הבלוף של ח"כ אלי אלאלוף: הקים ומתפרנס מרשת תמנונית של מוסדות לכליאת נערות חטופות מהורים "עמותת יחדיו – רוח מדבר"
חבר הכנסת אלי אלאלוף הצליח לייצר לעצמו תדמית של ח"כ חברתי, כזה שדואג לעניים ולמסכנים. הוא גם עמד בראש ועדה למיגור העוני. התדמית הזו שהצליח לייצר לעצמו היא בלוף אחד גדול. ח"כ אלאלוף רחוק מאוד מלהיות ח"כ חברתי. להיפך, הוא מתפרנס מהעוני ומחטיפות ילדים למעונות. בוועדה למיגור העוני הוא לא המליץ על שום דבר שמניב כסף להורים כדי לשפר את איכות חייהם, אלא בדיוק להיפך: הוא המליץ על הזרמת כספים לעמותות הרווחה כדי שאלה יתעשרו על חשבון הציבור עם משכורות ענק של מאות אלפי שקלים למנהלים, ויצירת פרנסה לעובדים סוציאלים, בעלי עמותות, פסיכולוגים ושאר מאבחנים. שום דבר מזה לא מביא תועלת לעניים. העניים מתרוששים כי העו"סים עכשיו מחפשים לקוחות לטפל בהם וילדים לחטוף כדי למלא את כל המוסדות האלה, וההורים צריכים לשכור עורכי דין שעולים להם עשרות אלפי שקלים.
תחקיר של העיתונאית לורי שם טוב מגלה כי ח"כ אלאלוף עצמו מתפרנס היטב ממצוקתם של העניים, ובמיוחד מכליאתן של נערות מסכנות שנחטפות מהוריהם, ומושמות בעל כורחן במסגרות חירום לעברייניות צעירות אפילו שהן לא עברו עבירה אחת בחייהן. על פי התחקיר מסתבר שח"כ אלי אלאלוף הוא ההוגה והיוזם של "עמותת יחדיו", מפלצת תמנונית של מעונות, מסגרות, הוסטלים ובתי "חלופת מעצר" (כלומר בתי כלא פרטים) לבני נוער אשר פרוסים בכל רחבי הנגב, וכל זאת על מנת לספק ג'ובים לעו"סים ופסיכולוגים.
אחת המסגרות הזוועתיות האלה היא מסגרת חירום וחלופת מעצר "רותם" במועצה האיזורית רמת הנגב, שזו אחת המסגרות שהקימה עמותת יחדיו אותה הגה ויזם ח"כ אלי אלאלוף.
עדות מהשטח:
אחת הנערות הכלואה במסגרת זו מספרת:
"אני כלואה ב"רותם". זה בית סוהר לנערות לכל דבר וענין. הם קוראים לזה מסגרת חירום לנערות, אבל למעשה זו חלופת מעצר המיועדת לנערות עברייניות, רק שאין בה נערות עברייניות בכלל, אלא סתם נערות שחטפו אותן מההורים. לא מכניסים לפה נערות עברייניות. מכניסים לפה נערות שרוצות לחזור לאמא שלהן, או נערות שבורחות מפנימיות אחרות במרכז, שמתעללים בהן שם. כאן זה מוסד נעול, בלי טלפונים ובלי ביקורים. יש שיחה אחת של 5 דקות בשבוע עם האמא וגם זה בפיקוח של עו"ס שכל הזמן מנתקת את השיחה. לא לומדים פה. כל היום יושבים עם עובדות סוציאליות שטוחנות את המוח שאני צריכה להפנים שהאמא שלי רעה, שהאמא שלי שטן, שהבית שלי לא מסוגל להעניק לי את מה שהעו"סיעות מעניקות לי, שהעו"סיות אוהבות אותי יותר מאמא ואבא, שככל שאני מתנגדת "להיפתח" לעו"סיות, ככה יהיה לי רע בחיים ואני דופקת את העתיד שלי".
"כל הזמן מאיימים עלי שיכתבו עלי הערות שליליות לשופט. אני בכלל לא יודעת מה כותבים עלי ושולחים לבית המשפט. אם פעם אחת אני לא אוכלת את האוכל המגעיל שלהם הן כותבות עלי שיש חשש לאנורקסיה ולהתדרדרות נפשית. כל פעם הן מבקשות לחטט לי בתיק או במחברות. בהתחלה סירבתי שיחטטו לי במחברות אז הן כתבו: "ניכר שהיא מתקשה לקבל את העובדה שהיא איננה אדון לעצמה, ומתקשה לקבל כללים. קשה לה עם החדירה לפרטיותה ועם לקיחת ציוד שאסור לה להחזיק". בעקבות זה המליצו לסמם אותי בתרופות פסיכיאטריות, למרות שלפני שנכנסתי ל"רותם" מעולם לא אובחנתי על ידי אף אחד מהפסיכולוגים או הפסיכיאטרים של הרווחה בבעיות פסיכיאטריות.
הפסיכיאטרית במעון הזה היא פשוט אישה נוכלת. הביאו אותי אליה אחרי שאמרו לי שאני מתקשה בקבלת הוראות מהצוות. היא מייד החליטה שאני צריכה תרופות. אחר כך ראיתי שכתבו עלי לשופט ש"הקטינה ביקשה מפסיכיאטרית המוסד סיוע תרופתי להפרעות קשב ותחושת העצבנות". ממש ככה. כאילו שאני מוסמכת לבקש תרופות מיוזמתי. הפסיכיאטרית המליצה על ריספרדל וריטלין. צלצלו לאמא שלי וביקשו ממנה שתחתום על הסכמה לטיפול תרופתי. אמא שלי לא הסכימה, ואז התחילו ללכלך על האמא שלי עוד פעם ש"היא דופקת לך את החיים", "אמא שלך מתנגדת לתרופות כדי שלא תוכלי להשתקם". בסופו של דבר הכניסו אותי לחדר בידוד כי סירבתי לבלוע תרופות, "עד שהשופט יחליט". כשיצאתי הכניסו לי בכוח. אמרו לי שהשופט חתם על טיפול תרופתי חרף התנגדותה של האמא. האמא לא הצליחה לקבל בבית המשפט את המסמכים האלה, אמרו לה שזה חסוי כי העו"ס הגישו בקשה במעמד צד אחד והטילו עליה חיסיון, והשופט קיבל את זה.
כמעט על כל אחת פה כותבים את אותם דברים כדי להצדיק את האלימות והברוטליות של הצוות. המשפט שחוזר על עצמו אצל כולן פה הוא: "חלה נסיגה בתפקודה של הקטינה בתחומים שונים. ההערכה היא כי השינויים שעברה כמו המעבר אל ההוסטל והמדריכים החדשים אליהם נאלצה להסתגל ערערו את תחושת היציבות והביטחון בקרבה, והיא חוותה אותם כמאיימים. לפיכך התקשתה להפעיל תהליכי ויסות ועיבוד, והחצינה התנגדות ותוקפנות, אשר סייעה לה לחוש שליטה, אך היקשו על היכולת של הצוות להגיע אליה, ולהפחית את תחושת הבדידות, הנטישה והדחייה". כך באמצעות מילים מקצועיות תופרים לכולנו תיק פסיכיאטרי כולל היסוריה של בעיות התנהגות. עכשיו אני צריכה "להפעיל תהליכי ויסות ועיבוד"? מה זה בכלל אומר???
אני צריכה לשבת מול העו"ס והפסיכולוגיות, שמראות לי כל מיני מסמכים שעו"סים אחרות כתבו על ההורים שלי והמשפחה שלה, והכל שקרים שלא היו ולא נבראו, ואני צריכה להגיד להם שהכל נכון, ושאני מודה להם על שהצילו אותי, ואם אני לא עושה את זה שולחים אותי לבידוד. הביאו אותי לוועדה לתכנון טיפול כשהעו"ס משגיחה עלי שלא אסתכל לכיוון של האמא. הזהירו אותי מראש שאם אני אבקש לחזור הבייתה, ינעלו אותי בבבידוד.
גם ככה המבנה הזה תקוע בחור בנגב. אין מסביב שום דבר רק חול, מדבר, ובית אחר של גברים צעירים עבריינים בחלופות מעצר שכל הזמן מתחילים איתנו ורוצים סקס. לאמא שלי אין כסף להגיע לפה. כשהיא באה לפה נדפק לה יום שלם. יש לי עוד אחיות שפיזרו אותם ברחבי הארץ, ועוד מצפים שהאמא שלי תסתובב באוטובוסים על חשבונה ברחבי הארץ כדי להגיע ממפגש למפגש".
"הצוות פה אלו בנות אכזריות וגועליות. מתנהגות כמו סוהרות. עשו להן שטיפת מוח שכולנו חיות אדם, שאנחנו כפויות טובה, לא יודעות להתנהג, אלימות. כל מילה שאת אומרת לעו"ס אחר כך נכתבת בדו"חות שלהן, והן בונות על זה תילי תילים של סיפורים: "קושי משמעותי ביצירת קשר בין אישי", "לא נשמעת להוראות", "לא נותנת אימון בצוות", "לא מוכנה לשתף", פוגעת הנערות אחרות".
המנהלת אילנה קריספין ועו"ס אופיר אינגבר – ממררות את חיי הנערות
בתמונה: עו"ס אופיר אינגבר
הנערה מסרה שמנהלת המעון אילנה קריספין היא סדיסטית וכן סיפרה שהמדריכה הכי סדיסטית במעון שמה אופיר אינגבר, מתעללת סדרתית בבנות שבמעון.
בתמונה אופיר אינגבר, אופיר טוענת שהיא בעלת MA בעבודה סוציאלית מבר אילן, מומחית בטיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT, מומחית בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ובטיפול רגשי בילדים בני נוער ומבוגרים והדרכת הורים. בעלת ניסיון רב בהתעללות בבילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות שונות, כגון מחלקה לקידום נוער, כפר נוער לנוער בסיכון ובמצבי מצוקה, מחלקות לשירותים חברתיים ועוד. בעלת נסיון בהנחיית קבוצות לשליטה בכעסים (אחרי שהיא מייצרת את הכעסים).
כך נראים החיים של הנערות במוסדות של ח"כ אלי אלאלוף. אבל מסתבר שלא רק הנערות הכלואות במוסדות שלו מתלוננות עליו. גם העו"סיות שעובדות שם מתלוננות על אלי אלאלוף, והן מתלוננות שהוא לא משלם להם מספיק. רק לפני מספר חודשים הציפו העו"סיות את האינטרנט בתלונות שעו"סיעות כעובדות קבלן לא מקבלות מספיק כסף. רוב התלונות הופנו אל עמותת יחדיו – רוח מדבר.
כאמור, עמותת יחדיו מנהלת אי שם בנגב מוסד כליאה לנערות שהוצאו מהבית, והושמו בפנימיות. מי שלא מקבלת את מרות הפנימייה, נשלחת אי שם למדבר למוסד הכליאה של עמותת יחדיו. שם אין גישה להורים והנערות מבודדות.
פרופגנדת שקרים של עמותת יחדיו – רוח מדבר.
התיאורים באתר העמותה מציגים את המקום כגן עדן עלי אדמות:
"כפר רוח מדבר הינו קהילה שיקומית מובילית להתמכרויות המעניקה טיפול ושיקום כולל ומקיף לנגמלים מסמים ואלכוהול מכל חלקי הארץ, בוגרים וצעירים, בתנאי פנימייה, בהתאם לגישת הקהילה הטיפולית וברוח 12 הצעדים. הכפר הוקם בשיתוף של המועצה האזורית רמת נגב, קרן רש"י, הרשות למלחמה בסמים, קק"ל, מפעל הפיס ובסיוע משרדי הממשלה השונים. הכפר מופעל ע"י "עמותת יחדיו" ונתמך ע"י פארמדום וקרן רש"י. הכפר מתמקד בהתמכרויות מסמים, אך בנוסף מוסמך הצוות המקצועי לטפל בהתמכרויות נוספות כגון אלכוהול, הפרעות אכילה ודרי רחוב. הכפר משתרע על שטח נרחב הכולל מבני מגורים מרווחים ומגוון חללים ציבוריים,ביניהם חדר אוכל רב–תכליתי, מגרשי ספורט, חדר כושר מאובזר, מדשאות ועוד. כל המתקנים נגישים לנכים. נופי המדבר, תחושת המרחב והרוגע מהווים מרכיב חשוב של הסביבה הטיפולית ,השילוב בינם לבין השירותים הניתנים בכפר תורם להצלחת תהליך. השיקום. תהליך השיקום מלווה באמצעות טיפול להעלאת החוסן הנפשי כאשר תהליך ההחלמה הוא ארוך ומחייב". הכפר הזה מפעיל מסגרות חירום, מסגרות טיפוליות ומסגרות לגיל הרך.
עמותת יחדיו באר שבע והדרום דוחות כספיים ליום 31.12.2012, קובץ pdf
מכלאת רותם נמצאת במועצה האיזורית רמת הנגב. זהו חור שומם שאין כדוגמתו. אין שם מקורות פרנסה. אין שם כלום. ראש המועצה שמח כשהציעו לו להקים מכלאות לנערות אצלו במועצה. כך מייצרים מקומות תעסוקה לפרזיטים, במקום לייצר מקורות תעסוקה שתורמים לכלכלה: מפעלים ועסקים שמייצאים סחורות. ראש המועצה שמוליק ריפמן מופיע בכל הפרסומות לעמותת יחדיו. אל תטעו. הוא עושה זאת לא רק בגלל שמוסדות עמותת יחדיו מביאות פרנסה לנגב.
בתמונה: ראש המועצה שמוליק ריפמן: "מביאים לפה נערות, נגמלי סמים ואלכוהול וכך תושבי המועצה עושים עליהם קופה".
כאן בתמונה זו ניתן לראות עוד כוכב שמככב בסרטוני התעמולה של עמותת יחדיו. זהו עוזי חבשוש מנהל הפרוייקטים של מועצת שער הנגב. הוא מתפאר שהמועצה שלו משרתת "צורך לאומי" לטפל בנערים והנערות האלה במבנים המבודדים שנבנו בנגב. הבעיה היא שאלו טיפולים בכפייה ובאלימות. בנו מבנים, שכרו עובדים ומנהלים, ועכשיו צריך לאכלס אותם. לפחות הוא מצא ג'ובים לתושבי המועצה.
ראו עוד מתפרנס שמקבל משכורת מעמותת יחדיו: נתנאל חדד מנהל פנימית עוגן קהילתי
קבלו עוד אחת יעל ברכה – רכזת טיפול – רק הפרצוף שלה מעיד כמה היא דוחה
מי זה יאיר באר שמרוויח מעל 400,000 ש"ח מסימום וכליאת נערות?
מי שמנהל את מסגרות הכליאה הללו הוא טיפוס בשם יאיר באר. הוא כותב על עצמו: מנהל בכיר בעל תפיסה מערכתית רחבה (עסקית/טכנולוגית), ניסיון עשיר בייזום, ניהול והובלת פרויקטים עתירי טכנולוגיה ואנשים. ייזום וניהול שינויים חוצי ארגון, קידום תהליכים מורכבים ושיתופי פעולה (רבי זרועות). בעל חשיבה אסטרטגית, תוצאתית ויכולת התמודדות עם ריבוי משימות בו זמנית תוך שמירה על סטנדרטים גבוהים במיוחד, קבלת החלטות והנעת עובדים. Specialties:כושר מנהיגות, יכולת הנעת עובדים וקבלת החלטות, יכולת מוכחת לבניית צוותי עבודה בצורה יעילה ואפקטיבית, ראיה מערכתית רחבה ויכולת גבוהה מוכחת לזיהוי כשלים, ניתוח, תכנון ופתרון בעיות, הסתגלות מהירה, התמודדות בתנאי אי וודאות, הובלת שינויים והתמודדות עם משברים, ניתוח תהליכים עסקיים בדגש לתהליכים ארגוניים חוצי מערכות ורשתות, ניהול מו"מ, חשיבה יוצרת ומהירה.
האיש הזה יאיר באר מחזיק נערות פנימייה בכפייה בכעל כורחן ומכריח אותן לקבל טיפולים נפשיים בשיטת 12 הצעדים בעל כורחן, וגם כולא אותן בחדרי צינוק אם הן לא עושות כנדרש היה איש צבא. בחיל האוויר היה מפקד גדוד קשר טקטי (סא"ל) שנתיים ואחר כךראש מחלקת תקשוב (אל"מ). מה הקשר שלו לרווחה ולכליאת בנות בפנימיות??? כסף!!!! יאיר באר | LinkedIn
עמותת יחדיו – יזמי העמותה: אלי אלאלוף ויעקב טרנר.
יזמי העמותה הינם: הגב' אסתר עמר ז"ל, מר אלי אלאלוף ומר יעקב טרנר. מייסדי העמותה: מר אלי אלאלוף, מר משה טל, הגב' אליזבט הומנס, מר מקסים אוחנה, הגב' רחל לב, הגב' מירי לוין – רוזליב והגב' רות פז אינגולד. נרשמה ביום כ"ג בכסלו התש"ס (2.12.1999) כעמותה מספר 580323889. בשנת 2004, הוסכם כי עמותת יחדיו תצטרף לקרן רש"י כעמותת בת. חזון העמותה הוא ליזום, לפתח להפעיל שירותים חברתיים איכותיים עבור אוכלוסיות מוחלשות בפריפריה, לצמצם מצבי סיכון ולגלות מעורבות פעילה בקביעת מדיניות בתחום החינוך והרווחה. הכפר הוקם בעלות של 60 מיליון ש"ח.
חגיגת משכורות על חשבון ילדי ישראל – עמותת "יחדיו" "רוח מדבר"
עכשיו שימו לב לחגיגת המשכורות בעמותת יחדיו: יאיר באר, בנוסף לפנסיה העצומה שהואר מקבל מחיל האויר, מקבל 304,850 ש"ח פלוס 81,563 ש"ח ועוד 3,505 לטלפון סלולארי. סה"כ 390,000 ש"ח משכורת בשנה, שזה 33,000 ש"ח בחודש, וכאמור מקבל 50,000 ש"ח פנסיה מחיל האויר.
תראו את הדוחות הכספיים:
עמותת יחדיו באר שבע והדרום דוחות כספיים ליום 31.12.2012, קובץ pdf
המנהלת לימור זיו מקבלת רק 300,000 ש"ח בשנה
זו המנהלת שמקבלת 300,000 ש"ח בשנה, לימור זיו, כלאית ראשית של נערות. היא נותנת את ההוראה לסמם קטינות. האישה הזו מופיעה בסרטים לקידום עמותת יחדיו, רוח מדבר וחלופת המעצר "רותם" ומספרת לציבור ש"הסביבה המדברית מועילה מאוד לרוגע הנפשי של המטופלים", "הסביבה המדברית מאתגרת מאוד. אנחנו יכולים להוציא את המטופלים לרכיבה על אופניים ולביסובי היכרות עם המדבר". "המדבר תורם לניקיון הנפשי של המטופל ולא רק לניקיון הפיסי". למעשה, זו מכבסת מילים. במדבר נבחר בכוונה במקום מרוחק מכל ציביליזציה כדי שהנערות הכלואות, ובכלל כל מי שמגיע לשם לא יוכל לברוח, ושלמשפחה שבחוץ יהיה מאוד קשה ומתיש לבוא לביקורים, כי להגיע לשם אוכל את כל היום. כמובן שאחרי ביקור או שניים המשפחות מתייאשות ולא מגיעות. כך הנערות שבחור הנידח הזה הופכות שבויות בידי הצוות, ואין להם ברירה. הן חייבות לטחון שעות על גבי שעות בשיחות טיפוליות, שרובן חוזרות על עצמן והן מזיקות ביותר.
כל נערה שמצליחה לברוח מפנימיות שבמרכז הארץ, משליכים אותה לרמת הנגב, וזה הסוף שלהן. הן עכשיו צריכות להפנים שהמדבר ינקה להן את הנפש והן צריכות להגיד תודה שנותנים להן אופניים לרכוב על שבילים במדבר, ולהגיע ל"רוגע פנימי".
עוד טיפוס שמקבל משכורת מעמותת יחדיו: עמוס כץ
כחלק מהתעמולה – מאלצים את דיירי המעונות להופיע בטלויזיה ולהלל את הצוות: האישה בתמונה זו היא אלכוהוליסטית שאולצה להגיע לטלויזיה ולספר שבהוסטל נתנו לה מיכחול וצבעי גואש וכך "ניצלו חייה".
איך חוטפים ילדים וילדות אתיופיות? ממוחו הקודח של אלי אלאלוף
אלי אלאלוף וחבריו שיכללו את השיטה לאיתור ילדים מועמדים לחטיפה לנמוסדות הזוועה. מאתרים איזה תורמת אמריקאית שרוצה לתרום. לרוב זו אחת שבעלה עשה את הונו בהימורים או זנות והיא רוצה למרק את מצפונה. מוציאים ממנה תרומה של 30 ילקוטים שעולים 50 ש"ח כל אחד. הולכים לבית ספר ומודיעים שמחלקים ילקוטים לנזקקים. הילד רוצה את הילקוט, נירשם ומייד מסומן במשרד הרווחה כילד ממשפחה נזקקת. מאותו רגע הילד ומשפחתו נכנסים לרשימה השחורה במשרד הרווחה.
כך צוברים POOL של ילדים שחורים שאפשר לחטוף בקלות. כמובן שמשחררים איזה כתבה לעיתון ומציגים את הפעולה כשירות לציבור.
הנה 2 שיקופיות של אחת העו"סיות המטפלות עדי לברון – עטייה: עו"סית זו מספרת ש"הבתים החמים של עמותת יחדיו מעניקים מענה טיפולי קבוצתי ייחודי המהווה מינוף ואמצעי טיפולי להוצאת נערות ממעגל הנזקקות ולמיצוי יכולותיהן וכישוריהן. נערות הבתים החמים מוגדרות כנערות הסובלות מעזובה רגשית, פגיעה בדימוי העצמי ואשר עלולות להתדרדר לעבריינות ולהיפלט מהמערכות הנורמטיביות. הן חשופות לפגיעות ולמצבי מצוקה עקב מעמדן ומצבן במשפחה ובחברה והיותן במשבר גיל ההתבגרות. נערות הבתים החמים לעיתים חשופות לפגיעה מינית בתוך המשפחה".
על פי השיקופית הנערות האלה מקבלות טיפול מגדרי – פמיניסטי. השאלה היא האם האבא הסכים שהבת שלו תיהפך לבהמת מגדר פמיניסטית שונאת גברים? איך הילדות האלה ימצאו בעל, אם מלמדים אותן לשנוא גברים בשיטות טיפוליות מגדריות? לא פלא שבפנימיות אלה מעלימים עין מאונס לסבי ואפילו מעודדים שם קיום יחסי מין לסביים. רבות מהן בסוף גדלות ונהפכות פמיניסטיות מורעלות שיוצאות להפגנות נגד הפטריארכיה והן לא מסוגלות לתקשר עם גברים. לא פלא. עו"ס עדי לברון זיהמה להן את המוח.
לא פלא שאותה עדי לברון טוענת ש""יש להגדיל את התקציב הממשלתי לנוער בסיכון ולאתר את הנוער מבעוד מועד".
לתמונות של עדי לברון עטיה: Adi Levron Atia
כאן בתמונה החברה של עדי לברון עטיה, העו"ס עדי לסרי, Adi Lasri עוד אחת שנטפלת לבנות ברוח מדבר.
למה מפגינות העובדות הסוציאליות נגד העמותה של אלי אלאלוף?
מסתבר שהעו"סיות הפשוטות בתחתית הפירמידה לא מאושרות משכרן. הן מתלוננות. יש שם תחלופה. עו"ס באה ועו"ס הולכת. הבנות שונאות אותן. המיקום הוא בלב הישימון. השכר הוא שכר זונות רחוב ולא כמו של נערות ליווי שיושבות בלובי של הילטון.
עכשיו אנחנו רוצים לדעת, על מה מפגינות העו"סיות הללו? נגד מי הן מפגינות? בשביל מה הן מביאות את אילן גילאון ואת ח"כ מיכל בירן להפגנות שלהן בתל אביב? הרי העמותה שבה הן עובדות מפוצצת בכסף. המנכ"לים של העמותה חוגגים על הכסף. הבוסים שם חולבים את הקופה הציבורית ב 400,000 ש"ח וגם 300,000 ש"ח לשנה. אז למה העו"סיות האלה לא מפגינות נגד המעסיקים שלהם בדימונה, איפה שמעסיקים אותם? יש להן בוס, יאיר באר, ומנהלת לימור זיו, שמרוויחים הון תועפות. מישהו השקיע 60 מיליון ש"ח בהקמת מתקן הכליאה הזה, אז למה הן לא מפגינות בשערי מתקן הכליאה? למה הסיסמאות שלהן הן כאילו שאם לא משלמים להן יותר כסף, הציבור לא יקבל שירותים סוציאליים, ומתברר שהציבור כן מקבל מיליונים של שקלים שזורמים למפעילי העמותות שמעסיקים אותן? למה הן פשוט לא שובתות? מפסיקות להגיע למתקני הכליאה, ואז יאיר באר ולימור זיו יצטרכו למצוא עובדים אחרים לטפל בנערות המשוכנות שם ב"רוח מדבר"?
מה זו הצביעות הזו שהן משתמשות בסיסמאות כאילו הציבור תלוי בגודל המשכורת שלהן, ומתברר שמי שהקים את הכפר הזה הוא בכלל חבר כנסת במפלגה של כחלון חה"כ אלי אלאלוף, זה שעמד בראש ועדה למיגור העוני. למה העו"סיות לא הולכות אליו ומפגינות לו מתחת לבית? הרי הוא זה שאחראי למשכורות שלהן. הוא זה שדאג לכך שהבוסים בעמותה זוללים מאות אלפי שקלים בשנה, ואילו העו"סיות עובדות בזול.
אם כן לעו"סיות יש כתובת לטענותיהן: חה"כ אלי אלאלוף. למה הן לא הולכות אליו? למה אילן גילאון ומיכל בירן לא פותחות ג'ורה על החבר שלהם בכנסת שאחראי למצב המשכורות של העו"סיות בעמותה הזו?למה הציבור צריך לראות מחזות מבישים של עובדות סוציאליות בכייניות מפנות זעמן נגד המדינה או האוצר, כאשר יש להן כתובת מדוייקת לבוא ולדרוש את השכר שהן רוצות, והן יכולות בקלות להתפטר ולהשאיר את העמותה ריקה מעובדים?
מאות עובדים ועובדות סוציאליים הפגינו בתל אביב בדרישה לשפר את תנאי העסקתם ולקלוט אותם להעסקה ישירה. עובדת ממרכז הארץ: "שורדת בזמן שאני אמורה להצמיח במטופלים תקווה". סטודנטית: "מודאגים מהיום שבו נצטרך לצאת לעבוד במקצוע". צפוהעובדים והעבודות הסוציאליים דורשים לעבור להעסקה ישירה: יותר מארבע שנים מאז סיום המאבק הקודם שניהלו – יצאו הבוקר (ו') עובדים ועובדות סוציאליות לצעדת מחאה שהחלה בכיכר הבימה והסתיימה בעצרת שהתקיימה במתחם שרונה בת"א.המפגינים דרשו לשפר את תנאי העסקתם, להעביר "להעסקה ישירה" כ-9,000 עובדים סוציאליים המועסקים כעובדי קבלן בשירותים חברתיים מופרטים ולסיים "הפגיעה המתמשכת בשירותים החברתיים ומדיניות ההפרטה". הם נשאו שלטים בהם נכתב בין היתר, "לא נמשיך להיות בשקט", "רוצים צדק, לא רוצים צדקה", "ביטחון חברתי בשבילך ובשבילי".
עובדים רבים שהגיעו להפגנה, סיפרו על תנאי העסקה פוגעניים. נעה (30), עובדת סוציאלית, שהועסקה במשך כשנה וחצי בשירות מופרט של משרד הרווחה, סיפרה כי השכר השעתי שהיא קיבלה היה נמוך משכר המינימום. "אי אפשר ככה יותר", אמרה. "אני בחורה צעירה ויודעת שאם לא נעשה צעדים דרסטיים מצבי האישי והמקצועי יהיה רע מאוד. לצערי, המצב הזה משפיע גם על תוכניות לעתיד כמו הקמת משפחה ויכולת להשיג קורת גג בטוחה ויציבה".
שירה, עובדת סוציאלית ממרכז הארץ, המועסקת בשירותי שיקום מופרטים של משרד הבריאות העידה כי "החוויה שלי בעבודה היא שאני שורדת בזמן שאני אמורה להצמיח במטופלים תקווה. האבסורד הוא שכל מטופל שמשתקם, ואני כמובן שמחה על כך, בא לידי ביטוי באובדן שעות עבודה וכיון שאני עובדת שעתית זה משפיע ישירות על השכר שלי". ענת סרי, חברה בתנועת הסטודנטים "עו"סים שינוי", אמרה כי "75% מהסטודנטים שמסיימים לימודי עבודה סוציאלית הולכים להיות עובדי קבלן, למדנו באוניברסיטה איך לתת שירות מקצועי, ובשטח אנחנו לומדים שזה בלתי אפשרי עם העומסים. אנחנו מודאגים מהיום שבו נצטרך לצאת לעבוד במקצוע".
