נערים שברחו ממעון מצפה ים טוענים כי נכלאו ימים בצינוק ונשלחו לבידוד למשך שבועות. "הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות", טוענת מורה שלימדה אותם.
ממעון הנוער מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה נשקף נוף מרהיב: מצד אחד רואים את הים ומצד אחר את שרידיו של מבצר עתיק. אלא שעל פי עדויות, בין כתליו של המעון לנוער עבריין מתרחשים דברים מזעזעים.
העדויות מתארות התעללויות פיסיות ונפשיות בנערים החוסים: הם נכלאים בצינוק שעות ארוכות ומושמים בחדרי בידוד למשך שבועות, אנשי הצוות משפילים, מקללים ומאיימים עליהם. נותנים להם תרופות פסיכיאטריות הפוגעות בערנותם. "זה מעון זוועות. צריך לסגור אותו. אסור שיהיה מקום כזה". אומר אחד הנערים ששהה במקום וברח.
"במקום לשקם את הנערים האומללים הורסים שם את חייהם", טוענים אנשי צוות שעבדו במקום. אחת מהם שהעזה להתלונן על המעשים הקשים בפני שר הרווחה – פוטרה מעבודתה.
במשרד הרווחה מכירים את הפרשה. לדברי גורמים בכירים במשרד הרווחה כבר לפני זמן רב הם החלו לקבל תלונות מנערים ומאנשי צוות על הנעשה בין כתליו של מעון מצפה ים.
"הגיעו אלינו עדויות קשות מאוד על פגיעה בנערים. אנחנו בודקים אם נעשו שם דברים המותרים במסגרת הטיפול בבני הנוער או שהם מנוגדים לחוק", מסרו הגורמים.
במקביל נפתחה גם במשטרת תל אביב חקירה בפרשה בעקבות תלונה של צעיר ששהה בכפיה במעון.
הצינוק: "שעות בחדר אטום ומסריח"
מעון מצפה ים של משרד הרווחה הוא אחד המעונות הוותיקים לשיקום נוער. למקום נשלחים בצו בית משפט נערים בני 14 עד 18 שהוצאו מבתיהם על ידי פקידי הסעד שהיו מעורבים במעשים פליליים. המעון הוא חלופה למעצר ולמאסר בני נוער וצוות המעון אמור לסייע בשיקומם ובהחזרתם למסלול חיים רגיל. במעון שוהים נערים, כולם בנים.
המעון עצמו מוגדר "מעון נעול" והחוסים בו לא יכולים לצאת ולהיכנס כרצונם.
מעדויות של אנשי צוות ושל נערים שטופלו במעון עולה תמונה קשה של פגיעה בנערים על ידי הצוות, השפלתם ובעיקר הענשתם בעונשים אכזריים.
י' (18) שהה במעון עד לפני כמה חודשים אך נמלט מהמקום:
"הגעתי למצפה ים לפני שלוש שנים כשהייתי בן 15. איך שהגעתי הכניסו אותי למקום שנקרא 'מגן'. זה מרחב סגור שבו שוהים 14 נערים. במגן יש ארבעה חדרים קטנים יחסית, בכל חדר ארבע מיטות קומותיים. מידי יום יצאנו ב- 7 בבוקר לבית ספר בשטח המעון וחזרנו ב- 4 אחרי הצהריים לפעילות הערב.
יום אחד החלטתי שאני לא רוצה ללכת ללימודים. הצוות החליט להעניש אותי ולזרוק אותי לצינוק. במגן יש שלושה בתי צינוק. מדובר בחדרים קטנים מבטון חשוף בלי חלונות. קוראים להם חדרי 'פסק זמן', כי אמורים לשים בהם את הנערים לכמה דקות כדי שיירגעו. אני זוכר את הרגע הזה. שני מדריכים גדולים וחזקים תפסו אותי. הם התחילו לתת לי אגרופים ושברו לי את המשקפיים.
אחר כך הפשיטו אותי וממש קיפלו אותי. עשו לי בדיקה בפי הטבעת ואחר כך זרקו אותי לצינוק. הייתי שם 24 שעות. אתה זרוק שם לבד. אף אחד לא מגיע לבקר אותך או לבדוק אם אתה חי או מת. ישנתי על הרצפה כי בצינוק אין מיטה. אין שירותים, ואת הצרכים שלך אתה עושה על הרצפה המסריחה משתן של כל מי שהיה שם.
הפעם השלישית בצינוק היתה אכזרית במיוחד. קיבלתי עונש על זה שברחתי מהמעון ל- 12 שעות. שלושה מדריכים תפסו אותי. התחלתי לצעוק ולבכות, והם סתמו לי את הפה עד שנחנקתי. אחד המדריכים הניח את הברך שלו על הגב שלי ומשך. צרחתי מכאבים. הוא צעק עלי שאני יכול לצרוח כמה שאני רוצה ושאף אחד לא ישמע אותי. ירד לי דם מהפנים. כשהכניסו אותי לצינוק, הפשיטו אותי, השאירו אותי מדמם, נעלו את הצינוק והלכו. רק למחרת הוציאו אותי משם ושלחו אותי לבית הספר כרגיל".
הבידוד: שבועות בלי לראות אף אחד"
נ' (17) שברח מהמעון לפני כמה חודשים:
"כשהיו מגיעים אנשים מבחוץ, למשל ממשרד הרווחה או רופאים, היו אומרים לנו: 'אם מישהו מכם יגיד משהו רע על המקום, הוא יילך לצינוק לחודשיים-שלושה. אתם תגידו רק דברים טובים על המקום וכמה הצוות נפלא וזה מה שהיינו אומרים כי פחדנו".
הצינוק אינו אמצעי הענישה היחיד במעון. לטענת י' ומעדויות אחרות עולה כי במעון יש חדר המכונה "חדר בידוד".
בחדר זה, שיש בו רק מיטה, נכלאים הנערים למשך ימים ארוכים ואפילו שבועות. "נערים היו שם שבועיים ויותר", אומר י'.
"מוציאים אותך רק כשאתה צריך ללכת לשירותים. את האוכל אתה מקבל דרך פתח. אם למשל בחדר האוכל יש באותו יום אורז ובשר, לך מביאים רק אורז עם שתי פרוסות לחם. כל הזמן הזה אתה לא רואה אף אחד. אתה שומע את החברים שלך, אבל לא יכול לדבר איתם".
באחרונה הצליח י' להימלט ממצפה ים, ויחד עם משפחתו שכר את שירותיה של עורכת דין שהביאה לשחרורו הרשמי מהמעון.
לפני כמה ימים הגיש י' במשטרת תל אביב תלונה נגד שבעה מדריכים במעון על תקיפה ועל התעללות. הוא נחקר במשטרה וסיפר את שעבר עליו. המשטרה פתחה בחקירה.
גם ג' (19) ממרכז הארץ לא שוכח את הימים הארוכים שבהם אולץ לשהות לבדו בחדר הבידוד.
"פקידת הסעד בחותמת בית המשפט שלחו אותי למעון מצפה ים בגיל 16. הייתי שם שנתיים וסבלתי. באחת הפעמים המדריכים הרביצו לי והכניסו אותי לחדר הביסוד. הייתי שם שלושה שבועות בלי לצאת. לא תמיד הביאו לי אוכל לחדר. כל היום ישבתי על המיטה והסתכלתי על הקיר. אפשר להשתגע מזה. מזלי שהייתי חזק".
ההשפלות: "קראו להם סמרטוט, זבל"
"עד עכשיו אני מתקשה לעכל את מה שראיתי ואת מה שעשו לנערים המסכנים האלה", מספרת א' מורה בבית הספר שבמעון.
"ימים שלמים ישבתי ובכיתי. אני לא מאמינה שבמדינת ישראל נעשים מעשי זוועה כאלה. הנערים האלה הפכו לאלימים כי הם עברו טראומות, ויש להם חיים קשים ובמקום לעזור להם פשוט מחקו אותם.
זה מתחיל בדברים הקטנים, בהשפלה יום-יומית. אנשי צוות היו מכנים את הנערים 'סמרטוט' ו- 'זבל', מקללים אותם ומשפילים אותם ליד חבריהם. מדריכים שולפים מידע מהתיק האישי של הנערים וחושפים אותו בפני אחרים. הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות, להפחיד אותם, כי הם חושבים שכך צריך לחנך אותם. לא פעם הם אפילו מסיתים נערים נגד חברים שלהם. היה מקרה של נער שהצית קרטון בכיתה. המדריכים הודיעו שבגללו כל הנערים לא ייצאו לחופשת שבת. החברים שלו התנפלו עליו וממש רצו לפגוע בו.
במעון היו הרבה נערים עולים מאתיופיה ומחבר המדינות, והמדריכים אסרו עליהם לדבר בשפת אמם. מי שלא דיבר בעברית נענש. הם מחקו להם את הזהות. גיליתי נערים שבודדו אותם מהאחרים כדי להעניש אותם על דברים שעשו. הם ישבו שעות ארוכות על ספסל לבד, ואסור היה להתקרב אליהם ולדבר איתם".
גם ד', אשת חינוך אחרת שעובדת במקום כבר כמה שנים, טוענת שאנשי הצוות מדכאים את הנערים:
"העונש הבולט ביותר הוא בידוד על הספסל בחוץ. לאיש אסור להתקרב אליהם ולדבר איתם. היחס לנערים מזעזע. מנסים כל הזמן לשבור אותם במקום לשקם אותם".
התרופות: הם הלכו כמו זומבים"
"שמעתי על בתי הצינוק שיש וביקשתי לראות אותם", מוסיפה א'.
"ראיתי את החדרים הקטנים עם הבטון החשוף. היה שם ריח מזעזע של שתן. הצוות אמר לי שמכניסים לשם נערים שמנסים לפגוע בעצמם או באחרים. מפשיטים את הנערים ועושים להם כל מיני בדיקות. חלק מהנערים עברו בילדותם התעללות מינית, וזו טראומה נוראית בשבילם להתפשט ולעבור בדיקות כאלה".
לדבריה היא הייתה עדה לא פעם גם למקרים שבהם נערים נראו מנותקים.
"הם נראו ממש זומבים, מתים מהלכים". א' בדקה את הנושא וגילתה שאחת לכמה שבועות מגיע למעון פסיכיאטר שנותן לנערים תרופות שאמורות להרגיע אותם. "הם קיבלו תרופות במינונים גבוהים מאוד, תרופות שריטלין לידן זו תרופה קלילה. הם היו שותים את התרופות וממש נרדמים באמצע היום".
"אני הייתי עשרה חודשים במגן", תיאר הנער נ'.
"המדריכים היו באים ואומרים לי: 'אם אתה רוצה לצאת החוצה, אין בעיה – קח כדור הרגעה'. כך הם עושים לכל הילדים המופרעים. כדי שיהיה להם קל. היו דוחפים לנו כדורים ומכים אותנו. אני מכיר ילדים שהיו חותכים ורידים כדי לצאת או שהיו שוברים אצבע או יד כדי להימנע מלהיות שם".
א' מתארת גם מקרי הזנחה. לטענתה היו מקרים של נערים ששברו את היד או את הרגל ורק אחרי כמה שעות קיבלו טיפול.
אחרי שנחשפה במשך שנה וחצי למעשים הקשים פנתה א' לצוות המדריכים ולהנהלת המעון וביקשה הסברים.
"הם אמרו לי שמדובר בנערים קשים, שזו הדרך היחידה לטפל בהם. כשהם ראו שאני מתעקשת ולא משתכנעת, הם התחילו להחרים אותי".
א' החליטה לא לשתוק ונפגשה עם שר הרווחה. השר שמע את הדברים והפנה אותה למנכ"ל משרדו. א' זומנה לוועדת החקירה הפנימית שהקים המשרד והעידה במשך כשלוש שעות.
אחר כך שילמה על עדותה מחיר אישי. מנהלי המעון זימנו אותה ואמרו לה כי בעקבות קיצוצים ומאחר שהיא לא מסתדרת עם אנשי הצוות האחרים, עבודתה תופסק בסוף החודש. א' החליטה לערער על פיטוריה.
"אני לא מתכוונת לוותר. נעשים שם מעשים מחרידים. פוגעים בילדים. זו לא הדרך לטפל בהם. אני מבקשת שיצילו אותם".
הוועדה הפנימית שהקים משרד הרווחה בדקה את ההתנהלות המקצועית של הצוות מול בני הנוער.
