על אובדן של ערכים ואמות מוסר: יהודה וינשטיין מינה את בלהה גילאור כיו"ר הוועדה למינויים בחברות ממשלתיות חרף הרשעתה ע"י הנתל"ש כמי שפעלה בניגוד למינהל תקין

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-32b

משהו רע קורה במערכת המשפט והתקשורת שותקת. כל הקווים האדומים נחצו, כל הפרות הקדושות נשחטו וכל אמות המוסר נשכחו. זה התחיל כשנחשפה פרשת העובדת הזרה הלא חוקית בביתו של יהודה וינשטיין,  ואף אחד לא קרא להתפטרותו של וינשטיין, הרי עבודה עברית הינה מהות הציונות. לפני יומיים התבשרנו, כי וינשטיין החליט למנות את השופטת לשעבר בלהה גילאור, כיו"ר הוועדה למינויים בחברות ממשלתיות.

פרופ' שמעון שטרית כתב נגד בלהה גילאור בכתב העת "עורך דין", יולי 2012:

"למרבה הצער ולמרות צעדים מתקנים של הכנסת, התרחשה פרשת השופטת בלהה גילאור, נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה. באותה פרשה החליטה הנשיאה גילאור להוציא מידיו של סגן הנשיא גדעון גינת את הטיפול בתיקים של חברות בפירוק שהיו באחריותו על פי תוכניות העבודה, וזאת לאחר שפסק נגד עו"ד משה ליפשיץ, שותף בכיר במשרד עורכי הדין שבעלה יוסי גילאור שותף בכיר בו (ת"א חי'  474/04 ירדן נ' ליפשיץ 4.8.08).

באותו עניין עלה חשש ממשי לניגוד עניינים לטובת קרוב משפחה, בן זוג. סעיף 77 א לחוק בתי ה משפט וכן סעיפים 15 א ו־ 15 ב 2 לכללי האתיקה לשופטים תשס"ז־ו 2007 אוסרים על שופט לדון ב עניין אם "קיימות נסיבות שיש בהן ליצור חשש ממשי למשוא פנים" 15 א, "או שלבן משפחה של השופט יש עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו".

ברור שהוראות אלה חלות גם על דיון בתיק וגם על ניתוב תיקים. במקום להעביר את השופטת גילאור מכהונתה בגין ניגוד עניינים או לשקול אפשרות להעמידה לדין, הממסד השיפוטי, בתמיכת נשיאת בית המשפט העליון (דורית בייניש) דאז, העביר דווקא את השופט גינת לתל אביב (הארץ, 10.10.10 ). זאת בעקבות הגשת תלונה על ידי השופט גינת. נציב תלונות הציבור על שופטים הסתפק בהליך אחר בהערה לשופטת גילאור על שפעלה בניגוד להתחייבותה שלא לטפל בתיקים שבעלה קשור בהם (הארץ, 10.6.10 ).

בחינת מקרים אחרים של הליכים נגד שופטים משאירה אותי בתמיהה גדולה לנוכח ההגנה, או אם תרצו החסינות שנתן הממסד לנשיאה גילאור. אותו ממסד שיפוטי פעל במקרה אחר להדחת השופטת הילה כהן שערכה פרוטוקולים על בסיס הודעות כתובות ולא נכחה בדיונים. ההדחה נעשתה אחרי שבית דין משמעתי מכובד בהרכב השופטים חשין, ריבלין וארד החליט )ברוב דעות( להסתפק בהעברו תה לבית משפט אחר (הארץ, 21.8.05 ).

ההדחה נעשתה על בסיס הוראה פוגענית לאי תלות שיפוטית המסמיכה את הוועדה לבחירת שופטים להדיח שופט ללא עילה. התנגדתי כבר כשהוראה זו נחקקה בחוק יסוד: השפיטה, וגם היום אני סבור שיש להסירה מספר החוקים בהיותה נוגדת את עקרון אי התלות השיפוטית (סעיף 7 (4) לחוק יסוד השפיטה). מכל מקום, לדעתי הנזק הציבורי שגרמה השופטת גילאור חמור הרבה יותר מזה שבעריכה לא ראויה של פרוטוקולים בידי השופטת הילה כהן.

 גם במקרה אחר פעל הממסד השיפוטי בתקיפות כלפי שופטים שמעשיהם פחותים בחומרתם ממעשיה של הנשיאה גילאור. למשל כשהשופטת אסנת אלון־לאופר השיגה פלט שיחות טלפון של בן זוגה, הועמדה לדין פלילי ונאלצה לפרוש מהשפיטה (הארץ, 30.12.07 ). לעניות דעתי, ניגוד העניינים לכאורה של השופטת גילאור היה חמור הרבה יותר מהשגת פלט השיחות. תמוה מדוע ניתנה הגנה לשופטת גילאור שלכאורה פעלה בניגוד עניינים והפרה התחייבות שהיא עצמה נתנה."

המינוי הזה מזלזל באינטלגנציה של הציבור. יש למצות עם יהודה וינשטיין את הדין ולהעיף אותו מכל המדרגות. מדוע התקשורת שותקת? כיצד ייתכן שמינוי מושחת שכזה לא זוכה להתייחסות ולביקורת – הרי בלהה גילאור נמצאה על ידי אליעזר ריבלין הנתל"ש, כשופטת מושחתת שקבע כי היא פעלה בניגוד להסדר שנערך עמה, והתערבה בהחלטה מי השופט שידון בתיקים שמייצג משרד עורכי הדין של בעלה – יעקב סלומון, ליפשיץ ושות' החיפאי. זו האישה שראויה לנהל את המינויים בחברות הממשלתיות במדינה? אולי נמנה את יצחק כהן סוטה המין כסגנה, כפרס על התנהגות טובה? השתגענו?!

וכמובן הדובדבן שבקצפת הוא הביזיון של משרד המשפטים – סירבו לתת תגובה. גם גילאור סירבה להגיב.  יש כאן כשלון מערכתי כשכל הרשויות המפקחות נרדמו בשמירה. יש לי הרגשה שזה לא מקרי. מישהו מנסה להחליף את השלטון במדינת ישראל בדרכים לא דמוקרטיות ובניגוד לרצון העם. הוא לא בוחל באמצעים ועל הדרך הוא רומס ברגל גסה כל ערך של התנהלות תקשורתית ומוסרית תקינה.

בלהה גילאור שופטת עם כתם תמנה דירקטורים ממשלתיים

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3664166,00.html

בלהה גילאור תחליף את השופט בדימוס שלום ברנר כיו"ר הוועדה למינויים בחברות ממשלתיות. נציב התלונות על השופטים מתח ביקורת על החלטותיה לגבי זהות השופט שידון בתיקים שבהם היה מעורב משרד עוה"ד הקשור לבעלה

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בחר את השופטת בדימוס בלהה גילאור ליו"ר הוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות. שר האוצר ושרת המשפטים אישרו את המינוי. בשנת 2010, בעת שגילאור כיהנה כנשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, קבע נציב התלונות על השופטים לשעבר, אליעזר גולדברג, כי היא פעלה בניגוד להסדר שנערך עמה, והתערבה בהחלטה מי השופט שידון בתיקים שמייצג משרד עורכי הדין של בעלה – יעקב סלומון, ליפשיץ ושות' החיפאי.

הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות בודקת את כשירותם והתאמתם של מועמדים לכהונת יו"ר דירקטוריון, דירקטור או מנכ"ל של חברה ממשלתית. היא הוקמה בעקבות דו"חות של מבקר המדינה שעסקו במינויים פוליטיים בחברות ממשלתיות. מלבד תנאי כשירות כמו השכלה וניסיון, אחד מתפקידיה הוא לבדוק אם ישנה זיקה עסקית, אישית או פוליטית בין המועמד לשר שחותם על מינויו. אם קיימת זיקה כזאת, הוועדה מאשרת את המינוי רק אם נמצא שלמועמד יש כישורים מיוחדים ההולמים את התפקיד.

על פי חוק מי שממנה את יו"ר הוועדה הוא היועץ המשפטי לממשלה, כאשר היו"ר צריך להיות כשיר לכהן כשופט בית משפט מחוזי. השופט בדימוס שלום ברנר כיהן כיו"ר הוועדה בשלוש השנים האחרונות. החברים הנוספים בוועדה הם נציג ציבור ונציג רשות החברות הממשלתיות. מאז מונתה גילאור טרם התכנסה הוועדה, אולם הועברו לעיונה שמות של דירקטורים פוטנציאליים.

יושבת הראש החדשה גילאור עמדה בעבר במרכז סכסוך עם סגנה לשעבר בחיפה, השופט גדעון גינת. בעקבות הסכסוך עבר גינת לכהן כשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב. גינת טען כי גילאור החליטה, בניגוד לתוכנית העבודה השנתית, להפקיע מידיו תיקים של חברות בפירוק שהיו באחריותו, וזאת לאחר שפסק נגד עו"ד משה ליפשיץ, שותף במשרד עורכי הדין של בעלה עו"ד יוסי גילאור. הנציב לשעבר גולדברג דחה את הטענה, לאחר שלדבריו לא מצא ראיות לכך.

עם זאת, השופט גינת שלח בקשה לעיון חוזר בהחלטה. הוא טען כי נודע לו שגילאור התחייבה שלא לעסוק בתיקים שבהם מעורב משרד עורכי הדין של בעלה, והדבר כולל את ההחלטה מי השופט שידון בתיק. בעקבות בקשתו של גינת פנה שוב גולדברג לגילאור וביקש את תגובתה. גילאור ציינה כי מנהל בתי המשפט דאז, השופט בדימוס בועז אוקון, פנה אליה בסמוך למינויה, והיא אמרה לו שאינה דנה בתיקים שבהם מעורב משרדו של בעלה. בענייני מינהלה, כגון ניתוב תיק, אמור היה לטפל אחד הסגנים. לאור הדברים כתב גולדברג כי "על פי ההסדר המוסכם הנשיאה היתה חייבת להימנע מלקבוע את השופט שידון בתיקי המשרד (של בעלה, ת.ג), וקביעה כזו צריכה היתה להיעשות על ידי אחד מסגניה".

 גילאור סירבה להתייחס לדברים. ממשרד המשפטים לא נמסרה תגובה.