קבר תינוק תימני נעלם. חברת קדישא תשלם לבני המשפחה 180 אלף ש”ח

יוני 2017 – ועדת החקירה של פרשת “ילדי תימן” קבעה שהתינוק נפטר ונקבר בירושלים ב-1954, אם כי המשפחה עדיין חושדת שלא כך היה. לאחרונה ביהמ”ש קיבל את תביעתה נגד חברה קדישא שלא הצליחה לאתר את קברו.

לצפיה / הורדת פסק הדין בית משפט נשלום ירושלים 60186-01-15 – הקלק כאן

“עניינה של התביעה בפרשה כאובה, קשה ונוגעת ללב. לטענת התובעים, בשל התרשלותה של הנתבעת לא ניתן לאתר כיום את מיקום קברו של בן משפחתם” – כך נפתח פסק דינו של השופט דוד גדעוני מבימ”ש השלום בירושלים, שדן בתביעת בני המשפחה נגד החברה קדישא.

“המנוח” הוא למעשה תינוק שנפטר בשנת 1954 בגיל תשעה חודשים, מספר ימים לאחר שהוריו הגיעו עמו אל בית חולים כיוון שחש ברע. התביעה הוגשה לפני כשנתיים על ידי אמו וארבעת אחיו ואחיותיו.

התובעים טענו בין היתר כי הנתבעת התרשלה בכך שלא ניהלה רישום ומעקב אחר נתוני מיקום מדויקים של חלקות קבר ושמות הנפטרים, ועל כן אין אפשרות לפקוד את קברו של המנוח.

התובעים אף סיפרו שהאם ובעלה ז”ל לא ראו את גופת בנם או את חלקת הקבר שלו ולא קיבלו מסמך כלשהו המעיד על פטירתו.

למעשה, עד היום מקנן בלבם של התובעים חשש כבד שאולי המנוח לא נפטר אלא נחטף ונמסר לאימוץ, כחלק מ”פרשת ילדי תימן”. יש לציין שעניינו הובא לפני ועדת החקירה הממלכתית שדנה בפרשה בשנת 2001. על יסוד מסמכי בית חולים ותעודת פטירה, הוועדה קבעה כי המנוח נפטר ב-1954 והובא לקבורה בהר המנוחות, וציינה חלקה, גוש ומספר קבר.

התובעים סיפרו שאביהם סירב לעסוק בחיפוש אחר קברו של בנו המנוח משום שהדבר גרם לו לשברון לב. בשנת 2010 החלו בני המשפחה לנסות ולאתר את הקבר על פי הפרטים שצוינו על ידי ועדת החקירה, אך ללא הצלחה.

חברה קדישא טענה כי התובעים לא פקדו ולא ביקשו לפקוד את קברו של המנוח משך עשרות שנים וכי הם מוּנעים מבצע כסף.

לגופם של דברים, נטען בין היתר כי החברה פעלה כדין וכי באותה תקופה הנוהג ביחס לקבורת ילדים ותינוקות היה שונה לעומת היום. מכל מקום, לטענתה יש בידיה מפות מדויקות המצביעות על מיקום הקבר.

“טענות מקוממות”

אך מודד מטעם ביהמ”ש הסתייג מן התרשימים שהציגה הנתבעת וקבע כי מיקומו של הקבר אינו מדויק.

משכך, השופט גדעוני ציין כי הטענות בדבר מיפוי וסימון נטענו באורח סתמי. עוד הוא ציין כי “מהתשתית שהונחה לפני בית המשפט עולה כי מדובר בתיעוד שנערך באופן בלתי סביר ובלתי מספק”.

לאחר שניתח את המסמכים לעומקם השופט קבע כי “בסופו של יום מהראיות שהובאו לפני בית המשפט עולה בבירור כי אין כיום אפשרות לאתר את מקום קברו של המנוח”.

בכל הקשור לגובה הפיצוי, השופט ציין את המובן מאליו: “מדובר בכאב שילווה את התובעים עד סוף ימיהם”.

לגבי הטענות בדבר “בצע הכסף”, השופט הגיב בחריפות וציין כי “מדובר בטענות מקוממות שיש בהן כדי להעצים את הפגיעה בתובעים. לכך יש להוסיף כי לאורך ההליכים טענה הנתבעת כי יש בידה להצביע על מיקומו המדויק של קבר המנוח. טענה זו התבררה כבלתי נכונה”.

מאידך, השופט התחשב בכך שהנתבעת ניסתה להקל על כאבם של התובעים כשהציעה להם להקים מצבה בחלקה הנדונה. בסיכומו של דבר השופט חייב את הנתבעת בפיצויים בסך 180,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 18,000 שקל.

• ב”כ התובעים: עו”ד אבי אברמוביץ, עו”ד קארן בכור
• ב”כ הנתבעת: עו”ד אריאל ינובסקי

עו”ד מוטי קראוס עוסק/ת ב- דיני נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.