ד”ר ללי גרשנזון פסיכולוגית “מומחית” ביהמ”ש ספגה 22 תלונות על תמיכה באבות פדופילים מאימהות שנפגעו מאבחוניה בהליכי גירושין

Spread the love
Read Time15Seconds

“הפכו אותי למסוכנת, בזמן שלא מגנים על הילד שלי”

ד”ר ללי גרשנזון, פסיכולוגית המנהלת את מרכז דעה, ספגה בעשור האחרון 22 תלונות ממטופלים שנפגעו מאבחוניה בהליכי גירושין. לטענת אמהות, למרות עדויות לפגיעות מיניות מצד האב – הן אלו שהואשמו בהסתה ובחוסר הצבת גבולות. גרשנזון: אין ביכולתי להתייחס למקרים. משרד הבריאות: גרשנזון קיבלה אזהרות בנוגע להתנהלות לא תקינה

אביגיל ביטון https://www.ha-makom.co.il/post-avigail-parental-alienation-2/

לפני כמה שנים החליטה גליה (שם בדוי, וכן מרבית הפרטים) לשים קץ למסכת של התעללויות מיניות מצד גרושה ואבי ילדיה. היא פירסמה פוסט עם תמונות של הילד הקטן שלה שלטענתה חזר משבת אצל אביו כשסימן של “היקי” על צווארו וביקשה עזרה. רק לאחר הצעד החריג הזה, ולאחר שננזפה על ידי השופט על שהעזה לפנות לעזרה ברשת החברתית, צומצמו הסדרי הראייה של האב לפגישה עם ילדיו הקטנים במרכז קשר וללא לינה. למרות זאת, בנה הבכור נשאר בחזקת אביו.

המצב הקיצוני הזה, שבו אב שהוגדר בעל “מסוכנות מינית מסוימת לילדים”, שאשתו וילדיו יצאו למקלט לנשים מוכות, זוכה למשמורת מלאה על אחד הילדים ולהסדרי ראייה שכוללים לינה – התאפשר, בין היתר, בשל חוות דעת שנתנה הפסיכולוגית ד”ר ללי גרשנזון ממרכז “דעה”, שנשכרה על ידי שירותי הרווחה, ותואם את גישת “הניכור ההורי” הרווחת בשנים האחרונות בבתי משפט למשפחה.

לדברי האם, ד”ר גרשנזון איבחנה את האב כ”מסוכן בינונית להתנהגות מינית לא מותאמת כלפי ילדיו”, וסירבה להבהיר עבורינו את פשר ההגדרה. את גליה איבחנה, לדבריה, כאם “שמגלה קושי בהתמודדות עם מעשיהם החריגים של ילדיה” (עקב הפגיעות המיניות – א”ב), “מתקשה להציב גבולות”, והמליצה על העברת משמורת הילד הבכור לאביו.

“כשהבאתי דיווחים מהצוות החינוכי של הילדים בגנים ובבתי הספר על התנהגויות מיניות חריגות של הילדים, הואשמתי שאני מנחה את הצוות מה להגיד. שירותי הרווחה שלמעשה הזמינו את חוות הדעת מד”ר גרשנזון, יישרו קו עם המלצותיה וטענו שההפרדה בין הילדים הכרחית כדי לשמור עליהם מפני התנהגויות מיניות לא מותאמות, אחד כלפי השני.

“הייתי מפוחדת כי נאמר לי שאם לא אסכים עם ההחלטה להעביר את בני הבכור למשמורת אביו, אז אאבד את חזקתם של ילדיי הנוספים הצעירים יותר. הרגשתי בין הפטיש לסדן, בתחושה נוראית שלא עושים מאמצים כדי להגן על ילדיי ואף מסכנים אותם. כשניסיתי להביא הוכחות על מה שאני אומרת, ד”ר גרשנזון הציגה זאת כהסתה”.

“הייתי מפוחדת כי נאמר לי שאם לא אסכים עם ההחלטה להעביר את בני הבכור למשמורת אביו, אז אאבד את חזקתם של ילדיי הנוספים הצעירים יותר”

החלטת שירותי הרווחה להעברת המשמורת זכתה לחותמת בית המשפט לענייני משפחה. השופט התעלם מטענות ל”מסוכנות בינונית של האב” ומדיווחי הצוות החינוכי אודות התנהגות מינית חריגה של הילדים. בנוסף למשמורת מלאה על בנו הבכור, זכה האב גם במשמרות ללא השגחה בסופי שבוע מלאים על ילדיו הנותרים. רק הפוסט ההוא, שירד בינתיים, הביא לשינוי ההחלטה השניה, אך לא לאורך זמן.

מקלחות עם דלת נעולה

גישת הניכור ההורי, עליה כתבנו לאחרונה במקום, הולכת ותופסת תאוצה בבתי המשפט לענייני משפחה בשנים האחרונות. הורה אחד מוגדר כמסית ומואשם ב”ניכור הורי” ומורחק מהילד. בגלל החיסיון הקפדני אי אפשר לפרסם את הסיפורים האלה – גם כשאמהות עימן שוחחנו עבור כתבה זו איבדו את המשמורת לאבות, שאפילו המאבחנים שבית המשפט מינה הגדירו מסוכנים ופוגעים מינית.

המונח גישת הניכור ההורי נולדה בארצות הברית באמצע שנות ה-80′ על ידי הפסיכיאטר השנוי במחלוקת ריצ’רד גרדנר, שמאמריו זכו לביקורת חריפה בשל חוסר האמינות המדעית שלהם, גישה מפלה כלפי נשים, אי מתן אמון בילד, אי התחשבות ברצונותיו ומתן לגיטימציה לפדופיליה. מדבריו השתמע, כי לילדים יש נטיות מיניות שמפתות את המבוגרים. “בימינו, הילד שעבר התעללות מינית נתפס בדרך כלל כקורבן, למרות שהילד הוא היכול ליזום את המפגש המיני על ידי פיתוי המבוגר”, כתב באחד ממאמריו והבהיר כי עדיף לילד להיות במשמורת של הורה בעל נטיות פדופיליות מוכחות – מאשר להיות במשמורת הורה המנכר את הילד מההורה האחר.

הילד חזר עם היקי. מתוך פוסט שהעלתה האמא
הילד חזר עם היקי. מתוך פוסט שהעלתה האמא
ציור של הילד של גליה שעורר חשד לפגיעה מינית
ציור של הילד של גליה שעורר חשד לפגיעה מינית

על פי גרדנר, כל עדות של האם והילדים בבית המשפט פסולה מראש, כי לשיטתו הילדים אינם דוברי אמת בשל הסתת האם. גרדנר קובע כי ב-95 אחוז מהמקרים, האשמות בדבר התעללות בילדים הן בדיות של אמהות וילדים הנגועים ב”תסמונת”. גישתו התקבלה בזרועות פתוחות בארה”ב של סוף המאה, אולם לאחר שנתבע על ידי משפחות שנפגעו והתאבד במהלך משפטו ב-2003 – שיטתו נפסלה כשיטה אבחונית בחלק ממדינות ארה”ב ואירופה.

במקרה של גליה, בית המשפט, לשכת הרווחה (בתחילת השנה הנחה משרד הרווחה את העובדות הסוציאליות לא לעשות שימוש במושג ניכור הורי), ואף ד”ר גרשנזון לא עשו שימוש במונח “ניכור הורי”. ואולם, גליה מספרת כי כשהיא מנסה להביא תיעוד של הדברים המתרחשים בין הילדים לאב לד”ר גרשנזון, היא מואשמת על ידה בהסתה. כשהיא מבקשת דווח מהגננות על התנהגות חריגה של הילדים, היא מואשמת בכך שהיא מנחה את הצוות החינוכי להגיד את מה שהיא רוצה. היא אף מתוארת על ידי לשכת הרווחה כמי שמקשה על המפגשים בין הילדים לאב בכך שהיא לא מביאה את הילד שחזר עם סימני ההיקי הביתה לחלק מהמפגשים ומערימה קשיים על הקשר.

על פי גרדנר, ממציא שיטת הניכור ההורי – כל עדות של האם והילדים בבית המשפט פסולה מראש, כי לשיטתו הילדים אינם דוברי אמת בשל הסתת האם

ד”ר גרשנזון, המנהלת את מרכז דעה, המעניק חוות דעת פסיכולוגית להליכים משפטיים, היא פסיכולוגית קלינית בעלת ניסיון, שבין היתר עליה נכתב באתר, “במסגרת עבודתה כמנהלת המוסד מיטל החלה ללי גרשנזון להעמיק בתחום ההאשמות על פגיעה מינית שמתעוררת במהלך הליך הפרידה והגירושין. העמיקה בהבנת התופעה ופיתחה מיומנות המאפשרת לחוות דעה מקצועית בשאלה האם הילד / ה נפגע/ה מינית”.

תעשיית הגירושים מגלגלת עשרות מיליוני שקלים בשנה. הורים הנמצאים בסכסוך, מלבד הוצאות שונות על הליכים משפטים, נדרשים לגשת למכונים בהם יעברו אבחוני “מסוגלות הורית”, שעלותה עשויה להגיע ל-30 אלף שקלים במקרים מסוימים.

ספרו של ריצ'רד גרדנר על ניכור הורי The parental alienation syndrome second edition
ספרו של ריצ’רד גרדנר על ניכור הורי The parental alienation syndrome second edition

עוד קודם לכן, היא טוענת, עשה בעלה שימוש במצבה הנפשי ובמצבם הכלכלי הירוד כדי להפנותה לשירותי הרווחה לספר על קשייה, ואף סיפר לסובבים אותם, כולל אנשים בעלי סמכות בקהילה, כי היא אינה בקו השפיות. בדיעבד, היא חושדת, הוא הכין לעצמו תשתית ליום בו תחליט לעזוב או לספר על המתרחש.

בעלה שיתף אותה בכך שהוא “מבין פדופילים, מפני שפדופילים נמשכים לילדים וילדים הם נעימים”

לדבריה, הסימנים הלכו והתרבו: ילדיה של גליה הפגינו בעצמם התנהגות מינית לא הולמת אחד כלפי השני, וגם כלפי ילדים אחרים. במהלך שהותם במקלט לנשים מוכות הם פגעו מינית בילד אחר. אנשי החינוך במסגרות בהן למדו הילדים דווחו על התנהגות מינית חריגה שלדעתם מעידה על פגיעה ברורה. לדברי האם, האב הודה גם בפני ד”ר גרשנזון שחש זקפה בנוכחות חניכו בן ה-10, והפסיכולוגית ציינה בעצמה כי היא מתרשמת שהתנהגות הילדים מושפעת מגירוי יתר שחוו על ידי האב.

למרות כל זאת, גליה הוגדרה כאשמה בהתנהגות המינית החריגה של ילדיה, תחת ההסבר שהיא “לא מציבה גבולות ברורים”. לתפיסתה של ד”ר גרשנזון, הדבר גורם להתנהגות מינית חריגה אצל ילדים. הדו”ח קבע כאמור את המשך הטיפול במקרה.

יומן עם הודאה במשיכה לילדים

גליה, שהצליחה בכוחות אדירים לעזוב את דירת המעבר ששהתה בה מאז יציאתה מהמקלט, לשכור בית, לנסות לשקם את המשפחה ולנהל חיים נורמטיביים עם ילדיה הקטנים, לא אמרה נואש. היא המשיכה להילחם בדיוני משמורת על בנה הבכור, לדבריה, ללא עזרה של ממש, גם לא מעורכי הדין של הסיוע המשפטי שמונו לה. במקרים רבים עמדה בבית המשפט וטענה בעצמה.

בעלה לשעבר נישא מחדש. לפני כמה שנים, כשבנה הבכור נמצא כבר שלוש שנים תחת משמורתו, יצרה איתה לדבריה קשר אשתו השניה, וסיפרה שבעלה היכה אותה מפני שמצאה יומן שבו הוא מודה בנטיותיו המיניות ובמשיכתו לילדים. עם זאת, היא סירבה להעיד לטובתה. המשפחה נשלחה לאבחונים נוספים, אך הבן הבכור נותר בחזקת אביו, שהמשיך להיפגש עם הילדים הנוספים ללא השגחה.

גליה הצליחה להחליף את ד”ר גרשנזון, כשביקשה לא להיות מטופלת אצלה יותר. האב הצליח לקבל שעות נוספות ללא השגחה עם ילדיו, ולדברי גליה דווחו שוב התנהגויות חריגות מבחינה מינית של הילדים כלפי ילדים אחרים במסגרות החינוכיות, וציורים חריגים של הילדים עם אלמנטים מיניים.

מרכז דעה הוא אחד המכונים המקבל עשרות אלפי שקלים עבור אבחוני מסוגלות הורית והערכת מסוכנות מינית. על פי דיווחי משרד הבריאות, הוגשה נגד ד”ר גרשנזון קובלנה במשרד הבריאות וכן הוגשו נגדה לא פחות מ-22 תלונות. על פי המשרד, היא אף הוזהרה כמה פעמים עקב “התנהלות מקצועית לא תקינה”, מה שלא מפריע ללשכות הרווחה להמשיך להפנות אליה מקרים.

מתוקף תפקידה של ד”ר גרשנזון כמנהלת המרכז, לחוות הדעת שלה מצטרפים לעתים גם אנשי מקצוע אחרים, שאותם היא מעסיקה. גליה ובעלה לשעבר, שחיו בעוני, לא נדרשו לשלם למרכז דעה את כל הסכום, אך חויבו בהשתתפות עצמית גבוהה ביחס למצבם הכלכלי. את שאר עלות הטיפול ממנת לשכת הרווחה.

יחסים חריגים

גליה מספרת שחיי הנישואין והאישות שלה ושל בעלה, שניהם בעלי תשובה המנהלים אורח חיים דתי, היו חריגים מהרגע הראשון. מצד אחד הוא התקשה לקיים איתה יחסים אינטימיים ולא הפגין משיכה אליה, ואף להיפך, ומן הצד השני – נהג כלפיה ברכושנות, דרש ממנה להתייחד איתו דווקא כשניסתה לצאת מהבית, ואמר לה לדבריה שהוא סובל מחרדת נטישה ו”יצר הרע תוקף אותו”.

במהלך קיץ אחד חנך בעלה ילד אחר בביתו. גליה הבחינה שקיימת בין בעלה לילד הצעיר חיבה יתרה, ויותר מדי מגע, לדבריה. לטענתה, בעלה נגע לחניך באוזן, דגדג אותו, והתנהגות זו גרמה לה לאי נוחות. יום אחד, היא טוענת, בעלה שיתף אותה בכך שהוא “מבין פדופילים, מפני שפדופילים נמשכים לילדים וילדים הם נעימים”, וגם סיפר שבזמן שבילה עם הנער הרגיש עוררות מינית. באותו רגע, היא מספרת, הבינה הכל, נזכרה בלילות בהם בעלה קילח את ילדיה עם דלת המקלחת הנעולה בתירוץ ש”הרטיבו”, בילדים המכווצים במיטותיהם, והגישה תלונה במשטרה. כל התלונות שהגישה, גם בשנים הבאות, נסגרו לאחר שחקירות הילדים לא הניבו פרי, לטענתה.

היא מספרת ששירותי הרווחה מבקשים כעת להכריז על שני ילדיה הקטנים כנזקקים, למרות חוות דעת אחרונה שלדבריה איבחנה אותה כאם מסורה הדואגת לשלומם. שירותי הרווחה, שהמליצו שהילדים יעברו טיפול ייעודי לילדים שחוו פגיעות מיניות, אינם מבקשים להוציא את הילד הבכור מחזקת האב, למרות שאף הוא נשלח לטיפול. גליה מודעת לכך שלאחר חמש שנים ששהה אצל אביו, אין בידיה את הכלים הנכונים לטפל בו במצבו, אך מבקשת להעבירו לפנימיה טיפולית.

שירותי הרווחה מבקשים כעת להכריז על שני ילדיה הקטנים כנזקקים, למרות חוות דעת אחרונה שלדבריה איבחנה אותה כאם מסורה הדואגת לשלומם

גליה ביקשה גם לעבור דירה כדי שתוכל להמשיך את חיה בעיר אחרת כדי לשקם את עצמה, אך שירותי הרווחה מונעים ממנה מעבר ודורשים ממנה להמשיך לגור באותה העיר, בטענה ש”העיר מספיק גדולה לשניהם”. “פעם הוא פוגע בי דרך הילדים בזה שהוא פוגע בהם”, היא אומרת, “ופעם הוא פוגע בי דרך הרווחה”.

העברנו באופן אנונימי את פרטי המקרה, כפי שהועברו אלינו בעדות מפי האם, אל ד”ר ענת גור, מנהלת מרכז חכמת נשים, מומחית בטיפול בפגיעות מיניות ובטראומות מורכבות, בעבר ראשת התוכנית לטיפול בפגיעות מיניות של אוניברסיטת בר אילן ומרכז סיוע תל אביב ומומחית לפגיעות מיניות בילדים.

לדברי ד”ר גור, “פגיעה מינית – על כל הרצף של פגיעות מיניות שכולל התנהגויות מיניות לא מותאמות, מגע לא מתאים, חשיפת הילדים לתכנים מיניים וכדומה – במיוחד כשהפוגע הוא דמות קרובה ובעלת סמכות על הילד, מהווה טראומה קשה וקיצונית, שמשאירה נזקים משמעותיים, נפשיים וגופניים קשים וארוכי טווח על ילדים (כמו הפרעות נפשיות, הפרעות אכילה, דיכאון, התמכרויות אובדנות ועוד). חובתה של המדינה לעשות הכול כדי למנוע כל אפשרות שילדים יהיו חשופים לפגיעות כאלה, ולכן במקרים בהם יש ספק – אין ספק.

“לא יתכן שבמקרים בהם יש אפילו חשד של פגיעה מינית מצד מבוגר אחראי כלפי ילד שתחת מרותו, לא ינקטו צעדים להגן על הילד ולמנוע כל אפשרות של שהייה שלו ללא השגחה עם המבוגר שקיים לגביו חשד.

“לא יתכן שבמקרים בהם יש אפילו חשד של פגיעה מינית מצד מבוגר אחראי כלפי ילד שתחת מרותו, לא ינקטו צעדים להגן על הילד”

“כיום כבר ידוע שהתעללות בילדים, במיוחד התעללות מינית, היא אחת הבעיות המרכזיות של בריאות ובריאות נפשית של הציבור. המדינה והרשויות המוסמכות חייבות לנקוט בכל האמצעים שבידיהן כדי למנוע פגיעה מינית בילדים. מניסיוני המקצועי ילדים מראים סימנים שמשהו לא טוב קורה להם, וקיימת אחריות מוחלטת על הרשויות המוסמכות והמופקדות על טובת הילדים למנוע בכל מחיר פגיעות מהסוג הזה”.

הגננת דיווחה שהילד נפגע מינית

גם ירדנה (שם בדוי, וכן שאר הפרטים) נאבקת היום על משמורת ילד מול אב שבו היא חושדת כי פגע מינית בבתם. לדבריה, “עוד בעודה פעוטה, שינתה ילדתי את התנהגותה. היו דיווחים מהגן וגם בבית על התנהגות מינית חריגה מאוד כגון ניסיון החדרת חפצים לאזורים אינטימיים ועוד. לקח זמן עד שעלו אצלי חשדות לפגיעה מינית ודיווחתי לרווחה. במקביל, האב שלה תבע משמורת משותפת.

“כשהיא עוד לא בת 3, שבה הילדה יום אחד מאביה כשהיא פצועה בפי הטבעת. היא ממש צרחה מכאב, ואני חשבתי שמדובר בהעדר ניקיון בגן. לא העליתי על דעתי שזו יכולה להיות פגיעה מינית. הילדה החלה לספר שאבא הרביץ לה בטוסיק והדגימה בהתנשפויות, כמו באקט מיני. נשלחנו מהרווחה לביה”ח ומשם נשלחנו הביתה ללא בדיקה, כי לטענתם עברו 24 שעות מאז ורחצה על ידי האב”.

בשלב זה, לדבריה, נכנסה לתמונה עובדת סוציאלית לענייני סדרי דין, הכותבת דו”חות ותסקירים לבית המשפט אך לא האמינה לדבריה.

“היא ממש צרחה מכאב, ואני חשבתי שמדובר בהעדר ניקיון בגן. לא העליתי על דעתי שזו יכולה להיות פגיעה מינית”

“נשלחנו לאבחון מסוגלות הורית אצל ד”ר גרשנזון שקבעה שהאב בעל מאפיינים אישיים בעייתים, חסר שליטה ביחסים בינאישיים ומגיב באופן לא מותאם לסיטואציות בין אישיות – אך לא אלים פיזית. בפגישה שיתפתי בתמימות את העובדה שנפגעתי מינית בעבר, ולכן המומחית קבעה שאני מעוותת מציאות, בעלת חוסן נפשי נמוך ועם נטיות אובדניות שעושה השלכת הפגיעה המינית שלי על הבת שלי. היא טענה שהתנהגותה המינית של הילדה נובעת מחוסר גבולות, שההורים לא מציבים לה, וגם קבעה חד משמעית שכיוון שהילדה לא חוששת מהאב, זה מעיד שהיא לא נפגעה מינית כלל מאף גורם וגם לא על ידי האב. המלצתה לביהמ”ש היתה משמורת משותפת”.

דו”ח הגננת, לדבריה, תומכים בדיווחים שלה על התנהגויות מיניות חריגות של הילדה (נוגעת מינית בילדים אחרים, אלימות, דיכאון, עיפות ורגרסיה לתינוקיות). ירדנה מספרת שפנתה למומחים בתחום פגיעות מיניות, שם נאמר לה לדבריה באופן חד משמעי שעל פי דו”ח הגננת הילדה נפגעה מינית וחייבת טיפול פסיכולוגי. לדבריה אין בנמצא מסמך כתוב, מכיוון שהאב אינו מאשר אבחונים וטיפולים פסיכולוגיים לילדה, ולא ניתן לבצעם ללא הסכמת שני ההורים. גם דיווחי הגננת נשלחים ישירות אליו על ידי הרווחה, ולא מגיעים אליה.

“שיתפתי בתמימות את העובדה שנפגעתי מינית בעבר, ולכן המומחית קבעה שאני מעוותת מציאות, בעלת חוסן נפשי נמוך ועם נטיות אובדניות שעושה השלכת הפגיעה המינית שלי על הבת שלי”

“בהמשך אוימתי שאם לא אשתף פעולה עם הרווחה ואאשר “בהסכמה” לינה של הילדה אצל האב או כל דבר אחר בהקשר זה, יקחו ממני את הילדה למרכזי חירום ויכריזו עליה כנזקקת”, היא מספרת, “בסופו של דבר בעל כורחי אולצתי להסכים מחשש למימוש האיומים.

“התחלתי להיות מואשמת ביצירת ‘סכסוך בעצימות גבוהה’ וב’ניכור הורי’. למרות שהסדרי הראיה מתקיימים כסדרם גם כשהילדה בוכה ומסרבת ללכת. המלצת כל גורמי הרווחה היתה להעביר את הילדה לאב למשמורת מלאה, אבל הצלחתי להוכיח לגורמים בעירייה שקיימת מעורבות יתר של הרווחה וגורמי הטיפול לטובת האב בלבד ונגרם לנו ובעיקר לילדה נזק”.

ירדנה נשלחה דרך בית המשפט להשלמת חוות דעת, אל ד”ר ללי גרשנזון, שלדבריה, “הפלא ופלא, נשענה שוב על דוחות ותסקירים של הרווחה. ולמרות שבכיר בעיריה בקש מהמומחית (ד”ר גרשנזון – א”ב) שלא תשוחח עם אף גורם מטפל מהרווחה עקב מעורבות יתר לטובת האב וגרימת נזק למשפחה, המומחית ראתה לנכון לשוחח עם עו”ס סדרי דין שליוותה את המשפחה (בפועל רק את האב) במשך כל התקופה.

“התחלתי להיות מואשמת ביצירת ‘סכסוך בעצימות גבוהה’ וב’ניכור הורי’. למרות שהסדרי הראיה מתקיימים כסדרם גם כשהילדה בוכה ומסרבת ללכת”

“בהחלטתה קבעה שהאב בעל מסוגלות הורית טובה כי הוא מעניק גבולות, ושאני בעלת מסוגלות הורית נמוכה, כיוון שלטענתה לכאורה אינני מעניקה גבולות ואף מעוותת לילדה את המציאות ופוגעת בה רגשית, כיוון שאני מעודדת את הילדה גם כשהיא מתנסה בדבר חדש ולא רק כשהיא מצליחה, ובשל סיפורים שאני כביכול לטענתה מספרת לילדה על האב”.

ירדנה מספרת שד”ר גרשנזון המליצה לבית המשפט על העברת משמורת מלאה לאב, ועל הענקת סמכות מלאה לאותה עו”ס סדרי דין להחליט, באם סכסוך ההורים לא יירגע – שהאם תפגוש את בתה רק במרכז קשר ועם פיקוח.

 

0 0

About Post Author

אדם

ביום 27/2/17 נעצרה העיתונאית לורי שם טוב מעצר פוליטי, על פרסום כתבות ביקורת על שופטים, עובדים סוציאליים ועובדי ציבור. השופטת רונית פוזננסקי כץ שטיפלה בחלק נכבד של בקשות המשטרה לצווי חיפוש במחשבים של שם טוב, הודתה בתיק אחר (אלוביץ-בזק) כי קיבלה את פני השוטרים אצלה בבית, ולא בבית המשפט, כי השוטרים בחרו בה כי ידעו שהיא נוהגת לחתום ולתת להם את כל מבוקשם ללא בעיות וללא חקירות, ולמעשה שימשה השופטת פוזננסקי כץ, סניף של הפרקליטות בתוך בית המשפט.
Happy
Happy
0 %
Sad
Sad
0 %
Excited
Excited
0 %
Sleppy
Sleppy
0 %
Angry
Angry
0 %
Surprise
Surprise
0 %
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *