המחוברים לעטיני החונטה 4: אידה שפירא אשתו של מנכ”ל סלקום ויעל דגון מזכירות שעונות לטלפון ומסדרות פגישות בחברת נמלי ישראל חנ"י מקבלות 57,000 ש"ח בחודש

Spread the love

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-4WN

 יעל דגון ואידה שפירא, מחברת נמלי ישראל ועוד 4 בכירים בחברה קיבלו במשך 15 שנים חריגות שכר בשווי 13,000 ש”ח לחודש. מדובר בחובות של מאות אלפי שקלים, והן לא רוצות להחזיר. אידה שפירא מחוברת פיסית לעטיני החונטה. בעלה הוא מראשי החונטה העסקית בארץ, עמוס שפירא מנכ”ל סלקום. מזכירת החברה, יעל דגון, השתכרה בשנת 2012 סך של 56,657 שקל (ברוטו) בממוצע בחודש, ואילו ראש יחידת משאבי האנוש והגמלאות, אידה שפירא, השתכרה 57,621 ש”ח בממוצע בחודש. השתיים דורגו מדי שנה בצמרת טבלת מקבלי השכר הגבוה במגזר הציבורי, אף שהועסקו בתקנים זוטרים יחסית.

יעל דגון עונה לטלפונים ומתאמת פגישות. אידה שפירא מסדרת לפנסיונרים הטבות ומועדון צרכנים. הראשונה מקבלת 57,000 ש”ח בחודש. השניה מקבלת 53,000 ש”ח בחודש. איך מגיעים למשכורות כאלה? למה החברה לא מחליפה אותן בעובדות זולות יותר?

יעל דגון

הביטו בקורות החיים של יעל דגון, כולל תואר שני פיקטיבי מאוניברסיטת דרבי באנגליה, שבה לא דרכה כף רגלה מעולם. במה היא שונה מכל אחת אחרת בחנ”י ולמה היא הפכה שיאנית שכר?

“יעל דגון , מזכירת החברה מיום הקמתה. במסגרת תפקידה אחראית על תיאום וריכוז עבודת הדירקטוריון וועדותיו, בכלל זה הכנת הדיונים, הפרוטוקולים וניהול מעקב אחר ביצוע החלטות. כמזכיר החברה היא מסייעת ליו”ר הדירקטוריון בעבודה השוטפת ומהווה את החוליה המקשרת בין הדירקטוריון להנהלה. כמו כן עומדת דגון בקשר רציף עם רשות החברות הממשלתיות בתחומים הנוגעים לתחום טיפולה. דגון ממונה כמו כן על הקוד האתי ויישומו בחברה, בנוסף החל ממחצית שנת 2015 משמשת כממונה על האכיפה בחברה. טרם הקמת חברת נמלי ישראל, היתה דגון מזכירת מועצת רשות הנמלים והרכבות, תפקיד אותו מילאה משנת 1995 ועד לפירוק רשות הנמלים בשנת 2005. לפני כן מילאה תפקידים שונים בהם ראש תחום שיווק למדינות אירופה בחברת תנובה אקספורט, ראש לשכת משנה למנכ”ל וסמנכ”ל הכספים במועצה לשיווק פרי הדר , שלאחריו שימשה כמרכזת עבודת הדירקטוריון וועדותיו במועצה. יעל דגון בעלת תואר ראשון במינהל עסקים ותואר שני במנהל עסקים, מטעם אוניברסיטת דרבי, בריטניה”.

אידה שפירא

אידה שפירא, אשתו של מנכ”ל סלקום עמוס שפירא, התוספות הלא חוקיות שולמו בשנת 2002, לפני השינוי המבני בחברה. בחנ”י מדגישים שהחלטתם שלא לדרוש את החזר הכספים אינה קשורה לייחוס המשפחתי של שפירא. תחילת הפרשה ביוני 2007: בעקבות תלונה אנונימית שהוגשה נגד שפירא פתח מבקר הפנים של החברה טומי פריאל בבדיקה. את הבדיקה ליווה היו”ר לשעבר של הרשות דן תיכון, שלאחר פרישתו המשיך לשמש דירקטור בחברה.   הבדיקה העלתה כי שפירא אכן נהנתה מתוספות שכר שלא כדין. סמנכ”ל החברה, הממונה הישיר על שפירא, טען שהתוספת שולמה לפנים משורת הדין. לפי אחת ההערכות, מדובר במאות אלפי שקלים. בחברת הנמלים טוענים שההפרשים נאמדים ב-45 אלף שקל. ועדת הביקורת של הדירקטוריון דנה בפרשה – אך לא קיבלה החלטות. בבבדיקה נוספת שהושלמה באפריל 2008 נקבע שחלק מהתוספת שולמו כדין, אך מה שמכונה “דרגת שהייה” שולם שלא כדין. שפירא הוזמנה לשימוע, ואחר-כך דן הדירקטוריון בפרשה וקיבל את המלצת היו”ר יפתח רון-טל, שהציע להימנע מתביעה להחזרת הכספים. בהחלטה הובאו בחשבון, בין השאר, הזמן שעבר מאז חשיפת הפרשה, החשש שתביעה תיכשל בבית המשפט וכן הסברה שמתן התוספת נבע מטעות של רשות הנמלים עצמה.   אידה שפירא נמנעה ממסירת תגובה לידיעה. דוברת חברת הנמלים מסרה: “נמלי ישראל בדקה באופן יסודי וממצה תלונה אנונימית, שלפיה בעת שאידה שפירא שימשה כמ”מ ראש אגף משאבי אנוש היא קודמה בדרגה באופן רטרואקטיבי וקיבלה תוספות שכר שלא לפי הנהלים. בדיקה משפטית חיצונית הפריכה את הטענה ומצאה ששפירא קיבלה תוספת גמול תפקיד כדין ועל פי זכאותה”. עסקים – כלכלה בארץ nrg – …מדוע ויתרה חברת הנמלים לשפירא

בתמונה: אידה שפירא – אשתו של עמוס שפירא, מנכ”ל סלקום מחוברת לעטיני החונטה יחד עם בעלה

אידה שפירא – אשתו של עמוס שפירא, מנכ”ל סלקום מחוברת לעטיני החונטה יחד עם בעלה

כתבה של אבי בר אלי בדה מרקר 26/5/2016

שיאני השכר בחברת נמלי ישראל שנהנו מתוספות אסורות – וספגו קנסות

http://www.themarker.com/dynamo/1.2955654

משרד האוצר הורה לבכירים מחברת נמלי ישראל, המדורגת בראש טבלת השכר, להשיב לקופת המדינה חלק מהכסף שקיבלו בשלוש השנים האחרונות ■ הסיבה: הבכירים אישרו לעצמם תוספות שכר בסך 13 אלף שקל מדי חודש – ודילגו לפסגת המשתכרים בשירות הציבורי ■ העובדים: “יוצרים רף חדש לאכיפה רק בגלל השכר הגבוה שלנו”

יעל דגון

שמונה שנים לאחר שנודע לראשונה על החשש כי בכירים בחברת נמלי ישראל (חנ”י) נהנים מתוספות שכר לא חוקיות לכאורה, בהיקף של עשרות אלפי שקלים מדי חודש – מקבלת הטענה גושפנקא אכיפתית.

באמצע מאי 2016  קבע אגף השכר באוצר באופן רשמי כי לפחות שישה מבכירי החברה, בעבר ובהווה, זכו במשך כ-15 שנה בחריגות שכר שנעו סביב 13 אלף שקל בחודש לכל עובד. זאת, לאחר שעמיתיהם בחברה אישרו להם דרגות שכר שלא היו זכאים לכאורה לקבל, ושבזכותן נהנו במשך שנים מתוספות ניהול, תשלום גלובלי אוטומטי עבור 40 שעות נוספות, רכב צמוד והוצאות טלפון מוגדלות.

נוכח חריגות שכר אלה, שחלקן אף אישרו הבכירים זה לזה, הם דורגו מדי שנה בצמרת טבלת מקבלי השכר הגבוה במגזר הציבורי, אף שחלקם הועסקו בתקנים זוטרים יחסית. כך, למשל, מזכירת החברה, יעל דגון, השתכרה ב-2012 56,657 שקל (ברוטו) בממוצע בחודש, ואילו ראש יחידת משאבי האנוש והגמלאות, אידה שפירא, השתכרה 57,621 שקל בממוצע בחודש.

בזכות שכר חודשי ממוצע בסך 52–60 אלף שקל (ברוטו) מדי חודש, עלה שכרם של עובדים אלה גם על זה של מנכ”ל חנ”י ויו”ר הדירקטוריון – מה שעורר מדי שנה תמיהה לפשר העניין. בתום הליך בדיקה ממושך, שכלל תחקורים, תכתובות משפטיות ארוכות ושימועים, החליט לפני שבועיים הממונה על השכר במשרד האוצר, קובי אמסלם, באחת ההחלטות האחרונות שקיבל לפני יציאתו לחופשת פרישה – להורות לחנ”י לקזז באופן מיידי את התוספות האסורות ממשכורתם של הבכירים או מגימלתם הפנסיונית.

מנכ”ל חברת נמלי ישראל, שלמה ברימן

כמו כן, הורה אמסלם לדרוש מהעובדים השבה של הכסף ששולם להם ביתר, אם כי רק במשך שלוש השנים האחרונות. סכום ההשבה יתפרס למשך 60 חודשים, וצפוי לחסוך לחנ”י 7.6 מיליון שקל מהתחייבויותיה הפנסיוניות.

מקורות בממשלה אמרו בימים האחרונים כי מקרה חריגות השכר בחנ”י חמור במיוחד, מכיוון שחלק מהבכירים הנידונים עבדו במשך שנים באגף משאבי אנוש בחברה. כלומר, העובדים היו מעורים בנבכי מערכת השכר בחברה הממשלתית, והיו מודעים היטב למשמעות הרכיבים הנוספים שאושרו לטובתם.

חנ”י מדורגת זה שנים בצמרת החברות הממשלתיות בעלות השכר הגבוה , ושיעור השכר הפנסיוני בחברה הוא 86% בממוצע. כך, הציגה החברה ב-2015 עלות שכר ממוצעת של 34.2 אלף שקל בחודש לעובד, שכר ברוטו ממוצע של 26.6 אלף שקל – וכן שכר פנסיוני מובטח של 22.9 אלף שקל בחודש לעובד – הגבוה במגזר הציבורי.

“הטבות שאושרו על סמך ‘תרבות פתקים'”

הטענות בדבר חריגות השכר בחנ”י הועלו לראשונה על הכתב בדו”ח ביקורת פנים שהזמינה החברה עוד ב-2008, ואולם הדירקטוריון דאז דאג לקבור את מסקנותיו. מכתבים אנונימיים שנשלחו לאגף השכר שנתיים לאחר מכן העידו שקיימת קבוצה של עובדים בכירים הממשיכים ליהנות מהטבות שכר חורגות שלא אושרו במסגרת הסכמי הרפורמה בנמלים ב-2005.

בהסכמים אלה נקבע כי על עובדי חנ”י יחולו כל ההסכמים הקיבוציים שחלו לפני כן על עובדי רשות הנמלים והרכבות, למעט הטבות שמקורן בהתחייבות אישית. כך, בעוד הבכירים טענו כי חריגות השכר היו נהוגות לפני הרפורמה, ולכן זוכות לחסינות שבמסגרתה – האוצר טען כי החריגות היו אישיות וניתנו על סמך “תרבות הפתקים” הידועה לשמצה, שפשתה אז ברשות הנמלים.

באגף השכר הצביעו על עשרה בכירים שנהנו לכאורה מחריגות שכר. מתוכם התקבלה לפי שעה החלטה לגבי שישה.

מלבד דגון ושפירא, מדובר בראש יחידת מינהל ורווחה, איציק שטיינברג, שכיהן בשנים האחרונות גם כממלא מקום סמנכ”ל המשאבים בחברה; ראש אגף התקשרויות לשעבר, אלברט מלכה; ראש יחידת רכש והתקשרויות לשעבר, פנחס אפשטיין; וכן ראש יחידת בטיחות לשעבר, ליאור שמעון. כל אלה זכו בתוספות שכר שמשולמות רק לראשי אגפים – אף שמעולם לא זכו בתקן של ראשי אגפים.

באת כוחם של הבכירים, עו”ד יעל שילוני ממשרד אהוד שילוני ושות’, העלתה במהלך שלוש השנים האחרונות טענות למכביר נגד מהלכי האכיפה – החל באי־גילוי מסמכים והתיישנות, דרך הפרת עקרון ההסתמכות, וכלה בהתעלמות מכך שהעובדים שירתו למעשה במשך שנים כראשי אגפים בפועל, אף שלא זכו בתקן רשמי, וזכו בתוספות שכר שמוגנות על ידי ההסכם הקיבוצי ומעוגנות בו.

לטענת אמסלם, גם אם ההטבות מופיעות בהסכמים הקיבוציים – יישומן הפרטני על כל אחד מהעובדים נעשה באופן אישי, שכן העובדים אינם עומדים בתנאים לקבלת התוספות. “לטעמנו, עובדים מסוימים מקבלים את אותן תוספות שלא לפי הנהלים וההסכמים, אלא כתוספות אישיות המהוות חלק מ’תרבות הפתקים'”, העיר במכתבו.

כמו כן ציין אמסלם, כי שכרם של העובדים הנידונים גבוה פי שלושה ויותר משכרו של עובד בתפקיד מקביל בשירות המדינה, וכי המדינה הסתפקה בהשבת הכספים ששולמו ביתר רק בשלוש השנים האחרונות, אף ש”הזמן שחלף פעל לטובת העובדים”.

באת כוח העובדים מסרה כי “מדובר בעובדים שקיבלו זכויות שמגיעות למנהלי אגפים, ואמנם הם ישבו על תקנים של מנהלי אגפים בימי רשות הנמלים והרכבות. חלק מהם היו יד הימין שסייעה לביצוע הרפורמה בנמלים, אך כיום הם מוצגים כמי שרק מילאו מקום, ואמורים לרדת למעמד שבו היו בשנות ה-90 המאוחרות.

“העובדים הפעילים בחברה מתכוונים לפעול באמצעים החוקיים העומדים לרשותם לביטול ההחלטות או לשינויין. הגמלאים מתלבטים בחלקם אם ראוי לסיים את הסאגה. שבוע לפני שקיבל את החלטתו נשלחה לממונה על השכר השלמת טיעון – אך מהחלטתו עולה כי לא עיין בהשלמה וניסח אותה לפני קבלת ההשלמה.

“בכל זאת, הממונה מצא לנכון לחתום על החלטה הרת גורל שהשפעתה הכלכלית על העובדים שקיבלו אותה אדירה, בלי שהעט ירעד, כפי שראוי היה לבעל משרה מנהלית הנושאת סמכויות מעין שיפוטיות. כחוט השני מן ההחלטה עולה שהשכר שלהם, בהיותו גבוה, ייצר רף חדש”.

Print Friendly, PDF & Email
לורי שם טוב

לורי שם טוב

עיתונאית הסוקרת רווחה, עוולות המבוצעות על ידי שופטים נגד אזרחים, וניצול לרעה של עובדות סוציאליות את תפקידן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.