רוית צדיק מפצה עובדת סוציאלית ורדה גולדבלט ב- 20,000 ש"ח כי הבוס שלה אמר לה שהפרצוף שלה נראה רע והיא "אישה חולה" – סע"ש 7424-07-13 ורדה גולדבלט נ' אריה גיטלן
לפנינו עוד פסק דין מטופש ומטורלל, הפעם מהשופטת רוית צדיק מבית הדין לעבודה בת"א, שופטת שמעסיקה שב"חים. עובדת סוציאלית נעלבה כאשר המעסיק שלה אמר לה שהמכונית שלה נראית כמו הפרצוף שלה, והשופטת קבעה שזה לשון הרע ושמגיע לפרציפלוחה הסוציאלית סך של 20,000 ש"ח. זו ממש בדיחה. לפי כתב התביעה מדובר בעובדת גרועה, מזעזעת, פרזיטית, רשלנית.
מנסים בלי סוף להעיר לה על מחדליה, ובמקום לתקן את דרכה, היא תובעת את עלבונה.
שיהיה ברור, לא מדובר בלשון הרע. מדובר בשיטה שהעו"ס מצאו לתבוע את כל מי שאפשר לעשות כסף, כי העו"ס פרזיטיות וחושבות שמגיע להן כסף על אפס עבודה.
הסוציאלית בה מדובר שמה ורדה גולדבלט. העו"ס הזו עכשיו לא תמצא עבודה. מי ירצה להעסיק תובעת שלא עושה כלום?
להלן פרטי תלונתה:
האירוע הראשון: לגרסת התובעת, באחד מימי ראשון בחודש נובמבר 2012 בשעה 8:30 בבוקר או בסמוך לכך, ישבה במקומה באולם העובדים, כאשר הנתבע הגיע וצעק לעברה כי רכבה מלוכלך ודרש ממנה לנקותו לאלתר. התובעת השיבה לנתבע כי עליה להשתתף בישיבת צוות בעוד זמן קצר ומשכך, אינה יכולה להתפנות לשטיפת הרכב ותנקה את הרכב בסיום יום העבודה. בשעה 11:00 לערך, נכנס הנתבע שוב לאולם העובדים, כאשר במקום נכחו עובדי מחלקת הסיעוד של החברה וביניהן: הגב' לאה יותם, הגב' שמחה אביבית והגב' מישל פנחסוב, האחראית על מחלקת הסיעוד, וצעק על התובעת: "תני לי את מפתחות הרכב, אני לוקח אותו ממך"! לטענת התובעת, חזרה על אמירתה הקודמת כי תפנה למכון לשטיפת הרכב בסיום העבודה ואז אמר לה הנתבע: "אם את לא נותנת לי את המפתחות, אני אקח לבד מהתיק שלך"!. התובעת השיבה לנתבע כי אין בסמכותו לגעת בתיקה האישי, אז צעק הנתבע לעברה: "המכונית נראית כמו הפרצוף שלך" (להלן גם: האמירה הראשונה או האירוע הראשון) .
התובעת ציינה כי נפגעה מאוד מהשמצה זו ובהמשך לכך, פנתה בתלונה בעל פה ליו"ר החברה, הגב' אורית בנבישתי וכן לגב' כרמלית רשף, סמנכלי"ת הנתבעת, בבקשה לטפל בעניין מול הנתבע. לגרסת התובעת, הגב' רשף הורתה לנתבע שלא לפנות לתובעת אלא באמצעות הגב' פנחסוב, אולם חרף זאת לא שינה הנתבע דרכיו.
האירוע השני: לגרסת התובעת, ביום 3.3.13 בעת שהותה במטבח בקומה הראשונה, שמעה את הנתבע צועק צעקות רמות בגנותה. התובעת יצאה מהמטבח וראתה כי הנתבע עומד בפרוזדור הקומה השנייה, התובעת התקרבה לקראתו ושאלה :"מה קרה", בעוד הנתבע צועק עליה: "איך את מעיזה לא לענות לטלפון של חברת השכרת הרכב?". לטענת התובעת השיבה לו כי הטלפון הנייד אינו ברשותה וכי הוא נמצא בעמדת העבודה על כן לא שמעה את הצלצול.
הנתבע לא הרפה והמשיך לצעוק בקול: "מה את חושבת לעצמך שאת לא עונה לטלפונים?! מי את בכלל?!". בשלב זה, ירדה התובעת לעמדת העבודה שלה במחלקת הסיעוד, בעוד הנתבע יורד אחריה ונעמד במרכז מחלקת הסיעוד והמשיך לצעוק עליה ואמר לה: "את אישה חולה, מחלקה פסיכיאטרית. מי את חושבת שאת?! אני אראה לך מי אני!" (להלן גם: האמירה השנייה או האירוע השני). לעמדת התובעת, ביקשה מהנתבע לעזוב אותה לנפשה ואף המנהלת הישירה שלה, גב' פנחסוב, ביקשה מהנתבע לעשות כן. עוד טענה התובעת כי במקום נכחו לקוחות ועובדי הסיעוד, ביניהם הגב' לאה יותם והגב' שמחה אביבית, הקולגות של התובעת אשר ניסו לסייע לה ואמרו לנתבע כי הן לא שמעו צלצול טלפון נייד משולחנה וככל הנראה הטלפון הנייד של התובעת היה במצב שקט.
התובעת הוסיפה כי לאחר האירוע השני, גב' פנחסוב פנתה מיוזמתה לסמנכלי"ת הנתבעת בדוא"ל אותו שלחה כחצי שעה לאחר האירוע ועדכנה אותה על קרות האירוע. לטענת התובעת גב' פנחסוב אף שוחחה עם גב' רשף בטלפון בנוגע לאירוע וכן התובעת פנתה למנכלי"ת הנתבעת במכתב תלונה לגבי התנהגות הנתבע. עוד טענה התובעת, כי בעקבות התנהגותו הפוגענית של הנתבע לא הייתה מסוגלת לחזור לעבודה במשרד באותו היום וקיבלה אישור להיעדרותה מגב' רשף. התובעת הוסיפה וטענה כי בסמוך לאחר מכתב תלונתה למנכלי"ת החברה כאמור לעיל, פוטרה מעבודתה לאחר 5 שנים, בחוסר תום לב וללא שימוע כדין, וקיימת אפשרות מסתברת ביותר כי הנתבע, הנושא במשרה בכירה בנתבעת, הוא שעמד מאחורי פיטוריה.
לנוכח כל האמור לעיל, טענה התובעת כי הינה זכאית לפיצוי מהנתבע בגין ביצוע עוולה על פי חוק לשון הרע, ותבעה פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 7א לחוק, בסך כולל של 140,643.98 (50,000 ₪ בגין כל אחד משני הפרסומים צמוד לסל שנת 1988). עוד ביקשה התובעת לחייב את הנתבע לפרסם בפומבי התנצלות.
נו באמת, על זה מבקשת העו"ס 140,000 ש"ח? על זה נותנת לה השופטת 20,000 ש"ח?
הכלל הוא שקללות והשפלות הם לא לשון הרע. לא לזה נועד החוק. חוץ מזה אלה קללות מאוד עדינות. מאוד מאוד עדינות בהתחשב בכך שמדובר על עו"ס,.
הכלל הוא גם שאם האימרה היא אמת, יש לחקור אם זה באמת נכון. כל הסיכויים שכל מה שאמר המעסיק על העו"ס הוא פשוט נכון.
