקשים שחוותה הנפגעת, לאחר שכבר הסתלקה מהבית למעון לנשים מוכות והנאשם אינו מניח לה.
  4. ברגיל, תחתיתו של מתחם העונש ההולם עבירות איומים מצויה בתחום המאסר המותנה. במקרה דנן, תווי החומרה במעשי הנאשם, שנמנו לעיל, יכולים לחייב קביעתו של מתחם עונשי שכולו במאסר, ולו בעבודות שירות.
  5. לא בלי היסוס, ותוך שאני נותן משקל משמעותי למצבו הנפשי של הנאשם, ששירות המבחן קושר ישירות בינו לבין ביצוע העבירות, ייקבע מתחם עונשי ממאסר מותנה וקנס ועד לשנת מאסר.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – קביעת העונש בתוך המתחם:

  1. הנאשם יליד 1957, כבן 61 היום, גרוש בשלישית, אב לשלושה ילדים, ששכל בן נוסף בתאונת דרכים בשנת 2016. כיום מתגורר הנאשם בגפו ופרנסתו על קצבת ביטוח לאומי בגין נכות שמקורותיה מחלת לב ודיכאון. מוצא הנאשם במשפחה ברוכת ילדים בה חווה אלימות פיזית ומילולית קשה שהופנתה כלפיו וכלפי אמו מצד אביו שלקה בנפשו, בין היתר על-רקע התנהגותו הקנאית והאובססיבית של האב. במהלך השנים עבד הנאשם באופן לא-סדיר בעבודות בניין ושיפוצים, ולאחר פטירת בנו הדרדר מצבו הנפשי והתפקודי והנאשם אינו עובד כלל. הנאשם צורך אלכוהול מדי יום, ומדי פעם גם קנבוס, כאמצעים לאלחוש עצמי וכמזור לתחושות הבדידות והיעדר המשמעות לחייו. התנהגותו ותפיסותיו של הנאשם מאופיינים בדימוי עצמי נמוך, בתחושת קורבנות ופסיביות, וככלל הוא מתקשה לתפקד ומצב רוחו ירוד.
  2. אין לחובת הנאשם רישומים פליליים.
  3. בשנת 2008 נשא הנאשם את הנפגעת, תושבת חוץ שהגיעה לישראל לעבוד בסיעוד, שצעירה מהנאשם בכעשרים שנה. לשניים ילד משותף כבן שמונה, הסובל מבעיות רגשיות. בני הזוג התגרשו בשנת 2017 וכיום מתגוררת הנפגעת בעיר אחרת יחד עם הבן, אתו נפגש הנאשם בהתאם להסדרי ראיה. הנאשם היה תלוי בנפגעת הן רגשית והן כלכלית, שכן היא לבדה עבדה ותרמה משכורתה למשק הבית. הנאשם התנהג באופן קנאי ואובססיבי, תוך שהוא מנסה לבודד את הנפגעת ועוקב אחריה, ואף התפרץ כלפיה באלימות מילולית ורגשית. הנפגעת חשה השפלה, בדידות וחרדה מההסלמה בהתנהגותו של הנאשם, ובסיוע מחלקת הרווחה העירונית נמלטה עם בנה למקלט לנשים מוכות.
  4. באשר לאירועי העבירה: הנאשם ראה את יחסיו עם הנפגעת כתקינים וקרובים, ולא הבין מדוע נמלטה הנפגעת למעון לנשים מוכות. הנאשם תולה את נטישת הנפגעת בהפרש הגילאים ביניהם ובחוסר נאמנות, ומטיל את האחריות לאירועים עליה. שירות המבחן מצא שחרדת הנטישה היא שהובילה את הנאשם לביצוע העבירות.
  5. כאמור לעיל, בני הזוג התגרשו. הנאשם עיכל לבסוף את עובדת הפירוד מהנפגעת, ואימת הדין עשתה גם היא את שלה, ולאחר מעשי העבירה לא ניסה עוד הנאשם ליצור קשר עם הנפגעת, למעט קשר קונקרטי לעניין הסדרי הראיה והטיפול בבן. הנפגעת מסרה שהנאשם משתף פעולה עמה בכל הנוגע לטיפול בבן, והיא אינה חוששת עוד מפניו.
  6. הנאשם נעזר במחלקת הרווחה העירונית ובעמותת “קסם חברתי”: גורמים אלה סייעו לו במיצוי זכויות ובהסדרת חובותיו, ואף סיפקו לו מסגרת טיפולית נפשית, פרטנית ובמסגרת קבוצתית. דא עקא, שבחודש מאי 2018 ניתק הנאשם את קשר עם הגורמים הטיפוליים, ללא הסבר.
  7. שירות המבחן מודאג ממצבו של הנאשם, שאינו מוכן להירתם לטיפול, ושהשימוש לרעה באלכוהול מערער אף-יותר את מצבו. השירות מצא כי כיום פחת הסיכון להישנותה של התנהגות פוגענית כלפי הנפגעת, אך בהיעדר טיפול – הצפי להסתבכות עתידית נוספת בפלילים קיים. השירות סיכם אפוא את עמדתו והמליץ על הטלת רכיב עונשי מרתיע של מאסר מותנה, בין יתר רכיבי הענישה.
  8. לזכות הנאשם יעמדו הנתונים הבאים:
    1. מצבו הנפשי הירוד של הנאשם יחמיר את פגיעתו של כל עונש קונקרטי, מעבר לנזק הנלווה-תמיד למאסר, ולו בעבודות שירות (שלנוכח שימושו בסמים אינן אפשרות). למעשה, קיים חשש ממשי שעונש מסוג זה יחריב את האיזון היחסי שבו מתנהלים חייו של הנאשם כיום;
    1. הודאת הנאשם בביצוע המעשים, שחסכה את עדות הנפגעת ומשאבי ציבור, על-אף שההודאה לא לוותה בהפנמה ונטילת אחריות ממשית;
    1. נסיבות חייו של הנאשם, החל מילדותו בה סבל מהתנהגות האב – התנהגות שלמעשה שכפל ביחסיו עם הנפגעת, ועד מצבו כיום, בודד, חולה ומדוכא;
    1. היעדרו של עבר פלילי;
  9. נסיבות אלו יצדיקו את קביעת עונשו של הנאשם בתחתית המתחם: עיקר העונש יהיה מאסר מותנה שיספק את הצורך בהרתעה; עוד יחוייב הנאשם בהתחייבות כספית לתוספת הרתעה; קונקרטיות תסופק בעיצום כספי של קנס; ההכרה בפגיעה בנפגעת תוביל לקביעת פיצוי בגין מצוקתה הנפשית. לנוכח מצבו הכלכלי של הנאשם, ייקבעו העיצומים הכספיים על הצד הנמוך.

סוף-דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

  • 4 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות לרבות איומים;
  • קנס בסך 400 ₪, או שבוע מאסר תמורתו;
  • התחייבות בסך 1,000 ₪ למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות, לרבות איומים. לא תיחתם ההתחייבות, ייאסר הנאשם למשך חודש ימים;
  • פיצוי לנפגעת (ע”ת 1 בכתב האישום) בסך 600 ₪. הקנס והפיצוי ישולמו בשני תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, שהראשון שבהם לא יאוחר מיום 1.10.18, וכשמחדל או עיכוב יעמידו הסך לפירעון מיידי;

הוראות נלוות:

  • התביעה תגיש בהקדם למזכירות בית המשפט טופס פרטי מתלונן;
  • מוצגים: תקליטורים יושמדו, כל מוצג אחר יועבר להכרעה פרטנית של קצין משטרה;
  • פיקדון: אם הפקיד הנאשם פיקדון בתיק המשטרה, יושב לו;
  • עותק גזר הדין יישלח לשירות המבחן לידיעה בלבד;

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום,  ג’ תשרי תשע”ט, 12 ספטמבר 2018, במעמד הצדדים. עידו דרויאן-גמליאל

Print Friendly, PDF & Email