הפסד צורב לעו”ד אייל רייך תובע עירוני בהרצליה: מפליל אזרחים על אי אסיפת צואת כלבים גם אם הקקי לא יוצא עמ”ק 13-256-15 מדינת ישראל נ’ כהן דורין

Spread the love
Read Time10Seconds

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-8MJ

על מה מבזבזת עירית הרצליה את תקציבה? להציק לאזרחים ולהפליל אותם, כדי להעשיר את בעלי הג’ובים בעיריה. מפסק דין זה עולה שהעיריה משסה בציבור פקחים תאבי בצע, הגובים את ליטרת הדם מהציבור. מדובר בפקחי איסוף צואת כלבים. הדיון פה הוא השאלה מה פירוש המילה “מייד” כאשר נאמר בחוק שבעל כלב צריך לאסוף את הקקי מייד.

השופט יוסי ברכיה

אייל רייך התובע העירוני של הרצליה טען ש”מייד” זה “כמה שניות”. השופט יוסי ברכייה קבע שמייד זה כל עוד בעל הכלב, הכלב והקקי נמצאים בטווח עין.  מדובר בבחורה, דורין כהן, שירדה עם כלב לטיול, והוא נכנס לפוזיציה של עשיית קקי, אבל לא יצא כלום. הפקחים התנפלו עליה וטענו שהיא לא ניקתה את הקקי, שבכלל לא יצא. בינתיים הכלב עשה קקי בעודם מדברים והיא ניקתה את זה.

אייל רייל רצה להפליל ולהרשיע את הבחורה על סמך טענת הפקחים, שראו את הכלב כורע לעשות קקי, וראו שהיא לא ניקתה (אפילו שהקקי לא יצא), כי…. עליה להתכופף תוך כמה שניות ולאסוף, גם אם אין מה לאסוף.

הזוי. אבל יש זיכוי. הללויה. על זה מבזבזים זמן של שופט?

לקשר עם עו”ד אייל רייך:

עו”ד איל רייך התובע העירוני 09-9591518 טל 09-9591582 פקס Eyal2@herzliya.muni.il
עמ”ק
ענינים מקומיים הרצליה
13-256-15
24/11/2016
בפני השופט:
יוסי ברכיה
– נגד –
המאשימה:
מדינת ישראל (עיריית הרצליה)
הנאשמת:
כהן דורין
הכרעת דין

בפתח הדברים אבקש לציין כי מצאתי לזכות את הנאשמת מהעבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

הקדמה:

  1. עפ”י האמור בכתב האישום בתאריך 4.8.15 בשעה 09.41 ברח’ הברוש 13 בהרצליה,

הנאשמת לא אספה מיד את גללי הצואה שהטילה כלבתה.  כתב האישום מייחס לנאשמת

עבירה לפי סעיף 12(ב) לחוק עזר להרצליה (מניעת מפגעים ושמירה על הסדר והניקיון), התש”ן – 1989 (להלן- חוק העזר).  וכך קובע הסעיף:

“עשה כלב את צרכיו ע”י הטלת גללים במקום ציבורי, היה בעל הכלב או מי שהפיקוח עליו, בידיו לאסוף מיד את הגללים”.

 

פרשת התביעה:

  1. מטעם התביעה העידו שני עדים, הראשון היה הפקח מר צברי טומי (להלן – צברי). לטענת צברי, במהלך עבודתו הוא ראה כלב משוטט כאשר הנאשמת עומדת בקצה השני של הרחוב ומתבוננת בכלב זה ובכלב הנוסף שלה. צברי הבחין לטענתו כי הוא ראה את אחד הכלבים עושה את צרכיו על הדשא, כאשר הנאשמת מתעלמת מכך ולא אוספת את הגללים ומתרחקת מהמקום כ- 20-30 מ’.

צברי פנה לנאשמת ושאל אותה למה היא לא אוספת את הצרכים והנאשמת ענתה לו כי כלבתה לא עשתה כלל צרכים ולכן אין לה מה להרים. עוד אמרה לו הנאשמת, כי הוא סתם נטפל אליה והחלה לצעוק ולקלל אותו. בשלב זה, לאחר שאמר לה צברי שתקבל דו”ח, היא לקחה שקית והרימה את הגללים מהמקום (ראו: עמ’ 1 שורות 15-16 לפרוטוקול).

  1. צברי הציג תמונות לתיק ביהמ”ש ת/1 ות/2 בהם רואים את האזור בו הטילה הכלבה את גלליה לטענת צברי, ואולם לא רואים את הצואה בתמונות ו/או את הכלבה שהטילה את הצואה. לטענת צברי, הוא לא הספיק לצלם זאת, כי הנאשמת לא נתנה לו.

         עמ”ק 13/256/15 מדינת ישראל נ’ כהן דורין

  1. צברי לא נחקר בחקירה נגדית ע”י הנאשמת.
  1. העד השני מטעם התביעה היה מר רפאלי יחזקאל (להלן – יחזקאל). גם יחזקאל העיד כי הוא היה עם צברי והוא הבחין בכלבה של הנאשמת עושה את צרכיה במקום. יחזקאל העיד, כי צברי הלך אחרי הנאשמת ואילו הוא נסע עם רכבו מהמקום.

גם יחזקאל לא נחקר בחקירה נגדית ע”י הנאשמת.

פרשת ההגנה:

  1. מטעם ההגנה העידה הנאשמת. הנאשמת טענה כי הכלבה שלה “סבלה מסוג של עצירות” וכי עשתה את צרכיה קודם לכן, ואולם הכלבה עמדה, בזמן הרלבנטי לאישום זה “בפוזיציה של התנוחה של עשיית הצרכים אבל לא יצא כלום. מצב שיכול לקרות אצל הכלב”.
  1. לטענת הנאשמת, הפקחים היו רחוקים בקצה הרחוב והם לא יכלו לראות אם אכן הכלבה עשתה את צרכיה. הנאשמת הפנתה לתמונה נ/1 שם היא סימנה איקס על המקום בו עמדה בעת שהכלבה עשתה את צרכיה, ושני איקסים היכן שהכלבה עשתה את צרכיה. לטענתה, הפקחים היו בהמשך הרחוב אבל מרוחקים.
  1. הנאשמת הודתה כי בשל מצב רוחה באותו בוקר, היא פנתה באופן שאינו הולם לפקח ולפי דעתה זו הסיבה שהיא קיבלה את הדו”ח. הנאשמת ציינה שהיא התנצלה בפני הפקח על סגנונה.
  1. הנאשמת הכחישה שהיא הרימה את הגללים מכיוון שכאמור לא היה מה להרים.

דיון והכרעה:

  1. לאחר ששמעתי את עדי התובעת ואת הנאשמת ועיינתי בתמונות שהוגשו לי, הגעתי לכלל מסקנה כאמור, שיש לזכות את הנאשמת. להלן הטעמים.
  1. ראשית, גם לשיטת צברי, הנאשמת הרימה בסופו של דבר את הגללים מהמקום. אכן לטענתו, זה היה לאחר שהוא העיר לה ולאחר שהיא התרחקה מהמקום ואולם בסופו של דבר היא הרימה את הגללים. בכל מקרה, וגם לשיטת צברי, לא חלף זמן רב בין הרגע שהוא העיר לנאשמת על כך שיש להרים את הגללים ועד להרמת הגללים ע”י הנאשמת. מדובר בדקות בודדות בלבד.
  1. סעיף 12 (ב) לחוק העזר מדבר על כך כי בעל הכלב חייב לאסוף “מיד את הגללים”. אין החוק מפרט את משמעות המונח “מיד” ולטעמי, בעת שעסקינן בתיק פלילי בו כל ספק פועל לטובת הנאשמת, הרי שיש לתת פרשנות מרחיבה יחסית למושג “מיד” ולקבוע שכל עוד האזרח נמצא באזור בו כלבו הטיל את גלליו, הוא לא עוזב אותו, ואוסף את הגללים בתוך זמן קצר ביותר, נחשב הדבר ל”מיד”.
  1. לטעמי אין לקבל את הפרשנות שמציע המאשימה ושהובעה בעצם הגשת כתב האישום כי “מיד” הכוונה שניות ספורות לאחר שהכלב מטיל את גלליו. בהינתן נסיבות מסויימות כפי המקרה שבפנינו, כל עוד האזרח נמצא בסמוך למקום בו הכלב הטיל את גלליו והוא אוסף זאת כעבור מספר דקות מועט, ייחשב הדבר ל”מיד”.
  1. במילון האינטרנטי “מילוג” הוגדר המונח “מיד” כ- “עכשיו- ללא דיחוי” במילים נרדפות למילה “מיד” צויינו בין היתר, גם “כאן ועכשיו” וכן “על המקום”. כלומר, כל עוד הפעולה

עמ”ק 13/256/15 מדינת ישראל נ’ כהן דורין

התבצעה בסמוך, באותו מקום, בתוך דקות ספורות, נחשב הדבר ל”מיד”, גם אם זה נעשה בעקבות הערת הפקח.

  1. מכאן יש לקבוע כי הנאשמת הרימה “מיד את הגללים”, ולפיכך היא לא עברה על האיסור המופיע בסעיף 12 (ב) לחוק העזר. רק מסיבה זו יש לזכות את הנאשמת.
  1. האמור עד עתה הוא לשיטת המאשימה בלבד. לטעמי ניתן לזכות את הנאשמת מסיבה נוספת.
  1. שנית, המאשימה לא הוכיחה כי אכן כלבתה של הנאשמת הטילה את צרכיה במקום הנטען. אין כל צילום המראה את הכלבה בשעת עשיית הצרכים ו/או צילום של הגללים עצמם.

תמונות ת/1 ות/2 מצלמות את הדשא ששם לטענת הפקח צברי הטילה הכלבה את צרכיה, ואולם בתמונות אלה לא מופיע כלום. לאור הכחשת הנאשמת כי כלבתה הטילה גללים במקום, הרי שעל המאשימה היה להוכיח ביתר שאת את גירסתה. החוסר בתמונות התומכות בטענות הפקחים פועל לרעת המאשימה, וגם מסיבה זו יש לזכות את הנאשמת.

  1. בנסיבות העניין ומכל המקובץ, אני קובע כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח את עובדות כתב האישום ובכל מקרה גם יסודות העבירה לא הוכחו ע”י המאשימה, ולפיכך אני מזכה את הנאשמת מהעבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתנה היום 24.11.16, בהעדר הצדדים.

יוסי ברכיה , שופט
0 0

About Post Author

לורי שם טוב

עיתונאית הסוקרת רווחה, עוולות המבוצעות על ידי שופטים נגד אזרחים, וניצול לרעה של עובדות סוציאליות את תפקידן לרבות ניתוק ילדים מהורים, הוצאת ילדים לפנימיות, אומנה ומרכזי חירום, על פי החלטות בתי המשפט. לורי שם טוב אמא ל- 2 ילדים אשר הוצאו מחזקתה ע"י רשויות הרווחה בשנת 2009 באופן ברוטלי ובאמצעות שוטרים אשר נשלחו לקחת את ילדיה ממשמורתה ולהעבירם למרכז חירום. מאז לקיחת ילדיה של לורי שם טוב מחזקתה, החלה לשמש שופר להורים, אימהות ואבות אשר הגיעו עד סף אבדון, ואשר לולא הסיקור המקצועי והמסור, ולולא פרסום הטרגדיות שמערכת המשפט והרווחה גרמה להן, הם היו עוזבים את העולם הזה. לורי שם טוב זוקפת לזכותה מאות מקרים של התערבויות מוצלחות אשר הסתיימו בהשבת הילדים לחיק הוריהם.
0 %
Happy
0 %
Sad
0 %
Excited
0 %
Angry
0 %
Surprise
Print Friendly, PDF & Email
Please follow and like us:
error0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *