"המדינה הפכה את ילדיי ליתומים" סיפורה של רחל שמשון שבעלה התאבד לאחר שהואשם יחד איתה בהתעללות בילדיהם ואחר כך זוכו מחוסר אשמה

כתבה של יחזקאל אדירם, 9/3/1999, ידיעות אחרונות

רחל שמשון, שבעלה התאבד לאחר שהואשם יחד איתה בהתעללות בילדיהם, יושבת בדירת השיכון המוזנחת שלה ושוקלת לתבוע פיצויים מהמדינה. שום דבר כבר לא יחזיר לילדים שלי את אבא שלהם", היא אומרת. "לפחות שיאפשרו להם לחיות בכבוד"

למרות שזוכתה מהתעללות בילדיה, רחוקה רחל שמשון מלהיות מאושרת. רחל (31) שהואשמה במאי 1997 שהתעללה בשניים מילדיה, זוכתה בתחילת השבוע מכל אשמה. אביהם של הילדים, חיים שמשון, שהואשם אף הוא, לא יידע על הזיכוי לעולם. הוא התאבד ביום בו זומן לחקירה משטרתית.

רחל שמשון מתגוררת בכפר שלם, בדירת שיכון מוזנחת עם טיח מתפורר ועוני שזועק מהקירות. את חייה היא חולקת עם שלומי מזעקי, בן 34, לשעבר בעל מסעדה בשכונת התקווה. שני הילדים שהואשמה בהתעללות בהם חיים בפנימיית רננים. שניים אחרים גרים איתה בדירה.

החיים לא האירו פנים לרחל. היא נולדה לאב פליט שהגיע מרומניה ולאם ממוצא יווני. כסף לא היה להורים שחיו בדלות מחפירה עם ארבע בנות. כשהיתה רחל בת 14 החליטה המשפחה לנסות את מזלה באילת, אלא שרחל התקשתה להסתגל לעיר הדרומית.

למעלה משנה ישב שמשון בכלא, כשרחל מגדלת לבדה את בנה התינוק. שלושה ילדים נוספים נולדו לבני הזוג, לחיים קשים ולא מספקים. אחרי 11 שנים החליטו בני הזוג להתגרש, אך שמרו על קשר חם והדוק. כשלא היה לחיים איפה להניח את הראש, איפשרה לו רחל לישון בביתה, למרות שחלקה את חייה עם בן זוג אחר.

ביום בו נעצרו על ידי המשטרה, היא אומרת, היה היום השחור ביותר בחייה. בכתב האישום נגדם נטען, כי רחל תקפה את ילדיה, היכתה אותם בידיה ובנעלי בית וגרמה להם חבלות. "האם הזניחה את ילדיה", נכתב בכתב האישום, "ולא סיפקה לבוש נאות במידה הדרושה לשלומם ולבריאותם".

עוד הואשמו השניים בהתעללות בחסרי ישע ובתקיפת קטינים.

היה לי ברור שזו עלילה, אומרת רחל. בחורה צעירה היכתה את אחד הילדים ואמרה לו לספר שאני היכיתי אותו. באותו יום הוא בא וסיפר לי על זה. הוא אמר לי: 'אמא, אני יודע שאת אף פעם לא עשית לנו כלום, אבל איימו עלי'.

בעקבות זאת הוגשה נגדי תלונה במשטרה. תיארו אותי כשטן, כמפלצת שמתעללת בילדים פיזית, מילולית ונפשית. אבל כל מי שהכיר אותי ידע שזה לא יכול להיות.

לא יכולתי להאמין שפתאום קם אדם בבוקר ומוצא את עצמו בחקירה משטרתית עם ההאשמות החמורות ביותר שאפשר להעלות על הדעת. איך אמא יכולה להתעלל בילדיה? זה הדבר האחרון שהייתי חושבת עליו.

כל כך אהבתי את הילדים, טיפלתי בהם למרות הקשיים והחובות הכספיים. התדפקתי על דלתות על מנת להביא להם לחם, ופתאום אני מוצאת את עצמי על ספסל הנאשמים, ואשמה במעשי זוועה שכביכול ביצעתי בילדיי. הייתי כל כך המומה שלא עיכלתי. זה גרם לי לכזו טראומה, שאפילו הזיכוי לא הצליח להוציא אותי ממנה.

עד לרגע האישום עבדה רחל כקוסמטיקאית. מאותו רגע, טיפוח עור הפנים היה הדבר האחרון שעניין אותה. היא החליטה לאזור אומץ ולהילחם בהאשמות בכוחות עצמה, ללא עורך דין. לבן זוגה לשעבר היה פחות אומץ. הוא נטל כמות נכבדה של "תרדמון", סם מרדים שבעזרתו טיפל ביונים שטיפח על גג הבניין.

הוא אמר לי 'אני לא הולך למשטרה, אני הולך לעשות סיבוב ואני חוזר'", מספרת רחל. "הוא הלך ולא חזר יותר. מצאנו אותו על הגג. בזמן השבעה הגיע אלי זימון לחקירה ממשטרת ישראל.

11 ימים שכב חיים בבית חולים איכילוב בתל-אביב כשהוא מחוסר הכרה, עד שנפטר. לפני מותו השאיר שני מכתבים לרחל, ומכתב נוסף למשטרה.

לאחר משפט שהתנהל כמעט שנה, הודיעה התובעת עו"ד סנאית פישר אהרוני מפרקליטות מחוז תל אביב כי המדינה חוזרת בה מכתב האישום ומבקשת לזכות את הנאשמת.

"בכלל לא ידעתי שהיתה הכרעת דין, לא ידעתי מכלום", אומרת רחל. התובעת עשתה חקירה משלה וגילתה שאני דואגת לילדים. היא ראתה שלילדים אין בעיות או סימני אלימות וביקשה שיזכו אותי מכל אשמה וגם היללה ושיבחה אותי. פתאום הפכתי בעיניהם לאם השנה".

כעת, לאחר שזוכתה, מבקשת רחל להשיב את כבודה האבוד. ראשית, היא רוצה שחפותה תיוודע לכל. במכתב שחיים השאיר לי הוא ביקש שאם אצא זכאית – אדאג שהדבר יתפרסם בעיתון, כדי שאם הוא לא יזכה לכך בחייו, לפחות יזכה לכך במותו. זאת היתה הצוואה שלו.

שנית, היא מתכוונת לתבוע את המדינה וחולמת על היום בו תתעורר לתוך מציאות אחרת. הילדים שלי צריכים לעבור את החיים בלי אבא לצידם, והכל בגלל טעות של המדינה. המדינה הפכה את הילדים שלי ליתומים. אני יודעת ששום דבר לא יחזיר להם את אביהם, היא אומרת, אבל אולי הם יוכלו לחיות בכבוד.

להורים במצבי אני אומרת:

"לכו בדיוק כמוני, בראש מורם, בלי פחד, רק עם האמת שלכם, כמו שאני הלכתי עם האמת שלי".