בית שבתי לוי בחיפה: מחנה ריכוז לפעוטות וקטינים עד גיל 7 תחנת מעבר לאימוץ
בית שבתי לוי בחיפה – הטרזנשטט של פעוטות ישראל, ציידי פעוטות לאימוץ, וגירעונות תקציביים של מיליוני שקלים. בקנדה גייסו 1.5 מיליון דולר קנדי משכנוע נערי בר מצווה לתרום את מתנות הבר מצווה כדי לממן את המשכורות של היו”ר יוסי כהן והמנהלת רותי קרפ
מעטים יודעים כי בישראל פועל מחנה ריכוז לפעוטות וילדים מגיל אפס עד גיל 7, אשר משמש כתחנת מעבר אליה מביאים ילדים שנחטפים מהוריהם הביולוגיים ומיועדים לצאת לאימוץ. מחנה הריכוז מספר אחד בישראל לפעוטות ועוללים הוא בית שבתי לוי (שבתאי לוי) בחיפה. המקום הוא לא פחות מאשר טרזנשטט לפעוטות. מבחוץ זה נראה כמו מקום להצלת ילדים המפזר סיסמאות יפות כמו: “ילדים קטנים זקוקים לאהבה גדולה”. בפנים, זהו מקום איום ואכזרי בו מושלכים ילדים להמתנה עד שיותשו ההורים במאבקם להחזיר את החטופים הבייתה, ואז תיסלל הדרך להוצאתם לאימוץ. במקום מופעל מרכז חירום, אבל יש בו גם מקום ל- 10 אימהות אשר לפעמים וועדות תכנון והחלטה של משרד הרווחה מציעות לאמא לעבור עם הילד לגור שם למשך תקופה, כדי להיות “בהשגחה”, ואז יותר קל לתייג את האמא כנעדרת מסוגלות הורית, ולקחת לה את הילד לאימוץ. בקיצור, בית שבתי הוא תחנת מעבר אל אימוץ. מי שנכנס לשם, לא חוזר משם.
מחנה הריכוז הזה מנוהל כעמותה ששמה הרשמי: בית שבתי לוי-פנימייה ומרכז חירום לילדים בגיל הרך, מס’ עמותה 5800009983. הכתובת היא רח’ מונטיפיורי 15 חיפה. אלה שמות חברי הועד המנהל: כהן יוסי יו״ר, אייזנברג יואל, בורק מרים, דוד אריה, לוריא אבינועם, לב רון יהודה, מור מיכל, סולן גבי, סטרולוביץ יעקב, רייזברג אלי, תלם אבי, בורנשטיין רבקה, ונועה גפני. אלה שמות ועדת הביקורת: דרור אכיגב ורחל נפשי. מנהלת המוסד: רות קרפ. היו”ר הוא יוסי כהן. עו”סים נוספים שעובדת שם דיצה חטב וחגי בלום. קלינאית התקשורת היא עדי גורה נובוטני, שהיא גם יועצת שינה.
באתר הבית נכתב כך: “בית שבתי לוי הינו עמותה ללא מטרות רווח, כל חבריה מיסודה ועד היום פועלים בהתנדבות. העמותה הוקמה בשנות הארבעים, לשם הקמת מעון יום לילדי חיילי הבריגדה. שבתי לוי, ראש העיר היהודי הראשון של חיפה, הקצה את המגרש, מעון היום פעל עד שנת 1999. בשנות החמישים, במענה לבקשת משרד הסעד פתחה העמותה בית החלמה לתינוקות, עבור תינוקות חולים מהמעברות. בהמשך, ביקש המשרד לפתוח פנימייה לתינוקות ולילדים בגיל הרך. בהמשך, החל לפעול בפנימייה צוות סוציאלי ובעקבותיו צוות פסיכולוגי ופרא-רפואי. צוותים אלה הביאו לשינוי גישות בתחום הטיפול בילדים והיחס אל משפחותיהם. בשנת 1995, הוקם מרכז החירום. המרכז היחיד בארץ שמתמחה בגיל הרך. בשנת 1998, נפתח פרויקט משפחות לווין, פרויקט זה שילב ילדים ומשפחות אומנה תוך ליווי הצוות הטיפולי של בית שבתי לוי. בשנת 2006, הופסק הפרויקט והועבר לעמותה המתמחה בשירותי אומנה במשרד הרווחה. בשנת 2004 מגמת ההתפתחות והראייה הקהילתית המשיכה והיחידה לשלום הילד עברה לניהול העמותה. יחידה זו מעניקה שירותים קהילתיים לכארבעים משפחות. באותה שנה נפתחה יחידת האמהות המעניקה טיפול אינטנסיבי למשך 14 חודשים לאמהות בעלות פוטנציאל שיקום ולילדיהן”. הבית פןעל תוך פיתוח רצף שירותים ועל-מנת להתאים למגוון רחב של צרכי המטופלים, החל מהיחידה לשלום הילד אשר מעניקה טיפול לילדים בעודם מתגוררים עם הוריהם, דרך הפנימיה ומרכז החירום המציעים מסגרות קצרות מועד לצורך הגנה, אבחון וטיפול, ויחידת האמהות המאפשרת המשך חיים משותפים של הילדים עם האמהות. הפנימיה, מרכז החירום, יחידת האמהות והיחידה לשלום הילד ימשיכו לתת שירות לילדים בסיכון או שהכרח להוציאם מהבית, תוך שמירה קפדנית על מקום המשפחה בחיי הילד ומתוך שאיפה, לשמור על שלמות המשפחות ולהחזיר את ילדיהן לחיקן, במידת האפשר”.
שימו לב שבכל הפרסומים המיועדים לציבור ולהדיוטות מדגישים את הסיסמאות: “מרכז זמני”, “מרכז טיפולי”, “שלמות המשפחה”, “החזרת הילדים לחיק המשפחה”. כאילו שיש סיכוי כלשהו שילדים שהגיעו לבית שבתי לוי אי פעם יחזרו להורים הביולוגים או למשפחה המורחבת הביולוגית. במציאות זה לא קורה. גם הכוח הכלכלי שמניע את תעשיית האיבחונים, ההשמה, והטיפולים חזקה מכל סיסמא, כי החזקת ילדים במעונות ומרכזי חירום מייצרת פרנסה לבעלי המקצוע, העו”ס ומתפעלי העמותות. חוץ מזה, שנים של אינדוקטרינציה אאוגנית-נאצית של השבחת הגזע באמצעות החלפת משפחה רעה במשפחה טובה (כלומר הוצאת הילד ממשפחה ענייה והשמתו במשפחה מאמצת עשירה) היא טובת הילד, עשו את שלהם.
אספקת בשר ילדים טרי לבתי היתומים ולאימוץ באמצעות צייד תינוקות
את הילדים מאתרות פקידות סעד של משרד הרווחה. הנ”ל משוטטות בבתי חולים ומחלוקת יולדות, ומרחרחות שם אם יש “לקוחות פוטנציאליות” לחטיפה. הן מחפשות שמועות על אמא אלכוהוליסטית, או ממשפחת מצוקה, או מוגבלת שיכלית, תוך שהעו”סיות בבית החולים משתפות פעולה, נותנות טיפים על מי אפשר להיטפל, ומכאן מתחילה הדרך לגיהנום. בל נשכח שיש גם נשים פתיות, ש”מבקשות עזרה”. בקשת העזרה חורצת את גורלן. לפעמים גם טלפון מ”שכנה מודאגת” לפקידת סעד מספיק כדי לחרוץ גורלות. משסומנה המטרה, מתחילה העו”ס לפעול כדי לדאוג שהרך הנולד יילקח, אפילו מחדר הלידה ישירות לטרזנשטט: בית שבתי לוי בחיפה. שם, הרך הנולד, או הילד החטוף ישהה עד שיתשו כוחותיהם של ההורים הביולוגים להילחם לקבל את ילדם בחזרה.
איך המערכת דואגת שהילדים לעולם לא יחזרו הביתה?
כאשר פקידת הסעד מאתרת ילדים לאימוץ, מציבים להורים דרישות דרקוניות בלתי אפשריות כתנאי להחזרת הילדים, ומתעלמים לחלוטין מהמשפחה המורחבת או מהקהילה. מתמקדים בחולייה החלשה ועליה לוחצים באמצעות דרישות בלתי אפשריות. הנה דוגמא לדרישות המוצבות לאימא שילדה השני נלקח ממנה למרכז שבתי לוי בחיפה, מתוך פס”ד של השופט אלון גביזון (משפחה ב”ש):
“כעקרון באם המשיבה [האמא] תצליח להציג בפני גורמי הטיפול דירה מסודרת, מקורות הכנסה מסודרים גם שלה וגם של בן זוגה, חוזה שכירות לשנה של דירה ויכולת להחזיק את הקטין בצורה הראויה לרבות תשלומי מיסים, מזון, טיטולים וכדומה, השאיפה היא שהקטין יחזור למשיבה בסופו של דבר….”, “וכן קבע כבוד ביהמ”ש לנוער כי תוקף החלטתו לשנה”.
התנאים הללו מתיק אמ”צ 45/12 (באר שבע). שם מדובר באמא שבעצמה גדלה במוסדות כי הוציאו אותה ממשמורת אימה (בחשד שהאימא שלה ספסרה בה לזנות). מדובר במשפחה של עולים חדשים לא ברור מאיזו מדינה. האמא הוצאה להוסטל מגיל 13 והוצאה מההוסטל בגיל 18 כי נכנסה להיריון, ולא היה לה איפה לגור. הילד הראשון נלקח ממנה. בינתיים צברה כמה הרשעות על גניבה. כאן הדיון הוא בילד השני שנולד לה. את הילד השני לקחו ממנה בגלל הלשנה של שכנים: “בתאריך 13/12/10 התקבלה פנייה טלפונית ממשטרת ישראל ערד שדיווחה כי הוזעקה על ידי שכנים ששמעו בכי בלתי פוסק של תינוק אשר נמשך יומיים. … ביום 31/12/10 הוצא הקטין XXX ממשמורת אמו בצו חירום לפי סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה)”. כלומר תוך 18 ימים מההלשנה של השכנים, הוציאו פקידות הסעד את הילד ממשמורתה. מהסיפור הזה עולה שהכנסת ילדים למוסדות או הוסטלים לא רק שלא מצילה ילדים, אלא להיפך, הופכת אותם לעבריינים מועדים, וכשהם מגיעים לגיל 18, הם לבד בעולם, ואז אין להם ברירה אלא לגנוב ולנסות לשרוד, ובנות נכנסות למצב של מופקרות מינית והריונות מוקדמים, שגם הם מייצרים בשר טרי לתעשיית האימוץ.
במקרה המסופר בו טיפל השופט אלון גביזון, אמ”צ 45/12, לאור המלצות מכון שקד, בסופו של יום קבע השופט כי הסיבות לאימוץ הן:
“האם חוזרת שוב ושוב על אותם דפוסי התנהגות – היא נודדת ממקום למקום, קושרת קשרי זוגיות בתדירות גבוהה עם בני זוג בעיתיים, היא נעדרת מקורות מחייה בסיסיים ודוחה פעם אחר פעם כל עזרה טיפולית המוצעת לה. חייה של המשיבה בעבר ואף בהווה, מתאפיינים בחוסר יציבות” בל נשכח שמדובר באם שבעצמה גדלה בהוסטל של הרווחה מגיל 13 עד גיל 18 ואז הקיאו אותה לעולם, בחוסר כל, ועכשיו מצפים ממנה “לגלות יציבות”.
על כל פנים, נניח שיש אמא הסובלת מעוני ומחסור, ובגלל זה ילדיה נלקחים ממנה, מהיכן היא בדיוק אמורה להציג הסכם שכר דירה חתום, עם ציוד מאובזר ותלושי משכורת? האם זו לא הסיבה שמשרד הסעד קיים כדי שיעזרו לה לעמוד על הרגליים, למצוא מקום לדיור, ולמצוא עבודה? הנה כי כן, משרד הרווחה מעדיף לשלם למרכז חירום 17,000 ש”ח ללחודש, אבל אפילו לא שקל אחד לאימא המיוסרת. למה? הרי אפילו אם היו מצמידים לאמא הזו עו”ס במשכורת מינימום, או נאני או מטפלת צמודה, או אפילו חונכת צמודה 24/7 לא היו משלמים 17,000 ש”ח. בסכום הזה אפשר להתגורר במלונות 5 כוכבים (בחו”ל לפחות, או 3 כוכבים בארץ). 17,000 ש”ח לחודש זה 566 ש”ח ליום או 161$ ליום. זה המון כסף. הגישה שכדי “להציל ילדים” צריך לשרוף הון תועפות על מרכזי חירום, טיפולים, ועמותות אבל אפילו לא שקל אחד להוררה הנזקק היא זו המצביעה על סיאוב המערכת לרמות המצדיקות השוואה למחנות ריכוז נאציים. הרי זו למעשה תורת השבחת הגזע המבוצעת ע”י יהודים על יהודים.
אחרי שהוועדות השונות של העו”ס הציבו להורה דרישות דרקוניות שאי אפשר לעמוד בהן, ישלחו ההורים לאבחונים פסיכו-דיאגנוסטיים. שם, המאבחנת תדאג לשלוף את ארסנל הביטויים המקצועיים כדי לקבור כל סיכוי שההורה יצליח או תצליח להיראות נורמטיבי/ת בבית המשפט, ואז מגיע בית המשפט עצמו. זו קטסטרופה בפני עצמה כיע בתי המשפט הם חותמות גומי של פקידות הסעד. ראו למשל דיווח של לורי שם טוב, עיתונאית מינואר 2012: בית משפט עליון רע”א 7535/11 – מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלש לאימוץ סגור. ההורים ביקשו לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, תישא באחריות לגידולה. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה “נזקקת”.
שמואל בוקובסקי והשירות למען הילד גרמו לילדה נזקים התפתחותיים בכך שקרעו אותה ממשפחתה מייד לאחר הלידה, והציבו אותה במסגרות מופרטות חוץ ביתיות (בית תינוקות ועוד..).
מכון “שלם” חווה דעתו על הקטינה: “הקטינה מושא הדיון סובלת מאיחור התפתחותי ניכר. צרכיה מיוחדים הם ומורכבים מאוד. צוין כי היא זקוקה לטיפולים התפתחותיים אינטנסיביים “על מנת להדביק את הפער ההתפתחותי שניכר כיום, ועל כן חשוב שתמצא משפחה שביכולתה להתמודד עם גידולה של תינוקת בעלת צרכים מיוחדים”.
לאחר שביהמ”ש עצמו שיבש את התפתחות הילדה, קבע השופט שמואל בוקובסקי כי יש לשלוח אותה לאימוץ סגור בתואנה כי “המשפחה לא מסוגלת לגדלה בכשלים ההתפתחותיים” שהוא עצמו גרם בשיתוף השירות “למען” הילד, בין השאר גם לאור העובדה שהילדה כבר נמצאת במסגרת חוץ בייתית מזה זמן. בעליון, השופט המטורלל ניל הנדל ציטט את שמואל בוקובסקי (עמ’ 3 פסקה 2): “כלל הגורמים הטיפוליים בנדון הינם בדעה, כי טובת [הקטינה] מחייבת מסירתה לאימוץ למשפחה שביכולתה להתמודד עם גידולה של תינוקת בעלת צרכים מיוחדים כה רבים”.
ובכן זו השיטה: קודם כל מוציאים את הילד/ה למסגרת זמנית. שמים אותו או אותה במקום כמו בית שבתי לוי. מזמינים פסיכולוגים שכירי חרב מקצועיים לכתוב חוות דעת שטנציות על נזקים התפתחותיים, ואז בית המשפט משתמש בביטוי השגרתי: “כלל הגורמים הטיפוליים בנדון הינם בדעה, כי טובת הקטינה מחייבת מסירתה לאימוץ…”. להורה אין כלים להתמודד עם זה, כי המערכת עשתה לו או לה שחמט מכל הכיונים.
מצב עמותת בית שבתי לוי לפי דיווח לרשם העמותות
ובכן בית שבתאי פועל בגירעון של מיליוני שקלים. הסכומים האדירים שמשרד הרווחה משלם (סכומים שאפשר היה לממן בהם מלון 5 כוכבים עם פנסיון מלא), אינם מספיקים. כמובן, בגלל חגיגת המשכורות ונזילת תקציבים דרך פרצות חשבונאיות. כפי שנראה, את מה שחסר מנסה מחנה הריכוז לילדים שבתי לוי לגייס בקנדה, שם פועלת עמותה לגיוס כספים מנערים החוגגים בר מצווה, ע”י פנייה למצפונם. לילדי הבר מצווה מקנדה אין מושג שכספם נועד להעשיר את כנופיית תאבי הבצע שחוגגת על כליאתם של עוללים, פעוטות ותינוקות.
על פי הדו”ח המילולי שהוגש לרשם העמותות לשנת 2012: “פעולות העיקריות שבוצעו על ידי העמותה בשנת 2012 לקידום מטרותיה כללו גיוס כספים בארץ ובחו״ל ושמירת הקשר עם קהילת טורונטו קנדה וכן גיוס תורמים פרטיים, מוסדיים ועיזבונות מישראל.מטרת גיוס הכספים הינה להמשך השקעה בפיתוח התוכניות המקצועיות שהוכנו בבית שבתי לוי. המטרות העיקריות ששם לעצמו הוועד המנהל הינן טיפול אינטנסיבי, שיקום מהיר והחזרתם המהירה של הילדים למסגרת ביתית, עם עדיפות ברורה לביתם הטבעי של הילדים,וכך גם לגבי האמהות. כל זאת תוך השקעה הגבוהה באופן מובהק מהעלויות המתוקצבות בסל השירותים אותו מממנת המדינה. הפער בין תקציבי המדינה לתקציב הבית עומד לראשונה על כ 1.4 מיליון ₪ והינו היעד השנתי של הוועד המנהל הוא לגייס את גובה הגירעון. חלק ממטרות הוועד המנהל הינו תגבור הצוות המטפל ביחידות, בעיקר בכוח אדם מקצועי ובמימונו. לדוגמה: קלינאית תקשורת, רופא ואחות וכן דגש על התמקצעות הצוות והתאמתו לדרישות ולמטרות שהוצבו להנהלה על ידי הוועד המנהל. כמו כן ממשיכה העמותה לפתח את יחידת האמהות, היחידה לשלום הילד ואת שלוחת פרדס חנה ולהשקיע באופן שוטף בפנימייה ובמרכז החירום לפי שיתואר להלן:
א. יחידת האמהות
הועד המנהל אימץ את התוכנית המקצועית הרב שנתית של היחידה,כפי שנבנתה על ידי הצוות הניהולי מקצועי של בית שבתי לוי ובשיתוף הצוות המלווה של משרד הרווחה. תוגברו המשרות המקצועיות בעבודה סוציאלית וכן תוגבר והותאם כוח האדם לטיפול ישיר. מבדיקת נתונים עולה כי כ- 80% מכלל האמהות המטופלות ביחידה בשלושת השנים האחרונות, חוזרות הביתה עם ילדיהם ומשתלבות בחיים רגילים בקהילה. היחידה ממשיכה לייצר גירעון וטרם הושלם הדיון בנושא עם הנהלת השירות. [סה”כ יש מקום ל 10 אימהות].
ב. היחידה לשלום הילד
שנת 2012 המשיכה לייצר גירעון תקציבי שהחל מאז השינוי והמעבר לשיטת ההשמות. את היחידה מנהלת מאז שנת 2011 דייר איילת עציון . היחידה המשיכה בפיתוח השלוחה בפרדס חנה.
ג. מרכז החירום האינטרני
תפוסת מרכז החירום האינטרני עלתה בשנת 2012 בכ 26% לעומת שנת 2011. והיחידה ממשיכה לייצר גירעון תפעולי. מכרז ההמשך למרכזי החירום נדחה פעמיים והחוזה מול משרד הרווה הוארך זמנית עד לפרסום המכרז.
ד. הפנימייה
בשנת 2012 מספר הילדים היה הממוצע עמד על כ 20 ילדים לעומת 19 ילדים ב 2011 . לעומת זאת תמהיל הגילאים השתנה ומספר התינוקות ירד לרמה ממוצעת של ארבעה תינוקות לעומת 9 בשנה קודמת. לשינוי זה יש משמעות כספית, שכן תקבול בגין תינוק או ילד הוא שונה. בשנת 2012 הייתה הפנימייה היחידה הגירעונית ביותר בבית.
לגבי ניתוח הדו״חות הכספיים. לגבי המאזן נכתב שסך כל היקף המאזן הסתכם בשנת 2011 ב 12,022,094 ₪ לעומת ₪12,039,958 בשנת 2012, ללא שינוי מהותי. הרכוש השוטף בשנת 2011 עמד על 10,300,186 בשנת 2012 על 10,386,809 ₪ גידול מינורי של כ- 86 אלפי ₪ המהווה גידול של כ 0.8% .עיקר השינוי היה בסעיף החייבים הנובע מחובות משרד הרווחה. בסעיף ניירות ערך חל גידול של 1,404 אלפי ₪, הנובע בעיקרו משינויים פנימיים של מרכיבי תיק ההשקעות. ביתר סעיפי המאזן לא חלו תנודות מהותיות הראויות להבלטה מיוחדת.
לגבי ההכנסות מדווח ש”הכנסות משרד הרווחה בשנת 2011 עמדו על 7,889,554 ₪ לעומת הכנסות של 8,085,669 ₪ בשנת 2012 , גידול מינורי של 196 אלפי ₪. גידול של 2.5%. הכנסה מתרומות: זרם התרומות בשנת 2012 קטן מהותית משנים קודמות, הוא הסתכם ב- 1,010,667 ₪ לעומת כ- 1,844,478 ₪ בשנת 2011 , קיטון של כ 834 אלפי ₪ ירידה של כ 45% בסך כל התרומות.
עיקר הירידה בתרומות כ 1.2 מיליון ₪ נובע מירידה בתרומות מישראל צניחה של כ-86%. לעומת זאת התרומות מחו״ל צמחו השנה לכ 818 א׳ ₪ לעומת 452 אלפי ₪ עליה של 80%.
לגבי הוצאות מדווח שחל “גידול בעלות הפעילות בסעיף עלות הפעילות חלה עלייה מינורית בסעיף שכר העבודה, עליה של 2.5% . מרמה של 6,379,011 ש”ח לרמה של 6,540,719 ₪ בשנת 2012 , לרמה של 6,379,011 גידול שקלי של כ -161 א’ ₪, גידול הנובע בעיקר מתוספות ותק. סך כל סעיף “עלות ההוצאות גדל ב 5.1% המהווה עליה של 446 אי ₪ שהיא 5.1%. 251 א’ ₪ מתוך הסכום הנ״ל הוא סכום חשבונאי, היינו פחת ואינו מהוה הוצאה בפועל. הוצאות הנהלה וכלליות ירדו השנה בכ – 120 א ₪ ביחס לשנה קודמת, מסך 693 א׳ ₪ לרמה של 573 א’ ₪ ,ירידה חדה של כ 17.3% ,
כמו כן חל “גידול נטו במימון”. סעיף הכנסות ממימון נטו עלה מרמה של 242 א’₪ בשנת 2011 ,לרמה של 347 א’ ₪ בשנת 2012 ואומר גידול 105 א’ ₪,עליה של 43.3% ביחס למאזן שנה קודמת. הדבר מצביע על הכנסות נטו של 347 א’ ₪ מריביות ואגרות חוב,בקיזוז ירידה מהפרשי שער בתיק ההשקעות של העמותה. התיק מנוהל בצורה סולידית ע״י וועדת ההשקעות של העמותה המורכבת כולה מבעלי רישיון למתן ייעוץ בניירות ערך ובשיתוף המחלקה לבנקאות פרטית של הבנק הבינלאומי.
“ניתוח הגירעון בתזרים המזומן. מניתוח הנתונים כפי שמופיעים בעמוד 5 ובעמוד 13 לדו״חות הכספים, דו״ח על הפעילות ודו״ח ריכוז ההכנסות ממשרד הרווחה ובתחשיב מנוכה תרומות ופחת, עולה כי סך הגירעון בתזרים מזומנים הסתכם ב 1,336,614 ₪, מה שמשקף אצלנו את הגירעון התפעולי.(גירעון זה לאחר שביצענו הפרשות מלאות לימי חופשה ומחלה)”.
“רכישות ושיפוצים. משמעות הדבר היא שסכום זה של כ ₪1,336,614 , הינו הפער בין הוצאות הבית בפועל לבין מימון המדינה באמצעות משרד הרווחה, זה הסכום האמיתי שעלינו לגייס כדי לממן את פעילות הבית מעבר למקורות המתקבלים ע״י המדינה”. החישוב מוצג להלן; הכנסות ממשרד הרווחה: 8,085,669 , עלות הפעילות(כולל פחת) 9,100,204, בניכוי פחת (+) +251,089, בתוספת הוצאות הנהלה וכלליות 573,168, סה״כ: 1,336,614-. המשמעות העולה מנתונים אלה היא,כי בשנים האחרונות אנו רואים עליה חדה במימון העמותה במקום בו המדינה צריכה לשלם על הפעילות. מה שמשקף את המחלוקת בין העמותה למשרד הרווחה על פערי התקציב, ביחידת האמהות, במרכזי החירום ובפנימייה.
ובנוסף דיווחה עמותת בית שבתי כי “תביעה משפטית-הוגשה תביעה משפטית נגד העמותה ומדינת ישראל -משרד הרווחה, לבית המשפט המחוזי בתל על ידי משפחה מאמצת. העמותה מיוצגת בתביעה זו ע״י חברת הביטוח כלל, מכוח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית. העמותה באמצעות יועציה המשפטיים מעריכה כי החשיפה המקסימאלית שעומדת בפניה הוא גובה ההשתתפות של פוליסת הביטוח”. [הסעיף הזה מאוד מסקרן. מדוע שמשפחה מאמצת תתבע את בית שבתי לוי? היינו מצפים שמשפחה נחטפת היא זו שתתבע].
רמות השכר בבית שבתי לוי
המנהלת הכללית מקבלת 228,000 ש”ח בשנה, המינהלנית וחשבת השכר מקבלת 210,000 ש”ח, עו”ס מקבל 117,000 ש”ח, ומנהל מרכז חירום אקסטרני 130,000 ש”ח. סכומים מעוגלים. לכולם יש קרן השתלמות לפיה העובד מפריש 2.5% והעמותה 7.5%, ופנסיה מקיפה במטבחים מנורה לפיה העובד מפריש 5.5% והמעסעק 14.33%.
עמותת בית שבתי לוי בראי הציבור
על הנזקים הנפשיים שנגרמים לילדים בבית יתומים כמו בית שבתאי לוי נכתב בהרחבה כאן:מוסד בית שבתאי לוי בחיפה – בית יתומים הרסני לתינוקות וילדים
בתמונה ילדה בת 6 בבית שבתאי לוי שוכבת בלול של פעוטות.
בינואר 2013 דווח שאישה מאמצת שקיבלה ילד כבן שנה מבית ילדים שבתאי לוי מתארת את מצב הילדים במעון. התינוקות סגורים כ- 9 בחדר במשך שעות היום מה שגורם לעיכוב בהתפתחותם. המאמצת קיבלה את הילד מבית הילדים שבתאי לוי עם שרירים רפויים וקשיים בהתפתחות. המאמצת מספרת: “8-9 תינוקות חלל קטן עם מרפסת. לא יוצאים כמעט החוצה, ממש לא חשופים כמעט לכלום, שזה היה משהו מאוד חזק נוכח ברם (המאומץ) בהתחלה. שהוא לא נחשף לכלום”. הבת של המאמצת מספרת על המאומץ רם שנתקבל מבית היתומים שבתאי לוי: “הוא פחד מפרחים, הוא פחד מעלים, הוא פחד מכלבים, הוא פחד מאוגרים, הוא פחד מדשא, הוא פחד מחול, הוא פחד ממים. הוא פחד כמעט מהכל”. רם הוחזר למשפחתו (הביולוגית), סבתו באה מאוסטרליה ואספה אותו חזרה לחיק משפחתו.
[youtube=http://youtu.be/D8hNjWlsiJQ]
יעקב בן יששכר והתנועה למען עתיד ילדנו אשר פעילה לסגירת מחנה הריכוז האמור דיווחה שמנהלות המקום עינת וכרמית, מתעללות בילדים ובהורים: “התנהלות בית שבתאי לוי שוברת שיאים כאשר עינת מענישה את ההורים בכך שלא יוציאו את ילדיהם וקיצצה בביקורים”. הצוות מחזיק את הילדים בתנאים המזכירים בית יתומים אנגלי מהמאה ה 17 ובכל זאת המוסד פונה לעסקים בחיפה כמו סופר פארם ומתרים אותם, אלא שכספי התרומות לא מגיעים לילדדים. הילדים חווים הזנחה, מולבשים בבגדים בלויים, והצוות עודשה כל שביכולתו למנוע מגע עם ההורים הביולוגיים. תחקיר בבית החולים בני ציון הנמצא בסמיכות לבית שבתאי לוי גילה שבגדים אשר ביקשו להעביר למקום לא נלקחו בטענה שאין צורך, אבל הילדים הולכים עם בגדים בלויים. “צוות בית שבתי לוי לא נותן להורים לראות את חדרי השינה בגלל ההזנחה”.
“כרמית הייתה גורמת לסכסוכים מלאכותיים בין ההורים לילדים ושאר האימהות במקום”. “כל רצונה של כרמית וצוות המקום הינו לנתק את האם מילדיה ולא להקנות שום כישורי הורות”. “בבית המשפט ובוועדות ההחלטה הצוות משקר כאילו האימהות אינן מתפקדות”. “המיטות של התינוקות מאוכלסות ע”י בוגרים”. ההורים מדברים על ילדים עם סימנים כחולים על איברי הגוף, סימני נשיכות על הפנים. המדריכים גוררים את הילדים על הרצפה. מתנדבת שעבדה שם מספרת על ג’וקים והיגיינה ברמה מתחת לכל ביקורת. לפעמים לא מקלחים את הילדים לפני השינה. לא משקיעים כלום בפעילות חינוכית”. ההורים מתבקשים להביא לילדים בגדים והמבגדים נעלמים. גם הממתקים שההורים מביאים לא מגיעים לילגדדים. אימהות מדווחות שהילדים בוכים “לא נותנים לי אוכל”.
קיבוץ נדבות בקנדה: הוציאו במרמה 1,500,000 דולר קנדי מנערי בר מצווה בטורונטו
את הגרעונות במיליוני ש”ח מנסים אנשי בית שבתי לכסות באמצעות התרמות בקנדה. הוקמה שם עמותה בשם Forever Chai Foundation of Canada
העמותה מתנהלת בסודיות גמורה ובשום מקום רשמי באתר העמותה לא מופיעים שמות הפעילים בקנדה. מופיעים רק מספר טלפון וכתובת. הכתובת היא 80 Glen Shields Ave P.O Box 49560, Concord ON, L4K1T7 ר והטלפון הוא 416-695-8885. פקס 905-763-8276 עיון באתר עמותות קנדי גילה לנו שבשנת 2012 הצליחו לגייס $107,682 דולר קנדי, אבל ההוצאות שם עמדו על $181,957 דולר קנדי מתוכם 72% מיוחסים ל”תוכניות”, 22% עלות גיוס כספים, ו 4% ניהול ואדמיניסטרציה. מדווח כי העמותה הקנדית מחזיקה נזיל בבנק $224,092 דולר קנדי, וחובות פתוחים של $5,151. לאן בדיוק נעלמו $70,000 דולר קנדי ב 2012 אם ההוצאות גדולות מהתרומות ב $70,000 דולר? ומה בדיוק קורה עם ה 224,000 דולר ששוכבים להם בבנק שם? מי מפקח על זה? מי מדווח על זה לרשם העמותות ומס הכנסה ישראלי?
https://chimp.net/charities/forever-chai-foundation-of-canada
פרטים נוספים על העמותה הקנדית שגילינו:
Location: Forever Chai Foundation Of Canada
|
||||||||||||
|
||||||||||||
באתר של העמותה הקנדית יש תמונות של ילדים. לא ידוע אם אלה ילדים :אמיתיים” או תמונות מבנק תמונות מסחרי. למשל
אירוע התרמה מתוכנן לתאריך 10/6/2014 במועדון פראבדה-וודקה בטורונטו. המארגנות: Sherry Michaels Adud. Eva Davis and Sue Forberg. ראו ההזמנה:
אחת הדרכים לחלוב את יהודי קנדה היא באמצעות תוכנית הבר מצווה. נשות העמותה הקנדית מתעלקות על ילדים בני 13 שחוגגים בר מצווה ומשכנעות אותם לתרום את כספי המתנה לבר מצווה, לבית שבתי לוי, כיביכול ע”מ לממן “פעילות לילדים” שאין לה תקציב. הם כותבים שמשרד הרווחה נותן לשבתי לוי רק “סובסידיה”. כאילו ש 17,000 ש”ח לחודש לא כולל שעות טיפול זה “סובסידיה”. הילדים נדרשים לנדנד להורים שלהם לכתוב בהזמנה לבר מצווה לתרום ישירות לעמותה הקנדית, והילד אמור להרגיש שהוא עשה מצווה גדולה. העמותה מתפארת שבדרך זו אספו מיליון וחצי דולר קנדי.
Registering with Match A Mitzvah gives the Bar Mitzvah boy or Bat Mitzvah girl several options to choose from. The parents and child can accumulate gifts towards a particular goal at the Home, or the Bar/Bat Mitzvah invitations can include a donation card for tax-deductible donations. Another approach is for the Bar/Bat Mitzvah child to contribute to specific needs of an individual child at Shabtai Levi. Every Match A Mitzvah participant helps make a huge difference in the lives of these children and for future generations in Israel.
Choosing the type of care to support, may be your child’s first independent exercising of the responsibility of Bar or Bat Mitzvah– a life lesson in tzedekah. A child’s stay at Shabtai Levi can be as long as a year and a half, and longer if necessary. There is always a waiting list, even in emergencies. The good news is that a large number of children and mothers come through treatment successfully and resume normal healthy lives. Since Forever Chai Foundation of Canada (FCFC) began to raise awareness and support on behalf of the Shabtai Levi Home, the FCFC has raised more than $1.5 million from generous donations in the GTA. The FCFC is now Shabtai Levi’s largest single source of revenue outside of the basic State-operating subsidy.
