שופט אליקים רובינשטיין תרגיל מלוכלך לאימוץ תאומות באומנה יהודית לאבא מוסלמי – רע”א 4896-15 בע”מ 5263/15

רע”א 4896/15 – בע”מ 5263/15 – פסק דין אוקטובר 2015, בקשה מצד הורים אומנים והיועץ המשפטי לממשלה להכריע בתיק אימוץ. מדובר בשתי קטינות החיות מאז לידתן במשפחת אמנה, אשר מבקשת לאמצן. הקטינות נולדו מקשר זוגי בין האב – ערבי מוסלמי יליד שכם אשר לימים קיבל היתר שהיה בישראל – לאשה יהודיה אזרחית ישראל ז”ל, אשר סבלה ממצב נפשי מעורער ולא מכבר שלחה, למרבה הצער, יד בנפשה.

רשויות הרווחה בשיתוף משפחת האומנה משתמשות בתיוגים וחוות דעת להעביר הקטינות לאימוץ באומנה מבלי שתינתן לאב הזדמנות לגדלן.

דרכי רמיה רשויות הרווחה ע”פ פסק הדין של השופט אליקים רובינשטיין:

רשויות הרווחה תולשות הילדים מחזקת הוריהן מיום לידתן מבלי לתת להורים הזדמנות ממשית כלשהי לסיוע לגדלם או לבחון מסוגלות הורית. בתי משפט לנוער מוציאים צווי חירום ומאריכים אותם, התהליך נמשך מספר שנים שהתינוקות גדלות באומנה ורואות בה את ביתן.

בשלב הבא מעבירות רשויות הרווחה את הטיפול לבית משפט לענייני משפחה ומבקשות אימוץ. לאורך התהליך ממציאות רשויות הרווחה ממומחים כאלו ואחרים חוות דעת להרחקת הקטינות מההורים עד לאימוץ.

רשויות הרווחה משתמשות במשפחות אומנה מזניחות ומתעללות כך שהתפתחות הקטינות איטית, ולאחר מכן טוענות רשויות הרווחה כי להורים אין מסוגלות הורית למקרה הספציפי הזה של התפתחות לא תקינה.

כן לדוגמא כותב השופט רובינשטיין בסעיף י’ בפסק הדין: ” ביום 6.9.15 התקבלה חוות דעת מעודכנת מטעם המומחה. בשורה התחתונה צוין, כי לאב מסוגלות הורית מספקת אך “אין במסוגלות שלו כיום בכדי לתת מענה למכלול צרכיהן (של הקטינות – א”ר) המורכב”. בנסיבות הומלץ להמשיך את המצב הקיים, בו האב נפגש עם הקטינות אך הן גדלות אצל המבקשים. עוד הומלץ לשנות את שמות הקטינות כך שישאו את שם המשפחה של משפחת האמנה…”

מדובר בתרגיל מלוכלך שבו השתמש גם השופט שמואל בוקובסקי. תחילה שלח תינוק לבית שבתאי לוי שם התפתח לא תקין בשלב השני טען כי להורים אין מסוגלות הורית למקרה ספציפי של התפתחות זאת ולכן קבע אימוץ.

רובינשטיין השתמש באותו תרגיל מלוכלך וקבע כי התאומות ישארו באומנה דתיה יהודית בעוד האב מוסלמי.

המשנה לנשיאה א’ רובינשטיין:

א.             פרשה קשה ועגומה לפנינו, המעצימה מאוד את הקושי הרב בהכרעה שיפוטית בתיקי אימוץ, שכמותה כחיתוך בבשר החי. זו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא מ’ דרורי, השופט מ’ סובל, השופט ב’ גרינברגר) בעמ”צ 46606-05-15 מיום 29.6.15, במסגרתו נדחו שני ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ד’ טפרברג) באמ”צ 22/13 מיום 6.5.15. במוקד הבקשה מקרה אנושי מורכב, שאין בו תוצאה משביעת רצון לחלוטין, אך אין מנוס מהכרעה.

רקע והליכים קודמים

א.             בפנינו מקרה עצוב של שתי קטינות החיות מאז לידתן במשפחת אמנה, אשר מבקשת לאמצן. הקטינות נולדו מקשר זוגי בין האב – ערבי מוסלמי יליד שכם אשר לימים קיבל היתר שהיה בישראל – לאשה יהודיה אזרחית ישראל ע”ה, אשר סבלה ממצב נפשי מעורער ולא מכבר שלחה, למרבה הצער, יד בנפשה. גורמי הרווחה נדרשים לעניין לפחות מאז 23.5.10. ביום 15.7.10, בעקבות פניית גורמי הרווחה, ביקש היועץ המשפטי לממשלה צו חירום מבית המשפט לנוער, להשארת הקטינות במקום בו נמצאו. הבקשה התקבלה באותו יום. ביום 9.8.10 התקבלה בקשת היועץ המשפטי לממשלה להוצאת צו נזקקות וצו הוצאה ממשמורת, והקטינות הועברו למשפחת האמנה – משפחה יהודית שומרת מצוות. הצוים הוארכו מספר פעמים, חרף התנגדות האב, ובטרם נערכה בדיקת מסוגלות הורית. יצוין, כי החל מיום 5.9.10 פוגש האב את הקטינות בקביעות, במרכז קשר.

ב.             ביום 18.3.13 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה, בבית משפט לענייני משפחה, להכרזת הקטינות כבנות אימוץ. ביום 20.3.13 הוחלט להאריך את ההוצאה ממשמורת – קרי, להשאיר את הקטינות במשפחה האמנה – עד לסיום ההליכים בתיק האימוץ. ביום 28.6.13 הוגשה חוות דעת מקצועית מאת מומחה בכיר במכון שינוי (להלן חוות דעת המומחה), לפיה יש להחזיר את הקטינות לאב בהליך הדרגתי ומבוקר. ביום 30.9.13 הוגשה השלמה לחוות הדעת המקצועית, וגם בה נכללה המלצה להשיב את הקטינות בהליך הדרגתי לאב. ביום 18.2.14 הוגשה לבית המשפט הודעה מעדכנת לפיה האב קיבל היתר שהיה בישראל לפי סעיף 3א1(א)(2) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס”ג-2003. ביום 1.5.14 הופנו הצדדים בהסכמתם להליך גישור. ביום 15.9.14 הוגשה לבית המשפט הודעה מעדכנת לפיה הליך הגישור לא צלח; נאמר כאן, כי צר לנו על כך. ביום 12.3.14 נערכה לקטינות בדיקה פסיכיאטרית על-ידי מומחית לגיל הרך, לצורך הכנת תסקיר מעודכן בעניינן. התסקיר המעודכן קבע, כי אין להורים מסוגלות הורית, וכי טובת הקטינות היא בהכרזתן כבנות אימוץ. כן נקבע בתסקיר, כי נצפתה הסלמה בהתנגדות הקטינות לביקורי האב. ביום 15.12.14 הוגשה חוות דעת מעודכנת מטעם המומחה, לפיה אין לנתק את הקטינות מהאב או ממשפחת האמנה – משמע, יש להשאיר את המצב הקיים על כנו מבחינה מהותית. ביום 6.5.15 ניתן פסק-הדין בבית המשפט לענייני משפחה.

ג.              בית המשפט לענייני משפחה, בפסק-דין מקיף ומפורט, קבע כי לא הוכח קיומה של עילת אימוץ כלפי האב הביולוגי לפי סעיף 13(א) לחוק אימוץ ילדים, תשמ”א-1981, בשונה מן האם, וכי אין לקבל את טובת הקטינות כעילת אימוץ עצמאית. נקבע, כי משפחת האמנה תקבל אפוטרופסות על הקטינות בנוסף לאפוטרופסות האב. נפסק, כי בנושאי היומיום תקבע משפחת האמנה לגבי ענייני הקטינות; בנושאים חריגים ומהותיים בתחום החינוך והבריאות תהא התייעצות עם האב; וחובה על משפחת האמנה לעדכן את האב מדי פעם בדברים חשובים שקורים בחינוך הקטינות, בבריאותן וכיוצא באלה; העדכון לגבי נושאים רפואיים דחופים יהיה מיידי. עוד נקבע, כי ביקורי האב יימשכו ללא שינוי – אחת לשבוע – ואין מניעה שיתבצעו בביתו ושזמנם יוארך; המומחה יווסת את הביקורים לפי הצורך עד הגיע הקטינות לגיל 18. הקשר בין הקטינות לאם – נאסר. כל זאת בכפוף להסכמת משפחת האמנה. היה ולא תינתן הסכמה, יוחזרו הקטינות לאב בתהליך הדרגתי. בית המשפט העיר הערות שונות באשר לתפקוד שירותי הרווחה בפרשה.

ד.             לבית המשפט המחוזי הוגשו שני ערעורים – מטעם היועץ המשפטי ומטעם משפחת האמנה. שני הערעורים ביקשו להכריז על הקטינות בנות אימוץ. הערעורים נדחו ואושר פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך שנקבע כי אין להתערב בהכרעתו העובדתית לפיה היועץ המשפטי לממשלה לא עמד בנטל הדרוש לשם הכרזת הקטינות כבנות אימוץ. באשר לתוצאה האופרטיבית, נקבע גם כי “לבנות יש סטטוס קבוע של הימצאות במשפחת אמנה ארוכת טווח, כאשר אין מחלוקת שהבנות קוראות למשפחה האומנת ‘אבא ואמא'” (פסקה 22), וכן כי ילמדו בבתי ספר דתיים. מפסק הדין עולה כי תדירות המפגשים עם האב תטופל על-ידי המומחה.

בע”מ 5263/15

ה.             היועץ המשפטי לממשלה משיג בעיקר על הקביעה כי הקטינות לא הוכרזו כבנות אימוץ – אמנם באימוץ פתוח, קרי, תוך שמירת קשר עם האב – ועל כן עתר בטרם הדיון בפנינו למנות מומחה חדש מטעם בית המשפט שיחוה דעתו בנוגע למסוגלותו ההורית של האב ביחס לקטינות. לטענתו, הליך האמנה נועד להיות זמני במהותו ואינו מתאים לעניינן של הקטינות, שאמורות לגדול במשפחה האומנת שנים רבות. בהקשר זה אוזכרה הצעת חוק אמנה לילדים, התשע”ה-2014, המביעה רעיון דומה, כנטען. לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, יש משקל משמעותי לטובת הילד גם בשלב הראשוני של בחינת מסוגלות הורית, ומכאן האפשרות לקבוע עילת אימוץ, תוך שהאימוץ פתוח. עוד נטען, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה כשקבע את תדירות הביקורים לאחת לשבוע – תדירות הפוגעת, כך נטען, בחיי הקטינות.

ו.              האב הביולוגי – כמו בשעתו גם האם המנוחה – התנגד לבקשה למינוי מומחה חדש מטעם בית המשפט, שכן המומחה הקיים מלוה את עניינם משך תקופה ארוכה. הוחלט ביום 6.8.15 שלא להיעתר לבקשה למינוי מומחה חדש, אך לבקש חוות דעת מעודכנת מן המומחה הקיים לעניין היתרונות והחסרונות שבאימוץ פתוח אל מול אמנה ארוכת טווח, וכן לבקש את המלצתו באשר להסדר הראוי בעיניו.

רע”א 4896/15

ז.              ההורים האומנים (המבקשים בבקשה זו) (להלן המבקשים) טוענים, כי הפתרון הנכון בנסיבות העניין יהיה להורות על אימוץ פתוח, שיאפשר מזה שמירה מסוימת של קשר בין האב לקטינות ומזה שמירה על חיים יציבים ונורמטיביים לקטינות. לחלופין, הבקשה היא להסדרת המצב הקיים באופן שיהא בעייתי פחות. המבקשים מצביעים על מספר נקודות שיש בהן קושי – כנטען – בתוצאת הכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה. בין היתר הוזכר, שהיתר השהיה בישראל שניתן לאב אינו קבוע אלא נדרש לחדשו מעת לעת; נוכח זאת, לא ברור מה יהיה על המבקשים לעשות במצב בו היתר השהיה של האב יבוטל בעתיד. בנוסף, הודגשה העמימות סביב הקשר עם האב בכל האמור בהחלטות חינוכיות ורפואיות, שכן אין – כנטען – קו מנחה ברור אימתי יש לשתפו. מעל כל אלה מרחפת טענת המבקשים, לפיה המפגשים עם האב מסבים נזק נפשי משמעותי לקטינות, אשר עולמן מיטלטל באופן שבועי; זאת – כך טענת המבקשים – מבלי להטיל דופי בכנות כוונותיו של האב.

ח.              היועץ המשפטי לממשלה הגיש את תגובתו לבקשת רשות הערעור ביום 25.8.15. לתגובה צורף תסקיר מפורט עדכני של שירותי הרווחה מיום 23.8.15. בתמצית, עמדת היועץ המשפטי לממשלה זהה לעמדת משפחת האמנה – לפיה יש להכריז על הקטינות כבנות אימוץ ולבטל את ההסדר הקיים. התסקיר המעודכן כולל תיאור מצער בנוגע לקושי שחוות הקטינות במסגרת ההסדר הקיים, אשר מערער כנטען את יציבות חייהן. התסקיר מפנה למחקר שנת 2002 שמצא כי אימוץ מיטיב עם ילדים יותר מאמנה ארוכת טווח. עם זאת, התסקיר אינו מגלה התלהבות מאימוץ פתוח מהסיבות הבאות: האב אינו מקבל את אי-מסוגלותו ההורית ביחס לקטינות; ההורים האומנים מתקשים לקבל את האב; הקשר בין האב לקטינות אינו מיטיב עמהן. ואולם, בנסיבות ממליץ התסקיר לצמצם באופן זהיר והדרגתי את ביקורי האב עד לארבעה עד שישה מפגשים בשנה (תוך שתחילה תהא תדירות של אחת לחודש).

ט.             תגובת האב התקבלה ביום 30.8.15. לטענתו, מדובר בפרשה מצערת שראשיתה בהחלטת רשויות הרווחה להוציא מידיו את הקטינות ולהעבירן לידי משפחה יהודית דתית – החלטות שאינן נבונות לשיטתו. האב חוזר ומדגיש, כי מומחה מטעם בית המשפט קבע שלוש פעמים את מסוגלותו ההורית, וכי טובת הקטינות דורשת את המשך הקשר עמו. לפיכך, עותר הוא לדחות את בקשת רשות הערעור ולהותיר את פסק-הדין של בית המשפט לענייני משפחה על כנו.

י.              ביום 6.9.15 התקבלה חוות דעת מעודכנת מטעם המומחה. בשורה התחתונה צוין, כי לאב מסוגלות הורית מספקת אך “אין במסוגלות שלו כיום בכדי לתת מענה למכלול צרכיהן (של הקטינות – א”ר) המורכב”. בנסיבות הומלץ להמשיך את המצב הקיים, בו האב נפגש עם הקטינות אך הן גדלות אצל המבקשים. עוד הומלץ לשנות את שמות הקטינות כך שישאו את שם המשפחה של משפחת האמנה, וכן לשנות את שם האב המופיע במסמכים רשמיים לשם האב במשפחת האמנה. לבסוף, הומלץ “להעניק להורים האומנים את כל הכלים והסמכויות על מנת שיוכלו לגדל את הבנות בצורה אשר תבטיח להן קביעות, עקביות ויציבות”. ליתר פרטים והתיחסות עוד נשוב.

הדיון בפנינו

יא.           מטעם היועץ המשפטי לממשלה נטען, כי השארת המצב על כנו תוביל להתדיינויות משפטיות בלתי פוסקות. הודגש, כי רצוי להפחית את מספר ביקורי האב. דעה דומה נשמעה גם מטעם שירותי הרווחה ומטעם המפקחת על האמנה, שאף אמרו בדיון, כי יתכן שמסירת הילדות לאב עדיפה על השארת המצב הקיים. המומחה מסר, כי לאב מסוגלות הורית כללית, אך אין מסוגלותו מספקת קונקרטית לגידול הקטינות. בא-כוח האב קבל על כך, שאין באפשרותו להתמודד עם התסקיר שניתן בתיק, וכי הוא מסכים להשארת המצב הקיים, אך אינו מתנגד גם לקבלת אחריות מלאה על הקטינות. בא-כוחה של האם המנוחה עד פטירתה המצערת הצטרף לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. מטעם ההורים האומנים נטען, כי ההסכם הקיים מגביל אותם משמעותית, בין היתר, בכך שנמנע מהם הלכה למעשה מעבר מקום מגורים. עוד הודגש, כי הסכמים בין הצדדים אינם יכולים לצפות תרחישים עתידיים, שיובילו בהכרח להתדיינות משפטית מרובה. האב הביולוגי עצמו דיבר בפנינו, והביע את נכונותו לגדל את הקטינות עם אשתו. ההורים האומנים הופיעו גם הם – בנפרד – והדגישו את הקושי הרב שהוא מנת חלקן של הקטינות במצב הקיים, לרבות בפגישות עם האב הביולוגי.

הכרעה

יב.           החלטנו ליתן רשות ערעור בבקשת היועץ המשפטי, אשר לו מעמד בדין, לדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל חלקית את הערעור. בקשת ההורים האומנים אינה בעלת מעמד משפטי בשלב הנוכחי של ההתדיינות, אך מטבע המציאות הקיימת ראינו לנכון לשמוע את קולם. לגופם של דברים, לא אחת נזדמן לנו לומר, כי תיקי האימוץ הם אולי הקשים ביותר שבהם יש להכריע, לעתים עסקינן במצבים קורעי לב שבהם “כולם צודקים”, ואין פתרון אופטימלי שלא יותיר לב שבור (דנ”א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית, פסקה ד’ (2011); דנ”א 6211/13 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית, פסקה ד’ (2013) (להלן עניין פלונית)). המקרה דנא הוא במובהק אחד מאלה, ומן הקשים שבקשים. לפנינו שתי קטינות, שבאו לעולם נושאות מרחם אמן מטען כבד של בעיות – אם חולת נפש, שבינתיים נטלה נפשה בכפה למרבה הצער; קשר לא פשוט בין האם לאב פלסטינאי מוסלמי, לעת ההיא שוהה בלתי חוקי, אף כי על פניו אדם נורמלי, שבחלוף השנים הוסדרה בהיתר שהייתו בישראל והוא מקיים אבהות אחרת במסגרת תא משפחתי עם ישראלית. הנתונים כוללים משפחת אמנה מסורה; מפגש חד-שבועי של הבנות עם האב – מפגש שיש השקפות שונות לגבי טיבו, ועוד כהנה. אכן, סעיף 1 לחוק אימוץ ילדים, התשמ”א-1981 קובע כי “צו אימוץ וכל החלטה אחרת בהליכי אימוץ יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ”; אך נדרשת כמובן עילת אימוץ לפי סעיף 13 לחוק, ולכך נידרש להלן (להרחבה ראו יוסף בן אור “על משמעות המושג ‘טובת הילד'” הפרקליט כט 608 (תשל”ד-תשל”ה)). העילה שהועלתה, כזכור, בנידון דידן היא זו שבסעיף 13(א)(7) לחוק, לפיה “ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה”. האם מתקיימת עילה זו? דומה כי התשובה אינה חיובית.

יג.            אכן, היועץ המשפטי מבקש פרשנות מרחיבה לסעיף 13(א)(7) לנושא המסוגלות ההורית של האב, כלומר כי ייקבע עתה שאין לאב מסוגלות הורית מספקת, ועל כן ישנה עילת אימוץ. ואולם, בנידון דידן לאב מסוגלות הורית כללית, גם אם – כעולה מחוות דעתו העדכנית של המומחה – אין היא “עכשוית” במובן המעשי של היכולת להיענות לכל צרכי הקטינות. משמעות הדבר כי אין מקום “להדביק תוית” ולומר שלאב אין מסוגלות הורית, בודאי לא כזאת שאין סיכוי כי תשתפר בעתיד, ואדרבה, הרי השתפרה עם הזמן כעולה מחוות הדעת השונות של המומחה, ומן הסתם יש לשיפור קשר לכך שהאב קיבל אפשרות שהיה חוקית ולזוגיות החדשה. אמירה כאילו יש לבחון בשלב זה את טובת הקטינות באופן שיביא להכרזתן בנות אימוץ היא קשה משפטית ומהותית; משפטית, בצדק הפנה בית המשפט המחוזי לגישת היסוד של המשפט הישראלי בכגון דא כעולה מע”א 232/85 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד מ(1)1, בעמ’ 14-10 לחוות דעתו של השופט (כתארו אז) ברק. מצויים אנו במובן המשפטי בשלב שבו נבחן קיומה של עילה להכרזה על קטין כבר אימוץ, ובשלב זה אין טובת הקטין – שאין להקל ראש ולוא לרגע בחשיבותה – נתפסת כעילה עצמאית אלא כנדבך בקיום אחת העילות. משאין “אבחנה” של עילת אימוץ, נעצר הדיון ה”אימוצי” –אך כמובן מיד תעלה שאלת גורלו של הקטין, ובמקרה דנא הקטינות, בהעדר עילת אימוץ. מסקנתנו כאן היא, כי אין לשנות מתפיסתו הבסיסית של חוק האימוץ באשר לשלביות הסדורה (ראו ע”א 2169/98 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נג(1) 241 (1999); רע”א 669/00 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נד(3) 196 (2000)). ומהותית לענייננו אומר בלשון פשוטה כפועל יוצא : דחיקת האב הביולוגי לתוך ההגדרה שבסעיף 13(א)(7) כמי שאין לו מסוגלות לדאוג לקטינות “בשל התנהגותו או מצבו” וכי אין סיכוי שאלה ישתנו בעתיד הנראה לעין – היא גישה מרחיקת לכת במקרה דנא, ואין להלמה על פי האמור. לא נוכל איפוא לקבוע ביושר לבב עילת אימוץ, וממילא אף לא “אימוץ פתוח” (על האימוץ הפתוח ראו מילי מאסס ועדי אופיר “דאגה, השגחה והפקרה: על אימוץ כפוי וסגור “עיוני משפט כט(2) 257 (תשס”ו); דניאל גוטליב “אימוץ פתוח: גיבוש גישה ישראלית” רפואה ומשפט 19, 109 (1998)).

טו.      כיצד איפוא באים אנו להתמודד עם שאלת טובת הקטינות? המסגרת המשפטית היא, כמות שצוין בפסקי הדין הקודמים, שילוב בין חוק האימוץ במובן של מסר הדגש על טובת הקטינות, לבין חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962. בסעיף 68(א) לחוק אחרון זה נאמר, כי “בית המשפט רשאי בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין […] אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לדין, ואם בדרך אחרת; […]”. במקרה דנא, ענייננו כאמור במקרה שבו אין הכרזת בר-אימוץ, אך ברי ונעלה מכל ספק כי טובת הקטינות מחייבת יציבות ארוכת טווח ומניעת טלטולן הטראומטי, אולי עד אין מרפא, מידי המשפחה האומנת שהיא עבורן אמא ואבא. יפים לעניין זה דברי השופט הנדל (להלן עניין פלונית, פסקה 7 לפסק-דינו):

“בענייננו, לטוב או לרע, תמהיל הזמן השפיע על התוצאה. בכך שונה תחום האימוץ מתחומים אחרים שבמשפט. בדרך כלל, הכרעות שאינן ממוניות אינן תלויות-זמן. הנורמה היא הקובעת. האם צד הפר חוזה, האם אדם התרשל, האם הנאשם עבר עבירה. כל אלה הן שאלות מרכזיות בתחום המשפט הרלוונטי. התשובות לשאלות אלו אינן משתנות בחלוף שנה, שנתיים או חמש. בשונה, התשובה לשאלה מהי טובת הילד היא דינמית. פרק זמן לא ארוך יחסית – שנתיים-שלוש – עשוי לשנות את התוצאה. הנורמה נגזרת מן העובדות. האחרונות יוצקות תוכן. ככלל, השופט מחפש לא רק דין אלא גם צדק. לכן, הוא רוצה להתערב. להציע פשרות ולהשפיע על התוצאה. ברם, לעיתים בתחום האימוץ, לא רק שיש לקבוע מהן העובדות אלא שיש גם להשלים עמן. אם יש אשם בתיק זה הרי שזהו חץ הזמן, היודע להתקדם לכיוון אחד בלבד, בקצב שאינו משתנה ובאדישות לכפופים לו”.

באותו עניין היה מדובר בקטין ממוצא אתיופי, שהיה במשפחת אמנה מזה שנים אחדות, ונקבע – בגדרי אימוץ – כי טובתו היא להישאר במשפחה האומנת, כדי שלא ייגרם לו נזק רב אם ייעקר הימנה.

טז.      כאן רואה אני לנכון להקדיש שורות קצרות לחוות דעתו העדכנית של המומחה מיום 6.9.15, אשר מסקנותיה בשורה התחתונה הובאו בפסקה י”א למעלה. העיון בה מצביע בהטעמה על הקושי המיוחד הקיים במקרה דנא, בו – שוב אנסח זאת בלשוני – “כולם צודקים”. נזכור כי גישת המומחה עצמו התפתחה; בראשונה היו שתי חוות דעת מ-2013 בהן הומלץ על העברת הבנות הקטינות לאב, אך בחוות דעת בסוף 2014 דובר על הישארות אצל המשפחה האומנת תוך קשר עם האב, והדעת נותנת כי כך הומלץ נוכח חלוף הזמן וייצוב מצב הקטינות במשפחת האמנה. לפי חוות הדעת, ההורים האומנים מבקשים אוטונומיה מלאה ככל האפשר בגידול הבנות, ואף שמבינים הם את צרכי האב הביולוגי אינם מאושרים מכך בנסיבות; האב הביולוגי רואה עצמו כשותף, אף שברור לו כי טובת הבנות כיום לגדול אצל ההורים האומנים, וכי הן זקוקות ליציבות. הוצבע בחוות הדעת על תעדוף רצוי בהכרעות, בסדר זה: הבנות, ההורים האומנים והאב הביולוגי. נאמר, כי אמנה היא ככלל פתרון זמני, אך עסקינן פה במקרה מיוחד בו מדובר באמנה לטווח ארוך, ובשאלת היחסים בין סמכויות ההורים האומנים לאלה של האב הביולוגי. המורכבות, כך כותב המומחה, יכלה ליצור פתרונות-קצה של הכרעה גמורה בין המשפחה האומנת לאב הביולוגי לכאן או לכאן, אך טובת הבנות מצדיקה להשאיר בחייהן את כל הנפשות הפועלות. אכן, כנאמר, אילו האב הביולוגי היה מסכים לאימוץ תוך קביעתו כאפוטרופוס נוסף, היה הדבר מועיל, אך שאלה היא אם יוכל לגייס כוחות נפש לכך; דבר זה לא אירע. השורה התחתונה של המומחה הובאה למעלה, ואליה אנו חוברים על דרך הכלל.

יז.       דעתנו, כאמור, היא כי בהעדר עילת אימוץ ככל משפטה וחוקתה, יש למצוא פתרון שאינו אימוץ אך הוא המיטבי בנסיבות, מבחינת טובת הקטינות שהוא – אין חולק – השיקול המרכזי שבראש דאגתנו. מלאכת בית המשפט לא תמה בדחיית האימוץ ובקביעת אמנה, שכן עלינו להידרש, מתוך אחריות לעתיד הקטינות, לאשר יארע להן בהמשך לטווח קצר וארוך גם יחד. משזו דעתנו, עלינו להתייחס למצב שלפנינו, שהוא מצב מיוחד. על כן רואים אנו את הדברים כאמנה מיוחדת, אמנה “חזקה” לטווח ארוך. ישנו ספק במסוגלות העכשוית של האב הביולוגי לגידול הילדות (להבדיל ממסוגלות כללית עקרונית) על פי טובתן בנסיבותיהן כפי שהתפתחו, והדברים נאמרים לא חלילה כדי לפגוע אלא מתוך צילום מצבן של הקטינות כיום; אין חולק גם כי הן רואות בהורים האומנים את הוריהן, אף שהן מקיימות זיקה וקשר לאביהן הביולוגי. עקירתן מן המשפחה האומנת תהא כיום טראומטית (ראו עניין פלונית הנזכר). לעניין זה שמחים אנו על ההסכמות שנתן האב הביולוגי, ויש לשבח אותו עליהן. כמוסכם יירשמו בתיעוד שם אבי הקטינות ושם המשפחה שלהן באופן שיכלול שילוב ויתן ביטוי – בשם האב הרשום – לשמות האב האומן והאב הביולוגי כאחד, ובשם המשפחה – לשם משפחת האם הביולוגית המנוחה ולשם משפחת האומנים. החלטה משלימה, שלא תפורסם, והניתנת במקביל לפסק דין זה ומהוה חלק בלתי נפרד הימנו, מתעדת פרטנית את ההסכמה, ומהוה אסמכתא מחייבת למשרד הפנים לרישום השמות. אנו נותנים איפוא להסכמה זו תוקף של פסק דין.

יח.      אין מחלוקת גם כי החינוך שיקבלו הקטינות הוא מסגרת יהודית ממלכתית-דתית כנוהג המשפחה האומנת, משזו המשפחה בה הן גדלות, שאין ספק במסירותה, גם אם בדיעבד בנסיבות המיוחדות של אב ערבי מוסלמי דומה שהיתה ההחלטה מראש לענין זהות האמנה יכולה להיות שונה בהקשר החינוך – אם כי צויין שהאב הביולוגי אינו רואה עצמו כמוסלמי דתי. הקטינות יהיו איפוא באמנה “חזקה” לטווח ארוך אצל ההורים האומנים. כדי שבנסיבות המורכבות יהיו החיים סבירים ככל שניתן, יירשמו ההורים האומנים יירשמו כאפוטרופסים לקטינות, בנוסף לאב הביולוגי שהוא האפוטרופוס הטבעי על פי דין (סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות); זאת – מכוח סעיף 68(א) הנזכר לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בכל ההחלטות השוטפות יוסמכו ההורים האומנים להחליט – כגון מזון, בגדים, חופשות, חוגים, ענייני רפואה רגילים ועוד כיוצא באלה. האב הביולוגי יקבל דיווח אחת לארבעה חודשים על הנעשה במישור השוטף, אלא אם כן מדובר בהחלטות בנושאים יוצאי דופן (ניתוח חלילה, למשל) שעליהן יש להודיע לו מראש ולשמוע דעתו, כמות שקבע בית המשפט לענייני משפחה והוא הדין לדידי לעדכון בנושאי רפואה דחופים. עוד סבורים אנו, כי בשלב זה יש לצמצם את המפגשים עם האב הביולוגי לאחת לשבועיים – כהמלצת המומחה מיום 15.12.14 – למשך שלוש שעות, אך הביקור יוכל להיות גם בבית האב הביולוגי אם יקבע זאת המומחה. מטבע הדברים עשויות להתעורר שאלות שונות, שעדיף כמובן כי ייפתרו בהסכמה ולא את כולן ניתן לצפות מראש. המומחה, או מי שייקבע על-ידיו באישור בית המשפט, יהוה בשלב זה כתובת ליישוב חילוקי דעות ולהכרעות, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה. יש לקוות כי ביום-יום לא יהיו חיכוכים בין האב הביולוגי למשפחת האמנה. נציין, כי אין לנו היכולת להכריע באשר לגרסאות השונות לגבי יחסי האב הביולוגי עם הקטינות במפגשים, כעולה מתסקיר הרווחה ומטענות שכנגד, ואנו מחלים פני הצדדים ובמיוחד ההורים האומנים כי יעשו הכל לצמצום הקושי האינהרנטי במצב הקיים. הדברים תלויים בסופו של יום בכל הצדדים, וגם על האב הביולוגי לתרום חלקו. נציין, כי לעת הזאת איננו רואים קושי בנושא האפשרות שהיתרי השהיה בישראל של האב הביולוגי יפקעו, וכמובן ככל שיקרה הדבר – ואיננו רואים, כאמור, צפי נוכחי כזה – יובא הדבר לפני בית המשפט לענייני משפחה.

יט.      משמעותה המהותית של האפוטרופסות לאב הביולוגי – שהוא אפוטרופוס על פי דין – היא בראש ובראשונה כבודו וזהותו כאב ושמירה מתמדת של הזיקה לקטינות, על ידי שימור הקשרים ביניהם; אם בביקורים עתה ואם בצורות שונות העשויות להתפתח בעתיד. האב אינו “איש צללים” ביחס לבנותיו, אך הסמכויות המעשיות היומיומיות כאמור בידי ההורים האומנים, ויש לקוות שימצאו דרך לשתף פעולה בעזרת שירותי הרווחה והמומחה.

כ.        התוצאה היא כי מסגרת היסוד שקבעו בית המשפט לענייני משפחה ובהמשך ובית המשפט המחוזי – בעינה, לרבות בנתון לאלה:

• הקטינות יישארו באמנה “חזקה” לטווח ארוך אצל המשפחה האומנת, שאנו מוסיפים תודה לה ועידוד במלאכת-הקודש שנטלה עליה.
• שמות המשפחה של הקטינות ושם האב בתיעוד יירשם באופן שיתן ביטוי ל”שותפות” ההורים האומנים (ראו החלטה משלימה). החינוך יהיה ממלכתי דתי.
• הגם שהאב הוא אפוטרופוס טבעי ועל-פי דין לקטינות, ההורים האומנים יירשמו כאפוטרופסים וסמכויותיהם יהיו רחבות, כמות שפורט בפסקה י”ז למעלה.
• המפגשים עם האב הביולוגי לעת הזאת יהיו אחת לשבועיים.
• יש מקום כי בית המשפט לענייני משפחה יקבל משירותי הרווחה ומן המומחה דיווח כתום שנה מפסק-דין זה, ויקיים דיון מעקב ככל שימצא לנכון.

כ.        ערעור היועץ המשפטי מתקבל חלקית כאמור. אין צו להוצאות. העתיד לא יהיה פשוט, אך על הכל להתגייס לטובת הקטינות, ותפילתנו כי הן לא ייפגעו מן המצב המורכב ויגדלו בנחת, אהובות על הכל ואוהבות.

המשנה לנשיאה

השופט י’ דנציגר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ע’ פוגלמן:

אני מסכים לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה א’ רובינשטיין.

כפי שהיטיב חברי להסביר, השתלשלות העניינים בפרשה זו העמידה אותנו לפני מציאות מורכבת במיוחד. בסופו של יום האפוטרופא לדין והאב קיבלו את המתווה העקרוני שאותו התוו הערכאות הקודמות. היועץ המשפטי לממשלה וההורים האומנים ביקשו כי נתערב בהכרעה זו ונכריז על הקטינות בנות אימוץ. דא עקא, וכפי שמבהיר חברי, לא ניתן לקבוע בנסיבות שלפנינו כי לאב אין מסוגלות הורית מספקת. לפיכך, אין עילה להיעתר למבוקש בנושא זה.

מצטרף אני אפוא לחוות דעתו של חברי.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה א’ רובינשטיין.

נוסח לצורכי פרסום לפי החלטה מיום 8.10.2015.

ניתן היום, ‏כ”ג בתשרי התשע”ו (‏6.10.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15048960_T07.doc   אק

מרכז מידע, טל’ 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il