בושה לפרקליטות: זוכה אלחנן גרונר “תוקף” שי ניצן – התיק שהחל בקול רעש גדול ועם בקשה למעצר עד תום ההליכים – הסתיים בזיכוי כמעט מוחלט ת”פ 4396-07-11
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-3FH
עו”ד איתמר בן-גביר ומרשו אלחנן גרונר [צילום: רוני שיצ ר / פלאש 90]
אלי שלזינגר יום רביעי ד’ טבת תשע”ו 16/12/2015
ביהמ”ש זיכה ממרבית העבירות שיוחסו לאלחנן גרונר, תושב יצהר שמחה נגד שי ניצן פרקליט המדינה בביתו על הוצאת צווים מנהליים.
תיק הדגל של הפרקליטות מסתיים בקול ענות חלושה: הדסה נאור, שופטת ביהמ”ש שלום תל אביב, זיכתה את אלחנן גרונר, מרוב העבירות שיוחסו לו בעקבות הגעתו לביתו של פרקליט המדינה שי ניצן, והרשיעה אותו בעבירה של השגת גבול בלבד.
האירוע בגינו הוגש כתב האישום התרחש לפני למעלה משש שנים. גרונר הגיע לביתו של ניצן, אז המשנה לפרקליט המדינה וראש צוות אכיפת החוק באיו”ש, ומחה בפניו על הוצאת צווי הרחקה מנהליים ללא משפט וללא ראיות, כנגד אחיו ושני חברים נוספים.
לפי כתב האישום גרונר אמר לניצן כי עליו להתבייש בכך שהוא מרחיק יהודים מארץ ישראל, וכשהתבקש לעזוב את המקום אמר “אין שלום לרשעים” והלך.
יממה לאחר מכן נעצר גרונר בביתו בידי עשרות שוטרים והוגש נגדו כתב אישום חמור בגין עבירות איומים והסגת גבול. בצעד נדיר התביעה ביקשה לעצור אותו עד לתום ההליכים נגדו על אף שמדובר במקרה שאינו חמור.
ביהמ”ש שחרר אותו ומאז מתנהל המשפט, במהלכו העיד שי ניצן אשר נחקר ממושכות בידי עו”ד איתמר בן גביר – סנגורו של גרונר.
התביעה תיקנה את כתב האישום מספר פעמים והוסיפה עבירה של העלבת עובד ציבור. לאחר עדותו של ניצן וכחמש שנים לאחר האירוע, ביקשה התביעה להרשיע את גרונר גם בעבירה של פגיעה בפרטיות.
כאמור, היום ניתנה הכרעת הדין בתיק והשופטת זיכתה את גרונר ממרבית העבירות.
לעניין עבירת איומים קבעה השופטת כי האמירות שיוחסו לגרונר בכתב האישום אינן מהוות איום, גם אם היה בהן בכדי להפריע את שלוות נפשו של ניצן.
לעניין עבירת העלבת עובד ציבור קיבלה השופטת את עמדתו של בן גביר וקבעה כי האמירות לא היו עשויות לפגוע בעבודתו של ניצן ובתפקודו כעובד ציבור ולפיכך אין בהן כדי להגיע לכדי עבירה פלילית.
בנוגע לעבירת הפגיעה בפרטיות שביקשה התביעה להוסיף לכתב האישום עם סיום ניהול ההוכחות, קבעה השופטת כי היא מסרבת לקבל את הבקשה אשר צורת הגשתה “מעוררת שאלות מטרידות”, כלשון הכרעת הדין.
השופטת ציינה כי בעובדות כתב האישום לא חל יסוד נפשי לעבירה של פגיעה בפרטיות וכי מדובר בתיקון מפתיע שמעורר “שתי שאלות מטרידות”. האחת האם ידעה באת כח המאשימה מראש את תוכן תשובתו של ניצן לשאלתה במשפט אך למרות זאת נמנעה מלהעביר את תוכן הדברים להגנה על מנת שתיערך, ושנית, אם שמעה באת כח המאשימה לראשונה את התחושות הרי שמדוע חיכתה שמונה חודשים עד להודעה על בקשתה להרשיע גם בפגיעה בפרטיות.
בשבילם זו בושה. למרות שלכאורה הם צריכים לשמוח
הלוגיקה כאן מעוותת: מצד אחד מסירת שמו של הנאשם על ידיו למתלונן אינה מעידה על אי רצונו להפחידו בהסגת הגבול. מצד שני ישנה כאן מסקנה לפיה אי מסירת שמו של האדם שהיה עם המתלונן לחוקר המשטרע מקורה בכך שהייתה כאן כוונה פלילית. ולא שפשוט המתלונן אינו מעוניין בכך שחברו יעצר כמוהו ויוכנס לתאי הגזים המשטרתיים. בזיון!
המאפיה המשפטית מכה שוב!