עו"ד יוסי נקר מומחה בחוק הנוער טיפול והשגחה

עו”ד יוסי נקר: שופטים המכנים את עצמם “אבי הקטינים” זו התערבות בסמכויות הוריות במקום הכי טריוויאלי

Spread the love

אני רוצה לפנות קודם לח”כ העתידה שולי מועלם. אין לך מושג כמה דברי הפתיחה שלך היו כל כך מדויקים וכל כך משקפים את הדילמה בבסיס של הפעילות שלנו ושל הרעיונות שאנו מנסים להוביל. את באת ואמרת “יש משפחה, מושג המשפחה ויש מושג של טובת הילד, מי זה בכלל קובע מה זה טובת הילד ולמי שמורה הזכות לקבוע מהי טובת הילד ומי הפטרון שקובע מהי טובת הילד”, את נגעת בנקודה הכי קריטית. את בתור חברת כנסת יכולה להוביל חקיקה, או אולי להוביל שינוי בתפיסה של שופטים, שלדעתי, היום היא רעה.

אני אדגים את זה בדוגמה הבאה: שופטים מכנים את עצמם, וזה גם מופיע בפסיקה של בית המשפט העליון, ואותי זה מקומם, כאבי הקטינים. מישהו שיחפש בגוגל את המונח “אבי הקטינים” יתקל בהרבה מאוד פסקי דין שאומרים “אני בית המשפט אבי הקטינים”, טוב שהוא לא אמר גם אבי היתומים. זה מגיע מבית המשפט העליון, ופה טמונה הבעיה. לצערנו, המגמה היום היא שהמדינה הולכת ויותר ויותר רוצה להתערב בסמכויות ההוריות ולקבוע את הדברים הכי טריוויאלים מה טוב לילד או מה לא טוב לילד, כמו הצעת החוק של ח”כ קיש, שאם מופרות זכויות הילד על פי אמנת האו”ם לזכויות אדם, זה הולך להיות חלק מהגדרות חוק הנוער טיפול והשגחה, שמגדיר מה זה ילד נזקק. זה לב לבו של העניין. הגיע הזמן שאתם המחוקקים תבואו ותגידו: “מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים מדינה מתערבת?”, אנחנו רוצים מדינה שמקדשת את זכות המשפחה, וכמובן, שופטים שרואים את עצמם כמי שיוצאים מנקודה “אנחנו פוסקים לפי טובת הילד”, הם שופטים שלא מבינים מה הם עושים.

טובת הילד קשורה לטובת המשפחה וזה הולך ביחד. זה מה שרציתי לומר. לכן כל כך דייקת בדברים אלו, כל כך דייקת  בציטוט דברי הרב קוק שהתחברו לדברים של נטע: תהיה סקפטי, ושאנחנו מעוררים את הסקפטיות שלנו כל הזמן, אז אנחנו נחשבים למתנגדים למערכת.

יתרה מזאת, זה מתחבר לפסיקה שעלתה לא מזמן מהשופטת גלית מור ויגוצקי, נשיאת בתי משפט לנוער, שהיא מדברת על כך שעורך דין שמייצג בתיקי נזקקות, זה תפקיד מיוחד, זה לא תפקיד רגיל של עורך דין שמשמש כסנגור. הוא צריך לראות את טובת הילד, את התפיסה המשפטית שלו. זו התפיסה הכי מוטעית שיש מבחינתי. אני עורך דין, אני מייצג את המשפחה, אני לא אמור להזדהות עם המערכת.

נקודה נוספת לגבי דנית כהן, שלא העבירה את המקרה שלה בצורה מדויקת. דנית, יושבת מול בית הדין הרבה מאוד זמן, בכלל לא יודעת למה לקחו לה את הילד.

אין שום החלטות בתיק. היא נתנה לי את הססמאות לתיק שלה באתר של בית הדין הרבני, אני נכנס לאתר ולהחלטות, ואין החלטות! אין תסקיר. שום דבר לא נסרק, הכל סודי.

אני אומר לה, אני לא יודע מה קורה, על סמך מה הוציאו לך את הילד. אף אחד לא יודע מה קורה פה.

כעבור זמן מה, היא מקבלת עותק של תסקיר שערכה רונית רהב, עו”ס לחוק הנוער מרמת השרון שבו היא אומרת:

“בסוף הביקור של הילד אצל האבא, אנחנו נעביר את המשמורת של הילד לאבא, אנחנו מבקשים מבית הדין לא לגלות אודות התסקיר הזה לאמא, ולא לגלות אודות התוכנית להעביר את הילד לידי האבא”. 

אנחנו נמצאים בבית דין רבני. זה לא בית משפט לנוער. בית דין רבני הוא בסכסוך משמורת רגיל לכאורה. הילד בבית הדין הרבני לא הוכרז כילד נזקק, כי אין סמכויות לבית הדין הרבני לעניין זה. 

עשו ערבוביה. במקום שבדרך המלך, תפנה גב’ רונית רהב, אם היא חושבת שיש צדק בדבריה, והילד הוא ילד בעייתי, תפנה לבית משפט לנוער, תעשה את מה שהיא רוצה, היא עשתה מיקס ועשתה ערבוביה. היא הכניסה בדלת האחורית סמכויות לבית הדין הרבני שבכלל לא היו לו. הדיין, באופן אוטומטי, אומרת לו פקידת סעד מה שאומרת, והוא מאשר, בלי לחשוב האם אני מוסמך לתת החלטה לפי חוק הנוער, וככה ילד נעלם.

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *