טובה צימוקי ליקוקי תחת לשופט הגועלי שפורש ג’ורג’ קרא – משבחת ומהללת שופט שאין שום דבר טוב לומר עליו

Spread the love

ביום 29/5/2022 יתקיים טקס בעליון לפרישתו של השופט הדוחה ג’ורג’ קרא. לקראת הטקס פרסמה עליו כתבת המשפט הזקנה של ידיעות אחרונות כתבת ליקוקי תחת שהכינו לה מראש בהנהלת בתי המשפט, והיא הדביקה על זה חתימה. צימוקי שופר מערכת המשפט והפרקליטות, נרתמה למאבקים של אפי נוה ואילת שקד בשופטי העליון שהתנגדו לקידומו של השופט יוסף אלרון לעליון מחשש שהוא יהיה סנגוריאלי ויביא זיכויים.

צימוקי תקפה את מרים נאור, אסתר חיות ויצחק עמית בארסיות, פרסמה כתבות שאפי נוה הכתיב לה וטענה בפני נוה שבידיעות אחרונות לא רוצים את הכתבות הללו, אבל בגלל הוותק שלה היא מצליחה לדחוף אותן. כל פעם ששופט פורש פונים אליה שהיא תפרסם עליו כתבת ליקוקי תחת.

ג'ורג' קרא-חרא טינופת שהרשיע כל מה שזז ושימש חותמת גומי של הפרקליטות בעליון
ג’ורג’ קרא-חרא טינופת שהרשיע כל מה שזז ושימש חותמת גומי של הפרקליטות בעליון
טובה צימוקי לקקנית תחת של החונטה בידיעות אחרונות
טובה צימוקי לקקנית תחת של החונטה בידיעות אחרונות

מי זה ג’ורג’ קרא שטובה צימוקי מהללת ומשבחת?

בסמסים של צימוקי עם אפי נוה, נוה קורא לג’ורג’ קרא פח אשפה, זבל, טינופת וחמור. אכן, קרא פשוט שופט זבל חלאתי. שופט שאין לו זיכויים ואין לו שום הלכה סנגוריאלית או פרו-זכויות האזרח. אצלו כל מי שהפרקליטות מביאה לבית משפט צריך להרשיע, ולא משנה איך ולמה. אפשר לראות זאת במובהק באופן בו תפר תיק אונס במחוזי תל אביב לנשיא קצב. אחרי ששי ניצן הופיע בעליון והגן על הסדר הטיעון ואמר שאין סיכויי הרשעה באונס, וטענות המתלוננות קלושות (עד כדי מצוצות מהאצבע), קצב חזר בו מהסדר הטיעון, הוגש כתב אישום על אונס, וג’ורג’ קרא הרשיע אותו.

עכשיו קרא פורש והמשימה היא לשבח אותו ולהלל אותו – אבל אין חומרים.

ג’ורג’ קרא אביה של פרקליטת פמת”א אלכסנדרה קרא

אלכסדרה קרא עובדת ברדיפה אחרי “עבריינים” בפרקליטות מחוז תל אביב (פמת”א) ולמרות זאת קרא לא פסל את עצמו מכל התיקים של פמת”א.

איך עושים יחסי ציבור לאובייקט שאין משהו טוב להגיד עליו?

אין משהו טוב להגיד על ג’ורג’ קרא. אז מחפשים בנרות מה אפשר לחרטט כדי להוציא אותו טוב בכתבה המסכמת את הקריירה המזוהמת שלו בדם חפים מפשע שהרשיע.

מצאו לטובה צימוקי 2 טיעונים: אחד שהוא התמודד עם ארגוני פשיעה והיה תחת אבטחה, והשני שהוא נלחם על העקרונות שלו וכתב דעת מיעוט נגד חוק הלאום וסירב לשיר התקווה – ועל זה עשו ספין שהוא הלך עם המצפון שלו.

כמה פתטי ועלוב זה יכול להיות? שופטים בפלילים מתמודדים כל הזמן עם ארגוני פשיעה. הצנונית ההונגריה גיליה רביד למשל ישבה בפרשה 512 עם איציק אברג’יל, תיק הפשיעה הכי גדול בארץ ולא עשתה עניין שהיא מאויימת ומבוהלת. אז מה זה אומר שבגלל זה שהתמודדה עם ארגוני פשיעה, צריך לקדם את גיליה רביד לעליון?

זה שג’ורג’ קרא כתב נגד הימנון “התקווה” ונגד דגל ישראל והלאום היהודי, מביא לו קרדיט שהוא “הלך עם המצפון” שלו? ממש לא. יש חוק לאום ועליו ליישם את החוק “במקצועיות”, במנותק מהעדפותיו וגחמותיו האישיות.

בכתבה זו נחשפו טובה צימוקי זבלנית השכל בשירות בית המשפט העליון והחונטה השיפוטית, ומושא הכתבה ג’ורג’ הטינופת מיפו – שהיה עדיף אם היה פותח חנות כנאפה במקום להקיז דמם של חפים מפשע עד מוות.

לאור גילה המופלג של טובה צימוקי אולי כדאי שגם היא תפרוש? במגדלי הים התיכון ישמחו לקבל אותה בתור מספרת צ’יזבטים לקשישים.

להלן ליקוקי התחת של טובה צימוקי לג’ורג’ קרא, פורסם ידיעות 28/5/2022

התייצב מול ארגוני הפשע, סירב לשיר “התקווה”: דרכו של השופט ג’ורג’ קרא

התעסק בתיקים של ארגוני פשע למרות האיומים על חייו, התנגד להריסת בתי מחבלים ולהגבלת ביקורי ח”כים אצל אסירים ביטחוניים, וכתב דעת מיעוט מוערכת נגד חוק הלאום. אחרי 33 שנים במערכת המשפט, השופט ג’ורג’ קרא פורש

בתחילת השבוע יפרוש השופט ג’ורג’ קרא מכהונתו בבית המשפט העליון. השופט הנוצרי הבכיר ידע לבטא את רחשי ליבם של המיעוטים בישראל, מבלי להתפשר על עקרונות משפטיים ונימוקים מושחזים. אלה כמה מהחלטותיו ופעולותיו במהלך 33 השנים בכס השיפוט.
מחמיר ואמיץ
קרא נחשב לשופט מחמיר, שמרבה בהרשעות, אבל גם כשופט אמיץ שכיהן במשך השנים בראש הרכב שופטים שדן בפשעים חמורים, ולא נרתע מפני איומים. אל היכל המשפט הוא נכנס ב-1989, כשמונה לשופט בית המשפט השלום בתל אביב. 11 שנים אחר כך מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בעיר.
במהלך כהונתו בבית המשפט המחוזי הוא דן בעיקר בפרשיות הקשורות לברוני הפשע המאורגן. האיומים על חייו היו רבים, והוא ובני משפחתו הלכו במשך שנים עם אבטחה אישית צמודה, מחשש לחייהם. “יש שופטים שיודעים להתחמק מהתיקים הללו, קרא מעולם לא עשה זאת, למרות האיומים הממשיים”, סיפר שופט מחוזי שכיהן עמו.
קרא נהג שלא להתחכך עם שופטים אחרים באירועים חברתיים, וכונה על ידי שופטים בכירים כ”ג’נטלמן מהסוג הישן”. הוא סבלני, סובלני, נעים הליכות ומלא כבוד למוסד השפיטה.
כשופט פלילי בכל הערכאות הוא הצטיין ביכולת לפלח עדויות וראיות על מנת להגיע לתוצאה הראויה. הוא יסודי מאוד, קורא כל תיק לאורכו ולרוחבו ושונא שטחיות.
חוק הלאום
קרא, ערבי נוצרי בן יפו, הצטרף לבית המשפט העליון ב-2017 על תקן “המושב הערבי”. התחושות שלו כמיעוט במדינה באה לידי ביטוי כבר בטקס השבעתו בבית הנשיא כשסירב לשיר את ההמנון הלאומי “התקווה” בשל המשפט “נפש יהודי הומיה”.
לכן, לא מן הנמנע, שאחת מאבני הדרך המשפטיות שלו היא פסיקתו בעתירה נגד חוקיותו של חוק יסוד: הלאום. קרא היה היחיד מבין השופטים שסבר שיש לבטל את החוק. בקריאת הניתוח המשפטי והמסקנות שליוו אותו ניכר שקרא כתב את הדברים מדם ליבו, כאיש המיעוט הערבי החי במדינה יהודית ודמוקרטית, אך מרגיש שזכויותיו אינן בטוחות באמת.
“חוק הלאום פוגע קשות בליבת הדמוקרטיה… חוק הלאום אינו חוקתי מחמת הפגיעה המובהקת והקשה, העולה עד כדי שלילה של ליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה. חוק הלאום מציב את הערכים הלאומיים של המדינה מעל הערכים הדמוקרטיים שלה, ופוגע פגיעה קשה במיעוטים על רקע אתני”.
מדם ליבו כתב קרא “המיעוט בישראל – מיעוט ילידי, שאינו גר תושב או זר, הרואה במדינת ישראל את מולדתו, בה מבקש הוא לחיות את חייו כשווה בין שווים, מתקומם על הדרתו ועל שלילת היותה של מדינת ישראל גם מדינתו. יוזמי החקיקה ומוביליה, מעצם היותם קבוצת הרוב במדינה, אינם חשים ‘על בשרם’ את הפגיעה הקשה שהם גורמים למיעוטים במדינה”.
שני עקרונות מרכזיים בחוק הפריעו במיוחד לקרא – עליונות השפה העברית והעדפת חיזוק ההתיישבות היהודית ברחבי המדינה. “חוק הלאום מפלה וחלקי, ולוקה בחוסרים מהותיים כמו היעדר אזכור המיעוט הערבי, המונה יותר מ-20 אחוזים מאזרחי המדינה והתעלמות מעקרון השוויון ומזהות המדינה כדמוקרטית”.
הוא תקף גם את הצורה שבה חוקק חוק הלאום וטען כי החקיקה בוצעה באופן “מחטפי” כחוק מגזרי ולעומתי, אחרי “סחר-מכר” פוליטי. “התעלמותו המוחלטת והלעומתית של חוק הלאום, בשונה מחוקי יסוד אחרים, מ’נוסחת האיזון’ המקובלת של מדינה יהודית ודמוקרטית… היא השמטה מוכוונת מטרה שתכליתה לפגוע בדמוקרטיה ובעקרון השוויון”.
משפטנים בכירים אמרו על פסיקתו של קרא, שהייתה דעת מיעוט בתיק, כי היא “מאסטרפיס, לא רק בניתוח המשפטי. הפסיקה נוקבת ביותר, אך היא שמרה על מכובדות בכך שלא הידרדר לפופוליזם”.
השופט השמרן
עורכי דין שעמדו בפניו של קרא, כמו גם חבריו לכס השיפוט, מציירים אותו כשופט שמרן. כך, למשל, הוא סירב לקבל את הגמישות החקיקתית והחברתית באבחנה בין סוגי הסמים לשימוש אישי. בהחלטותיו הוא שב ואמר שאין הבדל בין סוגי הסמים בפקודה, ולכן העונש בגין ייצור או סחר צריך להיות זהה, לא משנה באיזה סם מדובר.
“התפיסה כי דינו של מי אשר גידל, הפיק או סחר בקנאביס שונה מדינו של מי שגידל, הפיק או סחר בסם מסוכן אחר – אין לה תפיסה בדין, כל עוד לא קבע המחוקק אחרת. אל לו, למי שהיה מעורב בעבירות גידול, הפקה, ייצור או סחר בסמים ‘קלים’ לצפות כי בית המשפט יקל עמו אך ורק בגלל סוג הסם המסוכן שגידל”.
בהליך המשפטי בעניין החדירה לטלפון של יועץ ראש הממשלה לשעבר, יונתן אוריך, סבר קרא בדעת יחיד כי המקום לבצע בירור בדבר אי-חוקיות פעולות גורמי החקירה הוא במסגרת ההליך העיקרי. לשיטתו, רק במקרים חריגים ביותר ניתן לעשות בירור זה במסגרת בקשה לקבלת צו חדירה/חיפוש. עמדתו העקרונית אומצה בדעת הרוב במסגרת הדיון הנוסף בנושא.
במקרה אחר, הצטרף קרא לדעת הרוב עם השופט ניל הנדל, במסגרתה נקבע כי רף ההוכחה הנדרש להוכיח היעדר כשירות של נאשם לעמוד לדין הוא העלאת ספק סביר. קרא נימק זאת בכך שראוי לגזור גזירה שווה ממידת ההוכחה המוטלת על טוען לאי-שפיות בעת ביצוע העבירה.
נגד הריסת בתי מחבלים
קרא נמנה על המתנגדים בבית המשפט העליון, ובראשם השופט בדימוס מני מזוז, להריסת בתי מחבלים. בעיניו, מדובר בכלי “הטומן בחובו פגיעה קשה בחפים מפשע, מהווה ענישה קולקטיבית המופעלת בניגוד לעקרון היסודי שלפיו ‘איש בעוונו יישא ואיש בחטאו יומת’”.
לשיטתו, אין הצדקה הרתעתית למדיניות של הריסת בתי מחבלים, ויש לשוב ולבחון מדיניות זאת. עם זאת, באחד מהמקרים הוא הצטרף למזוז בהמרת צו ההחרמה וההריסה בצו לאטימת החדר בבית שבו התגורר המחבל.
בעתירה שעסקה בביקור אסירים ביטחוניים על ידי חברי כנסת, ולהגבלות שהוטלו על ביקורים אלה, סבר קרא בדעת יחיד שהמדיניות איננה עומדת במבחני הסבירות והמידתיות. לדבריו, האיסור הגורף על חברי כנסת לבקר אסירים ביטחוניים פוגעת ביכולת של חברי הכנסת לפקח על האופן שבו מוחזקים האסירים הללו.
במקרה אחר קבע בית המשפט העליון ברוב דעות, בראשות הנשיאה אסתר חיות, כי תקנות ההגנה לשעת חירום מסמיכות את המפקד הצבאי באיו”ש להורות על קבורה ארעית של גופות מחבלים לצורך ניהול משא ומתן. קרא סבר בדעת מיעוט שהתקנה אינה מסמיכה את המפקד הצבאי בצורה ברורה ומפורשת להחזיק בגופות, והוא אינו רשאי לפעול מחוץ למסגרת הסמכות שניתנה לו.
קרא לא חסך ביקורת מהרשויות, כשהיה בכך צורך. כך היה, למשל, בעתירה נגד החלטת היועמ”ש שלא להעמיד לדין שוטר שירה למוות באזרח ישראלי במהלך פעילות משטרתית בכפר כנא.
השופטים קרא ועופר גרוסקופף תקפו את החלטת היועמ”ש לסגור את התיק מחוסר אשמה וטענו שהיא בלתי סבירה באופן קיצוני. הם הסבירו את קביעתם בכך שהצטברו פגמים מהותיים במהלך החקירה, הסתירות שעלו בעדויות המעורבים, אי התאמת העדויות לתשתית העובדתית ופגמים מהותיים שנפלו בהחלטה בערר.
במקרה אחר, ביקש קרא בדעת מיעוט לפסול תוכניות בנייה בעיר דוד שבירושלים. הסיבה לכך היא שהמתנגדים לתוכנית נטשו את ישיבת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה בשל היעדר מתורגמן לערבית. לשיטתו, לא ניתנה להם האפשרות להשמיע טענותיהם בפני המועצה.
Print Friendly, PDF & Email
לורי שם טוב

לורי שם טוב

עיתונאית הסוקרת רווחה, עוולות המבוצעות על ידי שופטים נגד אזרחים, וניצול לרעה של עובדות סוציאליות את תפקידן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.