שמעון איפרגן עיתונאי הזבל של מאקו מוכר בלופים: ראיון יח”צ לסוהר אבי ביטון שהגיש אורז ליגאל עמיר. מכרו לציבור בלוף שיגאל עמיר יחפור מנהרה של 3 ק”מ באמצעות מזלג פלסטיק ובזבזו 700,000 ש”ח לבנות לו תא פרטי

Spread the love

עיתונאי הזבל שמעון איפרגן ממאקו ממשיך לזבל את המוח עם כתבות יח”צ בדיוניות ומטופשות על מנת להאדיר את שמם של נושאי הכתבה שלו. הפעם הוא כותב שיר הלל לסוהר (תת גונדר בדימוס) בשם אבי ביטון ששמר על יגאל עמיר, הרוצח של רבין.  מדובר בסוהר שאין בסיפורים שלו כלום ושום דבר שמעניין. אין אייטם. יגאל עמיר ישב בתא (או צינוק) מהבוקר על הערב ואבי ביטון הביא לו מגשית אוכל (בלתי אכיל), ועל זה בונים סיפור?

שמעון איפרגן כתב זבל ב-2 שקל - אייטמים מכורים ושקריים
שמעון איפרגן כתב זבל ב-2 שקל אייטמים מכורים ושקריים

נראה שאותו אבי ביטון מחפש תעסוקה, לקח איזה יחצ”נית ב 2,000 ש”ח לכתבה וזו ביקשה משמעון איפרגן שיעשה לו כתבה. מכיוון שהכתבה מטופשת והמרואיין (אבי ביטון) מטופש צריך להמציא סיפורי עלי באבא כדי “לעניין את הציבור, “ליצור אייטם”. ומה האייטם? בעצם 2 אייטמים. האחד שהמדינה השקיעה 700,000 ש”ח לבנות ליגאל עמיר תא מיוחד, ושיגאל עמיר תכנן לחפור מנהרה של 3 ק”מ לברוח מאוהלי קידר.

איך בשב”ס ממציאים “ידיעה מודיעינית” על בלוף ומבזבזים 700,000 ש”ח?

קודם כל אנחנו לא מבינים מי האידיוט שבזבז למדינה 700,000 ש”ח כדי לבנות ליגאל עמיר תא? בכל מערכת השב”ס ובכל בתי הסוהר אף אחד לא תכנן מראש תאים לאסירים מאובטחים? פתאום נזכרו שצריך תא מאובטח?  כנראה שמישהו בשב”ס היה בעל קשרים לחברת בינוי, ורצה לסדר עבודה לחברים שלו. אחרת בשביל מה לבזבז 700,000 ש”ח על תא מיוחד. מה כבר יכול להיות בתא הזה שצריך לבנות אותו מחדש? בכסף הזה אפשר לקנות וילה ענקית עם בריכה בבאטומי, גרוזיה.

איך חנון יחפור 3 ק”מ מתחת לבית סוהר עם מזלג פלסטיק?

הסיפור שיגאל עמיר רצה לבנות מנהרה של 3 ק”מ ולברוח… מישהו מאמין לבלופים האלה?  זה ברווז עיתונאי. עם מה יגאל עמיר היה חופר? עם מזלגות הפלסטיק שהוא מקבל עם האוכל? עם מזלג פלסטיק הוא היה חופר 3 ק”מ מתחת לבית סוהר מהמאובטחים במדינה? מי מאמין לשטויות האלה? ואם הוא היה בורח… לאן היה בורח? תוך 2 שניות היו תופסים אותו. יש לו את הפרצוף הכי מוכר במדינה.

אבי ביטון סוהר פתטי מחפש תשומת לב ושכר לעצמו יחצנית
אבי ביטון סוהר פתטי מחפש תשומת לב ושכר לעצמו יחצנית

ידיעות מודיעיניות בשב”ס – אסופת כזבים של קציני מודיעין שקרנים

אבי ביטון מספר שהתקבלו “ידיעות מודיעיניות” בשב”ס על כוונה לברוח של יגאל עמיר, ושבגלל זה סיווגו אותו “סג”ב” – סיכון גבוה לבריחה. אפילו התת גונדר בדימוס אבי ביטון לא יכול היה לזרום עם האייטם הדבילי הזה והוא מודה בפה מלא שהידיעה המודיעינית שקרית, ושלא מצאו כלום בחדר של יגאל עמיר ושבכלל לא היה שום סיכוי לברוח.  אבל העיקר שעיתונאי הזבל שמעון איפרגן יכול לעשות אייטם.

שמעון איפרגן תמיד במינוס – אפשר לקנות אצלו כל כתבה שתחפצו

כנראה שילמו לשמעון איפרגן כסף מתחת לשולחן על הכתבה. שמעון איפרגן כתב על עצמו שהחשבון שלו כל הזמן במינוס כי הוא מכור לקניות “מכור לקניות כבר 30 שנה: כשהיה חייל באילת נהג לבזבז את המשכורת הצבאית על חולצות מכופתרות של ראלף לורן, ול-אסוס הוא מכור כמו חברי כת”.  לדבריו “אני שופהוליק כבר 30 שנה ומכור לקניות מותגי אופנה. אמא שלי, שתיבדל לחיים ארוכים, נהגה לכנות אותי בתור “מיסטר מינוס”. בכסף שבזבזתי על בגדים ונעליים יכולתי בקלות להחזיק בשני בתים במרכז הארץ או בוילה ביישוב יוקרתי בדרום. פשוט נשאבתי לזה, קצת כמו שאנשים מתמכרים”.

נו כשהעיתונאי כל הזמן במינוס פלא שאפשר לקנות אצלו כתבות על כל זבל וכל ברווז שבעולם? שימו לב ששמעון איפרגן צ’יפר את אבי ביטון בלא פחות מ 4 תמונות.  אבל לא סתם תמונות פרטיות מהפייסבוק. הוא שלח אליו צלם מקצועי של מאקו – עופר חן כדי להעמיד אותו בפוזות מרשימות עם רקע מרשים ודרמטי.

סוהרי שב”ס ידועים ברמת המשכל האפסית שלהם, והם צריכים שיגידו להם איזה פוזה לעשות למצלמה. כל זה מעיד על כך שזו כתבה קנויה מיחצ”ן, אחרת מדוע ששמעון איפרגן ומאקו יבזבזו זמן צלם לשלוח לאבי ביטון שיעשה פוזות למצלמה, ולמה הוא ראוי ללא פחות מ 4 תמונות? הרי בר רפאלי – הוא לא.

אבי ביטון סוהר עם מנת משכל של חילזון האכיל שקרים את שב"ס על בריחה של יגאל עמיר
אבי ביטון סוהר עם מנת משכל של חילזון האכיל שקרים את שב”ס על בריחה של יגאל עמיר

https://www.mako.co.il/finances-magazine/Article-43b10b777137171027.htm

להלן כתבת היח”צ הזבלונית של שמעון איפרגן לסוהר אבי ביטון:

אף פעם לא ראיתי את יגאל עמיר עצוב או דכאוני. כלום. קרח

אבי ביטון ניהל את הכלא שבו ישב יגאל עמיר בשבע השנים הראשונות למאסרו. במלאות רבע מאה ללילה ההוא בכיכר, ביטון סופסוף מרשה לעצמו לספר – על דברים שאמר לו עמיר בנוגע ליצחק רבין, על הסיבה לכך שלא התרגש כשהוצג לו דו”ח סודי על כוונתו להימלט, ועל החיוך הקבוע של רוצח ראש הממשלה: “זה נובע מצורך להראות שהכל בסדר איתו. מצוקה מבחינתו שווה חולשה, והוא לעולם לא יראה חולשה”

שמעון איפרגן|מגזין mako| פורסם 29/10/20 11:13 | עודכן 31/10/20 15:26

700 אלף שקלים השקיעה מדינת ישראל בבניית תא מיוחד עבור יגאל עמיר בכלא אוהלי קידר. על הנעשה בתא, שבנייתו החלה מיד לאחר מעצרו של עמיר כחשוד ברצח יצחק רבין, צפו סוהרים 24 שעות ביממה באמצעות שתי מצלמות אבטחה שכיסו את כל שטחו מלבד המקלחון והשירותים. ואף על פי כן, באוגוסט 1996 חשף קצין מודיעין בכלא כי האדם המנוטר ביותר בישראל – אסיר שעלות האבטחה שלו הוערכה באותה תקופה בכמיליון שקלים בשנה – מתכנן בריחה.

לפי הדיווח המודיעיני (שהוגדר סודי, ושהוזכר בחלקו בדיון שנערך ב-1998 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתשובת שב”ס לעתירתו של יגאל עמיר על תנאי מאסרו), עמיר תכנן לחפור מנהרה דרך האסלה שבתא. המנהרה, באורך מתוכנן של כשלושה קילומטרים, הייתה אמורה לעבור מתחת לגדר הכלא ולעמדת כלבי השמירה, ומשם החוצה אל החופש. קציני מודיעין בכירים שניתחו את המידע קבעו כי עמיר הוא סג”ב, קרי אסיר “בסיכוי גבוה

“הוא תיעב את המילה רוצח. פעם הוא אמר לי, ‘עשיתי את מה שעשיתי כדי לעצור את הסכמי אוסלו, אף אחד לא שלח אותי, אני לא רוצח. תחשוב מה שאתה רוצה’”

תת גונדר בדימוס אבי ביטון, מי שהיה באותן שנים מפקד הכלא, זוכר היטב את הדיווח של קצין המודיעין שהונח על שולחנו רק חמישה חודשים לאחר הרשעתו של עמיר ברצח ראש הממשלה. “מבחינתי, אם הוא היה בורח או מתאבד במשמרת שלי, זה היה כישלון מוחלט. הייתי מוריד את המדים, מחזיר את הדרגות ומתפטר מיד”, אומר ביטון השבוע, ערב יום השנה ה-25 לרצח. “הוא היה האסיר הכי מפורסם בישראל וכנראה שבכל העולם, כל פיפס הכי קטן עליו קיבל כותרות ראשיות בעיתונים ופתח מהדורות בטלוויזיה”.

אם הוא היה מוציא לפועל את התכנית שדווח עליה, היה לזה סיכוי להצליח?
“תראה, חשבנו על כל פרט כשבנינו את תא הכליאה שלו. המבנה הזה הוקם מן הסתם כדי שהוא לא יוכל לברוח, כדי להגן על חייו מפני פגיעה של אסירים אחרים, וכדי שלא יתאבד. כשהגיע הדיווח על הכוונה לברוח, התא נבדק מכל הכיוונים ולא מצאנו כלום. בוודאי לא כלי חפירה. אבל לשאלתך, לא היה לזה סיכוי”.

איך זה מסתדר עם הסיווג “סיכוי גבוה לבריחה”?
“באופן עקרוני, כל אסיר שנשפט לתקופה ארוכה הוא בגדר סג”ב כי אין לו מה להפסיד. יגאל עמיר אולי חשב על זה, אבל תכלס הוא טיפוס שלא יעשה צחוק מעצמו”.

כי מה?
“כי הוא מלא אגו, זה אחד. ובעיקר, הוא האסיר הכי חזק מבחינת מנטלית שהכרתי בשירות בתי הסוהר, האחרון שיברח. הוא גם לא יתאבד, הוא כל כך אוהב את עצמו. שום דבר לא ישבור אותו. לא ראיתי אותו פעם אחת עצוב, דכאוני או בוכה. כלום. קרח”

“יגאל עמיר לא יישאר לנצח בכלא. כרגע זה אולי לא על הפרק, אבל בעוד עשר-עשרים שנה, כשהשלטון יהיה אחר – הכל יכול להיות. אני מעריך שיקצבו את עונשו והוא ישתחרר”

דיברת איתו פעם על תכנית הבריחה?
“כשהוא שמע על החשדות שלנו הוא ממש צחק, טען שהגזמנו. אתה יודע מה, זאת הפעם היחידה שאני זוכר אותו צוחק”.

מדבר בשקט, מאוד מנומס, אף פעם לא מרים את הקול

ביטון, כיום בשנות ה-60 לחייו, הוא ראש מנהלת אמפי פארק “אשדוד ים” בעיריית אשדוד. מעטים מהאנשים שעובדים איתו יודעים שבמשך שבע שנים, מ-1996 ועד העברתו של עמיר לכלא איילון בפברואר 2003, הוא היה האדם המשפיע ביותר על חייו של רוצח ראש הממשלה. ככזה, הוא נחשף מקרוב לאדם ששמו מוכר אמנם לכל ישראלי, אבל אישיותו היא בבחינת נעלם.

“גם עבורי הוא היה תעלומה”, אומר ביטון. “היה קשה מאוד לפצח אותו, הוא לא נותן אמון באף אחד, ובהתחלה הוא כמעט לא דיבר. גם כלפיי הוא היה חשדן, פחד שאני אולי משת”פ של השב”כ או משהו כזה, אבל אחרי חצי שנה הוא התחיל לדבר. גם על הרצח. במובן הזה הוא איש שיחה מרתק, הוא יכול לדבר על פרשת השבוע ומשם לזרום לרצח רבין ולנסות לשכנע שהוא צדק. הוא מאוד חכם, חד. יש לו יכולת שכנוע גבוהה מאוד וכשהוא התחיל לדבר על הרצח היה קשה לעצור אותו”.

“בהתחלה הוא היה מאוד חשדן, גם כלפיי, אבל אחרי חצי שנה הוא התחיל לדבר. גם על הרצח. כשהוא התחיל לדבר על זה היה קשה לעצור אותו. פעם הוא אמר לי, ‘לא שנאתי את רבין’”

מה אתה זוכר אותו אומר על רבין?
“הוא תיעב את המילה רוצח. פעם הוא אמר לי, ‘לא שנאתי את רבין. עשיתי את מה שעשיתי כדי לעצור את הסכמי אוסלו, אף אחד לא שלח אותי, לא קיבלתי על זה כסף או טובת הנאה. עשיתי את זה על דעת עצמי. אני לא רוצח. תחשוב מה שאתה רוצה’”.

הוא הודה ברצח ביום שביצע אותו.
“אבל הוא תמיד ניסה לשכנע אותי שזה מעשה אידאולוגי, לא רצח במובן הקלאסי של המילה”.

הוא דיבר איתך פעם על מאורעות היום עצמו?
“הוא סיפר על ההזדמנות שהייתה לו לרצוח את פרס באותה הפגנה, עוד לפני שרבין ירד במדרגות המפורסמות. הוא אמר לי, ‘יכולתי לפגוע בפרס, אבל זה לא היה עוצר התהליך. רק רבין יכול היה לעצור את אוסלו. הבנתי שאף אחד חוץ ממני לא יעשה את זה וצדקתי’. לא הזיז לו בכלל שהמעשה שלו גרם לסחרור של כל המדינה”.

אחד הדברים שנצרבו בתודעה הישראלית הוא החיוך התמידי שלו. מה זה, התרסה? התגרות?
“גם בפגישות בינינו הוא בדרך כלל חייך, אפילו בבית המשפט היית רואה אותו עם הבעה מחויכת. לדעתי זה נובע מצורך להראות שהכל בסדר איתו, שהוא שורד בכבוד את המאסר ושהוא לא זקוק לכלום. לדעתי הוא כן היה במצוקה כלשהי בגלל הידיעה שהוא גרם לפגיעה במשפחה שלו, אבל אחד כמו עמיר לעולם לא יראה את זה. מצוקה מבחינתו שווה חולשה, והוא לעולם לא יראה חולשה”.

איזה מין אסיר הוא היה?
“ממושמע מאוד. מדבר בשקט, מאוד מנומס. אף פעם לא חצוף, לא מרים את הקול. התא שלו תמיד היה מסודר ונקי. הוא לא קנה אוכל בקנטינה למעט קפה, לא אכל ממתקים, רק ארוחות בהשגחת בד”צ. הוא גם לא רצה מכשיר טלוויזיה, למרות שהגיע לו. היה לו טרנזיסטור קטן שהיה כל הזמן על ערוץ 7 ותמיד היו לידו ספרי גמרא ותורה מהספרייה של הכלא. אני חושב שהדת היא מה שמחזיק אותו מנטלית ולא גורם לו להישבר. בלעדיה הוא בטח היה פוגע בעצמו”.

“הוא האסיר הכי חזק מבחינת מנטלית שהכרתי בשירות בתי הסוהר, האחרון שיברח. שום דבר לא ישבור אותו. הוא גם לא יתאבד, הוא כל כך אוהב את עצמו”

מה היה סדר היום שלו?
“הוא כמעט ולא ישן בלילה, היה לומד גמרא ותורה עד שעה שתיים-שלוש לפנות בוקר, ישן אולי שעה אחת וארבע וחצי גם לתפילת שחרית. שעה ביום הוא היה מתאמן קצת בחצר, עושה מתיחות, שכיבות סמיכה, רץ קצת”.

איך שורדים על שעה אחת של שינה?
“לפעמים הוא היה ישן כמה שעות בין הבוקר לצהריים”.

מי השגיח עליו?
“תשעה אנשי סגל. עשינו מבחנים ומיונים קפדניים כדי לבחור אותם, והחלטנו על סוהרים דרוזים כי לא רצינו לשבץ יהודים”.

למה?
“חששנו שיהודים מצד שמאל של המפה עלולים לפגוע בתנאי המאסר שלו, ושסוהרים מהצד הימני של המפה יתנו לו הטבות. אז הוחלט שדרוזים זה הפתרון הכי טוב, אבל גם הם עברו שורה של מבחנים”.

מה היה נוהל השמירה עליו?
“בכל משמרת היו שני סוהרים שהתחלפו באחרים והיה קצין אחראי שדאג שהכול ידפוק. המצלמות עקבו אחריו כל הזמן, פרט לרגע שנכנס לשירותים. הייתה גם הוראה עומדת סוהרים לדווח לי על כל דבר חריג שקורה איתו”.

וקרה?
“פעם קיבלתי בערב ראש השנה טלפון מאחד הקצינים, ‘יגאל עמיר עושה שביתת רעב’. עזבתי הכול וטסתי לכלא להבין מה קורה. ישבתי איתו, הבנתי שהייתה בעיה להביא לו אוכל בד”צ, דאגתי שיקבל מה שמגיע לו וזהו. עשו מזה כותרות, הפיצו שמועות שהרעבנו אותו בראש השנה. קשקוש אחד גדול”.

הוא לא ישנה את דעתו גם בקבר

מלבד אדולף אייכמן, קשה לחשוב על אסיר אחר בהיסטוריה של מדינת ישראל שיצר תסיסה גדולה יותר. בעולם שבחוץ הושמעו תיאוריות קונספירציה, החל באמירות שעמיר כלל לא רצח את רבין וכלה בטענה שביצע את הרצח בשירותו של שמעון פרס, מי שהיה יריבו הפוליטי של רבין במשך שנים לפני שנעשה יד ימינו בממשלה שהוקמה ב-1992. בתוך הכלא, מספר ביטון, היו אסירים שאיימו לפגוע בו, אחרים שתמכו בו – ומבול של בקשות לבקר אותו.

“הוא סיפר על ההזדמנות שהייתה לו לרצוח את פרס באותה הפגנה, עוד לפני שרבין ירד במדרגות המפורסמות. הוא אמר לי, ‘יכולתי לפגוע בפרס, אבל זה לא היה עוצר התהליך”

“הייתה סקרנות גדולה סביבו, לא זכור לי דבר כזה. אסירים שישבו אצלנו רצו כל הזמן לדעת מה קורה איתו, חברים שאלו אותי אם אנחנו מרביצים לו. היה המון מידע שגוי שהופץ עליו”, אומר ביטון, “ותמיד הייתה לי רשימה ארוכה של חברי כנסת מהימין שביקשו לבקר אותו ונדחו”.

למה נדחו?
“לא רצינו להפוך אותו לגיבור תרבות או סלב. באחד המקרים שהוא התראיין בלי רשות הענשתי אותו בשלילת שיחות טלפון וביקורים, והוא לא העז לערער זה. קיבל את העונש בלי התרעמות, שתק וזהו”.

באותן שנים ראשונות היה עמיר עדיין תחת חקירה. כל שיחות הטלפון שלו נערכו תחת האזנה רצופה; בשב”כ חשבו שרבנים או אנשי ציבור עומדים מאחורי רצח רבין, וקיוו שהשיחות יובילו אותם אל שדרבן ועודדו את עמיר לבצע את הרצח. “שב”כ גישש באפלה לגבי מי שלח אותו, חיפשו כל פתית מידע, אבל גם אחרי שהוגש נגדו כתב אישום התעלומה לא נפתרה. האזנות סתר? אני מעדיף לא לדבר על זה. התעסקתי רק בלשמור עליו בריא ושלם, כל השאר לא עניין אותי”.

המעמד הציבורי המיוחד שלו התבטא בבקשות מיוחדות?
“הוא ביקש תוספת זמן לשיחות טלפון עם בני משפחה, ומשהו שבאמת הטריד אותו היה המצלמות. בהתחלה הוא התמודד עם העניין הזה, אבל ככל שחלפו החודשים זה הציק לו והוא הגיש עתירות שנדחו. הוא היה משוכנע שמצלמים אותו במקלחת ובשירותים, גם אחרי שהבהרתי לו שהוא טועה. הרעיון עצבן אותו, הוציא אותו משיווי משקל, והוא לא אדם עצבני. להפך, הוא אחד האנשים הכי רגועים שהכרתי”.

מדי פעם צצות שמועות על ספר שהוא כותב או כתב.
“אני יודע שסוהרים ראו אותו כותב דברים על גבי ניירות, אבל לי הוא לא סיפר על זה כלום. הוא מאוד קנאי לפרטיות שלו, הכל סודי ביותר”.

קשה להיות אמון על תנאי המחייה של אדם שרצח ראש ממשלה?
“מפקד כלא צריך לגלות רגישות כלפי האסירים, כל אסיר. יש צורך באנושיות. היו גם אסירים שהפכתי עולמות כדי לשקם אותם”.

את יגאל עמיר אפשר לשקם?
“ממש לא, אין את מה לשקם. הוא אסיר אידיאולוגי והוא לא ישנה את דעתו גם בקבר. הוא לא נרקומן או פורץ שביצע עבירות קלות ואפשר להשקיע זמן ומאמץ בחזרתו למוטב. הוא כמו ראש ארגון פשע שיישאר עבריין עד יומו האחרון. הוא לא ישתנה”.

“לא זכורה לי כזאת סקרנות. אסירים רצו כל הזמן לדעת מה קורה איתו, חברים שאלו אותי אם אנחנו מרביצים לו. ותמיד הייתה לי רשימה ארוכה של חברי כנסת מהימין שביקשו לבקר אותו”

אז הכנסת עשתה נכון כשחוקקה את “חוק יגאל עמיר”, שאוסר לקצר את עונשו או לחנון אותו? היו טענות, גם משמאל, שמדובר בחקיקה פרסונלית ובעייתית מנקודת מבט חוקתית.
“עם ובלי קשר לחוק, הוא לא יישאר לנצח בכלא. כרגע זה אולי לא על הפרק, אבל בעוד עשר-עשרים שנה, כשהשלטון יהיה אחר ואולי ימני יותר – הכל יכול להיות”.

למשל?
“אני מעריך שיקצבו את עונשו והוא ישתחרר”.

למרות שהוא מעולם לא הביע חרטה על הרצח. אגב, בארבע עיניים שמעת ממנו נימה של חרטה?
“פעם אחת לא זיהיתי אצלו איזו הבעת צער או חרטה על מה שהוא עשה לרבין. כלום”.

איך בדיוק הוא ניצח?

את “ימים נוראים” – הסרט המדובר שיצא לאקרנים בשנה שעברה, ושהיו מי שטענו כי הוא מציג את עמיר כקורבן  – ביטון לא ראה. “לא יצא לי”, הוא אומר, “אבל אני יכול לומר מההתרשמות שלי שהסרט בהחלט לא גרם לאנשים לראות בו גיבור”.

“פעם אחת לא זיהיתי אצל יגאל עמיר איזו הבעת צער או חרטה על מה שהוא עשה. הוא לא נרקומן או פורץ שאפשר להשקיע זמן ומאמץ בחזרתו למוטב. הוא לא ישתנה”

יש אנשים שחושבים ככה בלי לראות שום סרט.
“יש אנשים שחושבים כמוהו שהרצח היה מוצדק, אבל הם בשוליים שבשוליים”.

בשנה שעברה נעשה ניסיון להקים “מפלגת יגאל עמיר” שתפעל כדי שיקבל חנינה. האנשים שהיו מעורבים בזה דיברו בנחישות גדולה על הצורך לשחרר אותו.
“זאת בדיחה. כמי שמכיר את האופי שלו, הוא בעצמו לא מאמין בזה. אין לו אנשים בחוץ, כמות התומכים בו וברעיונות שלו היא אפסית. זה לא יותר מקוריוז תקשורתי”.

לאחרונה נרשמו מקרים רבים של אלימות נגד מפגינים, אלימות פוליטית. אתה חושב שמדינת ישראל למדה בהקשר הזה את הלקח מה-4 בנובמבר 1995?
“עם מה שקורה היום ברחבי המדינה, הכל יכול להיות. גם אז לא האמינו שמישהו ירצח ראש ממשלה. אז מה”.

בשנים שעברו מאז נטען לא אחת שיגאל עמיר ניצח. ששלושת הכדורים שירה ביצחק רבין שינו את ההיסטוריה של מדינת ישראל, ובדיוק בכיוון שהוא רצה.
“מבחינתו הוא בטוח ניצח, הרי ראש הממשלה נרצח והתוצאות משפיעות עד היום. אבל בסופו של דבר אני לא חושב שזה ניצחון של יגאל עמיר. 25 שנים הוא בכלא, הוא כבר הזדקן שם ואולי לעולם לא ישתחרר. בשנים האחרונות, עם כל העוצמה המנטלית שלו, יש אנשים שהוא בלחץ ואולי מתחיל להישבר. מספרים לי שהוא מנסה להשפיע על גורמים שונים לשחרר אותו מהכלא, ולא הולך לו. אז איך בדיוק הוא ניצח?”.

https://www.mako.co.il/men-weekend/Article-369ce6020a37571026.htm

https://www.mako.co.il/men-weekend/Article-369ce6020a37571026.htm

 

Print Friendly, PDF & Email
אדם

אדם

כתב לענייני משפט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.