140 ילדים מתגוררים במוסד השיקומי בעמק חפר, אולם התנאים הפיזיים במקום מהווים סכנת בריאות ממשית – החדרים לא אטומים, אין חימום או קירור והשירותים מצחינים מצואה

דנה ויילר-פולק, http://news.walla.co.il/item/2819414

מיטות מסריחות משתן, חדרים ללא אמצעי חימום או קירור וקירות מתקלפים: אלו התנאים שבהם חיים ילדים שהוצאו מבתיהם בחסות משרד הרווחה ושוהים בפנימיית ארזים שבעמק חפר. לטענת ההורים, מדובר בפנימייה ישנה וללא תנאי מחייה בסיסיים, וככזו היא מקשה עוד יותר על הילדים.

פנימיית ארזים היא פנימייה שיקומית טיפולית הממוקמת במושב שדה יצחק, אליה מפנים שירותי הרווחה ילדים ונערים בני 18-6. הפנימייה משמשת בית לכ-140 ילדים, אולם התנאים הפיזיים במקום לא הולמים הגדרה זו. כך, למשל, מתלוננים הילדים כי בשירותים אין נייר טואלט באופן קבוע, מצעי המיטה אינם מוחלפים תדיר והמזרונים עליהם הם ישנים אינם מתאימים למידות המיטות.

רון (שם בדוי) שוהה בפנימייה זה כמה חודשים, לאור בקשת אימו שחשה כי בבית היא אינה מסוגלת להעניק לו את כל מה שהוא זקוק לו.

“היו שנים קשות ורון היה חשוף בבית לבעיות קשות ותכנים קשים שלא תואמים את גילו, מה שהשליך על ההתנהגות שלו ויצר בעיות רגשיות רבות”, אומרת אימו אלונה.

“זו הייתה החלטה קשה מאוד כי אנחנו אנשים נורמטיביים, אך יחד עם ניתוח קשה שעברתי, שהוביל לאירוע מוחי ופגע בתפקודי, הבנתי שבחוץ יהיה לו טוב יותר, כשאני בתמונה ודואגת לו כל הזמן”.

כשהגיעה לסיור ראשוני במקום, ראתה אלונה כי התנאים הפיזיים בפנימייה בכי רע. עם זאת, היא הניחה כי מדובר בזוטות שניתן לתקן ולטפל בהן במהרה.

“עניין אותי יותר הצוות במקום, שיעניק לרון חום ואהבה, ולא אם מדובר בבית חדש או ישן”, היא מסבירה.

“אמרתי לעצמי שנתחיל ותוך כדי תנועה ניצור את השינוי – אדרבן אנשים לעשות זאת. מההתחלה התרעתי על הבעיות הקשות, אך ראיתי שדבר לא נעשה ועולם כמנהגו נוהג”.

ההזנחה במקום ניכרת כבר בכניסה לביתן המגורים: מדרגות הכניסה שבורות והקירות בביתנים מלאי עובש ומתקלפים בשל נזילות. בחדרים נמצאות מיטות עם מזרונים שאינם תואמים את מידות המיטה, כך שקצה אחד של המזרון נשען על מעקה המיטה ויוצר קיעור. נוסף על כך, רבים מהמזרונים מסריחים משתן והמצעים דהויים ולא מוחלפים באופן קבוע. על ציפה לכרית אין מה לדבר.

בכך לא מסתיימים התנאים הקשים בפנימייה. על אף שמדובר בחדרי ילדים, הקירות עירומים, ללא תמונות או וילונות, מה שיוצר תחושת הזנחה ועליבות.

נוסף על כך, החלונות בחדרים לא אטומים, אין אמצעי חימום או קירור, חלק מדלתות החדרים יצאו מהצירים והארונות מתפרקים – תנאים המהווים סכנה ממשית. אם לא די בכך, הרי שלילדים אין פינה בחדר שבה הם יכולים לשים את חפציהם.

אלונה הגיעה למקום כמה פעמים, ללא הודעה מוקדמת, והתקשתה להמשיך לאחר המראות הקשים.

“השירותים היו מטונפים ומדיפים צחנה של צואה, האסלות מלוכלכות”, פירטה.

“כששאלתי מתי ניקו, הם עוד העזו לומר ‘בבוקר’. אין נייר טואלט, סבון, נייר או מגבת לשטיפת ידיים, ואפילו לא מעמד לתליית מגבת”, הוסיפה.

“יש שם בקטריות והמקום ממש מהווה סכנה לבריאות”.

לאחר הסיור, פנתה אלונה לכמה גורמים במשרד הרווחה, בהם המנכ”ל יוסי סילמן ומפקחת אזור צפון נועה גפני.

לדבריה, הראשון לא ענה לה, ואילו גפני השיבה “את צודקת”. היא סירבה להשלים עם המצב ופועלת להעברתו של רון לפנימייה אחרת. “תחילה חשבתי שככה נראות כל הפנימיות, אך כשהבנתי שזה לא המצב, ובטח שזה לא אמור להיות ככה, הפכתי להיות נחושה, להילחם ולזעוק את זעקתם של כל ההורים שלא יכולים לבטא את עצמם ושל הילדים המסכנים שחיים בתנאים האלה בלי טיפת כבוד”.