פרופ' צבי גילת: בוועדת גילת בשנת 2002 משרד הרווחה ניסה להפליל את שמעון תאג'ורי מזכיר הוועדה 

פרופ' צבי ישראל גילת: אני רוצה להגיד באופן מעשי, מה למעשה אני חושב צריך להיות קו הפעולה, גם מבחינת השקיפות בעניין הזה של הפנימיות, השמה חוץ ביתית, וגם בעניין המיקרו, דהיינו, של ילד שרוצה לבחור את הדרך, מה יעשו בו ולא ישלחו אותו לפנימיה.

בשלב המיקרו, אני מציע – להקים נציב קבילות הילד. דיברתי עם מבקר המדינה השופט שפירא, והוא אמר שזה נכון למרות שהוא מבקר המדינה. מבקר המדינה אין לו זמן לעסוק בפרוטרוט, וצריך שיהיה נציב קבילות שיקבל נתונים אמיתיים.

עם כל הכבוד לגב' נעמה לנסקי, היא לא יכולה לקבל נתונים, כי משרד הרווחה אומר: "אני לא יודע". אני עדיין לא יודע אם הם משקרים או לא משקרים.

נעמה לנסקי: הם נתנו לי נתונים לא נכונים.

פרופ' צבי ישראל גילת: גם יצחק קדמן מציג את עצמו כ"מר זכויות הילד", עם כל הזכויות שיש לו, הוא מתראיין נהדר והוא יכול לדבר נהדר, אין לו סמכות, מה עוד שהוא חי מתקציב, וכל אחד יודע מאיפה.

נציב קבילות חייב לקבל סעיף תקציבים מתקציב המדינה, נציב קבילות חייב שיהיה לו סמכות חקירה. כשאני בוועדת גילת רציתי לדעת איך נראה תיק, אז הם רצו לנשיא בית משפט השלום לנוער אברהם שיינפלד, בשעתו, שהוא היה עובד סוציאלי, והם אמרו לו שבשום פנים ואופן, כי בגילת הם מאמינים אבל יש לו חבר'ה, שפוטים שהם נגד משרד הרווחה.

ואז הוא הביא לי תיק בעצמו. הייתי אצלו בלשכה עם פרופ' שאקי המנוח, וראינו, פחות מאשר תעודה בכיתה א': השם של הילדים, הדיון, ההורים מתגרשים על הילד ללכת לויצ"ו, כזה קטן. פחות מאשר תעודה בכיתה א' על התנהגות טובה. זה לא תיק. תיק צריך להיות בוועדת החלטה שקופה, שמביאים עורכי דין, שכל אחד יכול להיות מיוצג על ידי מי שהוא רוצה להיות מיוצג. יש שקיפות ואין החלטה פה אחד, פקיד הסעד הוא אחד מ-, ואז רואים בפרוטוקול שהוא גלוי, אפשר ללכת לבית משפט השלום לנוער.

עו"ד יוסי נקר: הורים לא מקבלים את הבקשה. הם הולכים לבית המשפט בלי לדעת מה הבקשה.

פרופ' צבי ישראל גילת: אני מלמד עבודה סוציאלית את העובדים הסוציאליים לתואר שני, אומרים לי "היום זה לא ככה, מזמינים את ההורים". אין שום שינוי מבחינת הוראות התע"ס וגם מבחינת החוק ממה שהיה לפני כן. אז יש אחד בפה ואחד בכתב. הדבר שאני רוצה להגיד לך, עו"ד יוסי נקר, כשאני רציתי בוועדה יחד עם פרופ' אסתר הרצוג שהשתתפה בוועדה, לעשות שהקטין יהיה מיוצג, אז אמרו: "לא! עורכי דין מזהמים את האווירה".

עו"ד יוסי נקר: זו התפיסה עד היום. אני אורח ולא בזכות. יש חוות דעת של בתיה ארטמן מ- 2005 שעד היום בתוקף למרות וועדת סילמן שאמרה אנחנו נכניס עורכי דין, אומרים לך "אתה כאן כידיד, לא כמייצג. אנחנו עושים לך טובה שאתה נמצא בתוך וועדת ההחלטה".

פרופ' צבי ישראל גילת: אם באמת ועדת ההחלטה או ועדת תוכניות טיפול, תהיה שקופה ויהיה פרוטוקול והפרוטוקול יוצג בפני בית המשפט וכולל להורים שהם מתדיינים, והייתי אומר שגם הילד יוכל לבחור, זה לא משנה אם זה סנגור או אפוטרופוס לדין. הכוונה היא, שהוא יוכל לבחור לעצמו וגם אנשים כמוך שאינם מהמערכת, יוכלו לייצג ושיקבלו מה שנקרא מקופת המדינה, אז אפשר יהיה לומר: "יש רווחה". הילד מוגן. כל עוד אין פרוטוקולים בוועדת תוכניות טיפול, מה שנקרא ועדת החלטה. כל עוד הכל נעשה בצורה של דיונים שהחומר חסוי, אי אפשר להגן על הילד.

אני קורא לנטע כהן, לעשות איתי מחקר. בואי נעשה השוואה בין שירותי הרווחה בטורקיה לשירותי הרווחה בישראל. אני לטובת טורקיה.

עו"ד יוסי נקר: אני רוצה לשאול אותך שאלה, כמי שהוועדה שלך מונתה על ידי השר בניזרי. אני יכול להגיד לך שאני שוחחתי עם עורכת דין ששוחחה עם הרב בניזרי, והיא מספרת שבתקופת כהונתו של השר, כשהוא ניסה להזיז דברים ממשרד הרווחה, הוא סבל מאוד מהפקידות של משרד הרווחה שניסתה לשים לו רגליים. האם אתה יכול לפרט בעניין הזה מידע ספציפי.

פרופ' ישראל צבי גילת: בהחלט. היה מזכיר הוועדה מר שמעון תאג'ורי, והם ניסו להפליל אותו. פשוט ככה, להפליל אותו. אמרתי ליועץ המשפטי אליקים רובינשטיין שאם זה כך, גם אני הולך, שאני אתבע אותו וחוץ מזה אני אתבע אותם באופן אישי. אליקים רובינשטיין באמת הבין את העניין, ואמר שהוא יכול להמשיך והוועדה התנהלה, אך לקראת הסוף יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים אתי פרץ, ביקשה שאני אתפטר. למה אני אתפטר? כי יש לי משהו נגד משרד הרווחה. מדוע? פה היא הכניסה את העניין שאני יש לי ילד אוטיסט והוא בהוסטל, אז אמרתי לה "מה זה שייך? אני נגד רווחה?" כלומר, כל מי שנעזר ברווחה הוא נגד רווחה. אמרתי "יש עובדים סוציאליים נהדרים, ואני נעזרתי בהם. יש עובדים סוציאליים שהם טעונים תיקון". דווקא מוטי וינטר, שהיה הסמנכ"ל שבהתחלה נלחם בוועדה ונלחם נגד תאג'ורי, בסוף הוא היה בעד הוועדה, ותאמין לי, אני הייתי מתון לעומתו. הוא רצה לעשות משהו הרבה יותר דרמטי.