השופט ניל הנדל מחק עתירה נגד השימוש במבדקי מסוגלות הורית ומתגלה כשופט הכי אנטי אזרחים והכי אנטי חברתי בעליון – בג"ץ 4471/14 פלונית נ’ הנהלת בתי המשפט, שרת המשפטים, שר הרווחה

פסק דין מחריד של השופט ניל הנדל, הממחיש עד כמה שופטי העליון תלושים לחלוטין מהעם בו הם יושבים. הנדל דחה בכמה מילים עתירת אם נגד השימוש במבחני מסוגלות הורית בתיקי משמורת והסדרי ראייה, ונגד עלויות המבחנים הללו, כאשר בתי המשפט למשפחה מאשרים סכומי עושק שהמומחים מבקשים, ובמקרה זה ה”מומחה” אילן טל, ביקש 46,000 ש”ח, כאשר מותר לו לגבות רק 15,000 ש”ח, והשופטת שפרה גליק אישרה לו כל סכום שדרש, למרות שהוא בכלל לא ביצע בעצמו שום בדיקה, אלא הביא פרילנסריות, וגזר עליהן קופון.

אחת מהן היא בכלל עו”ס, ריקי פינצי דותן, למרות שלעו”ס אסור לבצע מבחני מסוגלות.

ניל הנדל דגר על העתירה הזו מעל שנה, ואז מחק אותה בכמה מילים.  מביש מאוד.  זוהי התנכלות לציבור  ההורים בישראל, שתלה בו תקוות.  כך כל פסק דין בעליון בנושאי משפחה ורווחה מהווה מפח נפש. השופטים אטומים ולא מקשיבים לציבור.

לא פלא שהציבור מוחא כפיים לשרת המשפטים החדשה איילת שקד, שתבוא ותנקה את בית המשפט העליון. לא פלא ששופטי העליון רותחים על הכוונה “לפגוע בעצמאות השופטים”. הבעייה היא שתחת הסיסמא “עצמאות השופטים” מה שקורה זה אלימות שיפוטית נגד בעלי דין. השופטים המציאו כל מיני הלכות שמטרתן למנוע דיונים, להעיף עתירות וערעורים, ולגבות באופן אוטומטי כל שופטת, גם כשהיא עושה טעויות, משקרת או מנבלת את הפה.  הכוונה להלכות כמו “חניוני חיפה” שבעצם כל פעם שמישהו מגיע לבית משפט עליון אומרים לו “חניוני חיפה” ומעיפים אותו. בתיקים פליליים יש הלכה “לא מתערבים בממצאים עובדתיים”, ובכלל בתיקים אזרחיים צריך להפקיד ערבונות שערורייתיים. אם זה לא מספיק אז יש את המשפט הבא, סתם כי הם יכולים “תמשוך או שתחטוף 30,000 ש”ח הוצאות”. בית משפט כזה ששעריו נעולים לציבור, וכל מי שמגיע אליו מועף בברוטליות, הוא בית משפט מיותר לחלוטין. אנו ממליצים לאילת שקד לפטר את כל 15 שופטי העליון, ולחפש בנרות שופטים חדשים, נורמליים יותר, שפויים יותר. את ניל הנדל היינו ממליצים להחזיר לאמריקה. עלייתו לישראל הייתה מאוד לא מוצלחת. רק נזק וזדון הוא המיט על מערכת המשפט. תקוות שתלו בו התבדו. שופט גועלי. השוו את נוסח העתירה, וראו איך הוא העיף את העתירה, לא התייחס לשום דבר ואפילו שיקר ביודעין שהנושא בהליכי חקיקה, כאשר אין שום הליכי חקיקה בנושא.

להלן נוסח העתירה:

בבית המשפט הגבוה לצדק

העותרת:          פלונית

המשיבים:       1.   הנהלת בתי המשפט

2. שרת המשפטים, גב’ ציפי לבני
3. שר הרווחה, מר מאיר כהן

באמצעות פרקליטות המדינה

אשר כתובתו לצורך המצאת כתבי בי-דין

רח’ צאלח א-דין 29 ירושלים

טל’: 6466550 – 02 פקס: 6466780 – 02

עתירה למתן צו על תנאי

בית המשפט מתבקש לתת צו על תנאי זמני וקבוע נגד המשיבים הנהלת בתי המשפט, שרת המשפטים, ושר הרווחה, שיבואו וייתנו טעם:

• מדוע לא ייפסק לאלתר השימוש במבחני מסוגלות הורית להורים גרושים ופרודים כאשר מדובר בתיקי משמורת והסדרי ראייה,
• מדוע כופים המשיבים, על גברים וגם נשים לממן מכספם עלויות בדיקות מסוגלות הורית שעלותם 30,000 ₪, ומנין הסמכות לכפות עלויות אלה על הורים, לאור קיומם של תעריפי חשכ”ל בעלות של כ 1,600 ₪.
• מדוע כופה משרד הרווחה על גברים וגם נשים לממן מכספם עלויות “טיפולים” ו”הדרכות”, טיפולים שעלותם מרוששת את ההורים, ומנין הסמכות לכפות עלויות אלה על הורים.
• מדוע המשיבים כובלים את ההורים למכון אבחון אחד, אשר זוכה מן ההפקר וצובר מאות אלפי שקלים מההפניות של פקידות הסעד, ללא אפשרות לבחור במכון הזול ביותר, ומדוע לא מתקיים שימוע באמצעות הוכחות מדוע בכלל יש צורך להזמין דו”ח מסוגלות הורית.
• מדוע המשיבים מעולם לא גיבשו כללים אחידים לשימוש במבחני מסוגלות הורית.

בית המשפט מתבקש לתת צוו על תנאי זמני נגד המשיבה 1 לאסור עד להוראה אחרת על שימוש במבחני מסוגלות הורית בכל תיקי המשמורת והסדרי ראייה, ובסיום הדיון בעתירה להפוך את הצוו לצו קבוע.

ואלה הנימוקים:

1. העותרת אמא לקטין, כיום בן 9. בשנת 2008 נחתם הסכם משמורת יחידה לעותרת והסדרים לאב.  כחלוף כמה שנים ביקש בן הזוג לשעבר ביטול ההסכם והעברת משמורת.  לולא תביעת המשמורת של בן הזוג, לא הייתה נהפכת העותרת “מטופלת” בעל כורחה ע”י שירותי הרווחה.  לפיכך, העותרת מייצג אוכלוסיה נזקקת בעל כורחה.
2. העותרת מייצג בעתירה זו את ארגוני ההורים הגרושים והפרודים, אשר בהעדר מימון ציבורי או תרומות, פועלים כולם בהתנדבות למען שוויון הורי, זכויות ההורים במשפחה, וניתוק האלמנט הכפייתי שבהכפפת כל הורה מתגרש לחסדי פקידת סעד לסדרי דין ומומחים למיניהם, לרבות פסיכולוגים ופסיכיאטרים, אשר הם אלה שיכריעו בגורל הקשר עם הילדים, אם בכלל.
3. עתירה דומה עתירה דומה בנושא כבר הוגשה בעבר, ואכן כב’ השופטת עדנה ארבל הסכימה כי מדובר במבחנים שהגיעה העת לבטלם, אולם היא סירבה להתערב לאור ההנחה שהנושא בהליכי חקיקה.

ראו פס”ד בבגץ 6736/12, גיא שמיר נ’ משרד הרווחה,  פס”ד מתאריך 7.5.2012, ע”י כב’ הש’ עדנה ארבל, נספח “1”.

4. העותרת מניחה עתירה זו מחדש בפתחו של בית המשפט העליון לאור העובדה שאין למשיב 2 כל תוכניות ליזום הליכי חקיקה בנושא. כך עולה משיחה שקיימה העותרת עם בכירה במשרד המשפטים.  ראו תצהיר העותרת.

5. בשנת 2012 כב’ השופטת ארבל, בבג”ץ 6736/12 סיכמה את הסוגיה כך, והמדובר בעתירה שהגיש אז גבר גרוש :

עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשרד הרווחה להפסיק את השימוש בבדיקות מסוגלות הורית לגברים גרושים המבקשים לפגוש את ילדיהם במסגרת הסדרי ראייה; להפסיק לכפות על בני הזוג הנמצאים בהליך גירושין לממן בדיקות מסוגלות הורית ואת הטיפולים הנלווים אליהן; להימנע מלכבול את ההורים הנדרשים לעבור בדיקת מסוגלות הורית למכון אחד המבצע את הבדיקה.

העותר, אב גרוש אשר לטענתו מייצג אבות גרושים וכן ארגוני אבות גרושים, טוען כי אבות הנמצאים בהליך גירושין שמבקשים לפגוש את ילדיהם הנמצאים במשמורת זמנית בידי האם, מחויבים על-ידי פקידי המשיב – כעניין שבשגרה – לעבור בדיקות מסוגלות הורית מתישות, מיותרות ויקרות, כך לטענתו. כדי לתמוך את טענותיו סוקר העותר בהרחבה את מסקנות הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, בראשותו של פרופ’ דן שניט, אשר מונתה בשנת 2005 על-ידי שרת המשפטים דאז (להלן: הוועדה). לפי האמור בקטעים מהדו”ח המצוטטים בעתירה, מינוי מומחה לצורך ביצוע בדיקת מסוגלות הורית כברירת מחדל בכל הליך גירושין טומן בחובו עלויות ניכרות הנופלות על ההורים, הארכת ההליך המשפטי, יצירת סכנה של נזק נפשי לילדים המשתתפים בבדיקה ופגיעה באחידות משפטית. לאור כל אלה הציעה הוועדה להגביל בחקיקה את השימוש הנעשה בבדיקות מסוגלות הורית ולהכפיפו להמלצת הגורמים המוסמכים, שתינתן במקרה של חשש להפרעה נפשית אצל אחד ההורים ובמקרים חמורים וחריגים אחרים.

העותר מטעים עוד כי הורים המופנים על-ידי פקידי המשיב לבדיקת מסוגלות הורית אינם יכולים לבחור מכון בו תבוצע הבדיקה אלא כבולים למכון שאליו מפנה אותם הפקיד. לטענתו, פעמים רבות המכונים העוסקים בבדיקת מסוגלות הורית אינם מסתפקים בבדיקת המסוגלות אלא ממליצים על טיפולי המשך הכרוכים בעלויות גבוהות נוספות, כאשר משמעות הסירוב ליטול בהם חלק עלולה להיות הרת גורל מבחינת הקשר בין ההורה המסרב לילדיו. בנוסף, מעלה העותר טענות לגבי אופן ביצוע הבדיקות וטוען כי בבדיקה קיימת הטיה נגד ההורה שאינו משמורן. לחיזוק טענותיו אלה מפנה העותר למחקרים אקדמיים שונים העוסקים בתחום.

העותר מעלה שאלות שראוי להתייחס אליהן. עם זאת, המלצותיה של ועדת שניט, אותן מצטט העותר בהרחבה, אומצו על-ידי משרד המשפטים ובעקבותיהן גובש לפני כחצי שנה תזכיר חוק הורים וילדיהם, התשע”ב-2012. בתזכיר זה מוצע, בין השאר, להגביל באופן משמעותי את השימוש בבדיקות מסוגלות הורית על-ידי מומחים חיצוניים. כך למשל, בסעיף 13 לתזכיר מוצע שבית המשפט לא ייענה לבקשה למנות מומחה מטעם בעל דין אלא לאחר שהוא קיבל חוות דעת מיחידת הסיוע או תסקיר מעובד סוציאלי שבהם המלצה על מינוי מומחה כאמור. היות שהנושאים העולים מהעתירה נמצאים בטיפולן של הרשויות האחרות, טיפול אשר עשוי להניב שינוי של ממש במצב המשפטי הקיים, בית משפט זה אינו מהווה בשלב הנוכחי את האפיק הנכון לטיפול בהם. לעניין זה יפים דבריו של השופט (כתוארו אז) א’ ברק, לפיהם “רק במקרים יוצאי דופן ראוי הוא להקדים את ההתערבות לשלב שבו טרם נסתיים הליך החקיקה” (בג”ץ 761/86 מיעארי נ’ יו”ר הכנסת, פ”ד מב(4) 868, 876 (1986)). קל וחומר כאשר החקיקה המוצעת עולה, על פניו, בקנה אחד עם הסעדים אותם מבקש העותר.  משכך, וכל עוד הנושא מצוי בטיפול משרד המשפטים ויועבר ככל הנראה לטיפולו של המחוקק, איני סבורה שיש עילה להתערבותנו.

6. בגץ 6736/12 הוגש ע”י גבר גרוש ובשם ארגוני גברים גרושים. בג”ץ זה מוגש ע”י אישה פרודה, אמא לילד אוטיסט בן 9, לאחר שבית המשפט למשפחה, לאחר 8 שנות דיונים קבע משמורת מחולקת, ושני ההורים ערערו על כך.  כתוצאה נשלחו ההורים לבדיקות מסוגלות הורית.  לטענת העותרת בדיקות המסוגלות ההורית פוגעות גם בנשים, ולא רק בגברים, והגיעה העת לבטל השימוש בהם לחלוטין.  זאת לאור העובדות המפורטות בתצהיר המצורף, ובחוות הדעת המצורפת מטעם מכון אילו טל, אשר בדק רק את האבא, ולא בדק את האמא, כאשר כל נסיבות המבחן אפופות גלישות אתיות בלתי מקצועיות בעליל.
7. בתי המשפט למשפחה אינם נוהגים “לשפוט” או לקיים שימועים בענייני משמורת או הסדרי ראייה. פירושו של דבר, שבתי המשפט כמעט ולא מנהלים הליכי הוכחות, אלא שולחים את ההורים לטיפול עובדים סוציאליים ומאבחנים למיניהם, מה שגורם לסחבת של שנים.  במקרה של העותרת החלו ההליכים עוד בשנת 2006 ועדייו אין אופק לסיומם.  כמפורט בתצהיר המצורף, ההפניה למסוגלות הורית, לאחר 8 שנים של התדיינויות היא חסרת תועלת ותוחלת, גורמת סחבת ונועדה להתיש את ההורים עד שאחד מהם יישבר וירים ידיים.
8. לרוב, כאשר לפקידות הסעד נמאס מלטפל בהורים, הן מתנערות מאחריותן באמצעות גלגול האחריות הלאה לידי מומחים מתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. הן נוהגות להתיש את ההורים באמצעות הפניות למבחני מסוגלות הורית.
9. בקשה לחופש מידע שהגיש העותר הקודם, גיא שמיר, על מנת לחשוף את כמות ההפניות למסוגלות הורית, והמכונים הזוכים לזכות לגבות עשרות אלפי שקלים מזוג הורים, לא נענתה, על אף שהוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה, ופעם נוספת לביהמ”ש המחוזי בירושליים.
10. ב 2012 כאשר העותר הקודם הגיש עתירתו, הוא דיווח כי מבחני מסוגלות הורית עלו בין 10,000 ש”ח ל 25,000 ₪. כיום המחירים טיפסו ל 30,000 ₪, שזה מה שדרש דר’ אילן טל (שלבסוף בכלל לא חתם על חוות הדעת), נספח “2”.
11. ההורים נדרשים לשלם סכום זה, בימים קשים ביותר, ימי משבר, לאחר שהוציאו עשרות אלפי שקלים על עורכי דין (מינימום 40,000 ₪). אין להורים כספים לממן את המאבחנים הללו, ובכל זאת פקידות הסעד והמאבחנים מאיימות על ההורים שמי שלא יסכים למבחן מסוגלות הורית, יוסקו מסקנות שליליות נגדו.  זוהי מסחטת כספים, כאשר נשוא הסחיטה הם הילדים.
12. במקרה הנדון, לאחר שהעותרת התלוננה כי מכון אילן טל הוא מסחטת כספים, כמפורט בתצהיר הנלווה, פנו אנשי המכון אל שופטת המשפחה במכתבים, בהם התלוננו על התנהגות שלא מצאה חן בעיניהם, עד כדי כך שהשופטת המליצה להם להגיש תלונה, ובכל זאת, כאשר דעתם משוחדת מראש, ולאחר שהרעילו את דעת השופט במכתביהם אליה, ישבו וכתבו דו”ח מסוגלות, מבלי לאבחן את העותרת.
13. למשל, בדו”ח שהגיש מכון אילן טל לכב’ השופטת שפרה גליק, המאבחנות החותמות עליו הן פסיכיאטרית ועובדת סוציאלית. השופטת בכלל לא הזמינה בדיקה ע”י עו”ס, כך שהדו”ח הוא תערובת מוזרה של דיסציפלינות שונות (פסיכיאטריה ועבודה סוציאלית).
14. כמו כן, הזהירה כב’ השופטת את המכון שלא לקרוא את כתבי הטענות מראש, אולם המכון עקף את הדרישה שלא לגבש דעה מוקדמת דרך כתבי הטענות, בכך שדרש את כל החומרים הסוציאליים והרפואיים, שבם מופיעים אותן טענות שבכתבי הטענות, שאסור עליהם לקרוא.
15. כמו כן נשלח מכתב לבית הספר כדי לבקש ידע על התנהגות הילד, וגם זה נועד לשמש “כסת”ח” למאבחנת, כדי שלא ייצא מצב שאבחוניה סותרים את המציאות בשטח, ולכם בעזרת תשובות מבית הספר תוכל לתפור את חוות הדעת בהתאם למה שמדווח לה.
16. בסופו של דבר, האב אובחן, והם לא אובחנה. ההמלצות לאב היו בכלל בתחום יחסין האינטימיים עם נשים אחרות, ובכל לא בתחום יחסיו עם הילד.  לגבי העותרת כתבו עליה שהיא “מסוכנת”, למרות שבכלל לא אבחנו אותה.
17. בין השיטין ניתן לקרוא שהקטין חש מאוד לא בנוח עקב שאלות חוזרות וחודרניות. המאבחנים הציבו אותו בקונפליקט נאמנויות המשתקף בדו”ח, ובסופו של דבר נתנו המלצות שבתחום הטיפול בילדים אוטיסטים, (וכל מה שאמרו ידוע וממוחזר), ולא ניתנו המלצות על איכות הקשר ויחסיו עם הוריו.  כלומר הוגש דו”ח חסר תועלת שעלה להורים 30,000 ₪ מיותרים.

18. בדו”ח ועדת שניט נכתבו הדברים הבאים:

2.5 השימוש במומחים בבתי המשפט לענייני משפחה

על יסוד המידע שנלמד על ידי הוועדה מסקירותיהם של חבריה בשלב השני של עבודתה: ד”ר עליזה רינג, גב’ ענת ענבר, פרופ’ שחר גולן, ד”ר רועי אלדור ושל המומחים מתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה אשר השמיעו את דעתם בעל פה ובכתב בפניה. הוועדה מבקשת להודות לד”ר מרדכי שרי, גב’ הדרה בר, ד”ר גבריאל וייל, ד”ר אביגיל גולומב, פרופ’ סול דרימן, ד”ר דוד יגיל וד”ר מרגנית כרמון על תרומתם וסיועם לעבודתה, החומר המחקרי והמידע המשווה אשר הוצגו בפניה נחשפו מספר סוגיות אשר לדעת  הוועדה דורשות הסדרה.

הסוגיה הראשונה עימה התמודדה הוועדה היא כיצד נכון להיעזר בתשומות של מומחים ובעלי מקצוע המסייעים לבתי המשפט, כדי שטובת הילד תקבל את המקום הראוי לה בהליך המשפטי. לתכלית זאת נוהגים בתי המשפט להיעזר במרב הכלים העומדים לרשותם, ונותנים משקל רב לעמדות של המומחים ואנשי המקצוע. בדרך כלל גישה זו  ראויה ונכונה, אך עם זאת, נחשפה הוועדה למידע רב שממנו עולה, כי ישנם מקרים בהם החשיפה למומחים ואנשי מקצוע אינה מועילה ואף יש בה כדי להזיק לילד.

סקירתה של ד”ר אביגיל גולומב (תקציר)

יש לזכור שאנו לא בודקים את אישיות ההורה בוואקום אלא בשאלה של התאמתו לילד/ים מסוים/ים. במלים אחרות: אני מתנגדת מאוד לביטוי “מסוגלות הורית” חוץ מאשר בקונטקסט של הוצאת ילד לאימוץ, שם באמת מדברים על אי-מסוגלות הורית .כמעט בכל התיקים האחרים אנו מדברים על התאמה הורית של הורה לילד, בזמן ובתנאים מסוימים.

בכל הספרות לא מצאתי אבחון טוב למסוגלות הורית ובוודאי לא להתאמה הורית, למרות שבמקומות רבים ניסו לפתח שאלונים ואבחונים שיענו על הצורך. בכל הספרות הראויה מדגישים שרק בבדיקה רחבה, שמשתמשת במספר כלים, יש סיכוי להגיע לניבוי סביר. אי לכך, המבחנים הם אחד הכלים האפשריים, אך אין להם משמעות ככלי העומד בפני עצמו, כפי שלא ניתן לקבוע המלצות על סמך בדיקה קלינית של ההורה לבדו, ללא הכרות עם הילד.

סקירתה של ד”ר מרגנית כרמון (תקציר)

נושא המסוגלות ההורית משמש לעיתים כטכניקה לניצול לרעה של המערכת. קורה וצדדים חזקים משתמשים בו ככלי לנגח את בן/בת הזוג. מדובר אמנם בכלי טוב, אך גם בכלי יקר, אשר לא תמיד מהימן ולא תמיד תקף. בכדי להדגים נקודה זו, כמעט בכל ביקור של אדם ביחידת הסיוע, למעט במקרים חריגים מאוד, ניתן לאחר בדיקה מצומצמת של כ-4 שעות (אצל פסיכיאטר ביחידת הסיוע) להגיע לאותן מסקנות אשר יתקבלו בסופו של יום לאחר קיום ההליך הארוך של בחינת המסוגלות ההורית. נדירים מאוד המקרים בהם קיימת בעיה אמיתית של מסוגלות הורית. למשל, מקרים בהם ניתן להגיע למסקנה שאחד ההורים הוא חולה נפש.

מסיבות אלה ומאחר והמסוגלות ההורית משמשת ככלי לניצול לרעה של צדדים חזקים את הצד החלש, מומלץ באופן חד משמעי שגישה למומחים תעבור דרך יחידת הסיוע. חיוני והכרחי שבית המשפט לא יחליט בעצמו על מינוי מומחים.

ויכוח המתמצה בתוכן התוכנית ההורית לעולם לא צריך להגיע למומחה. למומחה אין כלים עדיפים על הפסיכיאטר ביחידת הסיוע לצורך קביעת הסדרי האחריות ההורית. יתכן ואף הכלים של העובד הסוציאלי עדיפים לעניין זה. בחינת מסוגלות הורית יכולה להתאים כאשר ניתן לראות בבדיקה של יחידת הסיוע כי בני הזוג או אחד מהם כל כך מופרע שהוא זקוק לאסמכתא מקצועית. במקרים אלו הבחינה של המסוגלות ההורית יכולה לקדם את התהליך.

עניין חשוב נוסף הינו הערכת ילדים על ידי מומחים. הילדים משמשים ככלי ניגוח פעמים רבות ובדיקות של ילדים הם מקרה קלאסי לשימוש לרעה בילדים. כאשר מדובר בהערכת ילדים קיים צורך בייעוץ של מומחה פסיכיאטר. גם כאן ראוי שיחידת הסיוע תמיין את המקרים המופנים למומחה. זה פחות מאיים עבור בני נוער להיפגש עם יחידת הסיוע מאשר עם פסיכיאטר וזה לא עולה כסף לצדדים עצמם.

סקירתו של ד”ר דוד יגיל (תקציר)

כאשר מדובר במשפחה נורמטיבית – משפחה שבה שני ההורים תפקדו כהורים נורמטיביים, ועילת הגירושין אינה קשורה לתפקוד ההורי שלהם, אלא לסוגיות אחרות – אינני מוצא שום תועלת במבחנים פסיכולוגיים כלשהם להורים לבדיקת מה שקרוי: “מסוגלות הורית” (בין אם אלה מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים השלכתיים או אובייקטיביים). במקרים נורמטיביים, חשוב לצאת מתוך הנחה שעד לפרוץ הסכסוך, לא היו טענות של צד אחד כלפי רעהו בסוגית התפקוד ההורי.

המומחים שאותם שמעה הוועדה הדגישו, כי הפניית המתדיינים אל הגורם המקצועי המתאים – עו”ס, יחידת הסיוע או מומחה – צריכה להיעשות בזהירות, וכי יש להימנע מהפניה לתהליך מורכב ו”פולשני”, שהינו בדרך כלל גם יקר וממושך, לפני שנבחנה האפשרות להיעזר בגורם פחות “פולשני” ומורכב. כך למשל, קורה שמומחים ממונים במקרים בהם לא מתעוררת שאלה אמיתית בדבר היכולת ההורית של מי מההורים. במצבים בהם המחלוקת עוסקת אך באופן חלוקת הזמן בו יבלה הילד עם כל אחד מן ההורים, אין בידי המומחה כלים עדיפים על אלו של עו”ס לפתרון המחלוקת. במקרים רבים פגישה של מספר שעות ביחידת הסיוע תוביל לאותה התוצאה שתתקבל לאחר בחינה ממושכת ומבחנים פסיכולוגיים של מומחה מטעם בית המשפט. הוועדה שמעה כי ישנם מקרים בהם משתמשים מתדיינים בחוות הדעת ככלי ניגוח של הורה אחד כלפי השני, או כאמצעי להארכת משך ההליך המשפטי, במקרים בהם צד מזהה כי ההליך אינו מתקדם באופן התואם את רצונו. במקרים אלה, הילדים הם הנפגעים העיקריים מן החשיפה להליך בדיקה ממושך ו”פולשני”. לאור כל האמור, סבורה הוועדה שיש חשיבות גדולה בזיהוי מראש של המקרים בהם מינוי מומחים יהיה יעיל ואפקטיבי ומתי עדיף להשתמש בשירותי עו”ס או יחידת הסיוע.

הוועדה שמעה רבות על יתרונותיה של יחידת הסיוע. יתרונות אלה נובעים קודם כל מיכולתה לקדם הידברות ממוקדת בין ההורים, בחסות בית המשפט,  כדי לסיים את הסכסוך בהסכמה. ביחידת הסיוע יושבים, בנוסף על העובדים הסוציאליים, גם מומחים מתחום בריאות הנפש שניתן להיעזר בהם במקרים שדורשים הסתייעות בהם. עבודת יחידות הסיוע מתבצעת במהירות יחסית וללא עלויות ישירות על הצדדים עצמם. ההפניה אל יחידות הסיוע היא גם פחות מתייגת עבור ילדים צעירים או מתבגרים מאשר פניה עצמאית אל מומחה מתחום בריאות הנפש. הוועדה התרשמה כי ניתן יהיה לעשות שימוש ביחידות הסיוע לצורך בחינת הצורך בהפניה למומחה, כפי שנקבע בתפקידיה המפורשים בסעיף 5(א) לחוק בית המשפט למשפחה וסעיף 2(א) לחוק בתי הדין הדתיים האמור. הפניית הצדדים ליחידת הסיוע, לבחון האם מדובר במקרה שמצריך מינוי מומחה, תביא לצמצום המקרים בהם ממונים מומחים ללא צורך אמיתי ובפרט לזהות את המקרים בהם חוות דעת של מומחה עלולה לגרום לנזק העולה על התועלת הצפויה ממנה. בנוסף, זיהוי המקרים בהם מינוי מומחה אינו תורם מבחינה מקצועית ונין לקלב את אותן תשומות  גם על ידי עו”ס במסגרת תסקיר.

מן המידע אליו נחשפה הוועדה עולה כי המקרים בהם השימוש במומחה הוא אפקטיבי, הינם מקרים בהם מי מההורים או מהילדים סובל מהפרעה נפשית הפוגעת, או שעלולה לפגוע באפשרות של מימוש האחריות ההורית, או מקרים בהם עצמת הסכסוך גבוהה במיוחד ואינה מאפשרת הידברות בין ההורים בעניין מימוש האחריות ההורית שלהם. בכל המקרים האחרים סבורה הוועדה כי יש לבחון בצורה ממשית את הצורך במינוי מומחה, והאם התועלת הצפויה מן המינוי עולה על הנזקים, כתוצאה מהחשיפה להליך הבדיקה של המומחה.

המידע אשר הוצג לוועדה מעלה, כי חוות דעת מטעמו של הורה אחד בלבד אינה מסייעת לבית המשפט, ובהיותה חלקית היא אף מעוותת את תמונת המצב של המשפחה. לצורך עריכת חוות דעת נכונה נדרש שיתוף פעולה בין ההורים ולכן מינוי מומחה צריך להיעשות בראש ובראשונה מטעם בית המשפט בלבד, אך זאת במקרים שיש הצדקה אמיתית למנותו. לאור הנזקים שעלולים להיגרם לילדים כתוצאה מן החשיפה לתהליך הבדיקה הממושך והפולשני של המומחה, מצאה הוועדה לנכון להמליץ כי לא תוגש חוות דעת מטעמו של הורה ללא אישור מראש של בית המשפט. בנוסף, במקרים בהם סבור בית המשפט כי עומד לרשותו מלוא המידע הנחוץ לצורך קבלת ההחלטה, ראוי כי תוקנה לו הסמכות החוקית למנוע את התמשכות ההליכים על ידי מינוי מומחה מטעם הורה. לכן ממליצה הוועדה כי לפני קבלת החלטה על מינוי מומחה יידרש בית המשפט להמלצה בכתב של יחידת הסיוע או תסקיר מאת עו”ס לגבי הצורך במינוי מומחה.

סוגיה נוספת שהועלה בפני הוועדה, הוא חוסר האחידות הקיים בעבודתם של מומחים שונים. הוועדה שמעה כי ישנם מומחים שמקפידים על עריכת ראיונות עם כלל בני המשפחה, הגרעינית והמורחבת, ולקבלת מידע מגורמים מטפלים במערכת החינוך, הרווחה והבריאות. אך ישנם מומחים שאינם מקפידים על שמיעת מכלול הגורמים המשפיעים על חיי הילד. הוועדה מייחסת חשיבות רבה לקידום האחידות בעבודתם של מומחים וביצירת שקיפות באשר לדרך עבודתם, כדי לאפשר לבתי המשפט לבחון בצורה ביקורתית את חוות הדעת של המומחים המוגשות להם. על כן ממליצה הוועדה כי בחוות הדעת יפורטו במפורש, בנוסף הן כלי האבחון והבדיקה הייחודיים של תחום המומחיות, והן מקורות המידע שעליהם היא מתבססת, ובהם כאמור – המשפחה הגרעינית והמורחבת, גורמים מטפלים במערכת הבריאות, הרווחה והחינוך.

הוועדה שמעה גם עמדות שונות באשר לסוגי המבחנים שבהם משתמשים פסיכולוגים לצורך הערכת היכולת ההורית. היא אף נחשפה לוויכוח החריף הניטש בפרופסיה הפסיכולוגית באשר לאמינותם והתאמתם של המבחנים לאבחון יכולת הורית. מן העדויות של מומחים ומחומר מחקרי שפורסם בכתבי עת מדעיים בתחום שהוגשו לוועדה, עולה כי לעתים קיימת נטייה בקרב המומחים להסיק מסקנות בקשר ליכולת ההורית בהסתמכם בעיקר על מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים, שאינם כלי מתאים לתכלית זו. לאור האמור סבורה הוועדה כי על הגופים המקצועיים להתוות אמות מידה כדי שהשימוש במבחנים פסיכולוגיים לניבוי והערכת היכולת ההורית יהיה זהיר ומהימן.

המומחים אשר העידו בפני הוועדה ציינו כי הם חשים בחסרונה של תוכנית הכשרה בנושא עריכת חוות דעת פסיכולוגיות לבית המשפט, וכתוצאה ישירה מכך אנו עדים לפערים באופן בין מומחים שונים בדרך שבה הם עורכים את חוות דעתם. זאת, בשונה מעו”ס לסדרי דין שכתנאי מוקדם למינויים על ידי שר הרווחה, הם חייבים לעבור קורס מובנה והשתלמויות שמכשירים אותם לתפקידם. הוועדה רואה חשיבות ביצירת תוכנית הכשרה על ידי הגופים המקצועיים אשר תתווה סטנדרטים ותיצור אחידות רבה יותר בעבודת המומחים בבית המשפט.

לבסוף, הוועדה שמעה רבות על העומס הרב עימו מתמודדים עו”ס, ושבעקבות זאת כך מורה בית המשפט במקרים רבים על עריכת תסקיר בשלבים מוקדמים מאוד של ההליך, על מנת שהדיון לא יתעכב לאחר מכן בשל הצורך להמתין לתסקיר. על כן ממליצה הוועדה כי בית המשפט יורה על עריכת תסקיר רק לאחר שערך דיון במעמד הצדדים ומצא שהתסקיר אכן נחוץ לגיבוש הסכם ההורות או כאשר יחידת הסיוע המליצה על כך. זאת במטרה להקל את העומס הרב הרובץ על עו”ס כך שעריכת תסקיר תדרש רק במקרים בהם הצורך בכך הוא אמיתי. כדי להתגבר על החשש מפני עיכוב בדיוני בית המשפט בשל ההמתנה לתסקיר,  לאחר שבית המשפט החליט שהוא דרוש, ממליצה הוועדה כי סדר הכנת התסקירים יקבע לפי מועד פתיחת ההליך בבית המשפט ולא לפי מועד ההחלטה של בית המשפט על עריכת התסקיר. בדרך זו בית המשפט לא יחשוש לעיכוב בקבלת התסקיר בשל המועד המאוחר שבו הורה בית המשפט על עריכתו.

על רקע דיוניה הנרחבים של הוועדה בסוגיות אלה גיבשה הוועדה ראשית, הצעות להסדרה בחקיקה של הכלים העומדים לרשות בית המשפט למשפחה ובתי הדין הדתיים לשם קביעת טובתו של הילד והסדר האחריות ההורית לפי סעיף 9 להצעת החוק (להלן עמ’ 33), שיוצגו בסעיף הבא. שנית, קווים מנחים למינוי מומחה בבית המשפט כמפורט בסעיף 2.7.

מן העדויות אשר הוצגו בפני הוועדה עולה כי מומחים ממונים לעתים גם במקרים בהם ההורים נורמטיביים, ולא מתעוררת שאלה של יכולת הורית. במקרים אלה כליו של המומחה אינם עדיפים על אלה העומדים לרשות השופט ועו”ס לצורך הכרעה וגיבוש הסדר אחריות הורית. לעומת זאת, הפנייה למומחה עלולה לגרום נזק מיותר למתדיינים ולילדיהם. נזק זה יכול לנבוע מהחשיפה לבדיקות מרובות אשר עלולות להיות בלתי נעימות עבור ההורים והילדים, מעלותה הכלכלית הגבוהה של חוות הדעת, וכן מהימשכותם של ההליכים המשפטיים, . בנוסף, הובהר לוועדה כי חוות דעת מומחה משמשות לעיתים כלי ניגוח בידי אחד מההורים כלפי השני.

מסיבות אלה מוצאת הוועדה לנכון להדגיש את הנסיבות שבהתקיימן מינוי מומחה עשוי להיות יעיל ואפקטיבי: כאשר מי מההורים או מהילדים סובל מהפרעה נפשית הפוגעת או עלולה לפגוע פגיעה של ממש במימוש האחריות ההורית או כאשר עצמת הסכסוך גבוהה במיוחד ואינה מאפשרת הידברות בין ההורים על מימוש האחריות ההורית שלהם. במצבים אחרים ממליצה הוועדה לבחון בקפדנות ובזהירות רבה את הצורך במינוי המומחה, בשל הספק בתועלת שחוות דעתו יכולה להביא לקביעת ההסדר ההורי, לעומת הנזק האפשרי לילדים ולהורים מעצם תהליך הבדיקה של המומחה.

יש לעשות שימוש זהיר ומושכל במבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים לצורך עריכת חוות דעת.

מן העדויות של המומחים אשר נשמעו בוועדה ומהחומר המחקרי שפורסם בכתבי עת מדעיים שהוגש לוועדה, עולה כי ניטשת מחלוקת באשר לתקפותם ומהימנותם של חלק מהמבחנים הפסיכולוגיים בהם נעשה שימוש תדיר על מנת להעריך יכולת והתאמה הורית., כמו כן, לעתים קיימת נטייה בקרב המומחים להסיק מסקנות בקשר ליכולת ההורית בהסתמכם בעיקר על מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים שאינם כלי מתאים ותקף לתכלית זו. מטעם זה ממליצה הוועדה כי ההסתמכות על מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים תיעשה באופן זהיר ומושכל תוך כדי ציון מגבלותיו של הכלי בו נעשה שימוש. בפרט, פרקטיקה בה המומחה עושה שימוש במבחנים ככלי יחיד או מרכזי אינה רצויה.

19. בכנס שהתקיים בבית אריאלה בשנת 2012, מטעם עמותות לשוויון בהורות, בתאריך 14/8/2012 הופיעו פסיכולוגים בכירים בארץ, דר’ ישראל אורון, דר’ תרצה יואלס, ומוטי ארגוב (לשעבר מאבחן בכיר במכון שלם). כולם תמימי דעים שאבד על מבחני המסוגלות ההורית הכלח בעידן של שוויון בהורות.  מוטי ארגוב ממכון שלם, הכה על חטא והודה כי הוא מצטער שאי פעם עסק באבחוני מסוגלות הורית.  דר’ תרצה יואלס הודתה שהיא הפסיקה לבצע את הבדיקות האלה, בין השאר כי הן אינן אתיות (אין להן כל תוקף מדעי).
20. בעתירה הקודמת נטען ש”בשטח המצב הוא שמכון אחד “מכון שלם” זוכה למרב ההפניות ממשרד הרווחה. ההורים אינם מקבלים רשימת מכונים מאושרת ואינם יכולים לבדוק מחירים ולהשוות.  כך נוצר מצב שההורים הם לקוחות שבויים של המכון בשמו נוקבת פקידת הסעד, והמכון יכול “לחלוב” את ההורים עד קצה היכולת”.
21. בעקבות העתירה הקודמת, כיום כן מציעות שלושה מכונים, אולם מי שבוחר בינהם הוא לא הלקוח, אלא השופטת, מבלי לדעת מראש כמה עולה הבדיקה, ואילו מבחנים ניתנים שם (וכסלר, בנדר, בר אילן, רורשאך, טאט, MPII, ציורי תמונות, דיבוב ילדים, וכד’). יצוין שהמשיב 3 נהג להפנות באופן גורף למכון שלם למרות העובדה שבעל המכון הורשע במתן טיפולים ארוטיים למטופלת, ועל כן פרנסתו הייתה תלוייה בזרם ההפניות ממשרד הרווחה, וכתב תסקיריו בהתאם למה שקרא בתסקירי הפק”ס.
22. אם לא די בכך, מכון שלם, מכון טל, וגם שאר המכונים אינם מסתפקים באבחון מסוגלות הורית בעלויות אסטרונמיות, אלא שבדרך כלל המכון ממליץ על המשך “טיפולים” באותו מכון, או במכון תחת שם אחר אשר פועל ביחד עם אותו מכון. כאשר אין להורה כסף לממן את ה”טיפולים”, ההורה מנותק מילדיו ונענש ע”י פקידת הסעד ובתי המשפט.
23. כך נוצר מצב שהמכון ופקידת הסעד כותבים עד כמה חשוב לחדש את הקשר בין ההורה וילדיו, אולם מתנים זאת בטיפולים, ואם אין כסף לטיפולים, אז הקשר עם הילד מתבטל, דועך או נעלם. מיותר לציין שהתהליך של מסוגלות הורית אורך כחצי שנה, או יותר, והדיונים בבית המשפט מתמקדים במהות האבחונים, במקום בהורות עצמה.
24. הטיפולים הבלתי פוסקים נהפכו מסחטת כספים להורים המותשים.
25. יצוין שמכונים רבים עובדים ביחד עם משרד הרווחה, ותלויים בו לפרנסתם.  נטען לגביהם שבהרבה מקרים, הטקסטים הם “גזור והדבק”.
26. הבדיקה עצמה שחלק ממנה מבוסס על תצפיות התנהגות ההורים עם ילדיהם (אינטראקציה) היא מלכתחילה מוטה נגד ההורה הלא משמורן, שהרי ההורה המשמורנ/ית מגיע/ה עם הילדים מביתו שלו, ויכול להכין את הילדים מראש.
27. במקרים כמו זה הנדון, המבחנים מוטים לטובת ההורה העשיר שכן בכספו ומתנותיו הוא יכול לקנות את המלל החיובי שידובב מהילד.
28. ראו משה אלמגור, “הערכת מסוגלות הורית בהחלטה לגבי משמורת ילדים: מקומו של הפסיכולוג הקליני,  פסיכולוגיה,  גיליון 8, 34 (1999).  ד”ר משה אלמגור, סבור:

“כאשר אנו בוחנים, באופן כללי, כלים אלו לעומת ההנחיות והכללים המתייחסים למסוגלות הורית, אנו יכולים לראות את הפוטנציאל הבעייתי של שימוש זה. עלינו לזכור כי הפסיכולוג מתבקש לנבא מצב עתידי השונה משמעותית מהמצב הנוכחי. מערכת היחסים בין בני הזוג קודם לפרידה/גירושין ומידת שיתוף הפעולה בגידול ובטיפול בילדים אינה דומה ואינה יכולה, לכן, לנבא, במרביתם המכרעת של המקרים, את ההתייחסות לילדים לאחר הגירושין.” … “הכלים האבחוניים שבידי הפסיכולוג ,הינם בעייתיים מאוד באופן כללי ורובם ככולם אינם מתאימים לאיבחון ספציפי זה. הקושי המרכזי נובע מקריטריון לא ברור למסוגלות. המבחנים עצמם אינם מתאימים מבחינת מהימנותם, תקפותם, רגישותם להשפעות מצביות, אופן הניתוח שלהם וההטיה הבסיסית לכיוונו של היחיד. “

29. המסקנה המתבקשת היא, כי יש אפשרות להיעזר במבחנים באופן מוגבל לצורכי העלאת השערות לגבי הנבחן. ואולם, השערות אלו חייבות להיבדק במהלך האבחון/הטיפול עם הנבחן וכנגד חומר אנמנסטי אחר.
30. בנוסף, מקורות המידע שבידי הפסיכולוג הקליני (ראיון, מבחנים) מוגבלים למדי, במיוחד כשהמדובר בנושא הספציפי של הערכת מסוגלות הורית, ועליו להישען ולהיעזר במקורות מידע נוספים אשר יכולים להינתן לו על ידי אנשי מקצוע מתחומים שונים (פקידי סעד, עובדי רווחה, יועצים, מורים וכו’).
31. דר’ מוטי חיימי כותב (באינטרנט):

“למצער, פעמים לא מעטות נתקלים בני הזוג, אשר מופנים לפסיכולוג לצורך הערכת מסוגלותם ההורית, בפסיכולוג שאין לו כל ידע, הבנה או הכשרה לקביעת מסוגלות הורית.  ישנם אף פסיכולוגים אשר מבצעים מבחני אישיות, שבדיעבד מסתבר כי אינם תקפים ואינם ראויים לשימוש בבדיקות מסוגלות הורית.  יתרה מזאת, חלק מהפסיכולוגים העוסקים בבדיקת מסוגלות הורית בישראל ,אינם עונים על עקרונות האתיקה והמקצועיות הדרושה כפי שפורטו לעיל…..  לדידי, כאשר נראה, כי שני ההורים כשירים להחזיק בילד, הרי שחלופת המשמורת המשותפת (Joint Custody) נראית כטובה ביותר. אפשרות זו נתפסת בעיני פסיכולוגים בכירים רבים כחלופה האידיאלית (זהו גם הפתרון המועדף ביותר על הפסיכולוגים האמריקאים כפי שעולה מהסקר שערכו Ackerman & Ackerman (1997)).  חזקה משותפת מבטיחה לילד, כי שני הוריו יהיו הגורמים המשפיעים בחייו, ומאפשרת לילד לחלק את חייו ביניהם ללא צורך בשינוי משמעותי בסביבת החיים.

32. דר’ ישראל אורון (אוסטריי) במאמר עומד על הנזק האדיר לילדים כתוצאה ממבחני המסוגלות ההורית. חלק מהמבחנים כולל “דיבוב הילדים” במלל ובציורים.  שואלים את הילדים שאלות ומבקשים מהם לייצר ציורים, ובעצם מבקשים מהילדים להלשין על ההורים, מי ההורה הגרוע.
33. הילדים נקלעים למשברי זהות וקונפליקט עצום, שטרם נחקר. במקרה עליו מתלוננת העותרת, מבקשים המאבחנים להוך את בן הזוג להורה משמורן ולהפקיע מהעותאת את הורותה ואימהותה.  ראו י. אורון “טובת הילד, מסוגלות-הורית ושלילת-אב בסכסוכי הורים על משמורת ילדיהם” רפואה ומשפט, 24 (2001) ;

“בית המשפט בהחלטתו מי יהיה המשמורן, מפקיע את זכותו של ההורה המפסיד במשפט לגדל את ילדיו, וזוהי זכות שעמדה להורה מרגע צאת ילדיו לאויר העולם. בהקשר ראוי להדגיש, כי אגב כך מפקיע ביהמ׳׳ש את זכותם של הילדים אשר מי מהוריהם הפסיד במשפט להיות מטופלים על ידו. לא רק שבדרך זו המדינה מתערבת בזכות הטבעית של הורים, אלא בעת ניתוק הקשר בין שניהם היא מתערבת בקשרי הגומלין של הילד עם הוריו, ומשנה אותם כראות עיניה.

בהתערבות זו מעמידה המדינה, באמצעות ביהמ״ש, את ההורה המפסיד, כמו את ההורה שזכה, במיני מבחנים ובירורים פסיכולוגיים, במטרה לקבוע את טיבו כהורה לאותו קטין, הגם שהוא כבר משמש הורהו מזה שנים. ברי, שלולא ניתוק קשריהם של ההורים, לא היה עולה על דעתו של איש לערוך ״מבחני הורות״ כאלה.  ודוק – המדינה לא ״בחנה״ את ההורים טרם נישואיהם, ואף לא לקראת לידת ילדיהם, או לקראת ההריון.

והנה לא אירע כל דבר הרסני בקשר שבין ההורה לילדו שיחייב על פניו את התערבותה של המדינה.  על יסוד כל אחד מההיבטים שילובנו, תוצג כבר עתה מסקנה מרכזית: גם לאחר פרידתם, או גירושיהם, של בני-זוג, אין כל בסיס פסיכולוגי למנוע מי מהם מלהמשיך ולגדל את ילדו. על כן אין להפקיד את תפקיד גידול הילדים בידיו של ההורה האחר בלבד (האם, כמעשה של שיגרה משפטית). על כתפי שני ההורים מוטלת החובה, והזכות, להמשיך במלאכה”.

“באשר לראיון, הרי בעצם מהלכו טבוע כשל המונע כנות מצד ההורה, משני טעמים. ראשית, ההורה מתבקש לחשוף פן מחייו האינטימיים, אך לשם כך יש לבנות אימון בינו לבין המראיין. אימון כזה לעולם איננו נבנה תוך דקות שיחה ספורות, ואף לא במשך שעה או שעתיים, שהוא פרק הזמן השכיח לראיון בעניין משמורת. הטעם השני, עניינו הביטחון שחש המרואיין כלפי המראיין כמי שפועל עבורו, ושעל יסודו ברי לו כי דבריו בקונטקסט המקצועי לא ישמשו כנגדו,  אלא שלשני ההורים ידוע, כי בדרך השגרה המשמורת תינתן רק לאחד מהם. וכך, לפחות דבריו של אחד מהם ישמשו נגדו. שני טעמים אלה מצביעים על מגבלה משמעותית של תקפות הראיון, כי אין הוא משקף כדבעי את המתחולל בנפשו של המרואיין”.

“ראיון של ילדים, ובעיקר בענייני משמורת, כאשר הם בקונפליקט נאמנות בין שני הורים, גם הוא איננו אמין. “הילדים אינם בגדר פונים וולונטריים, ותהליך בניית הקשר עמם רצוף מכשולים, שלעתים אינם עבירים.  הניסיון מלמד גם שילדים נמנעים מלחשוף בעיות מחוץ למסגרת משפחתם, ועל כן יש לעבוד באמצעות ההורים לשם פיתוח זיקה-הרמונית בין איש המקצוע לבין הילד.  מן הסתם, אמצעי יעיל זה נדון מראש לכישלון בסכסוכי הורים על משמורת ילדם, ולמראיין לא נותר כי אם להשתמש בראיון ישיר שתקפותו המוגבלת מודגשת דווקא אצל ילדים…  בדרך שיגרה ילדים מתנגדים לחלוק את רגשותיהם עם אדם זר….גבולות הסודיות לדברים שהילד מספר בשעת הראיון רופפים למדי, והחשש של הילד כי דבריו יועברו למוסדות חברתיים שונים בולם את שטף דבריו ומסננם.   אכן, בנסיבות גירושין ברור לילד (כמו למבוגר) שתהיה השלכה מעשית לדבריו בראיון, ודבריו יועלו בחוות הדעת של המראיין אשר תוגש לבית-המשפט ותחשף לעיני הוריו.  יש אנשי מקצוע אשר אף הגדילו לעשות: מכיוון שברי להם כי לא ניתן להבטיח לילד שמירה על הסודיות המתחייבת בסיטואציה של חשיפה נפשית, הם ממליצים כיצד לפנות אליו בדרכי ניסוח כאלה, שיביאו אותו בעל כורחו להסכים לחשיפת דבריו.  סביר כי שיתוף הפעולה מצד הילד בנסיבות אלה לוקה בחסר, בלשון המעטה, וכך אף התקפות של הראיון.  כאן המקום להזכיר, כי רוחש בילד ללא הרף קונפליקט נאמנות בין הוריו. תהא זו תמימות מקצועית להניח מעבר לכל המהמורות המתודולוגיות, כי קונפליקט זה נפתר מניה וביה אם אין שואלים את הילד ישירות עם מי מהוריו ברצונו להתגורר. נהפוך הוא. לילד, גם בגיל צעיר ביותר, ברור שהוא מהווה נושא מחלוקת בין הוריו, וודאי ברור לו מהי מטרתו של איש המקצוע המנסה לחדור לנבכי נפשו של הילד (ניסיון שאף עלול להוות חיזוק לקונפליקט).

34. ראו גם ישראל צבי גילת, “על הכֶּשל המשפטי המובנה באבחון “טובת הילד” באמצעות מערך שירותי הרווחה”, מאזני משפט ה 403, (תשס”ו-2006).
35. עוד יציין כי באף מדינה חוץ מישראל לא נהוגים מבחני מסוגלות הורית בין הורים גרושים. אלו מבחנים השמורים לאימוץ ואומנה וגם הם שנויים במחלוקת.
36. הנה כי כן, חוץ מבעלי מקצוע בעלי עניין כספי להנצחת זרם ההפניות מפקידות הסעד של המשיב 3, אין אף בעל מקצוע המכבד את עצמו אשר מוכן להעיד שיש טעם במבחני המסוגלות ההורית.
37. לסיכום, מבחני המסוגלות ההורית פוגעים הכבוד האדם וחירותו, שהרי הם מהווים פלישה מיותרת, מזיקה ויקרה לנבכי צפונותיו של ההורה, אשר מעולם לא נדרש לקבל רישיון להורות מראש, ועל ההורה האחר ללמוד לקבל אותו כמו שהוא.
38. מבחנים אלה גורמים להתעסקות בתי המשפט בצפונות הנפש בדרך שקריאתה רק גורמת להורה גועל ומיאוס, וסכנתה היא המאסת כל הרצון לקשר עם הילד בשל הפלישה החודרנית לאותן צפונות פסיכו-דיאגנוסטיות שגם כך שנויות במחלוקת.
39. ראו למשל תמ”ש 12780-09-08 ג.י. נ’ א.י., (משפחה, נצרת, ש’ זגורי, 6/8/23012). אותו הורה שעבר שם מסוגלות הורית עבר סוג של אונס נפשי ברוטאלי ולא ייפלא שעם קבלת פסק הדין נגדו ירים ידיים ויוותר על ילדיו.
40. באותו פסק דין, ובאין ספור פסקי דין אחרים, יש גם התניית קשר בתשלום מכיסו הפרטי של ההורה ל”הדרכה הורית”, כאשר בכלל לא נבדקה יכולת ההורים לממן מכספם “הדרכות” שאינן מוגבלות מראש בזמן, כמות או מחיר.
41. האפקטיביות של ה”טיפולים” הכפויים הללו מעולם לא נבדקה בשום מקום, ובכל זאת המאבחנים ממליצים כמעט תדיר, על “טיפולים” בכפייה, ומרוששות את ההורים. ראו ההמלצות בנספח “2”.
42. מדיניות המשיבים, ובעיקר השופטים המקבלים שכרם מהמשיב 1, ביחס למבחני המסוגלות ההורית, איננה חוקית, איננה סבירה, ואיננה נחוצה. מדיניות זו פוגעת בכבוד האדם וחירותו, ובזכות לחיי משפחה (ככל שהיא מוכרת במדינת ישראל דרך האמנות השונות של האו”ם, והשוו סע’ 8 לאמנה האירופית לזכויות האדם, ופסקי הדין שם).
43. כאמור, בדיקה עם המשיב 2 העלתה שאין כל תוכניות ליזום רפורמה בנושא מבחני המסוגלות ההורית, במסגרת הליכי חקיקה נכון ל 22.6.2014. המשיב 2 מצורף לעתירה שלא על מנת לדרוש ממנו ליזום הליכי חקיקה, אלא על מנת שיודה כי לא קיימים הליכי חקיקה.
44. אשר על כן, מתבקש בית המשפט להורות למשיב לנמק מדוע לא יופסקו לאלתר כל בדיקות המסוגלות ההורית בתיקי משמורת/הסדרי ראייה/קשר עם קטינים, מדוע מחויבים הורים לממן מכספם בדיקות מסוגלות הורית אשר מרוששות אותם, וכן טיפולים כפויים המתנים קשר עם ילדים ביכולת לממן “טיפולים”, שהאפקטיביות שלהם שנויה במחלוקת ומעולם לא נבדקה.

________________

XXX, העותרת

גבעתיים, 23/6/2014