ועדת החלטה

ועדת החלטה – הוראות והודעות משרד הרווחה – קובץ PDF

ועדת החלטה של משרד הרווחה מתקראת בשמות שונים כמו “ועדה לתכנון וטיפול במשפחה”, “ועדת תסקיר”, “ועדת טיפול” וכל מיני קונוטציות שונות כשבסוף הוועדה יש תוצאה שנקבעה, הוחלטה והוסכמה מראש בין כל המשתתפות (עו”ס, פסיכולוג, פסיכיאטר, יועצת בית ספר) בפה אחד: הוצאת ילדים בכפיה ממשמורת ההורה ללא הסכמתו.

להורה יש זכות להגיע מיוצג לוועדת החלטה על ידי עו”ד.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=QWZrL1iCVE0]
להורה אין יכולת אמיתית לערער על החלטת ועדת החלטה, שכן היא ניתנה בצורה בה ההורה “מאוגף” על ידי מתכנני ועדת ההחלטה כשהם נחשבים לכאורה לגורם המקצועי. השופט/ת, לרוב, משמש חותמת גומי להחלטת ועדת ההחלטה ולא דוחה את מסקנותיה, שכן לטעמו, הדרג המקצועי המוסמך “בדק” ו”אישרר” את ההליך של הוצאת הילד בכפיה ממשמורת ההורה ולבית המשפט אין יכולת להתערב בהליך המקצועי.

ועדת החלטה היא ועדה פנימית של משרד הרווחה, היא פוסקת עליונה ואין מאחוריה ולא כלום. כמו במדינה טוטליטרית. על עוול שנעשה לך, אתה יכול לערער רק בפני מי שעשה לך את העוול.

לעובדת סוציאלית ניתנה סמכות שיפוטית בה היא יכולה להוציא ילד ממשמורת ההורה עד 7 ימים לפי סעיף 11 לחוק הנוער.

בתום 7 ימים פונה העו”ס לשופט בית משפט לנוער / משפחה, הארכת השהות של הילד מחוץ לביתו – פנימיה, מוסד, בית חולים פסיכיאטרי, מתקן חרום או מרכז חרום – השופט מהווה חותמת גומי לבקשת העובדת הסוציאלית ומאשר תסקיר פקידת הסעד, גם כשאיננו מגובה בראיות, מסמכים או תעוד עובדתי כלשהו.

קול ההורה איננו נשמע ומדובר ב”קרב” אבוד מראש, שכן ברגע שעובדת סוציאלית החליטה, התוצאה תהיה תמיד מה שהעובדת הסוציאלית קבעה.

סרטון “זעקת אם” מתאר חטיפת ילדים ביום 06.1.09 על ידי אתי דור דוברובינסקי, פקידת סעד לחוק הנוער, מלשכת רווחה גבעתיים – רמת גן במהלך ועדת החלטה.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=6w1p4Iw57w8&w=425&h=349]

במכתב דלעיל – לאה עזרא פקידת סעד מלשכת רווחה גבעתיים, דורשת מהאמא להגיע ללא עורך דין, לוועדה שנועדה לחרוץ גורל ילדיה ולקחת את ילדיה ממשמורתה.

להסדיר בחקיקה הליך טיפול בילדים בסיכון בוועדות החלטה – בג”ץ 4044/16 האגודה לזכויות האזרח נגד משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ביום 19.5.2016 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג”ץ כנגד משרד הרווחה והשירותים החברתיים בדרישה לעגן בחקיקה את פעולתן של ועדות החלטה הפועלות בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות (ועדות לתכנון טיפול והערכה). כן דרשה האגודה כי ההליך בוועדות יערך באופן שיהלום אמות מידה של הליך מנהלי תקין ושבמסגרתו יוקנו הגנות מהותיות לזכויות האדם של המשפחות שעניינן נדון בוועדות.

ועדות החלטה הן שמחליטות מטעם מערכת הרווחה על דרך הטיפול בילדים בסיכון ויש להן תפקיד מכריע בהחלטה על הוצאת ילד מבית הוריו וממשמורתם, באופן זמני או לצמיתות. הוועדות מעורבות בהחלטה על נקיטת אמצעי חירום והוצאת ילדים מביתם ללא צו שיפוטי ובחזרתם לביתם ללא צו שיפוטי, ומעורבות באופן מאסיבי בהליכי אימוץ. כל זאת, למרות שהמחוקק קבע הוראות מפורשות לשם כל אלו בחוקים המרכזיים בתחום, חוק הנוער (טיפול והשגחה) תש”ך-1960 וחוק אימוץ ילדים, התשמ”א-1981, ולוועדות החלטה אין בהם זכר והן אף פועלות בסתירה לחוקים אלה. מרבית פעולת הוועדות נעשית בהיעדר הסמכה בחוק על בסיס נהלים בני עשרים ואחת שנה, שגם הם אינם מקוימים כראוי. רק לאחרונה, במסגרת חוק אומנה לילדים תשע”ו-2016, נקבעה סמכותן לקבל החלטות בהקשר של אומנה, מבלי שנקבעו הוראות בדבר אופן הפעלת שיקול הדעת בוועדות ותוך פגיעה בזכויות ההורים והילדים להליך הוגן. גם כאשר בית המשפט נדרש להכריע בדבר דרך הטיפול בילד, הוא מסתמך על עמדת רשויות הרווחה, מטבע הדברים, וכיוון שכך, לקביעות הוועדות השפעה מכרעת על החלטות הערכאות המשפטיות השונות.

ההליך המתקיים בוועדות לקוי מן היסוד ופוגעני. ההורים אינם מקבלים הכנה הולמת לדיון ואת החומרים עליהם מתבסס הדיון לעיונם; דיונים מתקיימים לעיתים בהיעדר ההורים וככלל, בהיעדר הילדים; מערכת הרווחה אוסרת על ייצוג משפטי להורים בוועדות; והדיונים מתועדים באופן חלקי ולקוי כאשר הפרוטוקול וההחלטה לא נמסרים להורים ואין להם אפשרות לערער על ההחלטות.

נוסף על כך, החלטות הוועדות מתקבלות בהיעדר מנגנון כלשהו לקבלתן ולרוב על פי מידת הדומיננטיות של אנשי הצוות ובאופן שמעלה חשש לשרירות ולהפליה. כמו כן, קיימים כשלים בהכנת הצוות המקצועי לדיוני הוועדה ונערכים דיונים בהרכב חסר של צוות זה, בכלל זה בהיעדרם של אנשי המקצוע החשובים ביותר לקבלת ההחלטה, למשל אלו שמטפלים בילד. נוסף על אלו קיימים כשלים בביצוע ההחלטות ובמעקב אחר יישומן.

הצורך בתיקון המצב הקיים מקבל משנה תוקף ודחיפות שכן המשפחות שעניינן נדון בוועדות הן העניות, המודרות חברתית והפגיעות ביותר במדינת ישראל – הורים קשי יום, לעיתים קרובות נשים חד הוריות, שמתקשים לספק לילדיהם מסגרת מגוננת ומיטיבה. במקרים רבים, כתוצאה ממציאות חיים של עוני ומצוקה רב דוריים, על רקע משברי חיים אקוטיים, מוגבלויות שונות ובהיעדר מערכות תמיכה. מכאן, שדווקא הורים אלו הם הזקוקים להגנה המרבית האפשרית על זכויותיהם בהליך, אלא שבפועל המצב הוא הפוך – נשללות מהם ההגנוֹת הבסיסיות העומדות לכל אדם בבואו בפני רשות שדנה בעניינו.

העתירה נכתבה בסיועם של עו”ס איריס זילכה, ועו”הד מיטל רוסו, עמוס לאור, אמרי זלמן ועמוס ויצמן. תודות לספיר סלוצקר-עמראן ולעודד רון מהמחלקה המשפטית של האגודה לזכויות האזרח.

עתירה למתן צו על תנאי מדוע לא תמנענה ועדות החלטה או ועדות לתכנון טיפול והערכה במשרד הרווחה מלדון בעניין שלא הוסדר מפורשות בחוק אומנה ילדים או בחוק פעוטות בסיכון עד להסדרת מעמדן ודרכי פעולתן בחקיקה בג”ץ 4044/16 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ’ משרד הרווחה והשירותים החברתיים, קובץ pdf