חסימת נאשמים מהגשת ערעור באמצע משפט הוכחות כאשר מדובר בזכות הייצוג שלהם פוגעת בזכויות יסוד ובעיקרון השוויון ת”פ 14615-04-17
ביום 21/11/2019 הגישה לורי שם טוב בג”ץ 7734/19 נגד ביהמ”ש העליון בעניין “עיקרון השוויון” – לאחר שביהמ”ש העליון קבע כי הסנגוריה והפרקליטות יכולים לערער על החלטות בעניין ייצוג למעט הנאשמים עצמם, מיד אחר כך התייצבה בפני השופט בני שגיא, וניסתה לשכנע מחדש לשקול עמדתו בעניין סכום שכר הטרחה בו תישא המדינה למימון עו”ד פרטי לפי סעיף 19 ב’ לחסד”פ. הנסיון כשל. שם טוב ניסתה לשכנע את השופט שגיא להזמין חוות דעת מלשכת עורכי הדין על שכר הטרחה הראוי (ראו סע’ 89 לחוק לשכת עורכי הדין) וגם את זה השופט דחה.
הפרוטוקול מטה, תומך בטענות שנכתבו בעתירה, כי חסימת נאשמים מהגשת ערעור באמצע משפט הוכחות כאשר מדובר בזכות הייצוג שלהם פוגעת בזכויות יסוד ובעיקרון השוויון.
באותו דיון ביקש עו”ד צבי זר (נאשם בתיק) שגם הוא אינו מיוצג להשוות את זכותו לזכותה של לורי שם טוב לקבל מימון. הוא ביקש מהשופט שגיא שיורה על מימון עו”ד עבורו כפי שנקבע שמגיע לשם-טוב.
השופט שגיא דחה את בקשתו והוא יישאר ללא ייצוג. כך ייצר השופט בני שגיא הפליה בין נאשמת 1 לבין נאשם 3, ושוב פגע בעיקרון השוויון.
יצוין שאותו שופט שגיא העלה על נס את עיקרון השוויון בייצוג בין הנאשמים לפני חצי שנה כאשר הורה על ייצוג לורי שם טוב באופן כפוי ע”י הסנגוריה. אז טען השופט בני שגיא כי עיקרון השוויון בין הנאשמים חשוב מאין כמוהו ובגלל שנאשמים 2 ו- 3 מיוצגים ע”י הסנגוריה יש לכפות את הסנגוריה גם על לורי שם טוב. הנה עכשיו יוצר השופט שגיא הפליה בין הנאשמים בכל הקשור לזכות להיות מיוצג, ומותיר נאשם אחד מתוך שלוש ללא ייצוג.
פירושו של דבר שאת נאשם 3 אי אפשר יהיה להכניס לכלא, לאור סע’ 15 ב’ לחסד”פ, בעוד שאת נאשם 2 אפשר יהיה לתת לו עונש מאסר כי הוא מיוצג ע”י הסנגוריה, ולגבי לורי שם טוב הדבר תלוי בשאלה אם ניתן יהיה למצוא עו”ד שיסכים לעבוד בשכר לא ריאלי של 500,000 ₪.
היעלה על הדעת שבתיק בו התביעה מכריזה דרך פרסום בעיתונות (ב”הארץ”) כי היא חפצה ב- 12 שנות מאסר, נאשם 3 יצטרך להתגונן באופן עצמאי ללא ייצוג? היעלה על הדעת כי הנאשם לא יוכל לממש את זכות הערעור ולערער על כך?
בל נשכח שבכל שלב הסנגוריה והתביעה כן יכולות לערער על החלטות הקשורות בזכות הייצוג.
הנה כן דווקא ההחלטה שנאשמים אינם יכולים לערער על החלטות הנוגעות לאופן הייצוג המשפטי שלהם גורמת לשופט היושב בדין תחושת אדנות ועריצות, כאשר הוא יודע שהוא חסין מביקורת ערכאת הערעור. הדבר פשוט לא יעלה על הדעת, וזהו מתכון לעיוותי דין, הטיית משפט ודחיפת נאשמים לקראת הרשעה מובטחת בהעדר ייצוג.
