השופטת יעל הניג: זונה תפוצה ע”י קטינים בני 16 ו-17 ב-212 אלף ש”ח למרות שלא הוכח שנאנסה ת”א 36704-09-16

Spread the love

פסק דין זה ממחיש באיזו קלות שופטת במדינת ישראל יכולה לתפור תיק לבחורים צעירים, באותה עת קטינים בני 16 ו-17 שנים, לכתוב עליהם שקרים על גבי שקרים וגם לחייב אותם במאות אלפי שקלים על אונס שלא היה ולא נברא. במקרה זה התובעת המתלוננת אמרה במשטרה שלא היה אונס, ושאפילו לא הייתה חדירה. כתב האישום היה צריך להיות מוגש נגד הזונה על פדופיליית קטינים, וקיום יחסי מין עם קטינים, כשהיא אינה מדווחת לרשויות המס על הכנסותיה כנדרש. הנתבעים יוצגו ע”י הסיוע המשפטי ולכן לא פלא שהם אכלו אותה כי הסיוע המשפטי – עו”ד אלון לוריה, מוכר את הלקוחות שלו לצד השני במיוחד אם הם גברים.

שני קטינים הגיעו לזונה בגירה, כשהיא יודעת שמדובר בקטינים. מי שהתלוננה במשטרה, זו השכנה שלא רוצה זונות בבניין שלה. הזונה הכחישה לחלוטין אונס וגם אמרה שהיא לא רוצה שהבחורים יואשמו באונס. היא גם אמרה שבכלל לא הייתה חדירה ע”י אחד, ואחד חדר לזמן קצר. לדבריהם היו בדירה “דקה וחצי”. הזונה גם אומרת שהיא לא אמרה שהיא לא מסכימה ליחסי המין. למרות זאת הוגש כתב אישום פלילי על אונס, אבל אחר כך התביעה המשטרתית התחרטה ומחקה את סעיםי האונס. נותרה טענה על שוד של 400 ש”ח, אבל לפי מה שכתוב הבחורים החזירו את ה 400 ש”ח למגירה.

ראו כיצד השופטת יעל הניג מגיעה למסקנות ללא ראיות כלל וכלל שהיה אונס, או שהזונה לא נתנה הסכמה, כאשר ברור שהם באו אליה לבצע מעשה זנות, והיא פתחה את הדלת לבחורים האלה, לשם מעשה זנות, כי מזה היא מתפרנסת.

השופטת הניג קבעה על המתלוננת:

“דעתה לגבי המצב הנורמטיבי “החלטתי שאין כאן אונס”, ובקשתה שלא יאשימו את הנתבעים באונס, אינן בעלות משמעות ראייתית כלשהי”.

הזונה מצאה עורכת דין המתמחה בתפירת תיקים, וכרגיל וכמקובל שלחה את הזונה “לקבל טיפול”. בטיפול ה”קורבן” אמורה לספר שהיא בפוסט טראומה ושיש לה ביעותי לילה ושהיא לא יכולה לישון. אלה שטויות שלא ניתן להוכיח אותן. לדברי השופטת “התובעת צירפה לתצהירה מכתב פסיכיאטרית ד”ר קולסקי מיום 13.7.16 . במכתב מתועד מפגש אחד עם התובעת, רישום תלונותיה והערכה כי לקתה בתסמונת ופוסט טראומטית חלקית כתוצאה מהתקיפה. המכתב אינו מתיימר להוות חוות דעת ואף לא הערכה מושכלת, שכן אינו מבוסס על בדיקת נתונים, ואף אינו נדרש לעברה ולקורות חייה של התובעת לפני התקיפה ולאחריה“. כלומר אפילו חוות דעת רצינית לא הייתה בתיק ובכל זאת השופטת החליטה שזה תיק שבו “ראוי להעלות את רף הפיצויים”.

שימו לב שהשופטת נטפלה לטענה שהשכנה שמעה את הזונה אומרת “עזבו אותי” ושהיו צעקות כאילו זו ההוכחה לאונס. אבל נראה שהצעקות קרו בגלל שהבחורים החליטו לגנוב ממנה 400 ש”ח (שלא במפתיע זה כנראה סכום אותו גובה הזונה), ולא בגלל שהיא “התנגדה” לחדירה.

זהו פסק דין מביש ביותר לשופטת הניג, שכן קריאה בפסק הדין מלמדת באופן ברור שהשופטת תפרה פה תיק, ושאונס לא היה שם.

Print Friendly, PDF & Email
אדם

אדם

כתב לענייני משפט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *