משבר אמון בין יוסי סילמן מנכ”ל משרד הרווחה לבין העובדים הסוציאליים: אין מחסור בתקנים. העובדים הסוציאליים פשוט לא יעילים בעבודתם

מנכ”ל משרד הרווחה בדיון של ועדת הרווחה על הוספת תקנים לעובדים הסוציאליים: “אין מחסור בתקנים, העובדים הסוציאליים פשוט לא יעילים בעבודתם”.

סביב שולחן הועדה ישבו אנשי מקצוע ואקדמיה, בניהם פרופסור יונה רוזנפלד ופרופסור מיכל קרומר נבו מאוניברסיטת בן גוריון, אשר ערכה מחקרים ומאמרים רבים בנושא העוני. בנוסף נכחו גם אלי אלאלוף, יו”ר הועדה שעסקה במאבק בעוני ונתנה המלצות בנידון, צפרא דוויק, יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים, מרים שמחי הגדי, עובדת סוציאלית ויו”ר תא לעניין סדרי דין ורן מלמד מעמותת ידיד. בנוסף הגיעו נציגי עמותות שונות, פעילות חברתיות שחיות במצבי עוני ונציגים מהמגזר הערבי להגיד את דבריהם בנושא זה. את משרד הרווחה, ייצג מנכ”ל משרד הרווחה, יוסי סילמן.

התחושה שנכחה בחדר הייתה אכזבה מכך שמסקנות והמלצות הדוח לא מיושמות בתקציב 2015 וכי רק מיליארד שבע מאות שקל מהתקציב הוקדש לכך במקום השמונה מיליארד שהומלצו להקדיש לכך.

יו”ר הועדה, ח”כ חיים כץ (הליכוד), נתן את משנתו ודעתו על מצב העוני בישראל, והציג את הצעת החוק שהוא מציע למלחמה בעוני וכן הרבה לדבר על המשחקים הפוליטיים שפוגעים בה. כץ מנהל את ועדותיו ביד רמה בכך שהוא לא מאפשר רשות דיבור ללא הרמת יד על מנת ליצור תרבות דיון והקשבה, אך על אף הרצון הטוב, התחושה היא כי דבריו הם אלו שבעיקר נשמעים ונציגים שהגיעו על מנת לתת מדבריהם חזרו הביתה ללא האמירה אותה ציפו להגיד.

במהלך רוב הועדה דובר על מצב העוני בישראל, על מי הוא עני וכיצד יש לנהוג בהם. כמובן שהנושא חשוב ויש לדבר עליו מתוקף בחירת העיסוק בעוני, אך נקבע נושא לוועדה ולבסוף כמעט ולא נותר זמן לעסוק בנושא שלשמו התכנסנו – תקני העובדים הסוציאליים.

בזמן שאכן דובר על הנושא, צפרא דוויק, יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים, הציגה את בעיית התקנים של העובדים הסוציאליים וכמות המטופלים הרבה בהם עליהם לטפל לעומת עמיתיהם לעבודה במדינות אחרות בעולם.

דוויק ציינה כי חסרים עתה כאלף תקנים של עובדים סוציאליים והסבירה כי הם מוכנים להתפשר וללכת צעד צעד, אך יש להתחיל מאיפשהו:

“תנו לנו לעבוד. תנו לנו אמצעים. בתחומים האחרים, אם לא מאשרים בבריאות, בדיור – מגיעים אלינו לרווחה. תנו משכורת, תנו אמצעים – הם לא יבואו אלינו. אין לנו עובדות ועובדים בעניין הזה, אחרת יהיה פיצוץ במדינה…”.

קולותיהם של נציגי המגזר הערבי הורגשו מאוד בוועדה כאשר דיווחו שאצלם התקינה היא במצב אף יותר גרוע מאשר זה שבמגזר היהודי והתריעו על כך שכאשר מצב כזה נשאר ואינו מטופל, אנו מייצרים אדם עני שבסופו של דבר יהיה סוחר סמים, סוחר אמל”ח או פשוט אדם אלים.

לקראת סיום הדיון, יוסי סילמן, מנכ”ל משרד הרווחה, אמר את דבריו וחולל את הסערה הגדולה בחדר הוועדה.

סילמן הדגיש שהבעיה היא לא בהכרח בתקנים, אלא ביעילותם של העובדים הסוציאליים וכי יש להשקיע יותר בסל השירותים שהם נותנים.

הוא טען כי באף מדינה בעולם לא הוגדר תקן לעובדת סוציאלית, דבר שגרר תגובה נזעמת של צפרא דוויק שקראה (עד כמה שכץ איפשר לה) שהדבר אינו נכון כלל וכלל.

התחושה הייתה, כי סילמן איננו מגבה את העובדים היושבים תחתיו.

בעת דבריו של סילמן ישבתי מלאת בושה וכעס שזהו האיש שעומד בראש משרד הרווחה, האמור לייצג אותי, עובדת סוציאלית. כיצד עליי לעבוד מתוך מוטיבציה ואמונה בתפקידי כאשר מנכ”ל משרד הרווחה משדר תחושה של חוסר אמון ביעילות המקצוע? כאשר מבקר אותי על כך, בעוד שמתוך משרדו אמורה לבוא הגאולה. ועדה זו מילאה אותי בחשש לקראת הסכמי השכר שיפתחו שוב לדיון, לקראת הרצון לשינוי מקצוע העבודה הסוציאלית. נותר לי לתהות, האם שר הרווחה, מאיר כהן, מודע לנאמר בישיבות הללו, המייצגות בעצם את קולו?

לשם שינוי, סילמן צודק בקביעתו כי אין צורך להוסיף תקנים לעובדים סוציאליים וכי העובדים הסוציאליים הקיימים לא יעילים בתפקידם.

העובדים הסוציאליים משקרים לציבור בפה מלא. יש מעט מאוד ילדים שנזנחים ע”י הוריהם, אבל יש הרבה הורים שיש להם בעיות כספיות וחיים בעוני. אלה ההורים שהעו”ס וחבר מרעיהם מחפשים כדי להעליל עליהם שהם “זנחו את הילדים”, ואז לחטוף אותם למעונות חירום, שם העו”ס משלמות 17,000 ש”ח לחודש, אבל לאותו הורה ממנו חטפו את הילד הם לא יתנו אגורה שחוקה כדי להציל ילדים מרעב.

זו הצביעות של העו”ס, המתקיימים לפרנסתם מהוצאת ילדים ממשמורת הוריהם באכזריות והעשרת החברות שלהם.

ובאשר לשקרים שילדים עניים הופכים להיות אלימים או מוכרי סמים, מדובר בהמצאות בלתי מבוססות. המציאות מוכיחה בדיוק ההיפך. ילדים שהוצאו מביתם למוסדות הרווחה – אכן הפכו לאלימים, מסוכנים, עוסקים בזנות ומוכרי סמים.