גיא מרוז שקיבל ילד אומנה: הילד הזה קורא לי אבא, ולאורלי אמא. ביום שיקחו את הילד ייגזר דינו והוא לא יתאושש מהנטישה. עו"ד יוסי נקר: גיא ואורלי שכחו דבר אחד, אומנה זה לא אימוץ. אפילו ילד בן שנתיים מסוגל להבין את זה שיש לו אמא ביולוגית והם אומנה

Spread the love

גלי צה”ל, יעל דן: של מי הילד הזה? של האם שילדה אותו או של האומנים שמונו מטעם משרד הרווחה? בימים אלה נאבקת אם ביולוגית במשפ’ אומנה שמסרבת להחזיר את ילדה, שהאומנים מגדלים כבר מספר שנים. לטענת האומנים טובת הילדה שהיא תישאר אצלה ותאומץ על ידה בהמשך. בית המשפט מסרב לשמוע את קולם של האומנים והם חסרי מעמד בדיון הזה.

עו”ד רונן דליהו מייצג את האומנים מוסר, יש פה שני אינטרסים מנוגדים. מצד אחד יש פה ילדה שגדלה אצל אומנים 5.5 שנים. האמא הביולוגית מבקשת להרחיב את הסדרי הראיה שלה עם הילדה, לקראת קבלת הילדה לחיקה. הילדה מסרבת בכל תוקף ללכת לאם (הערת המערכת: הילדה מנוכרת ומוסתת על ידי האומנים נגד האמא הביולוגית).

גיא מרוז שקיבל גם הוא ילד לאומנה מוסר: הילד בן שנתיים וחצי. הסבירו לנו נורא טוב לפני שלקחנו, שנכנסנו לסיפור האומנה. הוא חצי שנה כבר אצלנו. שיש ת’עניין שבאמת יכול שיום אחד יקחו אותו. הסבירו לנו את זה. ואני מניח שאם האסון הנורא הזה יקרה, אם יקחו אותו מאיתנו, אנחנו נדע להתמודד איתו, אבל אנחנו לא הסיפור. הסיפור הוא ילד בן שנתיים וחצי שאני לא רוצה להתחיל לספר לך מה הוא עבר, בסדר? אני גם לא מורשה לספר לך מה הוא עבר. או קיי, אבל אין לי ספק, ואת התחלת במשפט טובת הילד, שאם יקחו את הילד הזה ויחזירו אותו למקום שממנו הוא בא, זה כמו הוצאה להורג של הילד. אין שום דרך בעולם שהוא יתאושש מהדבר הזה. אין שום סיכוי בעולם שהוא יתאושש, כי אני יודע למה הוא יחזור. אם פתאום לאמא יתחשק, את יודעת, כמו שקרה בסיפור שעכשיו הבאת שאני מכיר אותו גם טוב כפי שאת יודעת, עכשיו החוק החדש (חוק האומנה) של קארין אלהרר, הוא חשוב כל כך שאני לא יודע אפילו איך להסביר כמה הוא חשוב, כי אם בית המשפט אכן לא ישמע אותנו ביום הנורא שאולי יקרה עוד… לנו יש צו לשנה בינתיים, צו ארוך יחסית.

— יעל דן: אתם קיבלתם את הילד לשנה בלבד?

גיא מרוז: לא. שתביני, במונחי אומנה צו בית משפט לשנה זה צו ארוך. זאת אומרת שלפעמים הצווים הם הרבה יותר קצרים הם מוארכים כל פעם. כששופט נותן צו לשנה זה כשהמקרה הוא ברור שהאמא הביולוגית לא מתפקדת. בסדר?

— יעל דן: איך זה עובר אליכם? איך החיים עם הילד?

גיא מרוז: אי אפשר לתאר בכלל. הילד הזה קורא לי אבא, ולאורלי אמא. לילד הזה יש לו סבא וסבתא, כמה אפילו. יש לו אחים ואחיות. אלו הם החיים שלו. אני לא זוכר בכלל את החיים קודם. אני אומר שוב, אנחנו נתגבר על הכל, גם אם הרע, הרע מכל יקרה.

— יעל דן: אבל מדינת ישראל חושבת לא מעט, על האם הביולוגית, על זכותה לשקם את חייה ולקבל לידיה מחדש את הילד.

גיא מרוז: אני רוצה לספר לך את זה אחרת. או קיי, אני רוצה לספר לך על ילד של חברים שלי שהוא ילד אומנה, לא על הילד שלי. בסדר? ילד שהגיע לבית חולים עם רגליים שבורות, כי אמא שלו שברה לו את הרגליים, ילד שאמא שלו החליטה יום אחד שהיא רוצה אותו, כמעט החזירו לה אותו, הוא כבר ידע שהוא חוזר לאמא ואז האמא התחרטה, ולא בא לה ונעלמה לחצי שנה. אני רוצה לספר לך על ילד שאמא שלו בלילות כנראה עובדת כזונה. זה לא הילד שלי, אני מספר על ילד אחר עכשיו, בסדר? בבית המשפט ביום שבו ירצו לקחת את הילד הזה, כמו שאמר עורך הדין לפני, עד שהחוק הזה של קארין לא יעבור, לא ישמעו את המשפחה ולא יבין.

— יעל דן: למרות שהבהירו לך שזה זמני?

גיא מרוז: שוב אני אומר, אני יעמוד בזה ואורלי, אני נורא מקווה שגם. הילד הזה ייגזר דינו לכך שהוא לעולם לא יתאושש ממצב נטישה כזה. הלא אין לו הסדרי ראיה לילד. אם ביום שבו יקחו את הילד, או לחבר שלי, ביום שיקחו את הילד, אני לא רואה אותו יותר.

— יעל דן: אני מבינה גם שבמהלך תקופת האומנה אתה מאוד מוגבל במה שאתה יכול לאפשר לעצמך לעשות.

— גיא מרוז: זה לא ייאומן. את יודעת שאנחנו עכשיו בהסגר? אני לא מדבר עכשיו עלי. אני מדבר על חבר שלי. הוא לא יכול לנסוע לחו”ל. את יודעת למה? כי האמא מתוך נקמנות, לא מתוך שום דבר אחר, לא חותמת על זה שהילד יסע ליוון, עזבי יוון שכרגע מתמוטטת, לקפריסין, לארבעה ימים. למה היא לא מוכנה? כי היא לא מוכנה. כי היא מתנקמת. הדבר הכי אידיוטי בעיני זה לקבל אישור להסתפר (לספר את הילד) מהאם הביולוגית.

עו”ד יוסי נקר שמייצג את האימהות הביולוגיות שנלחמות על זכותן לגדל ולקבל חזרה את ילדיהן:

תרשי לי לתקן. צו לשנה זה לא נחשב צו לזמן ארוך. זה נחשב צו לזמן קצר. הצווים בדרך כלל ניתנים ל- 3 שנים לאומנה ולכן, דווקא כאשר ניתן צו לשנה, מהניסיון שלי, ואני יכול להוכיח את זה בהרבה פסקי דין, זה רק אומר שהסיכויים שבית המשפט חושב שהילד יחזור להורה הביולוגי שלו, הם יחסית גבוהים. רוב הצווים הם ל- 3 שנים. זה חשוב לי לתקן.

גם עו”ד דליהו וגם גיא מרוז, וגם אותה אם שמנהלת, אני יכול להבין את המאבק מבחינתה, כי היא והמשפחה שלה והילדים, רואים את הילדה של הביולוגית כשלהם, הם שכחו דבר אחד: שזה אומנה. אומנה זה לא אימוץ.

גיא ואורלי, בתוכנית שלהם בפעם האחרונה. שהם התראיינו, הם אמרו בצורה מאוד ברורה מבחינתם שאומנה ואימוץ זה אותו דבר, זה היינו הך. זה לא היינו הך. אחרת, אם זה היה אימוץ, היו הולכים די בקלות, מגישים בקשה לפי חוק האימוץ, אבל כנראה שזה לא המקרה.

עוד נקודה אחת. בדיווח שהיה לגיא ואורלי, לגבי אותה אמא, נאמר, שהאמא כן פוגשת את הילד שלה פעמיים – שלוש. יש הסדרי ראיה. הוצג על ידו כאילו אין הסדרי ראיה, והאמא רק עכשיו רוצה את הילד שלה.

— יעל דן: היא רוצה יותר הסדרי ראיה.

עו”ד יוסי נקר:

אני לא רוצה להיכנס לגופו של עניין. אבל הנקודה היא שהצעת החוק החדשה כפי שגיא הציג אותה: “אנחנו לא יכולים לקבל אישור לתספורת של הילד” – היא פשוט לא נכונה!!!

בפירוש, אני רואה המון משפחות אומנה שיכולות לעשות הכל, חוץ מאשר לבקש או לקבל טיפול פסיכולוגי או טיפול פסיכיאטרי או כל טיפול פולשני אחר שבאמת במקרה הזה, פונים להורה הביולוגי משום שהוא האפוטרופוס הטבעי.

— יעל דן: המשפחות האלה, יש חוות דעת שמעידות על טובת הילד, והילדה הזו כמו ששמענו מעו”ד דליהו שכל פעם שהיא רואה את האמא הביולוגית שלה, מצבה נסוג לאחור. איפה טובת הילד פה?

— עו”ד יוסי נקר:

אין ילד שלא רואה את ההורים שלו במרכז קשר, ולילה לפני ואחרי, לא ישן. תורידו את זה מסדר היום. זו תופעה שקיימת. שיבואו ויספרו לכם שהילד נמצא בכפל נאמנויות. ילדה בת 5.5 היא מסוגלת להבין שזאת האמא שלה, אפילו ילד בן שנתיים מסוגל להבין את זה שיש לו אמא ביולוגית והם אומנה. לכן, זה שקוף על פניו שכל ילד כזה יש לו מצוקה וכפל נאמנויות.

— גיא מרוז: רק תיקון. זה לא נכון מה שהוא אמר לגבי צו בית משפט. הסיפור העיקרי הוא שביום שהוא ילקח לאותה אישה שנטשה אותו, אין לי מילה אחרת לתאר את זה, הוא יצטרך להבין לאן נעלמו האבא והאמא שלו בשנה האחרונה, איש בעולם ושום פסיכולוג לא יוכל לסדר את הדבר הזה.

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *