יועצת ביה”ס דיווחה לרווחה על אלימות של אב כלפי קטינה (8) הרווחה הוציאה את הקטינה בצו חירום – השופט חננאל שרעבי (מחוזי חיפה) החזיר את הילדה לביתה והרחיק את האב לחודשיים ענ”א 13165-02-20

יועצת ביה”ס דיווחה לרווחה על אלימות של אב כלפי קטינה (8) הרווחה הוציאה את הקטינה בצו חירום – השופט חננאל שרעבי (מחוזי חיפה) החזיר את הילדה לביתה והרחיק את האב לחודשיים ענ”א 13165-02-20
Spread the love

יועצת בית הספר דיווחה לרווחה, כי ילדה בת 8 סופגת אלימות מאביה. הרווחה הוציאה את הקטינה מביתה בצו חירום ביום 23.1.20, ופנתה לביהמ”ש לנוער ביום 28.1.20 כשהשופטת עדנה בן לוי, פקידת סעד עם גלימת שופטת, הוציאה צו משמורת לקטינה ל-30 יום.

בעקבות הדיווח של יועצת בית הספר, הרווחה יזמה חקירת ילדים שהתקיימה בבית הספר ביום 23.1.20, ובעקבות החקירה של הילדה, היא הוצאה מביתה בתום חקירת הילדים.

השופט חננאל שרעבי, הורה על השבת הקטינה לביתה כשהוא כותב:

“באי כוח הקטינה הדגישו כי לא טוב לקטינה במרכז החירום, היא מרטיבה בלילה, והיא עושה טבלת ייאוש עד לחזרתה הביתה.

הקטינה אינה חוששת מהאם, אוהבת את האם, ורוצה לחזור הביתה, כפי שאף מצוין בדוחות גורמי הטיפול.”

השופט שרעבי הורה להשיב את הקטינה לבית הוריה ביום 25.2.2020, כשהאבא יעזוב את הדירה למשך חודשיים מיום 25.2.2020 ועד ליום 26.4.2020, ובתקופת ההרחקה לא יצור קשר עם בתו, אלא בנוכחות גורם מטפל. בתקופת ההרחקה, האבא יהא רשאי להיכנס לדירת המשפחה, אך ורק לצורך טיפול משפחתי, בנוכחות גורם מטפל, שיתאם את הדבר.

לטענת הרווחה, הקטינה מסרה דיווח בחקירת ילדים לחוקרת נוער על 6 אירועים בהם נחשפה לאלימות מצד אביה. באירוע ראשון, הקטינה שהתה בבית סבתה, אימו של האב. האבא התקשר אליה שתחזור הביתה. כשהגיעה הקטינה לביתה, האבא צעק עליה, קילל אותה ברוסית והרביץ לה בבטן עם ידיו, והיכה את הילדה על הישבן עם חגורה. באירוע זה האמא לא הייתה בבית, אלא בעבודה.

באירוע השני, הילדה ישבה בחדרה וציירה. האבא הגיע לחדרה, צעק עליה והיכה אותה. הקטינה לא זכרה את הסיבה לכך. לטענת הקטינה, האבא היכה אותה באזור השפה התחתונה, ובמהלך החקירה נצפה סימן כחול באזור השפה התחתונה. כשנשאלה הקטינה אם הסימן הכחול האמור, הוא מאותה הכאה, שללה זאת.

אירוע שלישי, הקטינה תיארה אלימות של האמא כלפיה. לטענתה ביום 23.1.20, אותו יום בו התקיימה חקירת הילדה, האמא היכתה אותה בידה, בגלל שסירבה לקום לבית הספר.

אירוע רביעי, הילדה תיארה שהיא ואימה ישבו להכין שיעורי בית. לילדה היה קשה, והאמא כעסה עליה והרביצה לה ביד.

אירוע חמישי, הילדה תיארה אלימות אליה נחשפה, כשהאבא היכה את האמא.

אירוע שישי, הילדה תיארה אירוע נוסף של אלימות האבא כלפי האמא, בעקבות האירוע ירד לאמא דם מהאף. הקטינה מתארת כי נחשפה לקללות האבא את האמא.

במסגרת חקירת הילדים, הילדה ביקשה לא לשוב לביתה, כיוון שהיא מפחדת שאביה ירביץ לה, מאחר וסיפרה על מעשי האלימות בבית. היא ביקשה ללכת לבית סבתה, למרות שסיפרה לסבתא על האלימות שחוותה מצד אביה, אך הסבתא לא האמינה לה.

התרשמות חוקרת הילדים מחקירת הקטינה הייתה, כי הקטינה אכן הייתה חשופה וחוותה אלימות מתמשכת במשפחה.

ביום 2.2.20 התקיים דיון במעמד הצדדים, כשההורים מכחישים אלימות כלפי הקטינה. לטענת ההורים, הקטינה בדתה את תלונותיה, מכיוון שלא קיבלה תשומת לב. האבא הכחיש בדיון כל מעשי אלימות כלפי האם.

יחד עם זאת, ועל מנת לאפשר את חזרת בתו הביתה, הסכים האבא לצאת מהבית, ולהיות מטופל בכל טיפול שיציגו לפניו משרד הרווחה.

למרות זאת, השופטת עדנה בן לוי, קיבלה את עמדת משרד הרווחה וסירבה להשיב את הילדה למשמורת אימה. ההורים ערערו לביהמ”ש מחוזי, והשופט חננאל שרעבי, קיבל את עמדתם.

עיקר טענת ההורים, כי הם אנשים נורמטיביים, שעד כה גם לא היו מוכרים לרשויות הרווחה. לטענת ההורים, ניתן לבצע את האבחון בילדה במסגרת הקהילה, על דרך של הוצאת האבא מהבית בהסכמתו, ולחלופין שחרור הקטינה מהמוסד לבית הסבתא או הדודה.

ההורים נחקרו תחת אזהרה בתחנת משטרת זבולון, בגין חשדלביצוע עבירת תקיפת קטין חסר ישע. בחקירתם הכחישו את החשדות, והקצין התורן החליט לשחררם בתנאי הרחקה בלבד ל 15 יום ולא ביקש להאריך מעצרם.

ההורים ציינו כי דוח חינוכי של בית הספר מעלה כי הילדה מופנמת, ויש פער מהותי בין הדיווח שמסרה להוריה בכל הקשור לציוניה במקצועות השונים לבין הציונים האמיתיים אותם קיבלה בפועל. עובדה זו מחזקת את טענתם בדבר מניפולציה אפשרית שבה נקטה בתם.

ביחס להופעתה ולבושה של הילדה, נכתב בדוח החינוכי כי אין חריגה במראה החיצוני של הילדה, והיא מגיעה נקיה ומסודרת לבית הספר.

ההורים ציינו כי במסמך של מרכז החירום, בו שוהה הילדה, צויין כי היא מתקשה להסתגל למרכז חירום, ו”סופרת את הדקות מתי תחזור הביתה”.

עוד עולה כי הילדה אינה חוששת מאימה, והיא אוהבת אותה, ולכן אין מניעה כי הילדה תחזור לביתה, כאשר אביה יצא מהבית.

פקידת הסעד כתבה בתסקיר על קיום מפגש בין ההורים לבתם בפיקוח עו”ס מרכז חירום ביום 29.1.20, כשבפגישה הילדה אמרה שהיא רוצה לחיות עם שני הוריה, ובלבד שאבא שלה יפסיק להרביץ לה, ושיפסיק לצעוק עליה, כי היא מפחדת. בסוף הפגישה הילדה אמרה לעו”ס מרכז חירום, כי היא כבר לא מפחדת ורוצה לחזור הביתה.

עד כמה העו”ס נבזית ומרושעת? כשהיא מתארת את הקליטה הקשה של הילדה במרכז חירום, ואז מוסיפה שהילדה רכשה חברים חדשים. אילו חברים יכולה הילדה לרכוש במרכז חירום, כשכל הילדים הוצאו בכוח מביתם, נתלשו ונעקרו ממשפחתם באמתלות זדוניות ושקריות של פקידת סעד.

הילדה משתוקקת לביתה, להוריה, ולא למקום בו היא נמצאת תחת זכוכית מגדלת, עוברת אבחונים על גבי אבחונים וסדר יום נוקשה, להבדיל אלפי הבדלות, מחייה בביתה.

העו”ס סיכמה את התסקיר שלה, שגם אם אין אלימות בביתה של הילדה, הרי שמקומה במרכז החירום שיתן לילדה מענה ואבחון מדויק לצרכים שלה.

פקידת סעד חולנית, הלוקה בנפשה, ורואה צל הרים כהרים. מקום ילדה קטנה הוא בביתה עם הוריה, בסביבה הטבעית, עם המשפחה האוטונומית שלה, ועצם העובדה שהעו”ס לא מפנימה שמקום הילדה הוא בביתה, והיא מבקשת להשאיר את הילדה שתעבור אבחונים, משל היתה ילדה שעוברת אבחונים אצל ד”ר מנגלה, מעידה על הלך הרוח של הרווחה, להוציא בכוח ילדים מביתם, וספק קשה ביותר, אם הילדה אכן העידה על אלימות שעברה, או שמא מדובר בבדותות של פקידת הסעד, על מנת להצדיק את הפשעים של הוצאת ילדה מביתה.

האפוטרופא לדין עו”ד סנדרה דה-וינד, דרקולה ממין נקבה, תמכה במסקנות העו”ס. ברור, הרי היא מקבלת כסף מהמדינה, מידי חודש 1100 ש”ח, בלי לכתוב שום דבר, כך שמדובר מבחינתה בתוספת נאה לשכרה החודשי, על אספקת ילדים טריים. כמה מעוותת חשיבתה של האפוטרופא, ניתן לקרוא מדבריה, כי על הילדה לעבור אבחונים במרכז החירום, שם הקטינה כבר התאקלמה. באמת??? מסתבר שהקטינה מרטיבה בלילה, ועושה טבלת ייאוש עד שהיא תחזור להוריה.

מומלץ ביותר לעו”ד סנדרה דה-וינד, לשלוח את הילדים שלה עצמה, לעבור את האבחונים במרכז חירום, כדי שיהנו קצת מהאווירה של מרכז חירום, אם כל כך טוב שם.

תמונת המחשה.

אלונה לוי עו"ס, בעת ביקור בביתה של אם שממנה חטפה את בנה לפנימיהמשום שהאב נהיה חולה

ענא-13165-02-20

Print Friendly, PDF & Email

אדם

ביום 27/2/17 נעצרה העיתונאית לורי שם טוב מעצר פוליטי, על פרסום כתבות ביקורת על שופטים, עובדים סוציאליים ועובדי ציבור. השופטת רונית פוזננסקי כץ שטיפלה בחלק נכבד של בקשות המשטרה לצווי חיפוש במחשבים של שם טוב, הודתה בתיק אחר (אלוביץ-בזק) כי קיבלה את פני השוטרים אצלה בבית, ולא בבית המשפט, כי השוטרים בחרו בה כי ידעו שהיא נוהגת לחתום ולתת להם את כל מבוקשם ללא בעיות וללא חקירות, ולמעשה שימשה השופטת פוזננסקי כץ, סניף של הפרקליטות בתוך בית המשפט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *