עו”ד יוסי נקר הגיש ערעור על החלטה הסוגרת אימוץ כשעו”ד קודמת של האם מטעם הסיוע המשפטי דרשה תשלום בתמורה להעברת התיק

Spread the love

נלקח מהפייסבוק של עו”ד יוסי נקר, מומחה חוק הנוער טיפול והשגחה:

לאחר לילה ללא שינה תוגש הבוקר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הודעת ערעור על החלטה הסוגרת אימוץ.

ההלכה כיום בבית המשפט העליון כי האימוץ הסגור הוא הכלל והאימוץ הפתוח הוא החריג. את זה צריך לשנות ואין מנוס מלעבור למודל של אימוץ פתוח ככלל.

הודעת הערעור נכתבה בחופזה עקב הנסיבות. ברור שניתן היה להגיש מסמך מדויק ומחקרי יותר.

יחד עם זאת אני קורא לארגונים הפועלים בנושא לבקש להצטרף להליך כידידי בית המשפט. אולי נצליח להוביל שינוי תפיסתי. להלן הודעת הערעור (לאחר צנזורה):

הודעת ערעור

הגיע הזמן לשינוי הלכות בית המשפט העליון בנוגע לאימוץ פתוח.

מוגש בזה ערעור על החלטת כבוד השופטת XXX מבית משפט לענייני משפחה באר שבע על החלטה בתיק אימוץ XXX להכריז על הקטינות ______ כבנות אימוץ. העתק פסק הדין מצ”ב.

להלן הערעור:

מבוא:

1. לצערנו, הח”מ עורך הודעת ערעור זה מבלי שבאת כח המערערת הקודמת עו”ד XXX מסרה למערערת את תיקה. נעשו מספר בקשות לעו”ד XXX שייצגה דרך הסיוע המשפטי אך זו דרשה תשלום בתמורה להעברת התיק.

2. הח”מ שומר לעצמו הזכות לתקן את הודעת הערעור עם קבלת החומר.

3. לצער הח”מ אין הוא יכול להגיש ערעור על הכרזת הקטינות כבנות אימוץ בשל העובדה כי המומחה בתיק דנן שמונה על ידי בית המשפט קמא לא נחקר והדבר לרועץ המערערת. לא ברורים לנו שיקולים באת כח המערערת בבית המשפט קמא.

4. ערעור זה מוגש כנגד ההחלטה על “סגירת האימוץ”.

המסגרת הנורמטיבית לפתיחת האימוץ

5. סעיף 16(1) לחוק אימוץ ילדים קובע כי “רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות”;

6. סעיף 1(ב) לחוק אימוץ ילדים קובע כי “צו אימוץ וכל החלטה אחרת בהליכי אימוץ יינתנו אם נוכח בית-המשפט שהם לטובת המאומץ”.

7. ידועים לנו הלכות בית המשפט העליון כפי שבית המשפט קמא התייחס אליהם בסעיפים 49 ו- 50 לפסק הדין של בית המשפט קמא. סבורים אנו שהגיע הזמן לשנותם ולכן מוגש ערעור זה שמטרתו הגעה לבית המשפט העליון.

8. סבורים אנו כי הכלל הפסיקתי חייב להשתנות, הכלל צריך להיות אימוץ פתוח והאימוץ הסגור צריך להיות שמור לנסיבות חריגות ויוצאות דופן.

רקע היסטורי ומחקרי לפתיחת האימוץ (מבוסס על מילי מאסס, עדי אופיר “דאגה, השגחה והפקרה: על אימוץ כפוי וסגור”, עיוני משפט כ”ט חוברת 2 ועל “מסע החיפוש אחר ההורים הביולוגים והמפגש עמם”, עומר ברקוביץ, המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן, תשס”ד (עבודה סמינריונית בהנחיית פרופ’ לוי-שיף רחל, מהמחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן).

9. עד תחילת המאה העשרים האימוץ לא היה הליך חסוי.

10. במקרים רבים היתה האם הביולוגית חלק מתהליך האימוץ ומהמשפחה המאמצת, ואף היה מקובל שהאשה ההרה גרה עם המשפחה המיועדת לאמץ את ילדה (Foster, 1973).

11. גם בימינו, בחברות מסורתיות תהליך האימוץ הוא לרוב בלתי פורמלי, כאשר הילדים מופקדים בידי קרובי משפחה מדרגה זו או אחרת. במקרים כאלה, האינטרקציה הרגילה המתקיימת במשפחה המורחבת מבטיחה שהילדים המאומצים יכירו בזהות הוריהם הביולוגיים, וימשיכו את הקשר המשפחתי עמם, לעומת הנוהל המשפטי הפורמלי השכיח בחברה המערבית (March, 1995).

12. החיסיון שיקף את תפיסת החברה המערבית, שראתה באימוץ תחליף למשפחה גיניאולוגית. הילד המאומץ נתפס בחברה המערבית כמי שאינו שונה מילד שנולד למשפחה המאמצת. ככל שהמשפחה המאמצת דמתה יותר למודל הביולוגי, כך היא נתפסה – לפחות על-ידי רשויות האימוץ – כיותר יציבה וקבועה, וכפועלת יותר למען הילד, האינטרסים שלו, ושלומו (Modell, 1997).

13. בתחילת שנות ה-70 של המאה העשרים, החלו להישמע קריאות תיגר על שיטת האימוץ החסוי: מאומצים בני קבוצות אתניות שונות בצפון אמריקה חשפו מידע על אימוצם, תוך עקיפת הדרישות הרשמיות של סוכנויות האימוץ המערביות, בין השאר באמצעות פניה לרישומים בארץ המוצא שלהם (Das Gupta, 1995); בשל המחסור בתינוקות לאימוץ יותר ויותר הורים מאמצים החלו פונים לסוכנויות אימוץ פרטיות, שאפשרו תקשורת פתוחה יותר בין ההורים המאמצים להורים הביולוגיים, ולעיתים גם לקשר בלתי-אמצעי ביניהם, לרבות פגישה פנים מול פנים (Berry, 1991).

14. אך נראה כי את קריאת התיגר המשמעותית ביותר נגד מדיניות הסודיות באימוץ היוותה פעולתם של מאומצים בוגרים רבים אשר חיפשו אחר הוריהם הביולוגים, בעיקר אחר אמם, ויזמו מפגש או תקשורת עמם (March, 1995; Pacheco & Eme, 1993; Sachdev,1992). הורים ביולוגיים אשר וויתרו על ילדיהם ולא הצליחו להשלים עם אובדנם, שאבו עידוד מתנועת המאומצים, והחלו לחפש גם הם אחר ילדיהם (Campbell, Silverman & Patti, 1991) וכך, החלו הצדדים להשמיע את קולם ולספר לראשונה על מסע התהיות, הפנטזיות והשאלות שליוו אותם לאורך חייהם (לוי-שיף, 1999). – מתוך: “מסע חיפוש אחר ההורים הביולוגיים”- עומר ברקוביץ. אוניברסיטת בר אילן 2004.

15. ישנם מדינות כמו ניוזילנד בהם אימוץ פתוח היא הנורמה, וזאת בגלל ערכים תרבותיים המתנגדים לניתוק הילד מהוריו הביולוגיים. גישה הדומה לגישה היהודית כפי שהיא באה לידי ביטוי בתלמוד.

16. מחקרים חדשים היום מראים כי כשליש מהאימוצים בארה”ב הינם אימוצים פתוחים.

(https://aspe.hhs.gov/…/adoption-usa-chartbook-based-2007-na

17. כבר כיום חלק ניכר מהאימוצים הסגורים בארץ אינם סגורים “הרמטית” כפי שעולה במחקר של ריבקין ובאומגולד (2001) לגבי ילדים מאומצים, רובם באימוץ סגור, נשאלו ההורים המאמצים האם היה לילד קשר עם מישהו ממשפחתו המולידה מאז האימוץ – 25% מן ההורים השיבו בחיוב.

18. כפי הנראה, הקשרים עם מי מבני המשפחה המולידה נוצרו ללא מעורבות השירות למען הילד בעקבות מפגש מקרי, או שהמשפחה המולידה איתרה את הילד בעצמה (מתוך מסמך רקע לתכנית “מאימוץ ילדים לקהילת האימוץ” יואה שורק, פידא ניג’ם-אכתילאת- המחקר הוזמן ומומן על-ידי עמותת אשלים והשירות למען הילד במשרד הרווחה והשירותים החברתיים וכן באמצעות תרומה מיוחדת מאת אנני סנדלר מוירג’יניה, ארצות-הברית).

19. לאימוץ הפתוח ישנם יתרונות וחסרונות שונים ביחס לילד המאומץ, להוריו המאמצים, להוריו המולידים ולעובדים הסוציאליים המטפלים בילד (1988 (Wapner & Demi .

20. בעבור הילד, האימוץ הפתוח עשוי להקל עליו את הפרידה מהוריו המולידים, ועשוי להפחית את תחושות הנטישה והדחייה שהוא חווה. כמו-כן, הילד יכול לשמור על קשר וזהות עם משפחתו המולידה, דבר שעשוי לסייע לו בגיבוש זהותו האישית.

21. כמו-כן, עשוי להיות לו דימוי חיובי יותר על הוריו המולידים, אשר מתוך דאגה לצרכיו העבירו אותו למשפחה מאמצת (עמ’ 31 מתוך מסמך רקע לתכנית מאימוץ ילדים ל”קהילת האימוץ”).

22. ההורים המולידים עשויים להיתרם מהמשך הקשר עם הילד, והידיעה על מצבו עשויה להקל עליהם מבחינת רגשות האשם שלהם ולסייע בהפחתת דאגותיהם.

23. במינסוטה ובטקסס נערך מחקר אורך שעסק בהשוואה בין אימוץ פתוח לאימוץ סגור.

24. המחקר מפריך חששות רבים המיוחסים לאימוץ הפתוח. מן המחקר עולה כי ההורים המולידים וההורים המאמצים אינם מבולבלים לגבי זכויות ההורות שלהם וסוגי האחריות שלהם כלפי הילד. האמהות המולידות אינן דורשות את ילדן בחזרה; ילדים באימוץ פתוח אינם מבולבלים לגבי מי הם הוריהם ה”אמיתיים”, והם מבינים את התפקידים השונים של הוריהם המאמצים והוריהם המולידים בחייהם; הבדלים בתחושת הזהות העצמית של בני נוער מאומצים אינם קשורים למידה שבה האימוץ פתוח; אימוץ פתוח אינו משפיע לרעה על הדימוי העצמי של המאומצים; ההורים המאמצים לא מרגישים פחות בשליטה ואפילו יש להם תחושת יציבות גדולה יותר בקשר שלהם עם ילדם המאומץ.

25. כמו-כן, באימוץ פתוח המלווה בתמיכה מקצועית מתמשכת, אמהות מולידות מתמודדות טוב יותר עם הניתוק מהילד ועם תחושת אובדן הילד, מאשר אמהות באימוץ סגור (עמ’ 32 מתוך מסמך רקע לתכנית מאימוץ ילדים ל”קהילת האימוץ”).

26. גם כאן בישראל מצאו חוקרים כי החשש מאימוץ פתוח אינו מוצדק כפי שעולה במאמר שכתבה דר רחל לוי שיף מאוניברסיטת בר אילן, לעיתון מעריב 23/12/2013, בנושא “תינוק המריבה”, מפרטת דר’ לוי שיף את יתרונותיה של האימוץ הפתוח מחקרים שבדקו היבטים שונים הקשורים לאימוץ הפתוח הראו שהרבה מהפחדים והמיתוסים לא מאוששים במציאות. נמצא כי המשפחה הביולוגית לא הפריעה לחיי המשפחה המאמצת.

ההורים המאמצים לא הרגישו שהם פחות זכאים להיות ההורים. רובם היו מרוצים מהקשר. באימוץ הפתוח הילדים המאומצים היו עסוקים פחות בחלומות בהקיץ ובפנטסיות על המשפחה הביולוגית, ההתפתחות הרגשית-חברתית הייתה במידה מסוימת טובה יותר: שליטה רגשית טובה יותר, פחות בדידות חברתית, פחות סימפטומים (בעיקר עם היחסים בין המשפחות היו טובים). לא היה בלבול בזהות של ההורים. הילדים הבינו את האימוץ טוב יותר ומוקדם יותר. כמו-כן הילדים דיווחו על יותר תחושות חיוביות מהמפגשים עם הוריהם הביולוגיים מאשר תחושות של עוינות או אמביוולנציה.

עם זאת, דווח כי הפתיחות עלולה להביא מידה מסוימת של מתח בקרב הילדים המאומצים הגדולים יותר. לא נמצא הבדל לגבי הערך העצמי. הפתיחות נמצאה גם מועילה לאמהות הביולוגיות אך לא קיצרה את תקופת האבלות על מסירת הילד לאמוץ. מרבית ההורים המאמצים והביולוגיים היו מרוצים מהיחסים הפתוחים שבאימוץ. מידת שביעות רצונם נמדדה כפונקציה של רמת הקשר בין ההורים ושביעות הרצון הכללית מהאימוץ. גם הממצאים בנוגע להיבטים השליליים יותר של גישה זו, מראים כי הבעיה המדווחת הגדולה ביותר – שהיא תחושת הביטחון של ההורים בנוגע לאימוץ והחשש להזדהות הילד עם הוריו הביולוגיים – נוטה עם הזמן להתפוגג. כך שהתמונה הכללית לגבי האימוץ הפתוח נמצא במחקרים חיובית למדי”

27. גם הגישה היהודית הלכתית מצדד בגישה של אימוץ פתוח. בסעיף 4 למסכנות מאמרם של הרב יוסי שרעבי ודר’ יוסי סיני “אימוץ פתוח”- (המרכז ליישומי משפט עברי, המכללה האקדמית נתניה) נכתב כי חובת הגילוי של האימוץ לילד המאומץ, כמה שיותר מוקדם על פי הגישה היהודית, פוגמת במידת מה ביתרונות שבאימוץ סגור ולפיכך יש בה, לגישה היהודית, להסיט את נקודת ההכרעה על אופי האימוץ.

http://www.netanya.ac.il/…/F…/Documents/opinion_15062006.pdf

28. בדברי ההסבר להצעת חוק הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ פתוח), התשע”א–2011 נאמר:

כיום, במקרים רבים, חוק האימוץ מנתק את הקשר בין מאומץ לבין משפחתו הביולוגית. מצב זה, המכונה “אימוץ סגור”, מביא לפגיעה קשה הן בזכויותיו של המאומץ המאבד כל קשר עם הוריו הביולוגיים, והן בזכויות הוריו וקרובי משפחתו, אשר ילדיהם מהווים חלק משמעותי מקיומם וזהותם, כלשונם של חכמים: “כל אדם שאין לו בנים- חשוב כמת” (תלמוד בבלי נדרים סד ע”ב). פגיעה מוסרית ורגשית זו חריפה במיוחד במקרים בהם נמסר הילד לאימוץ ללא הסכמת הוריו.
ניתוק ילדים באופן מוחלט מהוריהם מנוגד גם למסורת היהודית הרואה בקשר בין הורים ביולוגיים לילדיהם קשר בל ינתק, הקובע את זהותו הפרטית של הילד ואת המשפחה, הקבוצה החברתית והלאום אליהם הוא משתייך (משנה קידושין ג, יב). לפיכך, על פי המסורת היהודית, גם במצבים בהם נמסר ילד לאימוץ, נותרת בעינה מערכת היחסים בין ההורים לבין ילדיהם. מערכת יחסים זו מחייבת את הילדים המאומצים להמשיך לנהוג כלפי הוריהם הביולוגיים כהוראת הפסוק “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ” (שמות כ, יא), ומאידך, את ההורים הביולוגיים להמשיך להיות מעורבים בחינוך ילדיהם הביולוגיים (תלמוד בבלי קידושין, כט ע”א).

ניתוק הילד באופן מוחלט מהוריו הביולוגיים, כפי שקורה ב”אימוץ סגור”, מנתק את הילד משורשיו ומזהותו, מה שעלול להוביל למשברים בשלבי פיתוח זהותו העצמית ומנוגד לרוח היהדות.
לעומת זאת, במצב של “אימוץ פתוח”, הילד נמסר אמנם לאימוץ, אך הקשר בינו לבין משפחתו הביולוגית נשמר.

גם בית המשפט העליון לא סגר את השער

29. בבע”מ 3646/06 פלונית נגד היועמ”ש ניסה עו”ד בראון בשם לקוחתו לבדוק מחדש את ההשקפה הרווחת לפיה אימוץ סגור הוא דרך המלך ואילו אימוץ פתוח הוא חריג.

30. בית המשפט העליון פסק מפי השופטת ברלינר:
מקובל עלינו עם זאת, כי מדובר בסוגיה חשובה וטעונה, שאין להתקבע בעמדה העקרונית לגביה ויש מקום לבחון אותה מדי פעם מחדש, לאור מחקרים חדשים, השקפות שונות וכיוצא בזה.

31. השופטת א’ חיות קבעה:

“ראוי לשוב ולהדגיש את שכבר הדגשנו לא אחת כי כל העוסק בדיני אימוץ עוסק בדיני נפשות. על כן, מחויבים אנו להיות קשובים ולבחון בחינה מתמדת את המודלים האפשריים לאימוץ, תוך התייחסות להתפתחויות ולשינויים בתפישות החברתיות המסורתיות וכן תוך שימת הלב למחקרים חדשים ולניסיון הנצבר בנושא בארץ ובעולם. בהקשר זה ראוי להזכיר את מאמרם של מילי מאסס ועדי אופיר, הנזכר בפסק דינה של חברתי (המאמר טרם פורסם אך הוצג לעיוננו במהלך הדיון). במאמר זה מציינים הכותבים כי הגישה הנוהגת בישראל והדוגלת בעליונותו של מודל האימוץ ה”סגור”, היא הגישה המקובלת גם ביתר מדינות העולם, אך הכותבים מבקשים לקרוא תיגר על גישה זו ומציעים להגדיר את האימוץ ה”פתוח” ולא את האימוץ “הסגור” כברירת המחדל, שסטייה ממנה תחייב הנמקה ותיעשה במקרים קשים במיוחד.

מחברי המאמר מדגישים את יתרונותיו של האימוץ ה”פתוח”, בין היתר, כמודל המשמר את זהותו המוּלדת של המאומץ וכן כמודל המקדם את מעמדו כסובייקט משפטי אוטונומי, בהתאמה לשיח החדש הנרתע משימוש במינוח “טובת הילד” והמעדיף תחתיו את השימוש בשפת הזכויות ואת ההתייחסות ל”זכויות הילד”. מאמר מקיף זה ראוי לתשומת לב והוא בהחלט מעורר מחשבות. אולם, דומה כי טרם בשלה העת לשינוי המוצע בו. בע”א 2168/98 הנ”ל עמד בית המשפט על כך כי מרבית המחקרים העוסקים באימוץ “פתוח” עסקו במצבים שבהם ננקט אימוץ כזה מתוך הסכמה של כל הצדדים המעורבים וכי חסרים מחקרים מספיקים באשר לאימוץ “פתוח” הנעשה שלא בהסכמה. בית המשפט הוסיף והדגיש באותו פסק דין, כי “כל עוד לא הונחה תשתית מחקרית מספקת, מן הראוי הוא שנמשיך בגישתו העקרונית של בית משפט זה”, וגישה עקרונית זו דוגלת כאמור בכך שיש להעדיף את האימוץ ה”מלא” וה”סגור”. נראה כי אף לעת הזו וככל שהדברים הוצגו בפנינו, לא חל שינוי מהותי בתשתית המחקרית ובפרקטיקה הקיימת בתחום זה. על כן, אין מקום לסטות מן הגישה העקרונית המנחה אותנו.

32. מכאן שאף בית המשפט העליון הותיר את ההלכה הקיימת כתלויה על בלימה וראויה לבחינה מחדש.

33. סבורים אנו כי חל שינוי מהותי בתשתית המחקרית ובפרקטיקה הקיימת בתחום זה ועל כן חובה לסטות מן הגישה העקרונית המנחה אותנו.

השינוי שחל

34. המערערת טוענת כי יש חשיבות שהמאומץ ישמור וידע את זהותו. הכרות עם ההורים ביולוגים, ידיעת המוצא שלך הם זכות בסיסית של כל אדם וידעת הדברים האלה עוזרים לכל אדם לפתח זהות עצמית בריאה, ומונעת לפחות חלקית את “סינדרום הילד המאומץ”.

35. בתקופה האחרונה עדים אנו לשינויים המגיעים מהשטח מצד מאומצים הפוגמים במוסד הסודיות סביב סגירת האימוץ. מאומצים מחפשים שורשים כדי לחזק את תפיסת הזהות שלהם.

36. בחודשים האחרונים היינו עדים למחאת המאומצים שהחלה באמצעות סרטונים שהופצו בפייסבוק, בהם יוצאים לראשונה אנשים מאומצים מהארון הכפוי ומספרים את סיפורם בציבור. המוחים קיוו כי סופסוף יוכלו להתבטא בנושא בלא לחשוש מהחוק.

ראה “רוצים לצאת מהארון”: מחאת המאומצים מגיעה לכנסת.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/758/119.html

37. גם השירות למען הילד הכיר בשינוי העיתים. בתגובה לכתבת עיתון הארץ מיום 17.3.16 נאמר: “מהשירות למען הילד נמסר: “בהתחשב בכך שחוק האימוץ נחקק ב-1981, אפשרי שלאור השינויים בתקשורת ובחברה מאז, וברצון לעורר דיון חופשי בנושא האימוץ, יש מקום לשקול שינוי בניסוח הסעיף… כך או כך, על כל שינוי להיערך בזהירות ותוך התחשבות בקטינים הזקוקים לאימוץ. סעיף 34 נועד להגן עליהם ועל זכותם של הוריהם הביולוגיים לפרטיות”.

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2885698

38. ביום 26.6.16 אשרה ועדת השרים לחקיקה את תמיכת הממשלה בהצעת החוק של חברי הכנסת יפעת שאשא-ביטון ואלי אלאלוף לשינוי סעיף 34 א’ לחוק האימוץ. ההצעה באה לשנות ולקבוע כי מאומצים שירצו לחשוף את זהותם, לא יהיו חייבים עוד לפנות לבית המשפט לקבלת האישור וכאמור, גם לא לשלם את האגרה. נכונים הדברים גם לגבי הורים מאמצים.

39. כאמור, הצעת החוק שזכתה לתמיכת הממשלה באה בעקבות קמפיין של מאומצים עצמם שביקשו את הזכות לדבר ואת החירות להיות שלמים עם זהותם.

40. הקמפיינים האחרונים של קבילות המאומצים בישראל משתלבים עם המחקר.

41. לא בכדי במחקר נאמר כי אדם הנוטש את הצורך בידיעת שורשיו במטרה להקל על הוריו המאמצים, נשאר עם חלל או רִיק במרכז הווייתו. הוא מרגיש לא קיים. על-ידי הכחשת הסקרנות הטבעית, הכחשת האבל על אובדן ההורים הטבעיים ואובדן הילד שיכול היה להיות אלמלא האימוץ – מצמצם את המרחב הרגשי של העצמי לכדי המימדים המורשים והמאושרים על-ידי החברה ועל-ידי המשפחה. כך נוצר העצמי הייחודי, “עצמי מאומץ”, המושתת על יסודות מערכת האימוץ הסגורה ועל הסודית וההכחשות המצויות במערכת זאת, נושאת הטאבו והמיתוסים (ליפטון, 1994).

42. טוענים אנו כי בשלו כיום התנאים לסטות מהשיטה העקרונית המנחה.

43. הדבר נובע בעיקר בגלל התפתחות הטכנולוגיה המאפשרת כיום לילדים לאתר את הוריהם, ואף לאתר את תורמי הזרע שלהם בזכות הקמת בנקים של ד.נ.א. באותה מידה גם הורים מאתרים את ילדיהם די בקלות.

44. לדוגמא נפתח אתר על ידי אחת בשם נאוה פרנס וקבוצה בפייסבוק שבאמצעותם ניתן לאתר אחים של אותו תורם זרע. פתיחת האתר מעידה על הצורך הגובר בהכרת השורשים הגנטיים.

45. התפתחות אחרת נוגעת בהתפתחות הרפואה והפיכתה לרפואה גנטית, רפואה מותאמת לאדם ספציפי ומכאן החשיבות להכיר את הגנים והמוצא של כל אדם, מעבר לבניית אישות בריאה נפשית אלא גם רפואית. ועל פי מאמרו של עומר ברקוביץ “מסע החיפוש אחר ההורים הביולוגים” אוניברסיטת בר אילן 2004, הרצון להכיר ולדעת מי הם שורשיך הביולוגיים הם בין הסיבות המרכזיות המביאות ילדים מאומצים לחפש אחר הוריהם.

46. מכאן שהכלל שקבע בית המשפט העליון חייב להשתנות.

למקרה הפרטי

(לא מפורסם בפייסבוק)

54. המחקר, השינוי, קמפיין המאומצים והרפואה המודרנית מטה את הכף כיום לקביעה כי טובת הקטינות מחייבת שינתן להן אפשרות להכיר את אמן במסגרת אימוץ פתוח

55. אשר על כן מבוקש לקבל את הערעור, להורות על פתיחת האימוץ ולחייב את המשיבה בהוצאות בשני ההליכים ובשכר טרחת עו”ד.

יוסי נקר, עו”ד
ב”כ המערערת

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *