עמותת “האקדח על שולחן המטבח – אשה לאשה מרכז פמיניסטי חיפה” הגישה עתירה הפוגעת בפרנסת מאבטחים נושאים נשק: “המאבטחים עלולים לירות בנשותיהם” בג”ץ 8451/18

עמותת “האקדח על שולחן המטבח – אשה לאשה מרכז פמיניסטי חיפה” הגישה עתירה הפוגעת בפרנסת מאבטחים נושאים נשק: “המאבטחים עלולים לירות בנשותיהם” בג”ץ 8451/18
Spread the love

נשים פמיניסטיות, מבקשות להשפיע על הנרטיב הציבורי, ולהציג גברים כאילו הם אלימים, ויש לרסן אותם, וכל זאת ללא נתונים, ע”י הפרכת סיסמאות באוויר, והרבה הבלים שאין להם כל בסיס או תשתית. 

עד כה, לא התייצב גבר כנגד הנשים הללו להביע את עמדת הצד שכנגד. העתירה עלולה לפגוע בעבודתם של גברים העלולים לאבד את פרנסתם, ומפליא שבית המשפט העליון לא סבר שיש לזמן לעתירה זו את אלו שעלולים להיפגע במידה והעתירה תתקבל. ברור שאם שדולת הנשים מתייצבת בבית משפט, אזי לפחות על מנת לשוות מראית עיין של “משחק הוגן” יש להזמין נציג מטעם שדולת הגברים.  התנועה למען איכות השפיטה בישראל, תנסה להיות להם שופר. 

ייאמר כבר עכשיו כי יותר אזרחים בישראל מתים בשנה מפמיניזם רדיקלי מאשר בנות זוג של מאבטחים אשר הורגים אותן באמצעות נשק.  מעל 200 גברים מתאבדים בשנה בשל ההפליה המגדרית נגד גברים, אם בשל תלונות השווא אשר גורמות להם לכתם, גורמות לניתוק מהילדים, ואם בשל סכומי המזונות השערורייתיים המוטלים בישראל על גברים שזו לכשעצמה הפליה מובהקת, כאשר בישראל מוטלים המזונות הכי גבוהים בעולם. 

בפתח העתירה טוענות הרדיקליות כי כל בר דעת מבין שצריך לצמצם את הבעלות של אזרחים פרטיים על נשקים. טענה זו משכפלת טענות המועלות בארה”ב שם החוקה עצמה קובעת שמותר לאזרחים לשאת נשק, ובמדינות רבות אפשר להיכנס לחנות נשק ולקנות רובים, אקדחים וכדורים מכל הבא ליד.  אבל אין זה המצב בישראל.  בישראל אין חנויות נשק ולא ניתן לקנות נשק בחופשיות כמו בארה”ב. 

בהמשך טוענות הרדיקליות כי מאבטחים עלולים לירות בנשותיהם בגלל שמותר להם לקחת את הנשק הביתה.  אם זו הלוגיקה אז הסעד האמיתי צריך להיות לאסור על כל המאבטחים לקבל נשק בכלל. אין שום בעיה עם זה שכל המאבטחים בארץ לא יוכלו לשאת נשק.  אבל אם הטענה היא שצריך להפקיד את הנשק אצל המעסיק כדי לא לקחת אותו הביתה, הרי שזו טענה מטומטמת לכל הדעות. 

הרי אם המאבטח חושק לרצוח את אשתו, הוא יגיע לעבודה ייקח את הנשק וילך אל אשתו וירצח אותה.  הוא לא צריך לחכות עד תום המשמרת שכן הנחת היסוד הפמיניסטית היא שהוא באובססיה לרצוח. לכן מדוע שיחכה עד תום המשמרת? 

כאן מתעוררת שאלה אחרת. מדוע שהמאבטח ירצח את האישה דווקא באמצעות נשק? הרי הוא יכול לחנוק אותה עם כרית, לשסף אותה עם סכין מטבח, וגם לשים לה רעל בכוס התה. לכן כל הרעיון שיש לצמצם את נשיאת הנשקים כדי למנוע או לצמצם רציחות מופרך ודי ילדותי. 

הטענה ש”מדיניות צמצום הנגישות לנשק נשאה פרי והובילה בשנים האחרונות להפחתת היקף כלי הירייה המורשים הנמצאים במרחב הציבורי והפרטי וכתוצאה מכך לירידה משמעותית במספר ההתאבדויות באמצעות נשק ולירידה במספר הנשים שנרצחו בנשק אבטחה” גם היא דמגוגית.  מי שרוצה להתאבד ואין לו נשק, יקפוץ מקומה גבוהה או ייכנס לים ויטביע את עצמו.  מי שרוצה לרצוח בת זוג, יעשה זאת גם באין ספור דרכים אחרות.  לא הובאו שום נתונים כיצד המספר האבסולוטי של התאבדויות ורציחות ירד בגלל “מדיניות צמצום גישה לנשק”. 

העותרות הפמיניסטיות רדיקליות מייצרות מצג שווא כאילו הנשקים הללו מהווים סכנה לחברה הישראלית. הן שוכחות שאלו הנשקים שעוצרים מחבלים וטרוריסטים מלבצע את זממם בבני ישראל ובנשות ישראל על רקע “ההתנגדות לכיבוש”. לכן באותה נימה דמגוגית ניתן לטעון שאם יתאפשר ליותר אזרחים לשאת נשק ניתן יהיה לעצור ולסכל יותר פיגועי התאבדות של מחבלים פלסטינים.    

גם הטענה שצמצום נשיאת הנשקים יתרום להקטנת רצח הנשים בחברה הערבית, כנראה על רקע כבוד המשפחה היא דמגוגית, שכן הערבים הרוצחים את נשותיהם או אחיותיהם לא משרתים בצבא, והם אינם עובדים כמאבטחים. 

עד כמה זוטרה התופעה בממדיה ניתן לראות בגרף בפסקה 40, שם רואים גרף שעולה ויורד, וזה נראה מרשים, אך כשמסתכלים על המספרים מדובר ב- 0 עד 6 מקרים בשנה, כאשר הממוצע הוא 3 מקרים בשנה.  אם כך על זה כל המהומה?  על 3 מקרים במוצע בשנה?  על פי הגרף בשנים 2014-2016 מספר המקרים היה 0 – אפס. אבל אם באותם שנים הו רציחות באמצעות נשק של מאבטחים אז מה התועלת בגרף? מה הועילו חכמות בתקנתן? 

למה העותרות אינן אוספות נתונים ומראות כמה מאבטחים שהיו בדרכם לעבודה, נתקלו במחבל וירו בו, ובכך סיכלו פיגוע חבלני? 

למה דומה העתירה? למישהו המתלונן על יותר מידי תאונות דרכים והפתרון שלו הוא להוריד את כל המכוניות מהכביש, כדי שלא ימותו אנשים באמצעות מכוניות. האם זה ריאלי? בוודאי שלא.  תמיד היו תאונות דרכים ותמיד יהיו תאונות דרכים, אבל המכונית היא לא מה שקוטל אנשים בכבישים. 

כך גם לגבי הנשק של המאבטחים. אם מתבצעות רציחות באמצעות נשק, זה לא בגלל זמינות הנשק. 

דומה שהעותרות שהן חלק מקואליציה בינלאומית בהשראה אמריקאית מבקשות לשכפל מאבקים אמריקאים נגד הזכות להחזיק נשק. אבל שם קורים מקרים איומים כגון הרצח בקולומביין, ופיגועי ירי חסרי אבחנה בבתי ספר, מוסדות חינוך, מועדונים, בתי תפילה, וכו’. שם הנשק הזמין בחנויות לרכישה משמש למגה פיגועי ירי רבי קורבנות, אבל מאבטחים הם לא אלו שמבצעים את הפיגועים.  להבדיל, בישראל לא קיימות תופעות שכאלה, שמאבטח קם בבוקר ומחליט לירות צרורות של כדורי ירי ללא אבחנה לכל עבר. 

מדובר בעתירת סרק שנועדה לרשם “וי” על עוד אג’נדה פמיניסטית רדיקלית מובהקת באמצעות נתונים מסולפים, חיבורים מלאכותיים בין פתיתי מידע שאין להם קשר, והכל חסר לוגיקה בכל משפט ובכל פסקה. 

כאמור, לו ביקשו העותרות לאסור על כל המאבטחים לשאת נשק, ייתכן וניתן היה למצוא היגיון (מעוות ככל שיהיה) באיכות הטיעון, אבל סתם כך לטעון שנשים נרצחות רק בגלל שנשק זמין למאבטחים זו טענה דמגוגית שנולדה רק בגלל המיזנדריה המאפיינת את כל העותרות.   

 

לקריאת עתירת האקדח על שולחן המטבח – אשה לאשה מרכז פמיניסטי חיפה:

בגץ-האקדח-על-השולחן-העתירה-8451-18

Print Friendly, PDF & Email
אדם

אדם

ביום 27/2/17 נעצרה העיתונאית לורי שם טוב מעצר פוליטי, על פרסום כתבות ביקורת על שופטים, עובדים סוציאליים ועובדי ציבור. השופטת רונית פוזננסקי כץ שטיפלה בחלק נכבד של בקשות המשטרה לצווי חיפוש במחשבים של שם טוב, הודתה בתיק אחר (אלוביץ-בזק) כי קיבלה את פני השוטרים אצלה בבית, ולא בבית המשפט, כי השוטרים בחרו בה כי ידעו שהיא נוהגת לחתום ולתת להם את כל מבוקשם ללא בעיות וללא חקירות, ולמעשה שימשה השופטת פוזננסקי כץ, סניף של הפרקליטות בתוך בית המשפט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *