כבר מזמן שאנחנו מזהירים פה שמשטרת ישראל חזקה על חלשים, מפלילה כל דבר שזז, מגישה כתבי אישום מטורללים עם פרשנויות הזויות, מושיבה חפים מפשע במעצרי לילה מיותרים, מכתימה בכתמים פליליים אזרחים תמימים, כאשר כרישי הפשיעה, והפושעים הרגילים, הפורצים והשודדים צוחקים מהצד. במיוחד חזקה המשטרה על הורים גרושים שאותם היא הפכה השעיר לעזאזל, אספקה של בשר טרי יום יום כדי לפתוח תיקים, שבהם לא צריך לצאת מהמשרד: יושבים ומחכים לזרם הורים גרושים/גרושות השקרנים שבאים להעליל על הצד השני, ולא צריך בכלל לצאת לשטח.
אבל מה קורה כאשר השוטרים כן יוצאים לעבודת שטח?
הכתב יניב קובוביץ מביא לנו הצצה מעניינת לעבודת המשטרה בשטח: כאשר המשטרה יוצאת לשטח מהמשרדים הממוזגים, היא לא יוצאת ללכוד את עברייני הפשיעה: מי שהתפרץ לדירה, או מי שגנב אופניים. לא! המשטרה יוצאת לעבודות יזומות כדי להפליל אזרחים, במסווה של אכיפת חוק. אלא שאצל דנינו אכיפת חוק קיבלה פרופורציות מפלצתיות של יצירת עבריינים יש מאין, והדוגמה הבאה היא רק קצה הקרחון להתבהמות המוסרית של המשטרה ושל מי שמפקח עליה.
נטען שיש חוק שאסור למכור אלכוהול לקטינים. לכאורה הטריגר לפעולה צריך להיות התקבצות של תלונות על פיצוציה שמוכרת אלכוהול לקטינים, או תצפיות על פיצוציות (שרובן גלויות לחלוטין מבחוץ למה שמתרחש בפנים), ותפיסת קטינים שרכשו בפועל אלכוהול ממי שמכר להם בניגוד לחוק, כאשר הם מחזיקים בבקבוק הוודקה בידיים. אבל לא. במשטרת ישראל מפעילים נערים כסוכנים מדיחים, שגילם כמה חודשים פחות מגיל 18, מלבישים ומאפרים אותם שייראו כמו בוגרים, וכנראה עושים להם סדנת הפללה, איך להתנהג בביטחון שכאילו ברור שהם מעל גיל 18 ומותר להם לקנות אלכוהול, וכך מוכרי פיצוציות תמימים נופלים בפח.
קודם כל, השימוש בקטינים לצורכי הפללה מעורר דאגה, שהרי עד גיל 18 יש להם אפוטרופסים, ההורים שלהם, ונשאלת השאלה האם ההורים הסכימו? שנית, האם המשטרה שילמה כסף לקטינים האלה תמורת ההצגה? מה היה הפיתיון להפעיל את הקטינים? תשלום כסף לקטינים שיהוו ניצבים בהצגה של המשטרה מהווה מוסר השכל גרוע ביותר לקטינים שלומדים לעשות כסף קל בדרך לא ישרה, במרמה, ועוד בעידוד רשויות המדינה. שלישית, יש פה אלמנט של חשיפה לסיכון. אילו באמת הפיצוציה מופעלת ע”י העולם התחתון, הקטין המפליל עלול להיהפך מטרה לנקמנות.
ההורים של הקטינים הפלילים האלה צריכים להגיש תביעות רשלנות נגד המשטרה בגין חשיפת הילדים שלהם לסכנות מיותרות, ולחינוך קלוקל של עשיית כסף במרמה, ולא בעבודה קשה.
אבל מעבר לכל אלה, והכתב בכלל לא מתייחס לנושא הבעייתי, איך קורה שהוגשו 816 כתבי אישום כאלה, והשופטים לא עצרו את התופעה בתיק העשירי?
נניח שהצטברו כבר 10 תיקים כאלה, ושופט יושב על התיק מספר 11 בנושא.
מדוע איננו מוציא הכרעת דין נוקבת שתשים סוף לפרשה ותסתום את הגולל על החרפה הזו, כך ששוטר שיגיש כתב אישום נוסף על אותו ביזיון, יהיה חשוף לתלונה משמעתית על שימוש לרעה בכוח שלטוני? במילים אחרות אנו שואלים, מדוע הנוסח של הכרעות הדין בתיקים האלה כל כך חמקמק שאין הוא משמש תמרור אזהרה למשטרה, שלא להמשיך ולנקוט באותן שיטות נלוזות פעם אחר פעם? אז מסתבר שהשופטים מסתפקים בביטול כתב האישום, או זיכוי, המתייחסים לתיק הספציפי, אבל מפחדים להיכנס במשטרה בכל הכוח, כדי למנוע ממנה להמשיך להפליל אזרחים סתם. מדוע בכלל התיקים הללו לא נמחקים מיד בהקראה?
נראה לנו שהשופטים פשוט מודים למשטרה שהיא מזרימה להם עבודה כדי שגם הם יוכלו ליילל שהם עמוסים, ושהפשיעה גואה, כי כאשר שופטים נתקלים בעוול משטרתי, הם לא עושים די להזהיר את המשטרה שלא לחזור על החרפה. וכך מתקיים לו מעגל שוטה של “שמור לי ואשמור לך” בין המשטרה והשופטים, ששניהם מרוצים מהספקת סחורה טרייה למערכת, כדי שלכולם תהיה פרנסה.
בשולי הכתבה, נציין לשבח את השופט הישאם אבו שחאדה, שופט מעולה שהמערכת מזמן עוקבת אחרי פסיקותיו, ומאוד מרוצה מעבודתו. הישאם אכן מביא כבוד למגזר. .
מלכודת הקטינים של המשטרה לבעלי חנויות האלכוהול
http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2558805
המשטרה מגייסת נערים כדי לחשוף מכירת משקאות אלכוהוליים לקטינים. אבל כשהם כמעט בני 18, וכשמנחים אותם להיראות בוגרים, זה נראה כמו מלכודת. לא פלא ששופטים מבטלים את האישומים.
כתבתו של יניב קובוביץ, הארץ
לכאורה, היה זה מקרה ברור: הנאשם אכן מכר לסוכן הצעיר שני בקבוקי בירה. אך השופט, הישאם אבו שחאדה, לא השתכנע. “הבחירה בסוכן שבאופן אובייקטיבי נחזה להיות בגיר”, כתב השופט, “מהווה הפרה של עיקרון המידתיות”. השופט אף העיר לנציג המשטרה כי הפעלת סוכן קטין בעל מראה כה בוגר היא בגדר מכשול בפני עיוור. “עולה השאלה אם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו בהתנהלות המשטרה… באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום”, כתב השופט והוסיף: “סבורני שלאור הנסיבות… שני האמצעים האמורים אינם נותנים מענה מספיק לריפוי הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות עקב ההפעלה של ‘סוכן מדיח’, כפי שנעשה”.
אין זה המקרה היחיד שבו עשתה המשטרה שימוש ציני בסוכנים שהם אמנם קטינים לפי תעודת הזהות, אך קרובים מאוד לגיל 18 ונראים בוגרים לגילם. אמנם שתיית אלכוהול בקרב קטינים היא אחד הנושאים החשובים מבחינה חברתית, ולכן הנושא על סדר היום של המשטרה ושל משרדי ממשלה, אבל הרושם המתקבל מדרך הפעולה של המשטרה הוא שהיא משתדלת להפליל מוכרים — אולי כדי לעמוד ביעדים ולשפר את הסטטיסטיקה. לעתים השופטים מבינים שמדובר במלכודת ובלא מעט מקרים בזמן האחרון, פסקו בתי המשפט ברוח זו, עיכבו הליכים ואף מחקו כתבי אישום.
מהמשטרה נמסר בתגובה כי הטענה מופרכת מיסודה וכי על פי חוק, מחויב מוכר לבדוק ולוודא את גיל הקונה ללא כל קשר לחזותו.
ואולם, חייל מהצפון שעבד בסופי שבוע בסופרמרקט כדי לסייע לפרנסת משפחתו, לא העלה בדעתו כי עליו לחשוד בכל קונה ולא חשב שהעבודה הזאת תביא אותו לבית המשפט. כך, באחד הימים בתחילת 2013, נכנס לחנות בחור שכעבור חמישה שבועות כבר חגג את יום הולדתו ה–18, וקנה כמה פריטים בסיסיים ושני בקבוקי בירה. מיד לאחר שיצא הקונה הצעיר, נכנסו שוטרי המחוז הצפוני ולקחו את החייל לחקירה. הוגש כתב אישום ונפתח משפט נגדו. עורכי דינו מהסנגוריה הציבורית הוכיחו כי השוטרים יצאו מגדרם כדי להטעות את המוכר ואף נקטו שיטות שונות כדי להעניק לסוכן מראה מבוגר כדי להגדיל את סיכויי הצלחתו. באפריל 2013 הקפיא בית משפט השלום בטבריה את ההליכים וביטל את כתב האישום נגד החייל.
במצב דומה מצאה עצמה מוכרת בקיוסק ברחובות. המוכרת, אשה צעירה בשנות ה–20 לחייה, עבדה שם כשכירה. אין לה עבר פלילי, ולמשטרה אף לא היה מידע מודיעיני כי היא או מי מבעלי הקיוסק מוכרים אלכוהול לקטינים. ובכל זאת, ביולי 2014 הוחלט להפעיל נגדם סוכן קטין — נער בן 17 ושמונה חודשים. הוא בא לקיוסק לבוש במעיל אופנוען וקסדה תחת זרועו, לקח כמה פריטים ובקבוק אחד של משקה “בריזר” בטעמים. מיד לאחר המכירה נכנסו שוטרי מרחב שפלה, מרוצים שהשיגו ראיה לכתב אישום. גם במקרה הזה עבודתם היתה לשווא כי כתב האישום בוטל.
אחת הסיבות לביטול כתב האישום היתה שבמקרים מסוימים מחויבת המשטרה להראות לפחות שתי רכישות כדי לבסס טענה כי במקום מוכרים אלכוהול לקטינים כדבר שבשגרה, אבל למשטרה יש דרכים לעקוף גם את הדרישה הזאת, כפי שהתברר במשפט נגד סטודנטית לחינוך מיוחד מהצפון באוקטובר 2014. בכתב האישום נגד הסטודנטית נטען כי היא מכרה בירה לקטינה בשני מקרים שונים, אך במשפט התברר כי שתי המכירות נעשו לאותה סוכנת קטינה, בפער של כמה דקות ממכירה למכירה. הסוכנת, נערה בת 17 וכמה חודשים, נכנסה למזנון בשעה תשע וחצי, לקחה בקבוק בירה מהמקרר, שילמה ונשארה בתוך המזנון. לדברי המוכרת, היא נראתה בוגרת מכפי גילה ולא נראה שום דבר יוצא דופן בנוכחותה במקום. שלוש דקות לאחר ששילמה על הבקבוק הראשון, ביקשה הסוכנת לקנות בקבוק נוסף והסטודנטית בקופה גבתה את התשלום. השוטרים, שבכך השיגו לכאורה ראיות על שתי מכירות, קפצו לתוך המזנון והבהירו למוכרת שביצעה עבירה חמורה.
“אני חוששת שהרישום הפלילי יפגע בי ואני לא מבינה את משמעותו”, אמרה בבית המשפט, “אני מרגישה שנקלענו למצב הזוי כיוון שאני שכירה במקום ולמעשה מדובר בשני אישומים שהם אירוע מכירה אחד”.
סוכנת נוספת, בת 18 פחות חודשיים, הופעלה בכפר מסעדה ברמת הגולן, ורכשה בקבוק בירה במסעדה שהמוכר בה מבוגר ממנה רק בכמה חודשים. בבית המשפט אמר המוכר שהיא נראתה לו יותר מבוגרת ממנו והוא לא חשד שהיא קטינה.
על ההשלכות באותם מקרים שבהם מכשילה המשטרה את העובדים על ידי סוכנים שנראים מבוגרים לגילם יכולה לספר צעירה בשנות ה–20 לחייה מאחת הערים הגדולות. היא עבדה תקופה קצרה במזנון ונתפסה מוכרת בירה לסוכנת קטינה. כעבור זמן מה, כאשר עבדה במשרד ממשלתי במסגרת השירות הלאומי, הגיע יום אחד קצין הביטחון של המשרד ודרש ממנה לעזוב את המקום לאלתר. תחילה היא לא הבינה במה מדובר אבל אז הוסבר לה שיש תיק פלילי פתוח נגדה, ולכן היא לא יכולה לעבוד במשרד ממשלתי.
עורכת הדין נוחי פוליטיס, סגנית הסנגור הציבורי המחוזי בירושלים, אומרת שהסנגוריה הציבורית מוטרדת כמו גורמים אחרים מהבעיה של שתיית אלכוהול בקרב קטינים, אך בסנגוריה סבורים, לדבריה, “שיש לטפל בבעיה באופן מידתי ומבלי ליצור בעיה של יתר קרימינליזציה בניהול הליכים פליליים רבים נגד אזרחים”. היא אומרת כי המשרד לביטחון פנים הודיע בדיון בכנסת שהפעלת סוכנים קטינים היא הליך מאוד חריג, אך בפועל זהו דפוס האכיפה העיקרי של מניעת מכירת אלכוהול לקטינים. פוליטיס אומרת ש”אין לקבל את הדרך הבלתי ראויה שבה בוחרת המשטרה להכשיל אזרחים, רובם שכירים שאין להם כל אינטרס למכור אלכוהול לקטינים, על ידי עשיית כל שביכולתה כדי למנוע מהמוכרים לחשוד שבפניהם קטין”.
בסנגוריה הציבורית טוענים עוד כי המשטרה מורה לסוכנים הקטינים להתכונן ליום הרכישה בכך שלא יתגלחו ויתלבשו באופן שיעניק להם מראה מבוגר (למשל קסדת אופנוע). בחלק מהמקרים מונחים הסוכנים לקנות גם מוצרי מזון בסיסיים כמו לחם וחלב כדי לטשטש את הרכישה של בקבוק בירה. “דפוס ההפעלה הזה עומד בניגוד לציווי המוסרי ‘בפני עיוור לא תיתן מכשול'”, אומרת פוליטיס. “כמעט בכל התיקים המוכרים הם צעירים נורמטיביים ללא עבר פלילי, שנופלים לבור הפלילי שכורה להם המשטרה”.
מהמשטרה נמסר כי “משטרת ישראל פועלת באופן מקצועי ונחוש נגד עסקים ועבריינים המוכרים אלכוהול לקטינים, במסגרת המאבק הלאומי בנגע האלכוהול בהיותו מחולל פשיעה ומסכן את בריאותם ושלומם של בני נוער בישראל. המשטרה פועלת על פי הנחיות סדורות ובפיקוח היועמ״ש ופרקליטות המדינה”.
אבל הנתונים עשויים לתמוך בטענות הסנגוריה: בעוד בשנת 2007 הוגשו רק 51 כתבי אישום בגין מכירת אלכוהול לקטינים, בשנת 2013 הוגשו יותר מ–800 כתבי אישום. לטענת גורמים במערכת המשפט, שיטות ההפללה רק מזיקות למאבק במכירת אלכוהול לקטינים כי הן מטילות ספק באמינותו. לדעתם, אם כבר מפעילים סוכנים, ראוי להפעיל קטינים שקשה לפקפק בגילם הצעיר, ואז אפשר להעניש בחומרה את אלה שימכרו להם משקאות אלכוהוליים. בשנת 2012 התנהלו יותר מאלף תיקים נגד בעלי עסקים שנמצאו ראיות כי מכרו אלכוהול לקטינים.
החוק בישראל אינו חל על הקונה שאינו חייב להציג תעודת זהות כל אימת שהוא קונה משקה אלכוהולי, כפי שמקובל במדינות מערביות בעולם. גם המוכר אינו חייב על פי החוק לדרוש תעודת זהות בכל מכירה, אך כאשר עולה ספק, עליו לדרוש תעודה כדי להוכיח שלא היתה לו כוונה למכור אלכוהול לקטין.
במשטרה סירבו להציג את התנאים להעסקת סוכן קטין ואת השלבים שהוא עובר כדי להכניסו לתפקיד. נהוג שיש צו חתום על ידי בכירים שמאשרים את הפעלתו של הקטין, אבל במקרים מסוימים לא ברור מתי הוצא הצו משום שאין תאריך, ולא ברור מהי המשימה שהוטלה עליו. למעשה, זהו אישור כמו צ’ק פתוח שהמשטרה יכולה להפעיל בכל עת ולכל עניין.
מהמשטרה נמסר כי “הודות לאכיפה נחושה, ניכרת מגמת עלייה בשיעור כתבי האישום מסך התיקים בגין מכירת אלכוהול לקטינים, נתון המצביע על איכות התיקים. ללא קשר למקרים ספציפיים, כל הכרעת דין וביקורת שיפוטית, נלמדות ומופקים מהן לקחים כנדרש”.
