חטיפות ילדים לא רק בישראל – 70 אלף ילדים נחטפים בסין בשנה
בסרטון הווידאו הישן, ז'אנג שיוהונג צופה בבתה רוכבת על אופניים בדרך עפר בדרכה לבית ספר בצהרי יום אביבי לפני שש שנים. בצילומים הבאים, נראית יאו לי מפדלת בחנייה, כמה דקות לפני שחבריה לכיתה מגיעים. באותו הרגע, הצילום נעצר: הנערה בת ה-15 נעלמה דקות לאחר שצולמה במצלמות האבטחה. רק נעל נותרה ממנה, זרוקה בתעלה סמוכה.
מאז חיפשו ז'אנג ובעלה אחר יאו לי בכל רחבי סין בתקווה לחלצה מתעשיית הסחר בילדים, שבולעת בתוכה אלפי נערים ונערות בכל שנה. במהלך מסע החיפושים חוו הזוג הטרדות, מעצרים ומאסרים על ידי המשטרה, שהאשימה אותם בליבוי בעיות בכך שהצטרפו להורים אחרים וערכו הפגנות ברחובות.
אנחנו יצאנו וחיפשנו והמשטרה הסתובבה סביבנו", מספרת ז'אנג בחדר אפלולי שבו אוספים היא ובעלה את פרטי המידע על המקום האחרון שבו נראתה בתם. "אף אחד לא דואג לילדה שלי. אף אחד לא עושה שום דבר. איך יכולה להיות לנו עדיין תקווה?", היא נאנחת.
בחברה כמו בסין, שחל עליה פיקוח צמוד – כשהרשויות אף עוצרות קרובי משפחה של קורבנות התרסקויות מטוסים המבקשים שהממשלה תפעל – ז'אנג והורים אחרים לילדים נעדרים למדו על בשרם כי עליהם להילחם בשתי חזיתות.
70,000 נחטפים בשנה בסין. בארה"ב – 100
חזית אחת היא נגד רשת מסואבת וענפה של חוטפים, סוחרים ו"מאמצים". מכיוון שמאמצי המשטרה לאתר את הילדים עולים לרוב בתוהו, עליהם לשאת ולתת עם הרשויות בחזית נוספת כדי שיוכלו לערוך בעצמם חיפושים אחר ילדיהם.
לפי העיתון הרשמי של סין, "צ'יינה דיילי", ההערכה היא שכ-70,000 ילדים נחטפים כל שנה בסין למטרות אימוץ לא חוקי, עבודה בכפייה או זנות, נתון שהופך את סין לאחד השווקים הגדולים ביותר לילדים חטופים. לשם השוואה, בארה"ב 100 ילדים נחטפים בכל שנה על ידי זרים. מחלקת המדינה האמריקנית טענה בדו"ח השנתי לסחר בבני אדם כי סין "אינה משקיעה דיה את המאמצים המינימליים הדרושים לביטול הסחר".
הרשויות בסין מנסות להראות כי הן מתמודדות היטב עם הבעיה. אחת הדוגמאות לכך הייתה הקמת כוח משימה נגד חטיפות ב-2009, שלפי כלי תקשורת ממלכתיים, הצליחו לפשוט על 11,000 כנופיות הסוחרות בילדים וחילצו יותר מ-54,000 ילדים.
באוקטובר האחרון הועלתה הסוגיה לסדר היום בעקבות סרט סיני בשם "Dearest", שמגולל את הסיפור האמיתי של זוג שמצא את בנם שנחטף בתום חיפושים שארכו שלוש שנים. אולם עדיין, הורים רבים טוענים כי מלאכת החיפוש נופלת כמעט כולה על כתפיהם, והמשטרה – במקרה הטוב – מניחה להם לעשות זאת.
שיאו צ'או-הואה, שבנו בן ה-5 נעלם מחוץ לחנותו ב-2007, מספר כי בקשותיו מכלי תקשורת רשמיים בסין לשדר את תמונותיהם ושמותיהם של ילדים שנעלמו – נענו לרוב בשלילה. כך גם הצעתו לפיתוח גרסה סינית למערכת אמריקנית המפיצה מידע על ילדים נעדרים באמצעות שלטי חוצות. "הם לא ישדרו את זה כי אם יעשו זאת, יחשפו את אחת הבעיות הכי גדולות בסין – העובדה שילדים נעלמים פה", אומר שיאו.
בעוד סין הקשיחה את החוקים נגד סחר בבני אדם והעלתה את המודעות הציבורית בנושא, אומרים הורים רבים כי הם פועלים מטעם עצמם. למעשה, הם טוענים כי ההטרדות מצד המשטרה החלו כשהם נאספו בקבוצות של יותר מ-20 בני אדם עם חולצות שעליהן הודפסו תמונות ילדיהם והפגינו. שיאו מספר כי המשטרה עוצרת אותו גם כשהוא נוסע עם רכבו שעליו הודבקו תמונות הילדים.
"מתייחסים אלינו כאילו איבדנו ארנק"
המשטרה הסינית פושטת לעתים קרובות על קבוצות שלתפישתן מתארגנות ללא אישור הממשלה ומאיימות על הממסד הרשמי, בלי קשר לסיבה שבגללה התארגנו. אך הורי הילדים מסרבים להרים ידיים.
כ-1,000 משפחות הקימו ארגון בבייג'ינג שבאמצעותו הם חולקים קצות-חוט לגבי ילדים נעדרים. לעתים הם גם מגיעים לערים שבהן דווח על פעילות של כנופיות סחר בילדים ומנסים בעצמם לחפש אחר הסוחרים. "הקדשתי את חיי כדי למצוא אותו (את הבן)", אומר שיאו. "אם אעצור לא אוכל לעשות דבר כי אמשיך לחשוב עליו".
לדברי שיאו, במהלך שש השנים האחרונות הצליח הארגון למצוא שני ילדים שנחטפו מערים קטנות ונמכרו למשפחות מאמצות. אחד הילדים נמצא בבית יתומים במחוז חנאן, ימים לפני שנשלח לאימוץ מעבר לים. זאת לאחר ש"רוכשיו"
המקוריים דחו אותו בשל בעיה רפואית בלבו. שיאו סבור כי אחרי שסין הקשיחה את החוקים נגד סחר בבני אדם ב-2009, מחירי ילדים חטופים העפילו ל-32,000 עבור בנים ו-10,000 עבור בנות.
וו שינגפו, שבנו בן השנה נחטף בעודו ישן בביתו ב-2008 במחוז שאנקסי, אמר כי גם הוא הוטרד על ידי המשטרה במהלך ניסיונותיו לאיתור בנו. "ההורים בשאנקסי הקימו ארגון משלהם לחיפושים אחר ילדיהם, אבל הממשלה טענה כי הפעולות שלנו יוצרות בעיות בחברה", העיד וו. "הייתי במעצר במשך יומיים. הם קרעו את תמונות בני שהפצתי. אני לא מבין למה המשטרה לא לוקחת אותנו ברצינות. היא מתייחסת אלינו כאילו איבדנו כלב או ארנק".
