ירדנה נילמן, עו"ס ועו"ד – אהבה ועושק – גנבה עשרות מיליוני ש"ח מחסויים שקיבלה עליהם מינוי מפקידות סעד מושחתות באישור בתי המשפט למשפחה
כתב אישום – ביהמ"ש מחוזי בתל אביב ת"פ 46555-03-10 מדינת ישראל נגד ירדנה נילמן, קובץ pdf
דירתה של שרה כהן, הולאמה לטיפול האפוטרופסית הגנבת ירדנה נילמן שהואשמה במרמה והפרת אמונים ובעושק קשישים במקרים נוספים אחרים. נילמן מונתה ע"י פקידות הסעד של עיריית ת"א בניגוד לחוק ולכללים.
כיצד נראים חיי האפוטרופסית, יקירת בית משפט לענייני משפחה, שנתן בה אמון מלא על גבם של החוסים. ירדנה נילמן עובדת סוציאלית ועו"ד – מן העבר השני של הקשישים האומללים הכלואים והמולעטים בסמים פסיכיאטריים.
סיפור על אהבה ועושק
בעת שאני מתכופף להציץ בתכנית האדריכל ל"בית פרטי. משפחת שאול. פוריה עילית" שמוטלת על רצפת הסלון הריק, מתעופפות בבהלה כמה יונים שמקננות בתקרת החדר. הדיירות היחידות בשש מאות מטרים מרובעים של פאר בזלת ושייש ופרקט. מרתף גדול, קומת קרקע, קומה שניה, בריכה, ג'קוזי, צימרים. זו הרגשה מוזרה לעמוד בלב הארמון הזה שאת פירוט חשבונות בנייתו כבר קראתי קודם לכן בתיקים שיוגשו לבית המשפט. בית חלומות שכל אריח אמבטיה, כל פיסת מוזאיקה כחולה על שפת הבריכה או פס מעקה מסולסל, באו לכאורה מכספי חסויים זקנים חסרי אונים. מדירות שנמכרו, מחשבונות בנק שרוקנו. הכל זולת משכנתא שלקחה גרושת בעל הבית וכסף שלקח הוא עצמו בלחיצת יד, בלי חתימה ובלי ריבית, מבחורה שעבדה איתו.
לעיתים רחוקות אתה יכול לעמוד כך ולדעת כי על גזל טהור אתה ניצב. שכך נראית וילת חלומות שנבנתה מסיוטים.
מאותו סיוט של אדם זקן שחרד כי יום אחד יעלם כל רכושו והוא ישאר ערום ועריה בעולם. זה בית יפה. וילה לדוגמא. קירות בזלת שחורה וטיח כתום, שיש מדרגות ורצפות עץ.
כקונכיה כחולה בלב הבית בריכה שטרם הושלם ציפויה. הג'קוזי כמעט מוכן. על הגג כבר הותקנו מזגני הענק. מישהו שאני מכיר כעת היטב מתוך חומרי העדויות, חלם על הבית הזה ובאמצע שנות האלפיים גם גילה איך יקים אותו. מצא מכרה זהב עשוי דם ויזע של אחרים.
אני יוצא לגזוזטרה הגדולה של חדר השינה העצום מעל הבריכה. אפשר לזרוק מפה מגבת לג'קוזי. דלת המוסך פתוחה אל חצר מרוצפת בה ננטעו כבר צמחים ויבשו. הדונם שלם ומוכן לבוניו שלא יגיעו לעולם. מעקי הבית מסולסלים, מעשה מתכת יפהפה. דלת כניסה ענקית. בית שודדים. כשאני נע עתה בין החדרים העצומים, אני מבריח שוב יונים שמצאו מקלט בין התקרות הכפולות. הן מעופפות מהבית המקולל ושבות אליו.
בלב הסיפור המצמרר הזה על הבית, הגזילה ושוד – החלשים וכל מה שיתגלגל מעתה באולמו של השופט גורפינקל במחוזי תל אביב, נמצא זוג. אשה וגבר. נאהבים. עורכת דין מוכרת מתל אביב, כבת שישים, מלח הארץ, דור שביעי, חברון, אינטל, צפון תל אביב, עבר נקי, יקירת בית המשפט למשפחה שנתן בה אמון מלא, ושותפה לעסק, בחור כבן 36 מטבריה, בעל ספרית די וי די ומשחטה, ביישן למראה ורב קסם שהיה מחובר לאנשי שוק אפור בצפון. ברדיוס רחב יותר סביב זוג הנאהבים, התקיים המעגל של אשתו, בתו, שני ילדיה, חבריו, שותפו, צוות עובדים ותחתיהם כ120 חסרי אונים. חלשי החברה. חוסים תחת אפוטרופסם ונתונים למרותם וחסדם. זקנים, מפגרים וחולים.
זו מפת השחקנים במחזה הזה, אך מה שחשוב בו יותר משני גיבוריו הראשיים, זה שניתן לזהות בו, כמו במפת מבצע צבאי, את דרך הפעולה של איש שוק אפור ואת הדרך שבה מזוהה אוצר או מטמון חוקי ונשלחת זרוע יניקה של תמנון, זדונית וחפה מחמלה, נצמדת בעזרת מקורב לאוצרו של חסר האונים ויונקת אותו עד היעלמו.
יש בסיפור הזה גם רגע מזוקק אחד שבו, במבט לאחור, יכולה העין להבחין איך הכל מתחיל.
העזרה: בחור עם לב זהב
הכל התחיל במה שנראה כמעשה טוב של בחור צפוני חם עם לב זהב.
בשנת 2005 בא בחור בשם ג'ואי, איש צעיר, עולה חדש בודד, בקושי מדבר עברית, לספריית די. וי. די. בטבריה. הגיע להחליף סרט וסיפר לבעלים שנראה קשוב מאד, כי משרד אפוטרופסים בשם דורי דורות שמטפל באמא שלו, בוזז כנראה את כספה.
ג'ואי לא ידע מה לעשות מול עורכי הדין. ושוקי (יהושע) שאול, גבר גבה קומה, כבד מאד, עם חיוך חם, האזין רוב קשב ואמר: "אני אעזור לך". לקח ממנו את מספר הטלפון של עורכת דין בשם ירדנה נילמן ומיד התקשר אליה.
"התקשרתי ואמרתי לה: מדבר שוקי מטבריה, עומד לידי ג'ואי שגנבו לאמא שלו את הכסף". סיפר שוקי בחקירתו. ירדנה צחקה. "אתם מוזמנים לבוא אלי ולספר הכל", אמרה.
כך החל סיפור האהבה או ההונאה, הגזל או הרומן, איך שתקראו לזה, בין עורכת הדין התל אביבית, אוצרת האמנות, הכריזמטית בת ה- 57 בעת ההיא לבין בעל ספרית הדי וי די שוקי בן 31 אז.
ג'ואי ושוקי הגיעו ישר לדירה – משרד של נילמן ברחוב ארבע ארצות בתל אביב. הצפון הישן והיפה. קרוב מאד למה שהיה משטרת דיזנגוף. "הערצתי אותה", אמר שוקי לחוקרו שיתהה כעבור שנים מה לו ולאשה הזאת. "היא היתה עורכת דין צעירה ברוחה. מצליחה. היא מתל אביב ואני מפה. פתחה לי את העיניים. הראתה לי עולם שלא הכרתי כי גדלתי בטבריה".
מיד, כבר בדירה ההיא שעוקלה לפני מספר חודשים, בפגישה הראשונה, הציעה נילמן לשוקי שאול להצטרף אליה לעבודה, לדאוג לג'ואי.
אני תוהה כעת – האם זיהו מיד שוקי וירדנה זה את זו באותו חוש ריח חד של טורפים? האם כבר אז, כשבא עם ג'ואי לירדנה, קלט שוקי בת ברית חשאית ואת כל מה שיחבר אותם מאותו זמן למשך שלוש שנים אינטנסיביות של פעולה גלויה וחשאית, רומן סוער, ביזה לכאורה, ואף שפה סודית מלאה רמזים שרק שניהם הבינו, בה התכתבו באי -מילים שנתפסו?
"בדיעבד", תגיד לי ירדנה נילמן עתה, "נראה לי כי כבר אז הריח כסף".
ואת, מתי את החלטת פעם ראשונה לגנוב? שאל אותה החוקר משטרתי לפני. היא לא ענתה. אני תוהה האם כבר אז באותה פגישה ראשונה בארבע ארצות קלטו שניהם את הזדמנות הפז המרהיבה שיצרה עבורם מדינת ההפרטה, לשים ידם לא רק על כספה של אמו של ג'ואי, אלא על כל שאר החסויים שמאותו זמן בו פגשה את שוקי, החלה נילמן לקבץ בבתי משפט בכל מקום כדי להקים את תאגיד האפוטרופסות הפרטי שלה- שלהם. או שירדנה, מתאהבת מהירה, פשוט נפלה בשביו? היא כבר היתה בעסקי זקנים, אביה מוריס דעך בבית אבות עלוב והיא הקימה בעצמה בית אבות קטן אליו העבירה אותו. התחום היה מוכר לה. הרפתקאת בית האבות ההוא התברר לי מבדיקה, הסתימה רע. המקום קרס, וגבר בשם י. בו התאהבה אותו זמן רוקן אותה כספית.
בסוף אותה שנה כבר נסעו ירדנה ושוקי יחד לחו"ל. נשארו צילומים מאושרים ממסע למיאמי ביץ. הם גרו שם גם אצל חברתה א. ובעלה. על פי החברה א. – שלא אהבה את שוקי ממבט ראשון וראתה בו כריש שוק אפור שחברתה הטובה ירדני נפלה בשביו כפי שנפלה כבר קודם לכן עם גברים לא ראויים – היה שוקי מגיח למסעות קניות מהם שב עם שלל בגדים בערך של אלפי דולרים.
כך החלו ב3 השנים הבאות עד לכידתם, מסע בזבוזים והוצאות עצום שכל פרטיו מתועדים בדפי החקירות מול עמודת המקורות הכספיים, שכולם חשבונות של חסויים. זה מול זה. אופנוע ים, וילה, אמסטרדם, ארה"ב, משקפיים בעשרת אלפים, מחלקה ראשונה, ב. מ. וו. וכו'. כל אלה מול זקנה סנילית עם שתי דירות, פגוע ראש עם חשבון בנק, מפגר עם מטבע זר.
כך עזבה נילמן ב2005 את תאגיד האפוטרופסות "דורי דורות" בו עבדה ושפעולתו השתבשה עקב חקירה, ובינואר 2006 הקימה עם שוקי כמין מבנה מושלם של קומבינה, שתי חברות מחוברות. אחת לה, ואחת לו: ירדנה נילמן שירותי אפוטרופסות בע"מ ו- א.י.ש. סיוע, שירותים ואחזקה בע"מ, שנוהל לכאורה ע"י מירב לוי זית.
תוך זמן מה כבר הפקיד בית המשפט למשפחה בידיהם הנאמנות כ- 120 חוסים על רכושם ודירותיהם. אוצר גדול. שוק חופשי בזקנים.
רק דרך כספומטים משכו השניים על פי החשדות 808,512 ש"ח.
נילמן ישבה ברחוב ארבע ארצות 28 ושוקי במשרד סמוך מאד ברחוב מהר"ל 10 היוקרתי. לא זזו זה בלי זו.
היא גרושה והוא נשוי ואחר כך גרוש לכאורה מאשה פלוס ילדה בטבריה. חי בין הצפון, משפחתו שם, אחיו, חבריו- שותפיו הצפוניים אליהם יזרים כל הזמן הון, לבין תל אביב, בית אהובתו, וזירת הפעולה והשאיבה של הכסף. "תמיד היה משהו מוזר בעיני במשרד", אמרה לי עובדת, "לא הבנתי אם שוקי הוא כולבויניק פשוט כפי שנאמר לנו או המנכ"ל. לפעמים התבלבלת, מי הוא מי בעסק הזה? אבל לא שאלתי".
הרוע חי תמיד מן השתיקה של הטובים.
כלא
כבר ארבעה חודשים מאז מעצרה השני יושבת עו"ד ירדנה נילמן באגף סביון של כלא נוה תרצה. אגף נקי מסמים. בת 62 כיום, בעלת תואר בעבודה סוציאלית, משפטים והתמחות באמנות.
אשה בעלת טעם טוב, יקר לפעמים, שע"פ כתב האישום בזזה עם שותפה 7,256,377.70 ש"ח שבע מיליון, מאתיים חמישים ושש אלף שלוש מאות שבעים ושבע ש"ח ושבעים אגורות, מכ- 20 חוסים, מחולי נפש ועד תשושי נפש.
רובם כבני שמונים. כיום היא טוענת באזני כי, נקיה מרבב עד אז, הלכה שבי אחרי אהבה מעוורת. נשבתה בקסמו של "נוכל מקסים". שוקי שבה את לב כל הסובבים אותו, יצר אמון. בחור מבריק. הוא הקיף אותי באהבה ותמך בי בכל רגע שהייתי זקוקה לו". קרוב משפחה שלה אמר לי כי "ירדני השתנתה מאד אחרי שננטשה. היא נסעה לעבוד באינטל אירלנד וכששבה, עברה משבר משפחתי קשה, ננטשה ומאז נסחפה אחרי גברים לא ראויים שישקמו את גאוותה… היא מהנשים שמאבדות לגמרי את הראש כשהן מתאהבות".
היא נעצרה בנתב"ג עם שובה ממסתורה בגואטמלה בו ישבה למעלה משנה. עובדת שם במלון מקומי ובמסעדה שהכירה מטיול של בתה. מחשש בריחה היא עצורה כעת עד תום התהליכים. כשנעצרה באביב האחרון תוארה כמפלצת, חומסת זקנים ונכים. עוררה זעם ונעלמה בכלא. הפרופיל שלה מתאים יותר לכתבה משבחת בכתב עת כלכלי מאשר לאסירה שנואה: צברית דור שביעי שנולדה בתל אביב בשנה של מלחמת השחרור, שאמה וסבתה ילידות הישוב היהודי בחברון. אשת פסיכולוג בעבר, אם לשני ילדים מוצלחים ועורכת דין משגשגת. בכלא היא דמות מרכזית, פרקליטת העצירות, יועצת, מטפלת, ידה בכל. יושבת עם שלושת החשודות ברצח ילדיהן כולל מארי פיזאם וגם עם אתי אלון מרוקנת הבנק.
אתן מדברות על מה שעשיתן?
"לא. כשאתה יושב בכלא עם הנשים האלה, שאלת המעשה שהביא אותנו לשם אינה עולה. מה שעולה זה רק הענין האישי. ברור שכולנו נמצאות שם כי מעדנו". היא אומרת. מלאת התלהבות מכל פעילותה שם. קשרים, ידידות, עזרה. טיפול בילדי אסירות. סוג כמעט נוצרי של ריצוי חטא, כפרה של חוטא שבא בשמחה על עונשו.
היא מיודדת עם אתי אלון. יש דימיון בין המיקרים שלהן. בשניהם ניתן לזהות כרוניקה של השתלטות עברינית ואנשי שוק אפור על מקור כספים חוקי שנח לו בבנק או תחת אפוטרופסות, מוגן לכאורה, ובעצם פרוץ בהעדר פיקוח של ממש או בשל שיתוף פעולה של אנשים מבפנים.
נילמן ואלון ישבו בתוקף תפקיד חוקי ומוסדר, נקיות לכאורה מרבב, על ברז או על כספת, בנק ותאגיד חסויים, וגבר קרוב ותקיף, רב השפעה עליהן, אח או מאהב – פעל איתן או הפעיל אותן והזרים את הכסף בהליך חשאי פלילי ובעזרתן המלאה אל שקיו של שוק אפור שבלע הכל ולא נודע כי בא אל קרבו. כספי אלון הזינו ארגוני פשיעה מפה ועד ארה"ב.
נילמן ישבה על כסף רב מכיון שהמדינה החליטה במסגרת מהלך הפרטה ענקי להעביר גם את האפוטרופסות על חסרי האונים לידיים פרטיות. הצעד הזה לווה במהלך נפשי חברתי שבו הפכה החמדנות מחטא למעלה. מאז הכל פתוח. סוג של סדום. אני תוהה בכמה מקומות דומים מתרחש ברגע זה מצב דומה של הפקרת החלש לחסדו של החמדן.
את לא חשה חצויה? מצד אחד קיימת אורח חיים נורמטיבי רוב שנותיך, הפגנת מסירות רבה לחסויים ומצד שני הביזה הזאת מאז 2006.
אני לא מרגישה חצויה, אלא כמי שעשתה טעות גדולה בכך שנתתי אמון מלא ועיוור בשוקי. המצפון מיסר אותי יומם ולילה מאז.
זו היתה אהבה מעוורת או חמדנות משותפת?
כנראה שבמקרה שלי זו אהבה. מעולם לא חטאתי עד ההיכרות עם שוקי. והשאלה הגדולה שאני מתעסקת בה בתוכי מאז הבריחה לגואטמלה היא כיצד עברתי על כל הקודים המוסריים והמצפוניים שלי. אני חשה כעת הקלה גדולה. ריצוי העונש הוא הדבר לשמו חזרתי. יש לתת את הדין על טעויות כאלה".
עם זאת היא מנסה עתה לגולל חלק ניכר מן האשמה על שותפה, שוקי, ששוב אינו יכול להשיב. לטעון כי הכסף עבר אליו כדי להיות מושקע בשוק האפור ולשוב לחוסים, כאילו היה השוק האפור בית השקעות סולידי. ע"פ החלטה תקדימית בעליון, הצליח עורך דינה, אבי כהן, פרקליט פרטי מוכר שמייצג אותה בשל חסרון הכיס שלה כפרקליט ציבורי, לקבל מידע על עברו של שוקי שאול. שופט בית המשפט עליון הנדל הכיר בכך כי מעשיו ועברו של שוקי שאול רלוונטיים למשפט על אף העדרו המעציב.
בטבריה: חי באחיזת עיניים
הגבר הבישן שבו התאהבה ירדנה נילמן באותו יום גורלי, מוכר היטב בשכונה ד' על ההר של טבריה. כשאני בא לשכונת אגוז השיכונית, עם השוק הגדול, בתי הכנסת הקטנים וחנות העורך דין, כולם מכירים את שוקי שאול ומכוונים אותי לדירה בה היה רשום במשטרה: אגוז 1116 ב. זהו בלוק גדול ורב כניסות ובו בקומה הראשונה מעל עמודים וחצר שוממה, הדירה שבה חי כיום אחיו.
מכירים אותו בבית הכנסת שבו אומרים קינות על ט' באב, במכולת וברחוב. מכירים גם את אשתו. שביל עפר מוביל לבית הוריה של שולמית ערוסי שאול אם בתו ואחר כך גרושתו. "התגרשתם על הנייר", אמר לו החוקר, "רק בשביל ההוצאה לפועל". אני שואל את האח על שוקי ומעשיו. "אין לי שמץ של מושג על מעשיו, על ירדנה או על התאונה", אומר לי האח. "לא אדבר על אחי עם איש".
לפעמים נדמים כל פרטי חייו של שוקי שאול כמין קומבינה מאחזת עיניים שנועדה להסתיר, לחמוק. לכסות. בכתובת שמסר גר רק אחיו. בכתובת אשתו גרים הוריה. הוילה לא נרשמה על שמו. היו לו כמה שמות. העסקים המצליחים שלו תמיד הפסידו ובלעו כספי אחרים. הלוואות לקח בלי לרשום. נחלה בה רצה עברה לרשותו. זרם הכסף הבזוז זרם לאי שם, למקום בלי שם, לאנשים בלי פנים.
בשכונת אגוז העניה הוא היה מאותם נערים שהגשימו חלום על עושר ושבים לימים עם רכבי יוקרה גדולים, מואפלי חלונות מזן האמר, ב. מ. וו. או לקסוס. לא ברור במה הם עוסקים, אך יש יראה מהם. אחד מ- "הטיפוסים האלה", כמו שאומרת דמות ב"אלה תולדות" של אלזה מורנטה, "שרוצים להפוך את הכל לחשבון. להוסיף, להחסיר, להכפיל וכל זה כדי שיצא להם בסוף אפס!!!"
הנה בתיק החקירה, סכום של 17,900 ש"ח ששולם עבור עגינתה של היכטה שבשימושו של שוקי שאול במלון גלי כנרת. או 40 אלף שח לטיול משפחתי. 70 אלף שח לאופנוע ים. 6,000 לספא מפנק. הכל ע"פ החשד מחשבונות החסויים. הנה 400 אלף ש"ח שהוזרמו מחברת א.י.ש. הישר למשחטת כוכב הצפון הכושלת בכפר מרר, בה היה שוקי שותף עם חבר ורע, נער שעשועים צפוני מוכר היטב, בעל דירות ונכסים, מפזר כספים גדול ומקושר היטב לשוק האפור. המשחטה בלעה הון: כמיליון ושבע מאות אלף ש"ח. מי שמחפש את מסלול הכסף ינסה להגיע אליה. אך היא פגה, נעלמה.
שוקי הפך גם לאבי קיס כשפרסם על פי החקירה תחת השם הבדוי הזה מודעות במקומונים צפוניים כדי לחפש נערות ליווי לעבודה וכן לפרסם מכונים.
לפעמים נע בין השמות כמו בין הכתובות. בצפון היה איש עסקים מפוקפק, חומק מנושים ונעקצים, ובתל אביב היה כלבויניק בעל לב זהב שהעסיק גם את אביו בתיקונים, והיה גם מנהל הכספים לא רשמי, מורשה כל החתימות, בעל צ'קים פתוחים וכרטיסי האשראי של העסק והחסוים, של כל אלו שהוצאו מחסות עצמם ומשפחתם והופקדו ע"פ הוראת שופט בידי ירדנה ושוקי. או ע"פ לשון החוק היבש: "חסוי, בהתאם לדין, הינו מי אשר מחמת חולי נפש, או לקות שכלית או קטינות, אינו יכול לדאוג לעניניו ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו… האפוטרופוס הממונה חייב לדאוג לטובתו של החסוי ולנהל את עניניו ביושר, במסירות, בנאמנות ותוך שמירה על כבודו".
הנפילה: אין לה משקפיים
כשנפלו השניים מקץ שלוש שנים סוערות וגדושות ריגושים, נפלו יחד אבל ברחו לחוד. ב- 2008 התעוררו חשדות אצל נציגי האפוטרופוס הכללי במהלך דיון בבימ"ש על מכירת נכס מקרקעין של חסויה.
הדוחות הכספיים שצירפה עוה"ד לבקשתה העלו את החשד כי נכללו בהם הוצאות שלא כדין.
חשדות אלה נבדקו ובין היתר נמצא כי באותו תיק נרכשו לחסויה משקפיים באלפי שקלים.
בירור בבית האבות העלה כי החסויה כלל אינה מרכיבה משקפיים. החקירה העמיקה. תלונות הנעשקים פרצו החוצה בתכנית "שומר מסך" ועוררו זעם. שוקי נסע לארה"ב בסוף אוקטובר וכחודש אחריו נעלמה ירדנה לגואטמלה לה אין הסכם הסגרה עם ישראל. שוקי חזר אחרי חודש ונעצר. ירדנה נשארה שם עוד שנה ורבע. שוקי שלח לה לפעמים דולרים לשם.
"ירדנה לקחה לי את החיים", אמר שוקי בחקירתו. "אולי הוא הרס לי את החיים?" תהתה ירדנה. כשהראה לה החוקר את ההוצאות על אופנוע ים, מעגן ליאכטה, מודעות לחיפוש נערות ליווי ואף על הבטון לוילה בפוריה, אמרה נילמן "אני ממש נחנקת. תן לי להתאושש". כששבה מבריחתה החלה לשתף פעולה כמעט בהקלה עם חוקריה. יחד עברו על חשבונות, העברות, הוצאות ענק ושמות החסוים שאת כולם הכירה היטב. היא טיפלה בהם טוב גם ע"פ עדויות עובדים במשרד. חצויה. ליטפה ורוקנה. לחוקריה תיארה איך פעל ענין הכספים, איך "הועברו לחשבון א.י.ש. שהיה מין מסלקה", אמרה. "היינו זוג. שוקי ואני. הוא היה אחראי על צד השיפוצים וענינים טכניים של החסויים. והיתה לו יד חופשית בכסף. למה? "כי אהבתי אותו. הכל נעשה מרצוני הטוב והחופשי".
"אבל החרבת במו ידיך את העסק שלך?"
כל הזמן שהייתי בגואטמלה חשבתי איך עשיתי את הדבר הזה.
החוקר מציג בפניה כ- 720,000 אלף ש"ח הוצאות שלהם כבני זוג משך שלוש השנים הטובות. פינוקים. היא חשבה שהיקף שוד הכספים היה 2 עד 3 מיליון, לא עשרה או שבעה כמו שהגיעו בבדיקה המלאה. "אם הייתי יודעת את ההיקפים האלה, אולי הייתי חותכת ורידים". כשנחקר בנה אמיתי, שעל שמו נקנה אופנוע ים ואליו הועברו כספי תמיכה חודשיים, אמר לחוקר כי "אכן מערכת היחסים בין אמי לשוקי נראתה לי מוזרה מאד. שוקי הוא מקור כל הצרות. אמא גדולה עליו בכמה מידות. לפני שוקי היה לאמא חבר שגנב ממנה. כשהכרנו את שוקי הזהרנו אותה ממנו".
גרושתו שולמית אמרה לי כי ידעה "על הכל רק מהחדשות. כרגע לא יכולה לדבר. אני לא מוציאה אנשים מהקבר".
היא גרה בטבריה. הבית שבנה לה בפוריה ריק. ע"פ חוקרי המשטרה, חי שוקי שאול חיי אישות בשעתו גם איתה. גם עם ירדנה.
המפקד
באי-מייל אחד כתב שוקי לירדנה: "תשמרי על בארות המים שלנו תמיד מלאים פול". היתה להם השפה שלהם ומשפת המכתבים ברור מי המפקד. הכולבויניק הבישן ניהל כמעט הכל, פקד, הורה, ביצע. "הוא הוצג בפנינו במשרד כאיש הטוב שבא לעזור", אומרת לי עכשו י.ס. שעבדה זמן מה כבקרית במשרדי ירדנה ושוקי, עובדת מסורה שעברה בבתי חסויים תחת פיקודה של ירדנה. "היא היתה אשה מדהימה", אומרת ס. "אם היא מאחזת עינים אז היא גאונית. ביצעה את זה מושלם. עבד אצלה קאדר של אנשי מקצוע טובים. האוירה במשרד היתה מצוינת, חמה, ביתית. אוירה של אמון. ירדנה היתה בוסית טובה. לא לוחצת, עד שהגיע צורך בכסף לחסויים.
אז פתאם לא היה. אשה זקנה, שידענו שיש לה שלוש דירות, לא היו כמה אלפי שקלים למכשיר שמיעה עבורה.
זה שיגע אותי איך פתאם אין לה כסף, אבל לא חפרתי בזה. כשהכל התגלה, נדהמתי כי ירדנה היתה אשה מצחיקה וחכמה ובחקירה שלי שמרתי על לויאליות כי עדיין לא קלטתי כל מה שקרה שם".
ושוקי שאול?
תעלומה. לא הבנתי איך הוא מתחבר לירדנה. נראה לי מוזר מאד. לא ידעתי שהם זוג אבל ראיתי כי המון דברים התרחשו אצלה בבית בארבע ארצות. נגמרה העבודה והם המשיכו אצלה. הוא היה בחור גבוה, בריא בשר, ביבי פייס. מתוק. כאילו ביישן מאד. חיוך נורא טוב ובכל זאת היה שם משהו שלא היה לו הסבר. הוא הוגדר כשיפוצניק במשרד, אבל כשהיה בא, הקים אותה מהכסא שלה. מהר מאד בלט פער עצום בין מעמדו הרשמי למעמד האמיתי שלו. בעצם בוס. תמיד הביא למשרד כל מיני חברים שלו שהיו מין עבדים. שפוטים שלו, כאלה שנהגו עבורו כשהיה בשלילת רישיון".
"אחר כך, כשהכל התפוצץ, נראה לי מוזר שהוא ישב מעט בכלא. ברח לארה"ב כאילו לעבוד שם ולהחזיר כסף וחזר ונכלא ודי מהר יצא לחופשי כשהיא היתה בגואטמלה. לפני ארבעה חודשים, כשירדנה חזרה ומיד נעצרה וחודשה החקירה, קבעו החוקרים עימות בין שוקי לבין מירב מהמשרד. מירב הגיעה למשטרה ביום חמישי ה-4 למרץ. והוא לא בא. נעלם. המשטרה אמרה שזו ארץ קטנה, אין לאן לברוח, יתפס מהר. אחרי יומיים קרה מה שקרה. היו המון דיבורים מה בעצם קרה לו. עד היום חושדים אצלנו שאולי נעשה משהו כדי להשתיק".
זהו כביש חשוך, משובש לפעמים בשל שטפונות ורכב הב. מ. וו. 530 הגיע לקטע הזה של כביש 90 במהירות מסחררת. עדים ראוהו עוקף בדרך, אך איש לא ראה את התאונה שהתרחשה מעל בתי המלון של ים המלח, קרוב לאחת עשרה בלילה של ה-6 למרץ, בזמן שהכל ריק ואפל. הם הגיעו מדרום לצפון, שני גברים בשנות השלושים שלהם ואשה בת גילם שישבה מאחור. כולם שתויים. לא חגורים. זהו דגם יקר, רכב של טון וחצי, שש בוכנות, מגיע ל245 קמש. מאיץ למאה קמש בשבע שניות. שמונה כריות אויר, מנגנון בקרת יציבות, סייען בלימה, חיישן גשם וציון ארבעה כוכבים במבחן ריסוק.
נראה שהיו שתויים – זחוחים. אולי כדי לשכוח. אחד מהם התעלם מהזמנה משטרתית, אך ידע כי מעצרו קרוב. זה היה מוצ"ש, ואולי כבר מחר יעצר, יחקר שוב, יעומת, ישב. האחר היה חברו הטוב, לפעמים שותף. הם באו מאילת שם בילו ורכשו את הרכב מבחור אילתי, טרם העברת בעלות. שנת יצור 2008 מחירון 280,000. היה איתם ברכב סכום כסף גדול נוסף.
לכודים במהירות ובמוסיקה כמין בועה מבודדת, חשו פתאם משיכת הגה חזקה מאד, אבדן שליטה, צמיג ימין אחורי התפוצץ כנראה בשל מהירות שתויה ובור באספלט הכביש. ה- 530 הסתחרר וירד לשוליים הרכים, הנהג, נעזר ברכב האמין, השיבו לכביש. מאוחר מדי. הרכב התהפך מספר פעמים ונחת על חרטומו. מעצמת הפגיעה נפתחו הדלתות ושלושת הנוסעים הועפו, נחבטו במעקה בטיחות, באספלט. כל השלושה נהרגו במקום.
כשהצלם חיים הורנשטיין הגיע לזירה על אופנועו, כבר היו הגופות מכוסות. רחוקות זו מזו. הוא זוכר שהאשה שכבה על הכביש. גבר אחד בתעלה לצד הים. במדרון. הוא זוכר שנהרו לשם יותר מדי שוטרים, יותר מן הצפוי בתאונת דרכים, שההסתובבות שלהם בשטח היתה יוצאת דופן. רכבים אחדים נעו לצידי הכביש, סרקו בזרקוריהם את האפלה הסמיכה כמחפשים עקבות. חוקר אחד דיבר על אפשרות של מארב. חיפשו סימני צמיגים של רכב אחר ולא מצאו.
אחר כך היה דיבור בין החוקרים במקום, על כך שהשלושה שהגיעו מאילת, היו שם תחת מעקב. ע"פ מסמכים הם זוהו כשוקי שאול, חברו מיקי ג'ינו ממגדל ועימם הלן מוריאדי חברתו היפה של ג'ינו ממושב ליד אשקלון. תיק התאונה לא נסגר עד היום. בוצעו בדיקות מעבדה שמנסות לאתר צבע ממגע של רכב אחר. לא נמצאו. המשטרה מאשרת כי נמצא סכום כסף גדול, חריג, ברכב. אין אפשרות לקבוע מי מהשניים נהג. בשלושת הגופות נמצאו עקבות של אלכוהול וסמים. סיבת התאונה כנראה: גורם אנושי. התפוצצות צמיג עקב מהירות. שכרות. עפ עדויות של מכרים של שוקי הוא לא היה איש אלכוהול משתכר, וממצא זה מחשיד בעיניהם את מהלך התאונה כענין מכוון עי אחרים.
במסעדת דליה מתחת למושבה מגדל שלו, אומר לי יוסי ג'ינו, אביו של ההרוג מיקי, שנדמה לו כי שוקי נהג. הוא היה שם אחר כך וראה מה שראה. אין על מה לדבר. "תשתה קפה ומיץ ואני אלווה אותך בכבוד לדלת. אין על מה לדבר. הילדים מתו ונקברו, הכל נקבר איתם", הוא מסכם ומשתתק. הבן האחר ששב מטיפוח קברו של מיקי, מביט בי ושותק. המשטרה מסרבת לאשר אם התנהל מעקב אחרי השניים.
כך, בקץ אותו שבוע בראשית מרץ שבו שבה ארצה ירדנה נילמן כדי להתחיל לדבר על הכל, עף מפה אהובה לשעבר שוקי שאול כדי לא לחזור לעולם.
בסיפור הזה, שבו נשאבו ועברו למעלה משבעה מיליון ₪, "לא נשאר לאף אחד כסף, גם לירדנה המטומטמת לא נשאר גרוש". אמר שוקי לחוקריו. זה נכון לגבי שני הגיבורים, החיה והמת. דירתה של נילמן עוקלה ונמכרה. הוילה של שוקי, מסתבר, משועבדת לאיזה מגדל עופות צפוני שנעקץ.
בסך הכל נעלמו לבלי שוב כחמישה מיליון ש"ח או יותר. נשאבו לאי שם בצפון, למישהו שהחקירה לא הגיעה אליו. כמה מהחסויים שנבזזו, הלכו לעולמם. פה ושם נמשכים קרבות קטנים על השאריות.
כתב אישום – ביהמ"ש מחוזי ת"א, ת"פ 46555-03-10 מדינת ישראל נ' ירדנה נילמן, קובץ pdf
פרוטוקול והחלטה בתיק ת"פ 46535-03-10 מדינת ישראל נ' ירדנה נילמן מיום 20/12/10, קובץ pdf
