ביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד

כבוד השופטת חנה בן עמי בכנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות סעד.

השופטת חנה בן עמי, בדימוס ביהמ”ש מחוזי ירושלים.

גיליתי כמה זעם ותסכול הצטברו אצל אנשים ממערכת המשפט, והמסקנה היא שיש לבדוק מיד איפה טעינו.

גם הזעקה האמיתית והקשה אינה יכולה לבוא לידי ביטוי בדרך מבזה ופוגענית מכל סוג שהוא נגד המערכת השיפוטית, ואם נגרם עוול צריך לבדוק מה צריך לעשות כדי לתקן את המצב. מאוד קל לסווג את האנשים הפגועים כסהרוריים וכאילו אין לייחס משקל לדבריהם. בכך אינני אומרת שאדם ששרוי במצוקה קשה ודבריו נאמרים בכעס, יש לתייג אותו כאדם אלים ולהתעלם מטענותיו לגופן.

השופטת חנה בן עמי עובדות סוציאליות מעלימות מסמכים לצורכי סחר בילדים

עובדות סוציאליות מעלימות מסמכים מעיני בית המשפט, מעבירות מידע מוטעה לצדדים, אפילו בהתייחס להחלטות כתובות.
כשהוחזרו ילדים למשפחותיהם, השאלה שליוותה אותי הייתה, אם אמנם באיזה שהוא שלב באמת העו”ס שקלו את טובת הילדים. לעצמי סברתי, כי הילדים הוחזרו לאלתר, כדי למנוע כתיבת פסקי דין שיפרטו את המצב, כדי שקלונן של פקידות הסעד לא יתגלה ברבים.
זהו סיפורם של שלושה ילדים, שאימם עברה לא מעט טלטלות בחיים, עברה גם תאונת דרכים, הילדים הוצאו ממשמורת ההורים באמצעות כוחות משטרה לאחר שהוחבאו אצל הסבתא במשך שבוע, והועברו למקום מרוחק מאוד ממגורי האם, והוחזקו שם במשך כשנתיים, עד שהוגשה בקשה להכרזתם כברי אימוץ ביחד עם בקשות דחופות להעביר את הילדים למשמורת הרווחה, להפסיק באופן טוטלי את הביקורים ולמסור את הילדים למשפחה שמיועדת לאמץ אותם, לקיים דיון ללא נוכחות ההורים, תוך הסתרת חומר הראיות מעיניהם.
מלכתחילה לא הבנתי כיצד ניתן לקיים דיון במסירת 3 ילדים לאימוץ בלא נוכחות ההורים. אמרתי: “סליחה, למה?”
אמרו לי שמדובר באישה אלימה, ופקידות הסעד מפחדות ממנה.
אמרתי: “נגן עליהן, אך לא נשלול זכות בסיסית של אימא להיות בדיון גורלי כל כך”, והוריתי כי האימא תשב באולם, ופקידות הסעד יעידו ממקום אחר בטלוויזיה במעגל סגול.
לאולם הגיעה אישה קטנה, מצומקת, פסיבית, רועדת מפחד. היא התיישבה בפינת האולם. אולם גדול, מפואר, והיא ישבה בפינה. במהלך הדיון התברר לי, כי גם התרשמותם הייתה שהיא אישה פסיבית, שאיננה יודעת לנקוט בסופרלטיבים שפקידות הסעד העניקו לה.
פקידות הסעד מיד אמרו שהן חוזרות בהן, ואפשר לקיים דיון באולם בצורה מסודרת, ואז הגיע התור של העובדות הסוציאליות מבית המעבר.
בזו אחר זו הן עלו, והעידו כי הן היו סבורות שמקומם של הילדים בבית האימא, במסגרת תמיכה של הקהילה במקום, אבל כשהם הציעו להגיש תכנית לטיפול במסגרת הקהילה, הבקשה שלהם נדחתה, תוך שהובהר להם שאם יהיו תכניות כאלה בקהילה, אז יקטן מספר הילדים לאימוץ והדבר יפגע במשפחות שמבקשות לאמץ ילדים.
על דברים אלה חזרה לא רק מנהלת האגף לשירותים חברתיים בצפון, אלא גם פקידת סעד לחוק הנוער באותו אזור…
כשפקידות הסעד הבינו שמצבם לא מזהיר בתיק, כשביקשתי לקבל פרוטוקולים של הוועדות שעברה המשפחה, נאמר לי שזה חסוי. אלמלא עמידתי החד משמעית על זכותי שפקידות הסעד יגישו לי את החומר לא הייתי יודעת על זה עד היום.
יותר מזה, כשפקידות הסעד נחקרו על התסקירים שלהם התגלו סתירות מהותיות.

השופטת חנה בן עמי פקיד סעד מגיש תסקירים המבוססים על דברי צד אחד

פקיד סעד במקרים לא מועטים מגיש תסקירים שמבוססים על דברי צד אחד, כשעל פניו גם אם הוא שמע את הצד השני, הוא החליט מטעמיו שלו, לא להאמין לו. אין לו כלים לבדוק.
אחד מתוך שלושה מהזוגות הנישאים בזמן האחרון, גם מתגרש. לא פעם הילדים שממילא הם הכי פגועים מהרס התא המשפחתי, הופכים להיות הכלי נשק של אחד הצדדים במלחמה נגד האחר.
תפקידו של השופט בתיקים אלה הוא קשה ביותר. הוא הרי איננו בוחן כליות ולב, רוצה להגיע לחקר האמת, אך נוכח הזמן המועט שעומד לרשותו ובמיוחד בהסתמכו על ידי הכלי המקצועי שניתן לו על ידי המחוקק, הוא נוטה להסתמך על תסקירי פקידות הסעד והעובדים הסוציאליים, זאת מתוך הנחה שמדובר באנשי מקצוע שמקבלים את שכרם מקופת המדינה, וממילא הם בוודאי ניטרליים, וניתן להתבסס על דבריהם.
בכך השופט שומט את מלאכת השפיטה בתיקים שהם מהרגישים ביותר, ומעביר את השרביט לפקיד הסעד, שהכלים שברשותו, אין די בהם כדי לבדוק דברים לאשורן.
פקיד הסעד במקרים לא מועטים, מגיש תסקירים שמבוססים על דברי צד אחד, שעל פניו גם אם הוא שמע את הצד השני, הוא החליט מטעמיו שלו, לא להאמין לו ולהאמין לצד אחר. אין לו כלים, הוא לא עושה את זה מתוך מידע או עובדות. אפשר תוך רבע שעה לבדוק את הדגרים ולראות שאין להן בסיס. אבל זה לא נעשה. גם כשפקידת הסעד מזמינה חוות דעת לעניין מסוכנות, מי שיושב באותה וועדה ונותן את חוות הדעת, הן בעיקר פקידות הסעד שמתלווה אליהן פסיכיאטר. פקידות הסעד מספרות את מה שהן מספרות, ולקרוא את חוות הדעת – לפעמים זה דבר מביש.
בנסיבות האלה, כפי שכבר אמרתי, לא רק שבית המשפט איננו עושה את מלאכתו מפני שהוא עושה את מלאכתו על מי שהוא סמך, אלא שמוגש תסקיר שהוא לא מבוסס, שמחליטים על סמך סיפור כזה או אחר, שאבא יראה את ילדו במרכז קשר, כשקובעים על סמך דברים שלא נבדקו לגופם, שהילד יראה את האב רק בימים אלה ולא אחרים, בסופו של דבר ראשית נוצר נתק, כי ילד שרואה את אביו במרכז קשר הוא לא יכול לבנות יחסים איתו.

לא ניתן על חדר של מטר וחצי או מטר כשעובדת סוציאלית בודקת כל מילה, שמא הבא ילחש לבנו איזה מילה, ומה האבא יכול כבר להגיד לבן שלו כשעובדת סוציאלית בודקת כל מילה שיוצאת מפיו…
במקום לפתור בעיות אנחנו יוצרים בעיות. אני רוצה לקוות שהכנס הזה יתרום ולו במשהו לשינוי המצב.

השופטת חנה בן עמי תסקיר פקידת סעד הוא לא טיוטה של פסק דין

נכון שחשוב להיות נחמד ולדבר בנימוס, אך תפקידם של אלו שעושים במלאכה להתייחס לעיקר. אם מישהו מבצע עבירה יש להעמידו לדין, אך לא יכול להיות שמי שסגנונו אינו מוצא חן בעיני פקיד סעד, יתוייג כמסוכן וישללו ממנו זכויות יסוד, כמו למשל, ימנעו ממנו בפועל לראות את הילדים שלו.
מלאכת ההכרעה היא של השופט, וההמלצה של עובדת סוציאלית צריכה להישאר בגדר המלצה בלבד.
תפקידו של התסקיר לתת מידע אמיתי, אוביקטיבי, מהימן ושלם. התסקיר צריך להכיל עובדות, את העבר של המשפחה, את הסביבה, את המצב הנפשי, הוא צריך לנתח את הנסיבות שהעומד מולם הגיע למצב שהוא נמצא, ובסופו של דבר כשהתסקיר מוגש, הוא לא טיוטה של פסק דין.
הוא צריך להביא בחשבון שהשופט צריך לשקול שיקולים רחבים ולהגיע למסקנה שהוא יגיע אליה.
תפקידו של פקיד הסעד איננו לכתוב פסק דין לשופט ובוודאי לא להיות המוציא לפועל של פסק הדין. הוא בסך הכל צריך להביא נתונים ועובדות, וצריך לאפשר לשופט לראות את התמונה בכללותה.
לצערי, מאז שהדברים הללו נכתבו המצב לא השתפר.
כשיש פקיד סעד שמתוקף החוק, יכול להקל על השופט את העבודה, וכשמדובר באיש לכאורה ניטרלי, השופטים נוטים לא לבדוק את התסקירים המוגשים על ידם.
כשמדובר בעובד סוציאלי שנותן תסקיר, למרבה הצער, לא ניתן לצדדים לחקור את פקיד הסעד. הדברים נלקחים “כתורה למשה מסיני”, על זה מסתמכים ועל זה בונים תוצאות שבעצם התוצאה שלהם יכולה להיות נזק לא רק לקטין אלא לכל המערכת המשפחתית.
זה לא סוד שלקציני מבחן כמו לפקידי סעד אין מיומנויות חקירה או מהימנות המושמעים באוזניהם, ולמרבה הצער, נטיית לבם היא להתרשם מהצד החיצוני של בעל הדין המופיע לפניהם, ממתק שפתיו, ולא פעם להתייחסות של ההורה לפקיד הסעד ומנכונותו להרשים את פקיד הסעד.
מהתיקים שבהם דנתי, והם לא מעטים, ההתרשמות שלי, כשמדובר בפקיד סעד, גם בהנחה שמדובר באנשי מקצוע מוכשרים בתחומם, לא זאת שאין להם הכלים והמיומנויות לצורך חקירה ובדיקה, אלא שגם במיומנויות שיש להן הן לא עושות שימוש מושכל.
מלכתחילה הן מגיעות עם נטיות לב ודעות קדומות, ולמרבה הצער, נוכח הכח שניתן בידיהן, הן על ידי המחוקק והן על ידי השופט, הן רואות את העמדה שלהן  שכאמור היא פרי של עמדות ראשוניות מוטות ובדיקה לא מיומנת את השורה האחרונה, את פסק הדין אליו יש להוביל את השופט ובסופו של יום להכתיב לו את עמדתם.
ובמקרים שאותם הן רואות מתאימים, לא להשאיר לשופט ברירה, אלא להגיע ליעד אותן הן מובילות אותו. מה שאני רוצה לומר לגבי הובלת השופט לאותה תוצאה שהן רוצות – שכאשר מוציאים ילד מהבית ומעוניינים להובילו להליך של אימוץ, מרחיקים את הילד רחוק מהבית, לא מאפשרים ביקורי הורים ומציגים דמות דמונית, וכשהן מגיעות לבית המשפט, אפילו אם השופט מגיע למסקנה שלא היה מקום להוציא את הילד מהבית, כבר חלפו שנתיים, והשופט אומר לעצמו “נכון מלכתחילה לא היה צריך להוציא את הילד הזה מהבית, הילד הזה כבר שנתיים לא היה בבית. כל המערכת כבר השתנתה הוא כבר גדל במשפחה אחרת, עכשיו אני לא יודע האם זה טובתו של הילד להחזיר אותו. ילד זה לא חפץ. זה לא עציץ. הילד גדל”.

השופטת חנה בן עמי איומי פקידות סעד על מומחים בפגיעה בפרנסתם

תיאור כבוד השופטת על הוצאת ילדה ממשפחתה בכפיה וייעודה לאימוץ סגור.
מאחר וכבר מההתחלה הרושם שלי מהאם היה שהיא כל כך רוצה להחזיר לעצמה את ילדתה, שהיא נחושה ברמה כזו שהיא מוכנה לצאת ממעגל החיים הישן ולשנות את דרך חייה, וגם יש לה את הנתונים והפוטנציאל.
מאחר שלא יכולתי לקבוע סופית שזה המצב והיא תוכל לקבל את הילדה, נעתרתי לבקשה שהילדה תימסר זמנית להורים אומנים, והדגשתי שמדובר במצב ביניים שיאפשר התבוננות עמוקה יותר במצב האם. בינתיים, כמובן שאיפשרתי לאם להיפגש עם הילדה.
לתדהמתי לאחר מפגש אחד או שניים, הוגשה בקשה על ידי פקידות הסעד להפסקת הביקורים, ונטען שכשהילדה ראתה את האימא שלה היא בכתה וחלה הידרדרות במצבה. מאחר ולא היתה מחלוקת שהילדה קשורה לאמה ומצבה של האם השתפר מאוד, זימנתי לחקירה את המומחה שנתן את חוות הדעת.
אף שהמומחים מטעם בית המשפט בעניינים אלה נעשים על ידי השופט הדן בתיק, בדרך כלל המינוי נעשה מתוך רשימה של מומחים שפקידות הסעד נותנות הסכמה להן, מומחים שברור להם, כי אי הסכמה לדעתן של פקידות הסעד – תפגע בפרנסתם.
יתר על כן, למדתי כי אפילו במקרים בהם הגיע למסקנה, כי נוכח חוסר האמון בפקיד הסעד מאחד הצדדים, יש מקום למנות מומחה שהצדדים מסכימים לו, ובדיעבד מתברר, כי דעתו של המומחה שבית המשפט מינה אינה תואמת לדעתו של פקיד הסעד, פקידי הסעד לא יירתעו מלפנות לאותו מומחה, אפילו בכתב, לטעון נגדו כי איננו מקצועי ובדיעבד לאיים עליו, כי אם לא יישר קו – תקופח פרנסתו.
באותו מקרה עליו אני מדברת, משהתייצב המומחה לחקירה הוא לא שלל את העובדה, כי הילדה קשורה לאם וכי האם התנהגה בביקור בצורה שלפי הנחיות וכן הלאה, הוא גם לא הכחיש כי שני ההורים מעוניינים בכל לבם לקבל חזרה את הילדה ויעשו הכל למען המטרה הזו, אך הוא אמר שבגלל שהילדה בכתה, אז יש מקום להפסיק את הביקורים…
שאלתי אותו אם לא יכול להיות שהילדה בכתה מפני שהיא מתגעגעת לאמא שלה. התשובה שלו היתה שלילית, אך הסבר לא ניתן.
ככל שניסיתי לברר את העובדות לאמתן, נראה היה כי הוא נתון במצוקה ומצפה מפקידות הסעד שיושיעו אותו, כשמבטיו היו מופנים אליהן ככל שהתקשה במתן תשובות שישביעו את רצונן. בנסיבות אלו, סברתי כי יש למנות מומחה נוסף שלא נמנה עם רשימות המומחים של הרווחה.
התגובה המידית הייתה התנגדות עזה של פקידות הסעד בטענה שאותה מומחית איננה בעד אימוץ.

הרב יוסף שיינין ילד שנלקח מן האם זה מעשה אכזרי נורא

אני מודה ליוזמים של הכנס הזה. חלמתי על דבר כזה, ולא ידעתי איך מוציאים זאת לפועל, אבל הנה ישנם אנשים בעלי יוזמה ברוך השם, הוציאו זאת לפועל. באספקט הרבני שכל הנושא הזה הוא פסול לחלוטין.
כל נושא הוצאת ילדים מהוריהם הוא פסול לחלוטין.
בתלמוד מסופר על רבי יהודה הנשיא, הוא היה נשיא ישראל כאן בארץ הקודש, והנה הולך הוא יום אחד בדרכו לא פחות מבית המטבחיים שם שוחטים את הבהמות, ואז רץ לעברו עגל גואה בבכי.
רבי יהודה הנשיא לא ריחם על העגל הרך הזה ואמר לעגל “נועדת להישחט, להיאכל”. משמיים נגזר עליו ייסורים קשים מהשמיים שנמשכו 13 שנים, עד שיום אחד שפחתו ניקתה את הבית והיא ראתה כמה גורים של חולדה, והיא רצתה לטאטא את הגורים מחוץ לבית, ואז יצא רבי יהודה הנשיא ואמר לשפחה, “רחמנות, האמא של הגורים תבוא ותחפש אותם ולא תמצא אותם. אל תעשי את זה תשאירי אותם במקומם”. באותו רגע פסקו משמיים שייסוריו ייפסקו.
זה כשמדובר בבעלי חיים, יש לנו אות משמיים שלהפריד אפילו גורים מאמא שלהם זו אכזריות, ומי שדואג שיישארו בחיקם, נגאל מייסורים 13 שנה.
הצער נוראי. לגזול ילד מאמא שלו, אמא שהרתה אותו 9 חודשים, כפי שכתוב בתורה: “בעצב תלדי בנים”, היא כל כך ציפתה לרגע שהילד יוולד.
ילד שנלקח מן האם, זה מעשה אכזרי נורא. נוראי, שאני לא חושב שיהודי מסוגל לכך.
הופעתי בבית המשפט בבאר שבע, ולצערי הרב יש אטימות מוחלטת. מהכנס הזה צריכה לצאת קריאה לכל חברי הכנסת, אנחנו יהודים, אנחנו רחמנים, ולא מתאים לנו לעשות מעשה אכזרי כזה.
כל מה שיידרש ממני אני מוכן לעשות במסירות נפש. אני לא מפחד משופטים. אני אומר ששופטים הם אכזריים, כפי ששמענו כאן עדויות, את ההתייחסות של השופט, מגיעה אליו עובדת סוציאלית והוא חותם על כל מה שהיא רוצה. שופט צריך לצום לפני שהוא נותן פסק דין כשמדובר בדיני נפשות. כך צריך להיות.
בע”ה אני מוכן לעשות כל דבר שיידרש ממני להפסיק את העוול בנושא הזה.

עו”ד אלן עושרת עובדות סוציאליות פוגעות בקוד האתי שלהן לשתף לקוחותיהם בקבלת החלטות

מדיניות פטרנליזם שר הרווחה – הפטרנילזם הוא כלל ארצי. בדרך כלל מדיניות של משרד נקבעת על ידי השר, ועדיין אנחנו רואים את המצב המקובע עשרות שנים, ואת אותו כח משחית שניתן בידי פקידות הסעד.
החוקים והתקנות נותנים את הכח לפקידות הסעד, ופה דווקא אנו רואים את השיתוף בין מערכת המשפט והכנסת. אותה פקידת סעד שמביאה את התסקיר לביהמ”ש, השופט הוא צריך לשפוט ולא פקידת הסעד. כשיש תביעה למשל, של ליקויי בניה, יש חוות דעת של מהנדס, מומחה ביהמ”ש, ויש לנו לפחות 3 חוות דעת של מהנדסים כדי לדעת, ואנו יכולים לחקור את נותני חוות הדעת עד שהשופט נותן את ההחלטה שלו.
במקרה של פקידות סעד לענייני משפחה, יש לנו תסקיר ואי אפשר לחקור את פקידת הסעד!
אי אפשר גם להביא לביהמ”ש חוות דעת נגדית, גם למי שאין בעיה כספית, כדי להוכיח שאותו הורה אינו מסוכן וכו’.
אותו הורה במהלך הנישואין, אף אחד לא בדק אם הוא מסוגל לגדל את ילדו אם לאו, אולם ברגע שההורה מתגרש, הוא הופך “למסוכן”. מי קובע? פקידת הסעד.
ביהמ”ש קובע ונותן את הכח לפקידת הסעד, במקום שהשופט יחקור ויבדוק, הוא מקנה לפקידת הסעד סמכויות לפי סעיף 19 לחוק הכשרות האפוטרופוסות, הסעיף הזה אומר שאם אין הסכמה בין ההורים, רשאים הם לפנות לביהמ”ש, ואם ראה ביהמ”ש שיש מקום להכריע, יתיר את ההכרעה למי שהוא מוצא לנכון. ואת מי בית המשפט מוצא לנכון? את פקידת הסעד.
הכנסת רוצה לתת יותר כח לשופט והיא לא מצליחה. השופטים עושים יד אחת עם פקידות הסעד, כי הם עושים להם את העבודה קלה.
“פקידת הסעד בבית המשפט היא חצי אלוהים”.
המצב חמור יותר, כי העובדות הסוציאליות לא מתעמקות בתיק ולא חוקרות ולא בודקות מי צודק ומי לא ואילו טענות שווא הועלו. הן מנצלות את אותו כוח ועושות מה שהן רוצות.
הן פוגעות בקוד האתי שלהן, שעל פיו הן צריכות לשתף את הלקוחות שלהן בקבלת ההחלטות.

עו”ד ליאור לב הורה המגיע לפקידת סעד חובה לתעד את השיחה

הורה שמגיע לפקידת סעד צריך לדאוג שהוא לא יסומן, וצריך להיות בקיא היטב במה שנטען נגדו. בבואך לפקידת הסעד, חובה לתעד את הפגישות, להחזיק מכשיר הקלטה, כי הן מדווחות בניגוד לחוק דברים שהם לא אמת. פשוטו כמשמעו.
יש שופטים שלא רוצים לקיים דיון הוכחות. אנחנו שולחים כל שבוע בקשה לנהל דיון הוכחות. בפעם הרביעית אני מגיש ערעור למחוזי.

עו”ד עופר רון דרכי התמודדות מול פקידות סעד בתביעות נזיקין

עו”ד עופר רון טוען כי ניתן לתבוע את המעסיק של פקיד הסעד כגון רשות מקומית או משרד הרווחה. בתביעה אזרחית כזאת מעמדו של פקיד הסעד נחות משמעותית ממעמדו בבתי משפט לענייני משפחה ונוער. עו”ד עופר רון תיאר דוגמא שבה הוא חקר פקיד סעד בכיר בשתי ישיבות בבית משפט כ- 3 שעות שעות. בחקירה נתבררו דברים מרשיעים נגד פקיד הסעד כגון שהורשע בעבר בנציבות שירות המדינה, שאשתו מנהלת הוסטלים בתחום עיסוקו.
בחקירת פקיד הסעד הבכיר שביצע עורך דין עופר רון נתגלה חוסר מקצועיות ורשלנות של פקיד הסעד בתחום שבו עסק ובכך גרם סבל רב לחוסים.
עו”ד עופר רון טוען כי חקירות מעין אלו בתביעות נזיקין מורידות את להיטות פקידי הסעד משום שהם צריכים לתת דין וחשבון על מעשיהם.
בתביעת נזיקין פקיד הסעד חייב להופיע ככל אדם להעיד ואין לו יתרון משמעותי כמו בענייני משפחה ונוער.

עו”ד רז משגב למסוגלות הורית אין שום נפקות ואין לה יכולת לנבא כלום

עו”ד רז משגב טוען כי למסוגלות הורית אין נפקות. אין לה יכולת לנבא כלום אין לה שום משמעות.
ראה החלק המקצועי בתוך ועדת שניט שכתב פרופ’ אבי שגיא, שם נקבע שלמבדק מסוגלות הורית אין לה שום יכולת לנבא כלום, ושאין לה שום משמעות. זה כלי שאף שופט לא יכול להתעלם ממנו, משום שחוות הדעת המצוינת הזו נמצאת בתוך דוח של משרד המשפטים, ושר המשפטים אפילו הגיש הצעת חוק כדי ליישם אותו. אף שופט לא יכול להתעלם מדבר כזה.

עו”ד יוסי נקר הפגיעה הבסיסית בזכויות הורים מתחילה כשהורה מוזמן לוועדת החלטה

“להוציא ילד מהבית מבחינת הרווחה – זה הדבר הכי קל לעשות”.
בשום שלב של הליך חוק הנוער טיפול והשגחה, למרות שאמורים לעשות את זה, לא מציעים להורה עזרה מרשויות הרווחה.
הפגיעה הבסיסית בזכויות של ההורה שנלקח ממנו הילד, מתחילה מרגע שהוא מוזמן לוועדת החלטה. בוועדת החלטה לא מאפשרים להורים להיות מיוצגים עם עורך דין. עד היום לא נתקלתי במצב שבו הורה שנוהל על ידי סיוע משפטי, ניהל הליך הוכחות. הקלות הבלתי נסבלת שבה הורים נאלצים “להסכים” לנזקקות על ילדיהם, זה פשוט מקומם. גם אחר כך המלחמה להתעקש על הוכחות, היא לא קלה. הנטיה של בימ”ש מחוזי וגם עליון, היא לא להקל על נושא של ניהול הליך הוכחות, לכן הורה שנאבק להשיב את ילדיו למשמורתו זו מלחמה סיזיפית קשה.
יגידו עלינו שאנחנו לא נחמדים ומגישים ערעורים מיותרים – אין דרך אחרת. גם אם מפסידים בהליך, זה לא סוף הדרך.
המסר שלי לכל ההורים פשוט להמשיך להילחם ולא לחשוש להפסיד. חשוב לנהל את המאבק בכל העוצמות שיש.

ניסים כהן מנותק 5 שנים מילדיו בשל התערבות עובדת סוציאלית במשפחתו

את בית המשפט לא מעניין שהאבא לא רואה את ילדיו ובטח לא מעניין את פקידת הסעד.
לעובדות סוציאליות יש תבניות כתיות, כמו כת. ברור שיש מניע כלכלי, אבל הדברים בדרך כלל יהיו לרעת האבא.
צריך לחקור את העובדות הסוציאליות על התסקיר שלהן בבית המשפט, איך הן הגיעו למסקנות בכתיבת התסקיר.
בקצרה אספר את הסיפור שלי: לפני 5 שנים גרושתי התלוננה עלי תלונה כוזבת שהטרדתי מינית את שלושת ילדיי, בכך שנגעתי להם באיבר המין. זו התלונה. הפרקליטות ממש שמחה על התלונה הזו והגישה כתב אישום.
ואכן הילדים הודו שאבא נגע להם בבולבול. גם אני הודיתי שאבא נגע להם בבולבול, כי אבא צריך לקלח את הילדים, להחליף להם טיטול, וכל פעולה שגרתית אחרת.
אני קיבלתי על זה כתב אישום.
לאחר דחיות מרובות ובחלוף 4.5 שנים הפרקליטות החליטה לחזור בהם מכתב האישום ואני יצאתי זכאי.
אבל, כל השנים אני לא רואה את ילדיי, כי פקידת הסעד מתנגדת לכך שאראה את ילדיי מחוץ למרכז קשר. ברור שאני מסרב. זה לא מקום שמתאים לי ובטח לא לילדים שלי.
אני ממתין לדיון כדי לחקור את פקידת הסעד, בינתיים זה גם נדחה המון חודשים ואת אף אחד זה לא מעניין שאני לא רואה את הילדים שלי, לא את השופט ובטח לא את פקידות הסעד. צריך להיות חזקים.
הדבר הכי חשוב זה תמיכה. אנחנו הרבה פעמים מקבלים התנגדות מהמשפחות שלנו, שאנו חושבים שזה מקלט למצבים הכי קשים שלנו, ודווקא שם לא מבינים ולא נותנים את התמיכה הבסיסית שאנו זקוקים.
הגישה הפטריאכלית היא שאתה האבא תשלם מזונות ותעזוב לאישה את הילדים…
צריך להודות לאמיר שיפרמן, שעושה עבודה מאוד יפה, פיקוח נפש למען הורים וילדים.
כל אב שרואה את ילדיו במרכז קשר, ברור שהתסקירים יהיו מאוד שליליים נגד האבא. זה מיותר. צריך להפסיק לשתף פעולה עם כל הגורמים שעוינים את המשפחה.

שלומית צפרי פניתי לרווחה לקבל עזרה ברישום הילד לגן והרווחה חטפה את בני

פניתי למשרד הרווחה לבקש עזרה ברישום הילד שלי שהיה בן 10 חודשים לגן, ומאז לא ירדו לי מהחיים.
אני בת 27 חד הורית לילד בן 4 שנים שנלקח ממני כשהיה בן שנתיים בטענה השקרית שאני נרקומנית ולא ראויה לגדלו. אני עושה בדיקות סמים כבר שנתיים על מנת להוכיח צדקתי.
העובדות הן שרשויות הרווחה לא נדרשות להוכיח טענותיהן וגם העובדת הסוציאלית וגם בית המשפט מתנגדים בכל תוקף לקיים דיון הוכחות.
סעיף 14 בחוק הנוער אומר: “רשאי בית המשפט, לפי בקשת הקטין, האחראי עליו, ידיד, פקיד סעד או כל אדם שהוטלה עליו חובה בהחלטה לפי חוק זה, לשנות החלטה שניתנה לפי חוק זה, להאריך או לקצר תקופת תקפה, לבטלה או לתת הוראות להוצאתה לפועל, ואולם רשאי בית המשפט שלא להיזקק לבקשה כאמור אלא אחת לשלושה חודשים”.
כלומר, רשאי כל הורה לבקש בכל שלב ולא פחות מפעם בשלושה חודשים לדון בבקשתו.
אך בפועל זה לא קורה. בית המשפט דוחה על הסף כל בקשה לדיון הוכחות. בכוחות עצמי הוכחתי את הרווחה שוב ושוב והראיתי להם וגם לבית המשפט שאיני נרקומנית אלא אישה נורמטיבית, עובדת ומתקיימת כמו כולם, אך לצערי דיברתי אל אוזניים ערלות.
בוועדת ההחלטה האחרונה נאמר על ידי העובדת הסוציאלית שאני צריכה “טיפול”, אך אפילו לא אחת מתוך ה- 20 עובדות סוציאליות שישבו שם לא ידעה איזה, בכדי להמשיך את הסחבת.
במשך חצי שעה ניסו לגבש דעה ואז קבעו: “היא צריכה טיפול עם אימה”.
יחסיי עם אימי הם מצויינים וגם אם לא, זה לא עניינו של איש.
הסיבה היחידה שבני עדיין במשפחת אומנה זה כי העובדת הסוציאלית אינה מרוצה מהתנהגותי כלפיה. היא רוצה “לחנך” אותי.
גברת, חטפת לי את התינוק!!!
לאיזה יחס את מצפה?!
חייב להתבצע שינוי חקיקה, שינוי במדיניות הרווחה.
לא יתכן שעובדת סוציאלית תכתוב בתסקיר שקרים ככל העולה על רוחה, תמציא דברים, לא תבקש או תרגיש צורך להוכיח טענותיה – וילדים ייתלשו מביתם.
פקידות סעד ועובדות סוציאליות מתנהלות בצורה שרירותית ונקמנית, הן דוברות דברי שקר ולרוב בתי המשפט מודעים אך בוחרים להתעלם.
הן פועלות מתוך יצר נקמנות ואגו, מתוך אינטרס אישי שלהן להוציא את הילד מהבית.
לא עוד!
לא על חשבון הילד שלי!!!
בביקורים במרכז הקשר, הילד שלי מספר לי שמרביצים לו במשפחת האומנה, שהוא רוצה לבוא איתי הביתה והוא לא מבין למה הוא לא יכול.
בביקור האחרון הילד בכה לעובדת הסוציאלית: “אל תקחו אותי…”.
העובדת הסוציאלית סיפרה לי שבלילות בני עדיין בוכה “אמא”.
עומדת מולכם אישה שאין לה מה להסתיר. לא צורכת סמים. לא מזניחה. אמא טובה! אפילו בתסקירי הרווחה כתוב שאני אם טובה ושהקשר שלי עם הילד הוא מעולה. הילד שלי סובל, כי הוא רחוק מאמא שלו שאוהבת אותו.
ילד בן 4 ועול של עולם על כתפיו.
מוסר ההשכל שלי הוא שאסור לפנות לרווחה. משרד הרווחה אינו גוף עוזר או תומך, אלא גוף מזיק והורס.

רחל חמיאס תעשו הכל לבד ואל תפנו לשירותי הרווחה

רחל חמיאס אימא לשני ילדים מקסימים בני 13 ו- 6 שנים.
משרד הרווחה גזל את בנה הקטן בן ה- 6 מאחר וראה בה אימא מוחלשת.
משרד הרווחה רוצה לראות אנשים מוחלשים, הם טוענים שקרים בבית המשפט. משרד הרווחה עשה הכל כדי להציג אותי בצורה שלילית, ושום עזרה לא נתן לי.
הסיפור של האימא רחל חמיאס עם משרד הרווחה החל לפני 6 שנים, כשדרשו לתת לבנה ריטאלין והיא סירבה.
משרד הרווחה לקח מהאימא רחל את בנה הקטן והעביר אותו למשפחת אומנה חסויה.
במבט לאחור אומרת האימא רחל חמיאס שהיא מעדיפה לעשות הכל ולא לפנות לרווחה. אני מרגישה שהבן שלי הוא בן ערובה, שבוי במערכת העוצמתית הזו.
הקשיבו לתיאור המזעזע של מסכת ההתעללות שחוותה האימא רחל חמיאס משירותי “הרווחה”.