כנס הקואליציה למען הילדים והמשפחה: מדינה ומשפחה – מציאות מול תעמולה – דברי פתיחה לורי שם טוב
שלום לכולם. שמי לורי שם טוב, עיתונאית ובעצמי קורבן של הרשויות: הרווחה, בתי המשפט והמשטרה. לפני 6 שנים נחטפו שני הילדים שלי על ידי פקידת סעד אתי דור דוברובינסקי. רציתי לזעוק את זעקתי ולהילחם על הילדים שלי, אבל אז נתקלתי בחומה בצורה, הדלתיים הסגורות.
הסתבר לי שמי שהרשויות מציגות כלוחמת דגולה לזכויות הילד, השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, הצליחה לשכנע את כל המדינה להשתיק את כל נושא חטיפות הילדים על ידי עובדות סוציאליות באמצעות הדלתיים הסגורות.
המדינה מצפה מההורים לספוג את ההשפלה והכאב של חטיפת הילדים מהם, אם זה לפנימייה, מרכז קשר או אומנה, בלי לספר על זה לאף אחד, כי העובדת הסוציאלית עלולה להיעלב או השופט עלול להיעלב. שופטים אפילו כותבים בציניות שעל ההורה לשתף פעולה עם העובדת הסוציאלית, שפירושו של דבר שאין כל טעם בפניה לבית המשפט, כי מבחינתם העובדת הסוציאלית תמיד צודקת.
אני רוצה לדבר על כמה משפטי תעמולה שימושיים.
כאשר בית המשפט אומר שטובת הילד לנגד עיניו, זה בכלל לא נכון. את בית המשפט מעניין הסכסוך. השופטים מעוניינים בכמה שיותר תיקים כדי שיהיה להם ולחבריהם כמה שיותר תעסוקה. כאשר שופט מדבר על "טובת הילד" הוא מתכוון לסחר בילדים.
כאשר עובדת סוציאלית אומרת שהיא עושה עבודת קודש, פירושו של דבר שהיא מקדשת את המשכורת שלה. כל מה שמעניין אותה זה לצוד כמה שיותר ילדים כדי לספק לעצמה ולחברותיה פרנסה.
כאשר משרד הרווחה אומר שצריך יותר תקציבים לשירותי רווחה, הכוונה היא לא להעביר את התקציבים למסכנים ולעניים כדי להוציא אותם מהעוני. הכוונה היא להגדיל את המשכורות לעובדות הסוציאליות, לשלם יותר כסף לעמותות האומנה ולפנימיות, ולבנות לשכות רווחה מפוארות שאף אחד לא רוצה להיכנס אליהם.
כאשר ארגוני נשים אומרות שהן פועלות להעצמת האישה, הן בעצם פועלות להעצמת העסקניות בשכר של ארגוני נשים. עובדה, שויצ"ו היא אחד היעדים המועדפים לאכלוס ילדים חטופים בפנימיות של ויצ"ו. עובדה שויצ"ו הוא זה שמנהל בית הספר של משרד הרווחה, ויוצאות משם עובדות סוציאליות שהן נשים, שכל מה שמעניין אותן זה לחטוף ילדים מנשים אחרות.
העובדות הסוציאליות מוכיחות כמה רוע יכול להיות בנשים. עובדות סוציאליות משקרות בתסקירים, מוליכות שולל נשים וגברים, מזמינות משטרה כדי להפחיד את ההורים. אותן עובדות סוציאליות מוכיחות שיש נשים אלימות – עובדות הסוציאליות בעצמן.
כאשר עובדת סוציאלית אומרת שהיא יכולה לאבחן מי ההורה המתאים יותר לגידול הילד, גם זה שקר מובהק, שכן העבודה הסוציאלית מבוססת על רשמים ואינטואיציות שטותיות וילדותיות, כאשר למעשה לשני ההורים מגיע זמן שווה עם הילדים שלהם, וכדי להגיע למסקנה הזו, לא צריך בכלל עובדת סוציאלית וגם לא צריך תסקיר.
אני שואפת לראות הצעות חוק שיוציאו את העובדות הסוציאליות לחלוטין מתיקי הגירושין. צריך לסלק את העובדות הסוציאליות מכל לשכות היחידה לסיוע, ולהחליף אותן בעורכי דין. בתחום הנוער צריך למחוק סעיפים שלמים מחוק הנוער, כדי לצמצם את סמכותן. אני רוצה לבשר לכם על הצעת חוק חדשה שאני מתכוונת לקדם, שכתב עו"ד צבי זר, לפיה בכל תסקיר עובדת סוציאלית תפרט לשופט מה העלות של ההוצאה מהבית. כמה המדינה צפויה לשלם לכל מי שיחזיק או יטפל בילד עד גיל 18, מה העלויות שההוצאה מהבית תטיל על ההורים, כמה כסף ישולם למרכז החירום, לאומנה, לפנימייה, לפסיכולוגים, לעובדים סוציאליים, ולאפוטרופוסים לדין של הקטינים.
רק כשיהיו בפני השופט הנתונים הכלכליים, אולי הם יבינו שחטיפות הילדים הסיטונאיות הללו מרוששות את אוצר המדינה, וגורמות סבל בל יתואר להורים.
