דוח פנימי מותח ביקורת על משרד הרווחה: דרי רחוב נופלים בין ההגדרות – ולא מקבלים טיפול

דו”ח פנימי של משרד הרווחה מצביע על שורת ליקויים בטיפול הממשלתי בדרי רחוב, ביניהם הגדרה מצומצמת של הבעיה וחלוקת האחריות בין כמה משרדי ממשלה, הגורמת לעתים ל”נפילה בין גלגלי הביורוקרטיה”. כמו כן נמתחת ביקורת על היעדר מענה ראשוני לטיפול בדרי הרחוב, בניגוד למצב במדינות מערביות. על פי נתוני הרשויות והערכות, כ-2,300 דרי רחוב חיים בישראל, אך רק 1,300 מהם מוכרים ומטופלים בידי שירותי הרווחה.

הדו”ח, שהגיע לידי “הארץ”, נערך על ידי היחידה הארצית לדרי רחוב והאגף למחקר תכנון והכשרה במשרד הרווחה. מהמחקר עולה כי ההגדרה המצומצמת של “דר רחוב” קובעת כי “רק חלק קטן של הדרים במקומות ציבוריים נמצאים בתחום האחריות הטיפולית של היחידה. הגדרה זאת מפחיתה את היכולת לטפל במי שמתגוררים ברחוב ואינם עונים להגדרות: קטינים, קשישים, אסירים משוחררים, מורחקי בית מסיבות של אלימות במשפחה”.

בשבוע שעבר התכנסה לדיון ראשון בכנסת ועדת המשנה לטיפול בצעירים וצעירות חסרי בית, בראשות ח”כ מירב בן-ארי (כולנו). בישיבה הודיעה מנהלת השירות לנוער וצעירים במשרד הרווחה, ציפי נחשון-גליק, כי ב-2016 תועבר תוספת של 19 מיליון שקלים בשנה לטובת פתרונות עבור חסרי בית בגילאים 25-18. במקביל, הונחו מסגרות החירום הקיימות לקבל כל הפנייה של דרי רחוב באופן מיידי, גם כאלה המטופלים ברשויות אחרות, על מנת לאפשר קורת גג לכמה שיותר אנשים החיים הרחובות.

לפי הדו”ח הפנימי, “בהשוואה לארצות מערביות שונות, בהן הטיפול בבעיה של הדרים במקומות ציבוריים הוא מערכתי וכולל גם יוזמות למניעתה של התופעה, ההתמודדות בישראל מתמקדת בטיפול רק אצל מי שהוגדרו על ידי תקנות עבודה סוציאלית. יוצא, שאלה שדרים במקומות ציבוריים אך לא נופלים תחת הגדרת תקנות אלה או שאינם זוכים לטיפול כלל או לטיפול חלקי בלבד”.

באשר לחלוקת האחריות והטיפול בין משרדי הבריאות, הרווחה והשיכון, נכתב ש”הפיצול בין משרדי הממשלה השונים מקשה על פיתוח מדיניות של מניעה ראשונית. הגישות הטיפוליות כלפי התופעה מתמקדות במניעה שניונית ושלישונית וחסרות אלמנט של מניעה, כאשר הסיבה לכך היא ההפרדה החדה בין מי שמוגדרים ‘דרי רחוב’ ומי שמוגדרים ‘חסרי דיור’ ו’דר במקומות ציבוריים'”.

במסגרת המחקר נערך סקר בקרב כ-270 דרי רחוב, שמצא כי כמחציתם נשפטו בעבר לתקופות מאסר, וכ-27% נכלאו לתקופה ארוכה משנה. בנוסף, כשני-שלישים מדרי הרחוב משתמשים בסמים או אלכוהול. על רקע השיעור הגבוה, מציין הדו”ח כי ל”בעלי תחלואה כפולה”, הסובלים מהתמכרות לסמים או אלכוהול וגם ממחלה נפשית, “אין מסגרת ייעודית, שמנתבת את המטופל בין הזרועות הטיפוליות הקיימות ביחידות משרד הבריאות וביחידות משרד הרווחה. זהו הסוג הקשה ביותר לטיפול, שהופך מורכב עוד יותר עקב הפיצול בשירותים הניתנים לטיפול בכל אחת מהבעיות”, נכתב.

המרואיינים בסקר נשאלו על הסיבות בגללן הגיעו לדרות רחוב. אחד מהגורמים המשמעותיים שהוזכרו הוא התמכרות לאלכוהול או לסמים. שימוש בחומרים אלה מהווה את ההסבר השכיח ביותר לדרות רחוב כפי שהעידו הנחקרים (24%). הסבר זה מדורג לפני בעיה כלכלית של מחסור בכסף או אבטלה (17%), ובעיות נפשיות ואו רפואיות (10%). החוקרים מעריכים כי כשליש מדרי הרחוב מצויים בתל אביב. ערים נוספות המכילות ריכוזים גדולים של דרי רחוב הן חיפה (9%), ירושלים (8%) ואשדוד (5%).

בעיה נוספת העולה במחקר היא של דרי רחוב שאינם מוכנים לקבל טיפול מהרשויות. המדיניות בישראל, לפיה הטיפול ניתן רק בתנאים מסוימים למי שמבקש אותו, אינה קיימת במדינות מערביות. כך למשל, בארה”ב לדרי רחוב דיור עצמאי ושירותי תמיכה, מבלי להתנות זאת בגמילה מסמים ומאלכוהול או בהשתתפות בטיפול פסיכיאטרי.

ביקורת נוספת מתייחסת למעורבותו המעטה של המוסד לביטוח לאומי במקרים של דרי רחוב הסובלים גם מנכות. “הביטוח הלאומי אינו נוקט פעילות יזומה בקרב בעלי נכות כדי לברר זכאות, משמע שדרי הרחוב והדרים במקומות ציבוריים הסובלים מתחלואה כפולה צריכים לפנות בעצמם לביטוח הלאומי כדי להגיש תביעה. כפועל יוצא, אין לדרים במקומות ציבוריים כושר או יכולת לפעול לקבלת זכויותיהם. מכיוון שאין מסגרות מתאימות לטיפול המשולב הנדרש, יוצא שרובם אינם מטופלים כלל”. במחקר נמצא ש- 64% מדרי הרחוב לא עבדו כלל בשנה האחרונה, כאשר שלושת מקורות ההכנסה העיקריים שלהם הם קיצבת הביטוח לאומי אשר מקבלים 47%, וכן איסוף בקבוקים וקיבוץ נדבות המשמשים כ”השלמת הכנסה”.

ממשרד הרווחה נמסר כי “נוכח גל הקור המגביר את הפגיעה בדרי הרחוב, הנחה שר הרווחה חיים כץ לחדד את הנהלים ושיטות העבודה מול הרשויות המקומיות ולתגבר את נוכחותם בשטח. גורמי הרווחה יצאו במהלך השבוע אל הרחובות ויספקו לדרי הרחוב שמיכות, מזון ושתיה חמה ויפנו אותם אל מסגרות הקלט והחירום”.