חירשת ועיוורת 30 שנה במוסד פסיכיאטרי שער מנשה ללא מענה טיפולי ראוי

סדר יום עם קרן נויבך , 21.01.2018 – מבקר המדינה השופט יוסף שפירא פתח בבדיקה בנוגע להחזקתה של יסמין, אישה עם חירשות ועיוורון בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה במשך כמעט 30 שנה. בשבוע שעבר הגיעו שתי נציגות מטעמו כדי לעמוד על מצבה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=Ej6wBeWiC9w&w=560&h=315]

ביום שישי הגיעה חברת הכנסת יעל כהן פארן לבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה כדי לפגוש את “יסמין”, אישה בת 50 שמוחזקת בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה כבר 29 שנים. היא הגיעה כשהיא מלווה במומחית לשפת הסימנים והנהלת שער מנשה ומשרד הבריאות הבהירו לה שהמתרגמת לשפת הסימנים לא תוכל להכנס איתה. בלעדיה לח”כ כהן פארן לא היתה שום יכולת לעמוד על מצבה של יסמין ולברר מה קורה איתה באמת. היא רק יכלה לשמוע מה מספרים עליה אנשי הצוות. ממה שנאמר לה, אין אף איש צוות בשער מנשה שמתמחה בשפת סימנים לאנשים עם חירשות ועיוורון או שהוכשר לעבוד עם אנשים עם חירשות ועיוורון ומסוגל לתווך ליסמין את העולם ולהנגיש לה אותו. פשוט אין. היא המטופלת היחידה בכל בית החולים במצב של חירשות ועיוורון. וככה זה נמשך כמעט 30 שנה.

מה זה אומר? על פי מה שנמסר לחברת הכנסת כהן פארן מתנהלים איתה ומולה לצרכי תפקוד בסיסים בלבד (אוכל, מקלחת, בגדים) במספר סימנים מוסכמים בודדים כמו למשל ע”י מגע ביד עם צרור מפתחות שמסמל איש צוות או שהיא כותבת ביד לאחות את המילה “תה”. זו לא תקשורת. תחשבו שזה כל מה שיכולתם להגיד לעולם. היא אינה מקבלת כל טיפול פסיכולוגי או כל טיפול שיחתי אחר, כי אין אף אחד בשער מנשה שמסוגל לתקשר איתה באופן שמתקשרים עם אנשים עם חירשות ועיוורון. תחשבו שלא היה לכם אף אחד לדבר איתו בעולם. אף אחד.
אני לא יודעת אם אפשר להבין את עומק העוול שנעשה לאישה הזו. לא רק שהיא מראש מוגבלת בנגישותה לעולם, בשער מנשה מצמצמים ומצרים את הנגישות הזו עד כמעט למינימום הנדרש. יש שם בת אנוש. עם מחשבות וחוויות ורצונות וחלומות ושום דבר מזה אינו יכול להישמע. שום דבר מזה אינו יכול לצאת החוצה.
וככה זה נמשך כבר כמעט 30 שנה.
זה חייב להפסק. חייב. ליסמין יש זכות לנגישות לעולם הזה בדיוק כמו לכל אחד מאיתנו. הזכות הזו נגזלה ממנה בכל השנים האלו ועכשיו הגיע זמן התיקון.