השופטת רונית פינצ'וק-אלט: "מותר לעשות לשופטים ועובדות סוציאליות קריקטורות וסאטירה כי זה לא לשון הרע ת"א 45143-03-10 ישראל שיינפלד נגד ידיעות אחרונות בע"מ ואח'
מה קורה בדיני לשון הרע במדינת ישראל? מי שעוקב אחרי הנושא רואה כי המגמה מאוד פשוטה: השופטים מוציאים כמעט תמיד את מערכות העיתונים נקיים מלשון הרע, בכל מיני תחבולות, אבל כאשר מדובר בבני אדם שמדברים זה עם זה עם מתבטאים באינטרנט, אז השופטים מכניסים להם את מלוא הצינור.
פעם אחר פעם, יוצאים כל מערכות העיתונים ללא פגע מתביעות לשון הרע: ידיעות, וואלה, מאקו, אפילו אילנה דיין וה"עובדה" שלה. אבל כשאזרח מפרסם את אותם דברים באותו סגנון, אז שומו שמיים, פתאום דיני לשון הרע נכנסים לתמונה, והשופטים מטילים פיצויים ללא כל פרופורציה.
כך למעשה משתיקים את הציבור. אזרח שיפתח פה, יחטוף מכה כואבת בכיס. עיתון כמו ידיעות שיכול לנהל נגד השופטת מסע צלב, ברור שייצא בלי פגע.
הנה למשל בתיק זה השופטת הוציאה את ידיעות אחרונות ללא פגע בטענה שהפרסום הוא סאטירה. אם כך, אז מדוע כאשר שמים קריקטורה של מרים נאור לבושה כמו זנזונת במערב הפרוע, היא נעלבת??? למה זה לא נחשב סאטירה? או למשל כשעושים קריקטורה של עובדת סוציאלית לבושה כמו עכברה, מדוע היא נעלבת וזה לא נחשב סאטירה? איפה הגבול בין סאטירה ומציאות? איפה הגבול בין שעשועים וסאטירה ובין העבירה הפלילית של העלבת עובדת ציבור?
לכאורה היינו צריכים להאדיר שמה של השופטת כמי שלוחמת בעד חופש הביטוי בארץ. הבעיה היא שהיא פשוט מפחדת שידיעות אחרונות יתלבשו עליה, ויעשו עליה "עליהום". לאזרח פשוט פסק דין זה לא עוזר. זוהי שחיתות מוסרית בהתגלמותה. הנה דוגמא אותה שופטת קבעה שynet חוקר פרטי השפיל עורך דין וישלם 75 אלף ש'
