“טוב לילד בפנימיה”

מתוך פייסבוק יוסי נקר – 06.04.2019
“טוב לילד בפנימיה, למה את מתנגדת, למה את נלחמת. תראי את האבא, איזה יופי הוא משתף פעולה, איזה קשר אמיץ יש בינו לבין הילד שהוא בא לבקרו בפנימיה, אפילו הילד לא רוצה לחזור אלייך. תראי איזה יופי עושה התרופה הפסיכיאטרית לילד. למה את נלחמת עם העורך דין המופרע שלך? הוא בכלל עוזר לך? לא יעזור לך השופטת איתנו, אפילו השופט שוחט דחה את הערעור שלך”.

ואז הילד גדל כשכל ילדותו ובגרותו הוא מורחק מאימו ומסומם, ובגיל 18 הוא עובר לאביו, נכה פסיכיאטרי אבל “משתף פעולה”.
הוא כל כך משתף פעולה שהוא מאפשר לילד לבצע פשעים ועבירות קלות, תחת אפו בדירה קטנה. פשעים של ילד שלא היה מי שיכוון את כישורי החיים שלו.

אל תדאגו על ספסל הנאשמים, לא תשב האפוטרופוסית (כמה טוב בפנימיה) לדין, לא תשב השופטת חותמת הגומי, לא תשב השופטת שאישרה את מתן התרופה הפסיכיאטרית כדי לעזור לקשרים החברתיים של הילד, גם לא תשב הרווחה ובטח גם לא תשב הפסיכיאטרית חובבת הריספרדל (“שאני לא אתן לו תרופת קו ראשון?”), זאת שמשמשת פסיכיאטרית של חמש פנימיות במקביל.