זכות הטיעון בין צדק פרוצדורלי ויעילות / דפנה ברק ארז
בחינה מקרוב של הדיון ביישומה של זכות הטיעון מלמדת, כי העיקרון הפשוט בדבר זכותו של כל אדם להגן על עצמו בהליך שעשוי להשפיע על גורלו אינו פשוט תמיד להפעלה. אף שהאינטואיציה הבסיסית בעניין זה ברורה, יישומה מעורר שאלות רבות במתכונת של: מתי? עד כמה? באיזה מחיר? הפסיקה בנושא זכות הטיעון ניסתה להשיב על שאלות אלה, ומהווה כיום מערך עשיר של דינים.
באופן כללי, הפסיקה מקפידה על יישומה של זכות הטיעון, ואינה נכונה לכופף את עצמה רק לנוכח אילוצים של זמן וכסף. עם זאת, ההגנה שהיא פורשת על זכות הטיעון אינה מלאה תמיד. המאמר הצביע על כמה נקודות תורפה בהיקף ההגנה המוענקת בפסיקה לזכות הטיעון. ראשית, הפסיקה נותרה נאמנה למגבלה המסורתית בדבר אי תחולתה של זכות הטיעון בהליכים חקיקתיים וריבוניים. מגבלה זו גורפת מדי ומותירה החלטות בעלות חשיבות ציבורית רבה מחוץ למעגל של זכות הטיעון. היא מבוססת על הפרזה בהערכת העלויות הכרוכות בהענקתה של זכות טיעון, בעיקר בעידן שבו קיימת טכנולוגיה המאפשרת שיתוף של הציבור במתכונת מקוונת.
שנית, זכות הטיעון נסוגה מפני נסיבות של צורך, ובתנאים מסוימים גם מפני חקיקה נוגדת (אם כי כיום תצטרך זו לעמוד במבחן הביקורת השיפוטית).
שלישית, המשמעות המעשית של זכות הטיעון עשויה להישחק עד דק לנוכח האפשרות להסתפק בזכות טיעון כתובה, במיוחד כאשר הנוגעים בדבר אינם מיוצגים (בעיה שאינה מיוחדת רק להליכים מנהליים), ועשויה להתעורר גם בהליכים משפטיים מלאים).
רביעית, הלכת הבטלות היחסית מאיימת לכרסם באכיפתה הנחרצת של זכות טיעון.
מעבר לכל אלה, השאלה שחוזרת ועולה נוגעת במידת קיומן בפועל של זכויות טיעון בעניינם של יחידים שאינם מודעים לזכויותיהם ואף אינם מצוידים בכלים מתאימים להציג את טענותיהם באופן אפקטיבי.
המבחן לאיתנותה של זכות הטיעון הוא בסופו של דבר המבחן המעשי. השלמת ההגנה על זכות הטיעון מפני הלחצים של חיי היומיום היא איפוא אתגר מתמשך.