בעז גסטהלטר ואייל קומורניק מכון טריאסט – שריג הוציאו דיווחים מכפישים בתיק משפחה נגד אב שלא שוחחו ולא פגשו – עו"ד יניב מויאל ב"כ האב: המכון מעולם לא שוחח עם האב

להלן תגובת עו"ד יניב מויאל ב"כ האב על דיווחי מכון טריאסט – שריג לבית המשפט:

לכבוד

איל קומורניק
מנהל מכון טריאסט שריג,

כידוע לאדוני כל מסמך המגיע בעניין בעל דין על הח"מ חלה חובה להעבירו ללקוח מכוח חובתו כעו"ד. כך אנהג גם לגבי הודעתך המצורפת.

יובהר כי הודעתך לבית המשפט באשר לאי קבלת המינוי כנגד מרשי מהווה עניין ציבורי שאינו חסוי. לטענת מרשי: אין המכון מכיר אותו, מעולם לא שוחח איתו והוא מעולם לא טען כל טענה כנגד המכון שלכם.

ברם, במכתבכם כתבתם עליו דברים שמהווים כשלעצמם הכפשות כנגד מרשי וייחסתם לו פעולות שלטענתו לא ביצע, והוא ראה לנכון לפרסם פוסט בעניין זה בפייסבוק הפרטי שלו.

ככל הנראה גורמים בחו"ל שסורקים פוסטים של הורים במאבקים מול מערכת המשפט והרווחה, אוספים חומרים וכותבים מאמרים עצמאיים שלמרשי אין כל שליטה עליהם – מדובר באותם אתרים שצירפתם למכתבכם.

לח"מ אין כל שליטה על התנהלות בעלי דין כבני אדם חופשיים להביע את דעתם בכל דרך הנראית לנכון, ובוודאי שאין שליטה על גורמים מחו"ל הפגועים מהמערכת שפועלים באופן עצמאי ברחבי העולם.

מצד הח"מ, הייתה פניה לעיתונאית לורי שם טוב, ששמה הוזכר במכתבכם כדי לקבל את תגובתה באשר לקשר בינה לבין מרשי וזאת כדי שאוכל להתייחס למכתבכם מול בית המשפט.

מכתב כזה כנגד מרשי גרם לו נזק לא מבוטל בתדמיתו מול בית המשפט כאשר ייחסתם לו פעילות כזו או אחרת אותה הוא מכחיש.

היה נכון ראשית לבדוק מולי או מול מרשי בטרם תשלחו מכתב שכזה לבית המשפט ואף אולי לבדוק את מקורות המידע שלכם.

נראה כי מר בועז גסטהלטר, לא בדק את העובדות בטרם העביר מכתבו לבית המשפט ואף תמוהה שבשיחת הח"מ עימו בטלפון לאור החלטת בית המשפט להפנות את מרשי אליכם, הוא אפילו לא הזכיר את העובדה כי כבר נשלחה הודעה לבית המשפט ברוח זו.

בנימה אישית יציין הח"מ כמי שחווה את העניינים בספירה המשפטית ביומיום כדלקמן:

המכון שלכם כמו מכונים דומים לו, אכן נמצא בקו האש של ביקורת חריפה מהורים לילדים, שעברו תחת מבדקים מהסוג שקובע "מסוגלות הורית" (תיאור שלעצמו בעייתי ואני מניח שזו אינה המצאה של הורים עצמם) הרי מדינת ישראל לא מעניקה רישיון להורות. אבל, גורמי רווחה יחד עם גורמים במקצוע  הפסיכיאטריה והמכונים למיניהם, מצאו דרך לעשות זאת בדרך עקיפה מעין רישיון להורות בדיעבד, ויצרו מבחן שנוי במחלוקת שמתיימר לקבוע "מסוגלות הורית" ואף לייצר היררכיה הורית: הורה "טוב", והורה "רע". דבר המעלה את רמת התסכול בקרב הורים שנקלעים לסכסוך משפחתי וזה מובן מאליו.

לכן, גם ביקורת נגדכם והאופן בו אתם מעריכים בני אדם באשר לזכותם הטבעית להיות הורים לילדים או הענקת ציונים מי הורה טוב יותר מההורה האחר, מגביר את החיכוך וההתדיינות המשפטית. הביקורת שלעצמה הינה לגיטימית ומעלה שאלות מוסריות וחוקתיות מדרגה ראשונה בנוגע לרמת המעורבות של המדינה וגורמים אינטרסנטים, בחיי האזרחים תוך ערעור ושלילת זכותם הטבעית להיות הורים לילדיהם (גם אם הם לא מושלמים ונשאלת השאלה מי מהסבתא והסבא של כולנו היו עוברים את המבחנים הללו היום?) או חשיפתם למבחנים שנויים במחלוקת תוך חיובם בסכומי עתק שבא לרוב על חשבון לחמם של ילדיהם.

ולכן גם אם ישנה ביקורת והיא לפעמים נוקבת, עדיין לא אומר שהיא אינה חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע של הגנה על אינטרס ציבורי חשוב.

אי הנוחות שחשים המבוקרים בעניין זה אינו משתווה לפרומיל של אי נוחות שנגרמת להורה שנשללה ממנו הזכות על ילדיו בשל חוות דעת "מסוגלות הורית" שמבצעים בהם בעל כורחם.

הח"מ העביר את מכתבכם למרשו וזה הודיע כי אין לו כל קשר לאותם אתרים בחו"ל המשמיצים שופטים, פקידות סעד, וכל מי שהם רואים לנכון להשמיץ.

למרשי אין חלק בפרסומים אלו ואין לו כל יכולת לקבוע אם להסירם או לא.

אני חושב שהגיעה השעה לכנס את מיטב המוחות בתחום שלכם בתחום המשפט (עורכי דין ושופטים) וגורמי הרווחה ולגבש מדיניות אחידה בעניינים אלו ואולי אף לשים סוף לתופעה שנקראת "מבחן מסוגלות הורית".

כל עוד ישנה דיסציפלינה שמתיימרת לקבוע אם אדם רשאי לממש את זכותו הטבעית להורות אין מקום לצפות שהיא תהייה חסינה מביקורת.

בברכה,

יניב מויאל, עו"ד

ב"כ האב

בעז גסטהלטר מכון טריאסט שריג – דיווח מכפיש ושקרי לבית המשפט מבלי ששוחח או פגש את האב

בעז גסטהלטר מכון טריאסט שריג – דיווח מכפיש ושקרי לבית המשפט מבלי ששוחח או פגש את האב