רונן גולדנברג פקיד סעד לשכת רווחה גבעתיים הפקיר קטינה בת 11 שנים להתעללות גופנית ונפשית בידי אביה
רונן גולדברג פק"ס מלשכת רווחה גבעתיים הפקיר קטינה בת 11 שנים להתעללות חוזרת ונשנית מצד אביה. בריונות ואלימות פקידי סעד כנגד אימהות גרושות חד הוריות, הפך בשנים האחרונות לנורמה מקובלת,עקב פתיחת מוסדות ופנימיות של משרד הרווחה, ורצונם למלא מכסות ילדים במבנים אלו, נוקטים פקידי הסעד בשיטת העברת משמורת מאימהות לאבות שלא מסוגלים לטפל בילדים, ומשם קצרה הדרך להוצאת הקטינים למוסדות.
במקרה דנן, הועברה משמורת קטינה מאם רכה, חמה ואוהבת לידי אב אלים ומסוכן. העברת המשמורת נעשתה בחותמת הגומי של מרים קראוס מביהמ"ש לענייני משפחה פתח-תקווה.
האב לא בחל להכות את הקטינה בתוך כותלי בית הספר, לאחר שסירבה להתלוות אליו. אלימות זו בוצעה לנגד עיניהם המשתאות של צוות בית הספר.
האב לא בחל להכות את הקטינה במסגרת אירוע חברתי של בית הספר, שם סבר כי הקטינה לא נענית לדרישתו במהירות מספקת.
האב באורח קבע קורא לבתו "ילדה מושתנת", "חיה" וכינויים פוגעניים ומעליבים החורטים צלקת בנפשה הרכה והצעירה, ביטויים עליהם הוא חוזר שוב ושוב ושוב באוזני פקידות הסעד מלשכת רווחה גבעתיים. כשדיווחים אלו הועברו לשופטת המשפחה קראוס, טענו פקידות הסעד, כי האב שגה בהתבטאותו והוא מצר על כך.
האם, חסרת אונים, פנתה שוב ושוב לבימ"ש לענייני משפחה פתח-תקווה כב' שופטת מרים קראוס, להציל את בתה ולהשיב אותה לחיקה, לשווא. השופטת מסרה כי אינה יכולה לסטות מהמלצת "הגורמים המטפלים בלשכת רווחה גבעתיים". האם הגישה ערעורים לביהמ"ש מחוזי ולעליון, אולם התיק חזר לערכאת המשפחה בטענה, כי אין נוהגים לדון בתיקים שסמכותם נתונה להמלצות הגורמים המטפלים. האמא נותרה במבוי סתום, ללא שהיא מצליחה להשיג סעד לילדתה הקטנה וללא שהיא מצליחה להעביר את זעקת הכאב שהיא חשה לנוכח הפגיעה העצומה שילדתה חווה.
בבוקר יום 26.10.2014, באקט של ייאוש, ארזה הקטינה את מעט מטלטליה בתיק בית הספר, והלכה לבית הספר בבוקר, כשבתום הלימודים התקשרה לסבתה המתגוררת בעיר אחרת, כשהיא נסערת ומתחננת אליה:
"סבתא, תצילי אותי, אבא מרביץ לי כל הזמן ומקלל אותי, סבתא בואי תקחי אותי, אבא רוצה לרצוח אותי!"
הסבתא מבוהלת, מיהרה לנסוע לבית הספר לקחת את נכדתה ובמקביל התקשרה לאב והודיעה לו, כי הילדה נמצאת אצלה, לא טוב לה אצלו והיא סובלת. האב לא טרח להגיע לסבתא, אבל הודיע לפקידת הסעד שוש קירשנברג, כי הילדה לא חזרה הביתה וברחה לסבתא שלה.
שוש קירשנברג, פק"ס לחוק הנוער מלשכת רווחה גבעתיים התקשרה לסבתא, וזו ביקשה ממנה כי תשוחח עם הקטינה ותתרשם מדעתה. קירשנברג מסרה כי הילדה בת 11 והם לא מתחשבים בדעתה, ואם הילדה לא תוחזר מיידית לאביה, היא תישלח למוסד.
מיכל הדס עו"ס לסדרי דין מלשכת רווחה גבעתיים ראתה את הודעות הנאצה אותם שולח האב לאם ולא נקטה בשום פעולה למנוע זאת. חמור מכל, היא אף לא טרחה לדווח למשטרת גבעתיים על האלימות אותה סופגת הקטינה מאביה, בניגוד לחוק חובת הדיווח.
בתיק המשפחה מונתה דר' אלישבע זוהר רייך כמתאמת הורית, שדיווחה לפקידת הסעד מיכל הדס על איומי האב נגדה ונגד האם, אולם הנ"ל בשלה, לא עשתה מאום עם דיווחים אלו ונמנעה מלבצע את תפקידה וחובתה כלפי הקטינה. בכך חטאה פעמיים: בהפקירה את הילדה לאב אלים ומתעלל וחטאה כלפי האם כשהיא מונעת ממנה את הזכות לאימהות ולמשמורת על בתה.
טובת הילדה במקרה דנא, ועל כך אין חולק, הינה העברת הילדה באופן מיידי למשמורת האם. גורמי הרווחה עשו כל שאל ידם כדי לחבל בקשר בת-אם, בשל טענתם המופרכת, כי "האם מסיתה את הקטינה נגד האב", טענה בלתי מבוססת בעליל שלא נתמכה בשום דיווח מלבד כזביו של האב.
השארת הקטינה במשמורת האב יש לה השלכות מרחיקות לכת אשר יש בהן כדי לגרום לילדה צלקות נפשיות הרסניות אשר ילוו אותה למשך כל חייה. הקטינה חוזרת ומתלוננת כי אביה מכה אותה, משפיל אותה, ומונע ממנה קשר עם אימא שלה, מונע ממנה שגרת חיים של ילדות רגילה. ניתוק הילדה מאימא הרסני עבור האם אולם עבור הילדה מדובר בלא פחות מחוויה של התפרקות של מהותה ועצמיותה.
רונן גולדברג הודיע לאם, כי במידה והקטינה לא תחזור לאלתר לידי אביה המכה, הוא ידאג באופן אישי כי הילדה תועבר למוסד ומשם, אין דרך חזרה.
