אודות

עד שנת 2009 הייתי אמא נורמטיבית רגילה עם שני ילדים ובן זוג, התגרשתי וחשבתי לעצמי שסוגרים עניינים, כל אחד הולך לדרכו, כל אחד עם הילדים לפי היכולות שלו וזהו. פתאום גיליתי בבית משפט, שאני חייבת לפגוש עובדת סוציאלית. אמרתי לעצמי, מה קרה, למה אני מקרה סעד? אני זקוקה לשירותים שלהן? מי ביקש אותן בכלל?

בבית המשפט לענייני משפחה, הבנתי שהשופט בכלל לא שופט, והשופטת האמיתית זו העובדת הסוציאלית. כבר בשלב ההתחלתי נדלקה לי נורה אדומה, מה זה מקצוע עבודה סוציאלית בכלל? מה פתאום דוחפים לאנשים נורמטיביים עובדות סוציאליות? אחר כך אשר יגורתי, בא לי.

יום אחד במהלך ועדת החלטה מודיעות לי העו”סיות שהן מוציאות ממני את הילדים שלי. הן באו עם משטרה ופשוט לקחו את הילדים. מאותו רגע, הרגשתי שפתחו נגדי בצייד אדם, והן רוצות לצוד אותי כמו שפן שרץ בחולות. הבנתי שאני והילדים שלי וכל ילדי ישראל מספקים פרנסה למשרד הרווחה.

אני לא אישה שהולכת ושמה פתקים בכותל, ולא אחת שנוסעת לחפש ישועה באומן, באתי ממשפחה שאותי לימדו שגם אם הם גוליית ואני דוד, לא צריך לפחד מהמלחמה בהם.

ואז הסיפורים מתחילים לזרום. סיפורים קורעי לב אחד-אחד. הרווחה חוטפת ילדים לא רק מאתיופים או רוסים או עולים חדשים, חוטפים ילדים במשפחות הישראליות.

מסתבר שהן חוטפות מכל הבא ליד. זה לא רק ילדי הגירושין. זה גם כשאנשים מתבגרים, הרווחה באמצעות העובדות הסוציאליות חוטפות את הבעלות על המבוגרים, בזה שהם לוקחים אפוטרופסות עליהם. הם צדים גם זקנים.

אז אני שומעת שפקידות סעד יוצאות לצוד ילדים מבתי חולים, קוראים לזה “הכרזת לידה”, אני שומעת שלוקחים ילדים ושומעת סיפורי בלהות, והדבר הכי אכזרי ברגע שזורקים אותם לתוך הפנימיות, האומנה, והאימוץ בכלל לא איכפת לעובדות הסוציאליות מה קורה לילדים הללו. זורקים אותם למוסדות ללא פיקוח, לא איכפת להן שמרביצים להן, יש מקומות כמו “מסילה” ו”צופיה“, עם סיפורים מסמרי שיער על בנות המאולצות לקיים יחסי מין בגיל 13, ילדות בהיריון, ועוד, וכל הילדים האלו אסור להן לראות את ההורים שלהם, אסור לכתוב עליהם, אסור לצלם אותם, כלום.

טלפונים בפיקוח שעובדת סוציאלית מנתקת מתי שבא לה, והילדים הללו במקום ללמוד נותנים להם שעות טיפוליות, עם עובדות סוציאליות שעות על גבי שעות, אז לא פלא הילדות נכנסות להיריון הילדים הופכים לגנבים ובגיל 18 פותחים להם את הדלת ואומרים להם צאו לחופשי, תמצאו חיים וכבר אין להם משפחה.

עכשיו אני מבינה שלכל זה יש רקע היסטורי. בשנות החמישים היו צריכים מוסדות לעליית ילדי העולים של פרויקט “מרבד הקסמים” שהיום אנו יודעים שמדובר במרבד כזבים של חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן, מוסדות עבור ילדי ניצולי שואה שהגיעו ללא הורים, אז שמו אותם בפנימיות, אבל העובדה היא שמדינת ישראל נשארה עם פי 5 יותר פנימיות ומוסדות לילדים מכל מדינה אחרת, וצריך למלא את הפנימיות בילדים.

מי מפעיל את הפנימיות הללו? עובדות סוציאליות והחברים שלהם שמקבלים 17,133 ש”ח  על כל ילד בחודש במרכז חירום ו- 8,000 ₪ לחודש על כל ילד בפנימייה רגילה. בכסף הזה אפשר לשים את הילדים בהילטון.

מה זה עובדת סוציאלית? אנשים חושבים שמדובר במשרד שעוזר וחומל, ותומך באנשים שאין להם כסף, אבל זה בכלל לא מהות המקצוע. בישראל מי שאין לו כסף צריך ללכת לביטוח לאומי לא לעובדת סוציאלית. עובדת סוציאלית התפקיד שלה להיות שוטרת קהילתית, זו שוטרת בלי מדים, שממשטרת את החיים של ההורים, פולשת להם לתוך החיים וגונבת מהם  את הילדים.

מכיוון שהפלישה וגניבת הילדים מבוססת על שקרים, העובדות הסוציאליות חייבות להכשיר את השקרים באמצעות כלים מקצועיים, לכלי המקצועי הזה קוראים תסקיר. לעובדת סוציאלית יש כוח לכתוב כל מה שהיא רוצה, על מי שהיא רוצה ובאיזה דרך שהיא רוצה, לפי ההתרשמויות שלה.

בחורה בת 22 סיימה לימודי פקולטה לעבודה סוציאלית, והיא יכולה להתרשם מכל מיני דברים. שופט, אחרי 10 שנים במקצוע, חייב לעבוד לפי דיני ראיות, למה עובדת סוציאלית היא מעל שופט שלא צריכה ראיות ולא כלום, כי במקצוע שלהן זה עובד לפי אינטואיציות, ולכן כל חטיפות הילדים מבוססות על התרשמויות ואינטואיציות.

יכולה עובדת סוציאלית לשמוע שמועה או הלשנה, לבוא לדפוק לך בבית, להגיד לך את אמא לא טובה והופ נעלמו לך הילדים. מה את עושה?

למי את הולכת אם חטפו לך את הילדים? מי שאמור להעניק את הסיוע זה הלשכה לסיוע המשפטי של משרד הרווחה, אבל הם משתפים של משרד הרווחה, עוברים השתלמויות במשרד הרווחה, ומלמדים אותם שהעובדות הסוציאליות תמיד צודקות.

כל האימהות הללו, ולפעמים גם אבות, מקבלים עורך דין מהסיוע שאומר להם תעשו מה שהעובדת הסוציאלית אומרת לכם.

להשלמת התמונה על קצה המזלג, אם מישהו ראה בטלוויזיה בבתי המשפט אמריקאים עם דיני ראיות, עם חקירות נגדיות, עם עדים שנתפסים בשקר על הדוכן, כל זה לא קורה בישראל.

אפרים אליהו הגיע מסומם למבדק מסוגלות הורית ובזכות זה קיבל משמורת על הילדים, קובץ pdf

בישראל בתי המשפט זה תעשיה שהתפקיד שלהם לשים את החותמת על כל מה שהעובדת הסוציאלית רוצה.

בבית משפט לנוער עובדת סוציאלית פותחת את ההליך המשפטי, כותבת הררי שקרים, ולפי פסק דין של שופט העליון יצחק עמית, אסור לחקור אותה, כי היא נחשבת מומחית.

כל העסק הזה מכור מראש, ותעשייה שלמה של חטיפות ילדים, ואין שום פיקוח ואין שום בקרה, הכל תחת מעטה ערפל, אסור לדבר על זה, אסור לכתוב על זה, אסור להעביר ביקורת על זה ואסור לפרסם את זה. חוץ מאשר מתי-מעט אשר יש להם תעוזה לפרסם, כמוני.

העובדות הן שמי שזועק את זעקתו, מחזירים לו את הילדים.

האמא, פאני וקנין שסיפורה התפרסם בשמה המלא, עמדה באמצע העיר לוד, זעקה את צעקתה על לקיחת בנה, הפגינה מול הבית של שר הרווחה, הגיעה לעיתונות החזירו לה את הילד.

אמא אחרת ש”צ, שאמרו עליה שהיא נרקומנית, התראיינה בפנים גלויות עם הסיפור שלה, התראיינה בתוכנית של ג’ודי ניר מוזס, בכתה שם, והחזירו לה את הילד.

12.11.2011 חוות דעת מכון מיפל למסוגלות הורית ד”ר שרה יעקב בין לורי שם טוב לבנה אריאל, קובץ pdf

האינטרס הכלכלי המתגמל של משרד הרווחה להוציא ילדים מהבית. תעריף ילד ב’מרכז חרום/קלט’ של משרד הרווחה. לו היו נותנים 20% סיוע כספי להורים, לא היה צורך להוציא ילדים מביתם. מוסדות הרווחה כולם ללא יוצא מן הכלל, הם מוסדות מופרטים בידיים פרטיות של עמותות, הדואגות שלא תישאר מיטה ריקה. הילדים שלכם הם הסחורה שלהם.

כמה שווה הילד שלכם? כנסו לאתר משרד הרווחה ותתעדכנו בתעריף הילד שלכם הנע בין 8,000 ש”ח – 17,113 ש”ח בחודש. טובת הכיסים של העומדים בראש מרכזי החירום בעמותות הפרטיות המתחזות להיות של מדינת ישראל. מדינת ישראל סוחרת בילדים שלכם. למה שהעובדים הסוציאליים לא ינדבו את הילדים שלהם הם?

http://www.molsa.gov.il/COMMUNITYINFO/REGULATIONS/SOCIALREGULATIONS/Pages/Tas_Perek_8.aspx

עובדים סוציאליים מפקיעים ללא הצדקה את זכות ההורים לגדל את ילדיהם ללא התערבותם.

ההתייחסות אל אנשים שבנקודה מסויימת בחייהם הם אולי חלשים אולי זקוקים לעזרה כאל מי שמשתייכים לקבוצה חברתית של “עלובי החיים” היא החטא הגדול של מתקני העולם המתייפיפים הנקראים עו”ס. מי שפנה אי פעם בחייו בבקשה לעזרה מצד אותם מוסדות מדינה הופך ל”מוכר לרשויות הרווחה” מכירים את המונח? ודאי שאתם מכירים, כולנו מכירים את הנוסח שהוא בעצם קוד הרגעה זה לא משלנו זה אחד “מהם”.

כל מי שנתקל בעובדת סוציאלית יתאר אותן במילה אחת: מ-פ-ח-י-ד-ו-ת.

ביקור של העובדת הסוציאלית זה כמו ביקור של קצין מבחן, המפקחת הגיעה! הן אף פעם לא מתאמות ביקור כי אתה לא מספיק מכובד בכדי לטרוח ולתאם איתך משהו, הן פשוט מופיעות ואתה מרגיש כמו תחת זכוכית מגדלת מודע לכל צלחת מלוכלכת בכיור, לשיער הלא חפוף ולבגדים המלוכלכים שמפוזרים בסלון.

אוי למי שנזקק לתיווכן לצורך קבלת עזרה מן המדינה. בידן הכוח להחליט עבורך מה העזרה שתקבל אם בכלל. הן תעמדנה אותך במקומך אם תעז לשמור על כבודך העצמי, לפעמים בחיוך מקצועי עאלק “אני כאן בשבילך” ואם לא הבנת את הרמז הפכת למי ש”לא משתף פעולה” וזהו- הלך החיוך הלכה העזרה.

מן הרגע ש”נכנסת למערכת” אתה משול לאדיוט שנכשל בניהול חייו, תנאי ראשון לקבלת עזרה היא הודאה בעליבותך, תלמד להוריד את הראש ולתת ל”רחמניות” הללו להגיד לך מי אתה, מה אתה ומה טוב עבורך. הן פניה של חברה מתנשאת שלא יודעת חמלה וכבוד לאדם מהם.

בעולם היהודי, אדם שנופל לא מאבד את כבודו. רב, אם תפנה אליו לעזרה, לעולם לא יתנשא מעליך. ביהדות אין אדם נמדד על פי הצלחה או כישלון זמניים בעולם הזה, את העזרה נותנים בדחילו ורחימו — ואם אפשר בסתר שלא להלבין פנים – לשמור על כבודו של האדם.

איפה החמלה היהודית ואיפה ה”חמלה” הסוציאליסטית, כולה מילים יפות מבוססות על תאוריות מדעיות כביכול. עבודה סוציאלית לומדים באוניברסיטה, בוגרי אוניברסיטה לא אמורים להיות לעולם בצד של “עלובי החיים” המסכנים החלשים הדפוקים הם יכולים לגשת אליהם רק מגבוה גם אם הם מאמינים שהם עושים את זה מטעמי אלטרואיסטים. בקיצור, תביאו רבנית אחת ותפטרו אלף עובדות סוציאליות.