פרופ’ דפנה הקר: “הנה א’ זה אבא כבר חולמים על שליחת אמהות גרושות למאסר בגין אי תשלום מזונות”

מתקפה טוקסיקולוגית של פרופ’ דפנה הקר בוגרת אוניברסיטת בר אילן. לא ברור איך קיבלה הסמכה מאוניברסיטה על שם זכר כלשהו. הנ”ל פרסמה בפייסבוק: “והנה א זה אבא כבר חולמים על שליחת אמהות גרושות למאסר בגין אי תשלום מזונות – מה שמדהים זה לא קומץ האבות הגרושים הממורמרים, אלא הכניעה של קובעי המדיניות לדרישות הכוחניות שלהם”. הקר נלחמת שנים להשאיר את דיני המשפחה בדיוק כמו שהיו בימי הביניים: עם מזונות רק על הגבר, משמורת אוטומטית לאישה, זכות וטו על הילדים, ותלונות שווא למכביר.

לתגבורת היא תמיד מביאה את רות הלפרין קדרי ואיילת בלכר פריגת. שתי אלה מצויידות בשופטת יעל וילנר, מביהמ”ש מחוזי בחיפה, שגרמה לניתוקם של עשרות ילדים מאבותיהם, ואחר כך גם הוצאת הילדים מאימהותיהן, כאשר קבעה שגבר צריך להמשיך לממן את גרושתו ולשלם לה רק 75% מהמזונות ו- 100% מהמדור במשמורת משותפת. היא גם זו שקבעה פיצויים לאישה בגין “אלימות במשפחה” גם אם לא הייתה כל אלימות,  תייצר “פיצוי” לאישה פי 10 ממה שמקובל בדין האזרחי, בסביבות 400,000 ש”ח.

בחודש נובמבר 2015, הודיעו ברבנות הראשית כי הגיעה עת הקידמה בבתי הדין הרבניים ומעתה גם אימהות ישלמו מזונות, והגבר לא יחוייב אוטומטית במזונות אלא על פי ההכנסות וחלוקת נטל גידול הילדים. עד היום חל דין דתי על המזונות. הנשים מתנגדות לדין הדתי, אבל לא לדין הדתי שנוגע למזונות. איך דפנה הקר הולכת להסביר מדוע לפתע אישה מעוניינת להנציח את שליטת הדין הדתי על המזונות? מעניין.

עניין זה עורר סערה גדולה אצל ארגוני הנשים, הטוענות שיש לשמר את תקופת פרה-הביניים, לחזק ולשמר את מעמדה של האישה כעקרת בית סתומה ופרימיטיבית, שכל תפקידה לדאוג שיהיה סיר אוכל לילדים כשהם חוזרים מהגן או מבית הספר, ואישה לא יכולה לצאת לעבוד ולפרנס את עצמה, כי היא המין החלש. מישהו מאמין ללוקשים הללו?

דיני המזונות שכביכול מבוססים על הדין הדתי מפלים בין גבר לאישה (גבר חייב אבסולוטית ואישה פטורה), ובין ילדים יהודיים, מוסלמים ונוצרים (הילדים היהודיים מקבלים הרבה יותר מזונות מילדים מוסלמים ונוצריים). מעניין מה חושבת הקר על זוגות לסביות שרוצות להתגרש, על מי יחולו המזונות? מי תשלם למי מזונות? האם יש להקר סעדים עוקפי בד”ר?

מדוע סבורה דפנה הקר, שרק לנשים זכות לשלוח אבות שלא עומדים בנטל המזונות לכלא, ואילו עכשיו, כשהמצב הפוך ונשים כמו אישתו של ראובן ניסן שמשתכרת בחודש 15,000 ש”ח, מדוע שנשים אלו לא ישלמו מזונות ואם אינן עומדות בתנאי התשלום שנקבעו, יוצא נגדן פקודת מאסר? למה שלא יטעמו מהתבשיל אותו האכילו את אבות ילדיהן?

על כך השיב לה רן חורי, בצילום מסך של אמא גרושה בשם לימור אלטר limor Alter:

“אמיתי לגמרי…

אתמול אני נוסע עם הבן הקטן בן ה- 3.5 ואנחנו יוצאים מהעיר ומשמאלנו בית קברות.

הבן שלי אומר לי מאחור “זה הבית של אבא”

ואני אומרת בלב “אמן”.”

איציק יזדי, אב גרוש לשתי בנות, העלה צילום מסך תגובה של יעל אזולאי שאואט:

“אין לי סבלנות כבר לכל החארות האלה “תורמי הזרע”. נמאס לי לראות את החשיפה התקשורתית הענקית שהם מקבלים בשבוע האחרון, כ”כ הייתי רוצה להיות אלמנת צה”ל. בלי הזיוני מוח של המזונות, מגישים חד פעמי תעודת פטירה ויאללה, ממשיכים לחיות. כל זה ל”טובת” הילדים כמובן.”

על כך השיבה לה גרושה בשם גליה דרור:

“אלמנת צה”ל זה נחמד. רק הבעיה שהלכנו עם פרופיל 21.”

גרושה בשם Miri Miri Ben-yakar השיבה:

“חחח קרעת אותה”.

ועל כך ענתה יעל אזולאי שאואט:

“חחח אצלי לא היה גם גיוס “נפשי” לא עלינו איך נפלתי בענק, כל זה והייתי עיוורת, אילמת, חירשת”.

תוכן שיחות הנשים הגרושות המקבלות מזונות עבור הילדים מהאבות, ראוי שיוגש כראיה לבית המשפט לענייני משפחה, בדיון הבא להגדלת מזונות.

המראה העולה מהתגובות הללו מציג תעשיית כסף של גרושות שהתרגלו לא לעבוד, לחיות על חשבון הגבר שעובד כדי לפרנס את כפויות הטובה הללו.

דפנה הקר שמגדלת בנים, בוודאי לא היתה רוצה שכך תתייחס בת הזוג של הבן שלה לבנה.

אותה הקר, קולה לא נשמע כשמדובר בעוולות חמורות ביותר נגד אימהות. בשנת 2009 הקימה ד”ר מרינה סולודקין ז”ל, שדולה בכנסת נגד הוצאת ילדים בכפיה מביתם ממשפחות נורמטיביות. דפנה הקר וחברותיה לא היו שם לתמוך באימהות האומללות שנפגעו מהחלטות עובדות סוציאליות, שלמדו באוניברסיטה שהיא למדה. העו”סיות הן חברותיה של הקר.

דפנה הקר תומכת נעמ”ת וויצ”ו, מוסדות הפוגעים בנשים בדבר הכי יקר להן: ילדיהן. הפרופוגנדה השקרית שהיא מפיצה, נועדה להחליש את הנשים ולגרום לתוהו ובוהו במשפחה. לגרום להוצאת הילדים מהאימהות, שכן ברגע שהאמא גורמת למאסר האב בכלא, הכנסות האב לא קיימות, והאמא שממילא לא עובדת, לא תוכל לכלכל את ילדיה שכן היא התרגלה להסתמך על הכסף של גרושה, וכאן הרווחה נכנסת ולוקחת ממנה את הילדים למוסדות ופנימיות ויצ”ו, נעמ”ת, אמונה ועוד.

אל תתנו לדפנה הקר לעבוד עליכן! היא זו שפוגעת בנשים.

תמלול הנאום של לורי שם טוב:

שלום לכולם. שמי לורי שם טוב, עיתונאית ובעצמי קורבן של הרשויות: הרווחה, בתי המשפט והמשטרה. לפני 6 שנים נחטפו שני הילדים שלי על ידי פקידת סעד אתי דור דוברובינסקי. רציתי לזעוק את זעקתי ולהילחם על הילדים שלי, אבל אז נתקלתי בחומה בצורה, הדלתיים הסגורות.

הסתבר לי שמי שהרשויות מציגות כלוחמת דגולה לזכויות הילד, השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, הצליחה לשכנע את כל המדינה להשתיק את כל נושא חטיפות הילדים על ידי עובדות סוציאליות באמצעות הדלתיים הסגורות.

המדינה מצפה מההורים לספוג את ההשפלה והכאב של חטיפת הילדים מהם, אם זה לפנימייה, מרכז קשר או אומנה, בלי לספר על זה לאף אחד, כי העובדת הסוציאלית עלולה להיעלב או השופט עלול להיעלב. שופטים אפילו כותבים בציניות שעל ההורה לשתף פעולה עם העובדת הסוציאלית, שפירושו של דבר שאין כל טעם בפניה לבית המשפט, כי מבחינתם העובדת הסוציאלית תמיד צודקת.

אני רוצה לדבר על כמה משפטי תעמולה שימושיים.

כאשר בית המשפט אומר שטובת הילד לנגד עיניו, זה בכלל לא נכון. את בית המשפט מעניין הסכסוך. השופטים מעוניינים בכמה שיותר תיקים כדי שיהיה להם ולחבריהם כמה שיותר תעסוקה. כאשר שופט מדבר על “טובת הילד” הוא מתכוון לסחר בילדים.

כאשר עובדת סוציאלית אומרת שהיא עושה עבודת קודש, פירושו של דבר שהיא מקדשת את המשכורת שלה. כל מה שמעניין אותה זה לצוד כמה שיותר ילדים כדי לספק לעצמה ולחברותיה פרנסה.

כאשר משרד הרווחה אומר שצריך יותר תקציבים לשירותי רווחה, הכוונה היא לא להעביר את התקציבים למסכנים ולעניים כדי להוציא אותם מהעוני. הכוונה היא להגדיל את המשכורות לעובדות הסוציאליות, לשלם יותר כסף לעמותות האומנה ולפנימיות, ולבנות לשכות רווחה מפוארות שאף אחד לא רוצה להיכנס אליהם.

כאשר ארגוני נשים אומרות שהן פועלות להעצמת האישה, הן בעצם פועלות להעצמת העסקניות בשכר של ארגוני נשים. עובדה, שויצ”ו היא אחד היעדים המועדפים לאכלוס ילדים חטופים בפנימיות של ויצ”ו. עובדה שויצ”ו הוא זה שמנהל בית הספר של משרד הרווחה, ויוצאות משם עובדות סוציאליות שהן נשים, שכל מה שמעניין אותן זה לחטוף ילדים מנשים אחרות.

העובדות הסוציאליות מוכיחות כמה רוע יכול להיות בנשים. עובדות סוציאליות משקרות בתסקירים, מוליכות שולל נשים וגברים, מזמינות משטרה כדי להפחיד את ההורים. אותן עובדות סוציאליות מוכיחות שיש נשים אלימות – עובדות הסוציאליות בעצמן.

כאשר עובדת סוציאלית אומרת שהיא יכולה לאבחן מי ההורה המתאים יותר לגידול הילד, גם זה שקר מובהק, שכן העבודה הסוציאלית מבוססת על רשמים ואינטואיציות שטותיות וילדותיות, כאשר למעשה לשני ההורים מגיע זמן שווה עם הילדים שלהם, וכדי להגיע למסקנה הזו, לא צריך בכלל עובדת סוציאלית וגם לא צריך תסקיר.

אני שואפת לראות הצעות חוק שיוציאו את העובדות הסוציאליות לחלוטין מתיקי הגירושין. צריך לסלק את העובדות הסוציאליות מכל לשכות היחידה לסיוע, ולהחליף אותן בעורכי דין. בתחום הנוער צריך למחוק סעיפים שלמים מחוק הנוער, כדי לצמצם את סמכותן. אני רוצה לבשר לכם על הצעת חוק חדשה שאני מתכוונת לקדם, שכתב עו”ד צבי זר, לפיה בכל תסקיר עובדת סוציאלית תפרט לשופט מה העלות של ההוצאה מהבית. כמה המדינה צפויה לשלם לכל מי שיחזיק או יטפל בילד עד גיל 18, מה העלויות שההוצאה מהבית תטיל על ההורים, כמה כסף ישולם למרכז החירום, לאומנה, לפנימייה, לפסיכולוגים, לעובדים סוציאליים, ולאפוטרופוסים לדין של הקטינים.

רק כשיהיו בפני השופט הנתונים הכלכליים, אולי הם יבינו שחטיפות הילדים הסיטונאיות הללו מרוששות את אוצר המדינה, וגורמות סבל בל יתואר להורים.