תחקיר מבט ערוץ 1: משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות באומנה

יצאתי למאבק משפטי קשה ומתיש מול משרד הרווחה והרשויות, אשר במקום להשפיל מבט ולהתנצל, טרטרו אותנו שנים במאבק משפטי בלתי נגמר.

בסוף אכן הצלחנו לקבל פיצוי מהגבוהים שהיו בארץ, אך התנאי של המדינה היה שהיא תתחייב לסודיות ולא תדבר על מה שקרה באומנה ולא על הסדר הפיצויים.

אחריה, הגיעו אלי אח ואחות בשנות העשרים, שאף הם הוכנסו לאומנה באזור אחר בארץ, ואף הם עברו תקיפה מינית, התעללות פיזית ומינית קשה מאד, כשהפדופיל באומנה נחשף הם הוצאו משם אך הרווחה השאירה שם לעוד שנה- ילדה קטנה נוספת שהמשיכה להיאנס עוד תקופה ארוכה. גם כאן שילמה המדינה פיצויי עתק בתנאי שתשמר סודיות.

כשהגשתי את התביעה הנזיקית התשיעית בשם ילדה אחרת שאף היא נאנסה בעת שהותה במשפחת האומנה, הבנתי שיש כאן כבר תופעה המחייבת חשיפה וביקורת ציבורית, אך הפרקליטות קיבלה גיבוי מוחלט מבית המשפט שדן בתיקים אלו – שהטיל איסור פרסום גורף המונע מהילדה לספר מה קרה –

כך עדיף לא? שאיש לא ידע, שאיש לא יתקן, שימשיכו באותה המתכונת הרשלנית של בחירת משפחות אומנה בשיטה קלוקלת, הרחק מעין השמש המחטאת. מאחורי דלתיים סגורות. צו איסור פרסום המגוננים לא על נפגעת העבירה אלא על רשלנות פושעת של הממסד.

תחקיר עומק על מחדל המדינה בפיקוח על משפחות אומנה? זה אכן נושא קשה לעיכול.

יפעת גליק ואיילה חסון מערוץ 1, הן הרימו את הכפפה, ראו את החשיבות הציבורית במיגור עבירות מין נגד ילדים בתוך חסות המדינה – ועמלו על משימה עיתונאית ממדרגה ראשונה שמטרתה – למנוע את הכאב והסבל מהילד והילדה הבאים בתור.